פנחס כהן גן – הבדלי גרסאות
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-י +י) |
מ בוט החלפות: שווד\1 |
||
| שורה 125: | שורה 125: | ||
*1980 "פסוק, מבע, טענה", גלריה מבט, תל אביב-יפו |
*1980 "פסוק, מבע, טענה", גלריה מבט, תל אביב-יפו |
||
*1980 הנחות היסק במרחב: 1. אנטרופיה (ציור); 2. גאומטריה כלואה (תחריט)", גלריה גימל, ירושלים |
*1980 הנחות היסק במרחב: 1. אנטרופיה (ציור); 2. גאומטריה כלואה (תחריט)", גלריה גימל, ירושלים |
||
*1981 "עבודות על נייר", גלריה גאלריט, לונד, |
*1981 "עבודות על נייר", גלריה גאלריט, לונד, שוודיה |
||
*1981 "הנחות היסק: המשטח הלא-ישר", גלריה מקס פרוטץ', ניו יורק, ארצות הברית |
*1981 "הנחות היסק: המשטח הלא-ישר", גלריה מקס פרוטץ', ניו יורק, ארצות הברית |
||
*1981 "רישומי תדמית: המשטח הלא-ישר", גלריה נעמי גבעון לאמנות בת זמננו, תל אביב-יפו |
*1981 "רישומי תדמית: המשטח הלא-ישר", גלריה נעמי גבעון לאמנות בת זמננו, תל אביב-יפו |
||
גרסה מ־08:54, 28 באוקטובר 2015
 | |
| פנחס כהן גן (1978) | |
| לידה |
3 בנובמבר 1942 (בן 81) מקנס, מרוקו |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה | ציור, פיסול |
| פרסים והוקרה |
פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית (1993) פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית (1991) פרס ישראל (2008) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול  |
  | |
פנחס כהן גַּן (נולד ב-3 בנובמבר 1942) הוא אמן ישראלי. חתן פרס סנדברג (1979), פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות (2005) ופרס ישראל לציור (תשס"ח).
ביוגרפיה
פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 בעיר מקנס שבמרוקו למשפחה יהודית שומרת מצוות מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו, משה הכהן, היה צייר שהפסיק מלאכה זו כדי לפרנס את משפחתו כסוחר, ואמו, רבקה לבית גן, שמשה כמורה לצרפתית. הוא למד בתלמוד תורה, שבו לימדו גם חשבון.[1] בשנת 1949 עלה לישראל ביחד עם הוריו וארבעת אחיו באונייה "קדמה", וגדל בקריית ביאליק, בשכונה של יוצאי גרמניה. בנעוריו עבד כהן גן בבנייה, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לימים תיאר בדיעבד את תחושת הבידוד שחש כמזרחי בחברה הישראלית בתקופת ראשית הקמת המדינה.[2] כבר בעת נעוריו נמשך לאמנות ולמד פיסול אצל אהרון אשכנזי.
ב-1954 הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" והמשיך להדריך בה עד לגיוסו לצה"ל.[3] את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. בשנת 1962 עזב את קיבוץ להבות הבשן ועבר לירושלים, שם החל ללמוד בבצלאל, אולם נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר כשבוע עקב מצוקה כספית. עם שובו לחיפה למד רישום אצל מרסל ינקו ופיסול אצל מיכאל גרוס במסגרת סמינר אורנים. בשנת 1967 החל בשנית את לימודיו בבצלאל. ב-1968, במהלך לימודיו, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה.
