אריך-נגן – הבדלי גרסאות
פירוש נוסף |
מיותר |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=כלי להשמעת מוזיקה|אחר=אלבום הבי מטאל|ראו=[[LP (אלבום)]]}} |
|||
'''אריך-נֶגֶן''' ([[אנגלית]]: ('''Long-Playing''' (LP) הוא המונח העברי ל[[תקליט]] [[פטיפון]] המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 [[סיבובים לדקה]]. הוצג לראשונה ב-[[21 ביוני]] [[1948]] על ידי חברת [[קולומביה רקורדס]]. |
'''אריך-נֶגֶן''' ([[אנגלית]]: ('''Long-Playing''' (LP) הוא המונח העברי ל[[תקליט]] [[פטיפון]] המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 [[סיבובים לדקה]]. הוצג לראשונה ב-[[21 ביוני]] [[1948]] על ידי חברת [[קולומביה רקורדס]]. |
||
גרסה מ־11:42, 8 בספטמבר 2015
אריך-נֶגֶן (אנגלית: (Long-Playing (LP) הוא המונח העברי לתקליט פטיפון המסתובב במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה. הוצג לראשונה ב-21 ביוני 1948 על ידי חברת קולומביה רקורדס.
כשמשתמשים במונח אריך-נגן הכוונה היא בדרך כלל לתקליט ויניל רגיל בקוטר 30.5 סנטימטר (12 אינץ') עם זמן השמעה ממוצע של 25 דקות בכל צד ועם מספר שירים בכל צד. התקליט עטוף בנייר דק או בניילון בתוך אריזת קרטון מרובעת. על האריזה עיצוב גרפי, תמונות, מידע על תוכן התקליט, פרוט הקטעים בכל צד, ומשך הזמן של הקטעים.
אריך-הנגן מכיל בדרך כלל מוזיקה קלאסית, ג'אז ואלבומי מוזיקה פופולרית.
בתעשיית התקליטים Long-Playing מתייחס למהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה ולצפיפות חריצי התקליט בלבד ולא לקוטר התקליט.
בשנות החמישים והשישים הודפסו בישראל תקליטים כאלה גם בקוטר של 17.5 סנטימטר (7 אינץ') ו-25 סנטימטר (10 אינץ').
פרטים טכניים
התקליטים ה"עכשוויים" קוטרם - 30.5 סנטימטר (12 אינץ'), עוביים - 1.3 מילימטר (0.05 אינץ') וקוטר המדבקה עליהן - כ-10 סנטימטר (4 אינץ').