חדיד (בית חרושת) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:53, 2 בספטמבר 2015

"חדיד" היה בית החרושת המודרני הראשון בארץ ישראל לייצור סבון משמן.

רקע

בשנת 1903 הגיע המהנדס נחום וילבושביץ (וילבוש) לארץ, אחד התחומים שעניין אותו היה כבישת שמן זית, הוא גילה שהתהליך נעשה בבתי הבד בארץ ישראל בצורה מכנית על ידי מכבשי עץ, ולכן הציע להקים מפעל בו יפיקו שמן בתהליך של "כבישה חמה" בתהליך כימי העושה שימוש בבנזין.

מאחר ששמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מגפת (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה). על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-1905 לצ'כוסלובקיה.

רכישת הקרקע

במקביל רכשו חובבי ציון מצאריצין (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מבנק אפ"ק חלק מ-2400 דונם שרכש הבנק מהכפר דיר טריף ב-1904^[1], והחלה הקמת בית החרושת "חדיד".

מקור השם

שם בית החרושת נלקח מתל חדיד הסמוך, הידוע בתולדות ישראל כמקום מושבם של שבי ציון, עיר חשמונאית,יישוב יהודי שנלכד בימי המרד הגדול ובתקופת המשנה ובתקופה מאוחרת יותר שכן עליו הכפר הערבי חדיתה.

הקמה ותפעול

המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בבית החרושת הועסקו בין 50 ל-80 פועלים יהודים. בינואר 1906, עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מפתח תקוה ורחובות העבירו גפת כחומר גלם לבית החרושת.

בית החרושת חדיד לא היה רווחי והצליח למצות רק כ-10 אחוז שמן מהגפת, ולכן נסגר.

בסביבה הקרובה

בסמוך לבית החרושת, הקים ישראל בלקינד בשנת 1905, על שטח של 50 דונם, שרכש מן הקק"ל, בית ספר ליתומי הפרעות ברוסיה (פרעות "המאות השחורות" ופרעות קישינב), על פי חזונו - "יוקם בית ספר שהשפה העברית בהוראה, בעבודה ובבית - היא הציר שעליו יסבו חיי בית הספר והם יגדלו לאכרים עבריים בריאים ברוחם ובנפשם" אולם בית הספר שנקרא "בית הספר הלאומי לעבודת האדמה - קריית ספר" שרד רק שנה אחת ונסגר מחוסר תקציב לקיומו.

סמוך למפעל, על שטח שרכשה קק"ל שתלו עצי זית, עצים אלו היו ראשיתו של "יער הרצל" - כיום יער בן שמן.

סגירת המפעל

לאחר סגירת המפעל הועבר חלק מהציוד והמכונות ששימשו את בית החרושת למפעל "עתיד" (לימים בית חרושת שמן).

על חלק מאדמותיו הוקמה ב-1909 החווה החקלאית הלאומית בן שמן שנסגרה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-1911 הקים בוריס שץ ליד המפעל הנטוש את "מושבת בצלאל" כפר לצורפים תימנים. אולם גם כפר זה ננטש במהלך מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1915 נשרף בית החרושת.

ב-1919 הקימו במקום תחנת ניסיונות חקלאית, ובצידה הוקם מושב בן שמן. סמוך למושב ייסד ד"ר זיגפריד להמן ב-1927 את כפר הנוער בן שמן הקיים עד היום. ב-1936 הוקם על שטח המפעל משק פועלות.

עדיין ניתן לראות במקום שרידים לבית החרושת ושכונת הצורפים.