פעולות, 1972-1975
במהלך שנות השבעים יצר כהן גן שורה של "פעולות", חלקן בעלות אופי של מיצג. ב-2 בפברואר 1972 נפתחה תערוכה של 20 תחריטים פרי יצירתו ברפת של קיבוץ נירים. העבודות, שנתלו מעל שקתות הפרות, עשו שימוש בטכניקות של תחריט צילומי לצד אקווטינטה. נושאי העבודות כללו דימויים כגון בתים או דמויות אדם ובחלקם הוסיף כהן גן חוטים צבעוניים שהודבקו לנייר.[4] פרסומה של התערוכה, כניסיון לשבירת הרגלי הצפייה באמנות, לצד האופי האנקדוטי של האירוע, גרמו לפרסומו של כהן גן ולהצגה של עבודותיו בגלריה דוגית בתל אביב.[5]
פעולות אחרות נשאו אופי אוונגרדי יותר, בכך שלא העמידו במרכזם אובייקט אמנותי שמרני. כחלק מ-"פרויקט ים המלח", שנוצר בין השנים 1973-1972 חיבר כהן גן שרוולים עשויים פלסטיק למעיין באזור עין רואר, דרומית לעינות צוקים (עין פשחה), הגיעו עד למי ים המלח וצפו עליהם. בתוך בשרוולים גידל כהן גן דגים כסמל לניתוק תרבותי ולניסיונות השתלבות עקרים בנוף.
פעולות אחרות נשאו אופי פוליטי חד יותר. ב-"פעולה במחנה הפליטים ביריחו" (10 בפברואר 1974), לדוגמה, הקים כהן גן אוהל במחנה הפליטים שליד יריחו. ב"נגיעה בגבול" (7 בינואר 1974) הטמין כהן גן מטילי ברזל ועליהם נתונים דמוגרפים על מדינת ישראל והטמין אותם בארבעת גבולותיה של המדינה, במקום בו נעצרו על ידי כוחות הביטחון. פעולות אלו ואחרות הוצגו בשנת 1974 בתערוכה במוזיאון ישראל.[6]
בעוד התוכן הגלוי של עבודות אלו מרמז לשאלות פוליטיות, הרי ששאלות של זרות, הגירה, פליטות ושל מצבים נפשיים, המבוטאים בשאלת הממד העדתי בחברה הישראלית, מהווים את תוכנם הסמוי.[7]
בשנת 1974 הכיר את בת זוגו האדריכלית מרת איה ולד, בפתיחת תערוכתו של רוברט ראושנברג במוזיאון ישראל. השניים היו בקשר עד לשנת 1980.[8]
אדם-צורה-נוסחה, 1975-1985
במחצית השנייה של שנות השבעים שהה כהן גן בארצות הברית לשם לימודים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בין היתר למד אצל היסטוריון האמנות מאיר שפירו (Meyer Schapiro). בתקופה זו הציג כמה תערוכות בגלריה של ברטה אורדנג ובגלריות של מקס פרוטץ' (Max Protetch) בניו יורק וושינגטון די. סי.. חלק מן העבודות נוצרו על מפות שולחן שנרכשו ממלון שפשט רגל.[9]
האמנות שיצר כהן גן החל מתקופה זו זנחה את "הפעולה" המושגית לטובת אובייקטים אמנותיים מסורתיים יותר. בשנת 1978 הוצגה במוזיאון תל אביב תערוכה גדולה של עבודות החדשות תחת השם "יצירות לאחר המושג". שרה ברייטברג סמל, אוצרת התערוכה, הציגה את יצירותיו החדשות של כהן גן, כמבטאות את האכזבה שמן הצירוף של מדע ואמנות, צירוף שאפיין את יצירתו המושגית והמוקדמת של כהן גן.[10] יחד עם זאת טען כהן גן כי הוא אינו מעוניין להתרכז באיכותה הגרפית של יצירת האמנות, כי אם בניסיון ל"צמצום המרחק שבין הרעיון לבין ביטויו החזותי".[11] בעיני הביקורת האמנותית נתפשו העבודות כ-"ציור מושגי"[12] וכנסיגה מן המושגיות החמורה של עבודתו המוקדמת של כהן גן. אדם ברוך העיר על תערוכתה זו כי כהן גן מבקש ליצור "תמונת אידאה" אנושית.[13]
