יצחק אולשן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:54, 12 באוקטובר 2015

יצחק אוֹלשָן (אולשנסקי) (כ"ה בשבט ה'תרנ"ה; 19 בפברואר 1895 – כ"ב בשבט תשמ"ג; 5 בפברואר 1983) היה הנשיא השני של בית המשפט העליון.

ביוגרפיה

נולד ב-1895 בקובנה שבליטא. ב-1912 עלה לארץ ישראל, למד בגימנסיה הרצליה‏‏^[1] וסיים במחזור השלישי של הגימנסיה, היה חבר בהסתדרות המצומצמת. בחודש מאי 1918 התגייס לגדוד העברי ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי 1921.

עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"הגנה". ב-1923 נסע אולשן ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים במדעי החברה במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון ובשנת 1924 נרשם ללימודי התואר הראשון למשפטים, אותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך לעריכת דין.

אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של עורך דין עליאש בירושלים. תפקיד אותו ביצע בהצלחה מרובה הוא ייצוג קבוצת יהודים שנגדם הוגש כתב אישום במאורעות תרפ"ט, מכיוון שכל היהודים אשר ייצג זוכו במשפטם. כעורך דין הרבה אולשן להופיע במשפטים בעלי עניין ציבורי כגון משפטים שעסקו בהגבלת העלייה לישראל, בהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים מערבים וכן בעניינים הקשורים לארגון ההגנה.

ב-1948 נמנה יצחק אולשן על חמשת השופטים הראשונים אשר נבחרו לכהן בבית המשפט העליון, שזה עתה הוקם. ב-11 בדצמבר 1953 מונה אולשן כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון, וכשמונה חודשים לאחר מכן, ב-1 באוגוסט 1954 נבחר יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו של יצחק אולשן כנשיא בית המשפט העליון היה הסדרת נוהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעות פוליטיות וכדומה.

היה חבר בועדת אולשן-דורי לחקירת פרשת לבון ופסק בערעור במשפט קסטנר.

ב-19 בפברואר 1965, פרש אולשן מכס השיפוט בהגיעו לגיל 70. במקומו נבחר כנשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט.

אולשן הלך לעולמו בכ"ב בשבט ה'תשמ"ג, 5 בפברואר 1983, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-88.

משפחתו

אולשן היה נשוי לשמחה (סימי), בתם של אברהם (אלברט) וציפורה צילה עמיאל. אלברט עמיאל היה בן למשפחה יהודית עשירה ממרוקו שעלתה לירושלים באונייתה הפרטית, בשנת תרל"ה (1875), בהיותו בן חצי שנה. אמו דונה הייתה בת למשפחת אל-עסרי העשירה. משפחת עמיאל המסועפת השתקעה בירושלים ורכשה קרקעות בירושלים וביפו. חמותו של אולשן, ציפורה צילה, שהייתה מיילדת, הייתה בתו של חיים יעקב קרישבסקי.

בשנת 1972 שכל אולשן את בנו יורם-אברהם, שנפטר בגיל 32.

לקריאה נוספת

יצחק אולשן, דין ודברים, הוצאת שוקן, 1978.

קישורים חיצוניים

'אולשן, יצחק בן אשר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 109 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1307).
בדימוס, באתר הרשות השופטת
תבנית:אנציקלופדיה ynet
ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: השופט העליון יצחק אולשן, או: סגנו של גולומב, יורשו של – פיצג'רלד, מעריב, 10 ביולי 1953, המשך

הערות שוליים

^ ‏"הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.‏

תבנית:יו"ר ועדת הבחירות המרכזית

[1] ‏"הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.‏

[1]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 נולד ב-[[1895]] ב[[קובנה]] שב[[ליטא]]. ב-[[1912]] [[העלייה השנייה|עלה לארץ ישראל]], למד ב[[גימנסיה הרצליה]]‏‏{{הערה|1=‏"הכל פוליטי" מאת [[עמוס כרמל]] בערך עליו.‏}} וסיים במחזור השלישי של הגימנסיה, היה חבר ב[[ההסתדרות המצומצמת|הסתדרות המצומצמת]]. בחודש מאי [[1918]] התגייס ל[[הגדוד העברי|גדוד העברי]] ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי [[1921]].
-עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"{{ה|הגנה}}". ב-[[1923]] נסע אולשן ל[[לונדון]] לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים ב[[מדעי החברה]] במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון ובשנת [[1924]] נרשם  ללימודי התואר הראשון ל[[משפטים]], אותם סיים בהצלחה בשנת [[1927]]. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך ל[[עורך דין|עריכת דין]].
+עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"{{ה|הגנה}}". ב-[[1923]] נסע אולשן ללונדון לצורך לימודיו ב[[אוניברסיטת לונדון]]. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים ב[[מדעי החברה]] במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון ובשנת [[1924]] נרשם  ללימודי התואר הראשון ל[[משפטים]], אותם סיים בהצלחה בשנת [[1927]]. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך ל[[עורך דין|עריכת דין]].
 אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של [[מרדכי עליאש|עורך דין עליאש]] ב[[ירושלים]]. תפקיד אותו ביצע בהצלחה מרובה הוא ייצוג קבוצת יהודים שנגדם הוגש כתב אישום ב[[מאורעות תרפ"ט]], מכיוון שכל היהודים אשר ייצג זוכו במשפטם. כעורך דין הרבה אולשן להופיע במשפטים בעלי עניין ציבורי כגון משפטים שעסקו בהגבלת ה[[עלייה]] לישראל, בהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים מערבים וכן בעניינים הקשורים לארגון ההגנה.