קישורים חיצוניים

שמואל אביצור, נחום וילבוש: מתעשיות מסורתיות לתעשיות חדישות, באתר מט"ח

עיינו גם בפורטל:
	פורטל אתרי מורשת בישראל

הערות שוליים

^ בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, ע"מ 18

[1] בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, ע"מ 18

[1]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 "'''חדיד'''" היה [[בית חרושת|בית החרושת]] המודרני הראשון ב[[ארץ ישראל]] לייצור [[סבון]] מ[[שמן]].
-== רקע והקמה ==
+== רקע ==
 בשנת [[1903]] הגיע ה[[מהנדס]] [[נחום וילבושביץ]] (וילבוש) לארץ, אחד התחומים שעניין אותו היה כבישת [[שמן זית]], הוא גילה שהתהליך נעשה ב[[בית בד|בתי הבד]] בארץ ישראל בצורה מכנית על ידי מכבשי עץ, ולכן הציע להקים [[מפעל]] בו יפיקו שמן בתהליך של "כבישה חמה" בתהליך [[כימיה|כימי]] העושה שימוש ב[[בנזין]].
-מאחר ששמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מ[[wikt:גפת|גפת]] (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה).
+מאחר ששמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מ[[wikt:גפת|גפת]] (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה). על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-[[1905]] ל[[צ'כוסלובקיה]].
+==רכישת הקרקע==
-על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-[[1905]] ל[[צ'כוסלובקיה]]. במקביל רכשו [[חובבי ציון]] מ[[צאריצין]] (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מאדמות הכפר הערבי [[ח'דיתה]], והחלה הקמת בית החרושת "חדיד". המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בינואר [[1906]], עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. שם בית החרושת נלקח מ[[תל חדיד]] הסמוך, שעליו שכן הכפר הערבי, ועבדו בו כ- 50-80 פועלים יהודים. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מ[[פתח תקוה]] ו[[רחובות]] עשו שימוש בבית החרושת.
+במקביל רכשו [[חובבי ציון]] מ[[צאריצין]] (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מ[[בנק אפ"ק]] חלק מ-2400 דונם שרכש הבנק מהכפר דיר טריף ב-[[1904]]{{הערה|[[בן ציון מיכאלי]], החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, ע"מ 18}}, והחלה הקמת בית החרושת "חדיד".
+==מקור השם==
+שם בית החרושת נלקח מ[[תל חדיד]] הסמוך, הידוע ב[[תולדות ישראל]] כמקום מושבם של [[שבי ציון]], עיר [[חשמונאים|חשמונאית]],יישוב יהודי שנלכד בימי [[המרד הגדול]] וב[[תקופת המשנה]] ובתקופה מאוחרת יותר שכן עליו הכפר הערבי חדיתה.
+==הקמה ותפעול==
+המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בבית החרושת הועסקו בין 50 ל-80 פועלים יהודים. בינואר [[1906]], עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מ[[פתח תקוה]] ו[[רחובות]] העבירו גפת כ[[חומר גלם]] לבית החרושת.
+בית החרושת חדיד לא היה רווחי והצליח למצות רק כ-10 אחוז שמן מהגפת, ולכן נסגר.
+==בסביבה הקרובה==
 בסמוך לבית החרושת, הקים [[ישראל בלקינד]] בשנת 1905, על שטח של 50 דונם, שרכש מן ה[[קק"ל]], בית ספר ליתומי הפרעות ברוסיה ([[פרעות "המאות השחורות"]] ו[[פרעות קישינב]]), על פי חזונו - "יוקם בית ספר שהשפה העברית בהוראה, בעבודה ובבית - היא הציר שעליו יסבו חיי בית הספר והם יגדלו לאכרים עבריים בריאים ברוחם ובנפשם" אולם בית הספר שנקרא "בית הספר הלאומי לעבודת האדמה - קריית ספר" שרד רק שנה אחת ונסגר מחוסר תקציב לקיומו.
 סמוך למפעל, על שטח שרכשה [[קק"ל]] שתלו עצי זית, עצים אלו היו ראשיתו של "יער הרצל" - כיום [[יער בן שמן]].
+==סגירת המפעל==
-בית החרושת חדיד לא היה רווחי והצליח למצות רק כ-10 אחוז שמן מהגפת, ולכן נסגר.
+לאחר סגירת המפעל הועבר חלק מהציוד והמכונות ששימשו את בית החרושת למפעל "עתיד" (לימים [[שמן תעשיות|בית חרושת שמן]]).
-== לאחר סגירת המפעל ==
-חלק מהציוד והמכונות ששימשו את בית החרושת הועברו למפעל "עתיד" (לימים [[שמן תעשיות|בית חרושת שמן]]).
 על חלק מאדמותיו הוקמה ב-[[1909]] החווה החקלאית הלאומית [[בן שמן]] שנסגרה במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]].
 ב-[[1911]] הקים [[בוריס שץ]] ליד המפעל הנטוש את "[[מושבת בצלאל]]" כפר ל[[צורף|צורפים]] תימנים. אולם גם כפר זה ננטש במהלך מלחמת העולם הראשונה.
-בשנת [[1915]] השמידה שריפה את בית החרושת.
+בשנת [[1915]] נשרף בית החרושת.
 ב-[[1919]] הקימו במקום תחנת ניסיונות חקלאית, ובצידה הוקם מושב [[בן שמן]]. סמוך למושב ייסד ד"ר [[זיגפריד להמן]] ב-[[1927]] את [[כפר הנוער בן שמן]] הקיים עד היום. ב-[[1936]] הוקם על שטח המפעל [[משק פועלות]].
-ניתן לראות במקום עדיין שרידים קלושים לבית החרושת ושכונת הצורפים.
+עדיין ניתן לראות במקום שרידים לבית החרושת ושכונת הצורפים.
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 29: / שורה 39: @@
 {{קישורי פורטל|אתרי מורשת בישראל}}
+== הערות שוליים ==
+{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:אתרי מורשת במחוז מרכז]]
 [[קטגוריה:חברות ביישוב]]