מוטיב שגור בעבודת היה העימות שבין 'אמנות' ל'מדע'. עימות זה סימל את מה שכינה כהן גן כ- "תורת האמנות היחסית" - אפסטימולוגיה במסגרתה חוקי היצירה האמנותית נתפשים כמערכת ייחוס דינמית של תרבות וחוקי טבע משתנים.[14]
בסדרת העבודות "עימותי נוסחה וציור" (1982), לדוגמה, השתמש כהן גן בחלוקה של משטח העבודה לשניים. בחלקן העליון של העבודות יצר כהן גן ציור אקספרסיבי ועשיר בצבע ובו שיבץ דימויים של דמויות אדם אנונימיות, שהיוו חידוש באמנות על רקע הגישות המושגיות בציור ובאמנות בישראל ובארצות הברית. בחלקן התחתון הופיעו דימויים של גופים תלת ממדים ונוסחאות על רקע לבן.[15] הנוסחאות היוו ביטוי לטקסטים טקסטים פילוסופיים-אסתטיים, בהם פירק כהן-גן את מעשה האמנות ליחידות ולהקשרים ביניהן, והציג אותן כמערכת לשונית-מתמטית.
בעבודות אחרות מתקופה זו, כגון "המדע האחר באפור" (1982) או "פארדיגמה ישראלית של הבן האובד מס' 1" (1982), מופיע ריבוי של דמויות. מרדכי עומר העיר על יחסי הדמויות והרקע בעבודות אלו כי הם יוצרים חלל אטום, שעל אף מוחשיותו היינו "בלתי-ניתן לחישה".[16]
ביטוי נוסף לעיסוק בתפיסת החלל הופיע בעבודות כגון אלו שהוצגו בסדרת התערוכות "ציור שטח, ציור חלל, ציור תהום" (1981) בגלריה גימל בירושלים ובמיצב "רישומי תדמית המשטח הלא ישר, או ציור לקידום בעיה מס' 457617" (1981) בגלריה נעמי גבעון בתל אביב. במיצב זה בנה כהן גן גופים הנדסיים משוכללים, עשויים מסגרות עץ המחופים בבדי ציור צבועים שהיוו ניסיון לבדיקת הקונבנציות של הגאומטריה האוקלידית, כביטוי לעיסוק באפסטימולוגיה של האמנות.
עיבוד ההיסטוריה
במחצית שנות השמונים המיר כהן גן את דימוי הדמות האנונימית בדימוי של ראש חסר גוף.[17] השימוש בדמות מרחפת זו אפשר גם שינוי של הקומפוזיציה ביצירותיו של כהן גן, שהפכה אקספרסיבית יותר. הראש הכרות, טען מרדכי עומר, מהווה ביטוי לחוסר האיחוי שבין גוף ונפש.[18] במקומות בהם המשיך כהן גן להשתמש בדמות מלאה, הופיעה זו כרישום קווי, בדומה ל"דמויות גפרורים".[19]
למרות שכבר בעבודותיו המוקדמות הופיעו בעבודותיו התייחסויות לאירועים פוליטיים וחברתיים, במהלך שנות השמונים והתשעים מופיעות ביצירותיו התייחסויות נרחבות יותר אל אירועים היסטוריים. בראיון עיתונאי טען כהן גן כי "כל התפלספות על בעיה אנושית כואבת עושה מזה בעיה אסתטית".[20]
לצד התייחסות אל העימות בין מזרח למערב בתרבות, הקדיש כהן גן מקום נרחב ביצירותיו אל השואה. בשנת 1988, לדוגמה, ערך ביחד עם קבוצת סטודנטים הפגנה אל מול בניין המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שהציג באותה עת תערוכה של האמן הגרמני אנסלם קיפר (Anselm Kiefer). הקבוצה הניפה שלט ובו האימרה "אנסלם קיפר הוא הצייר שאדולף היטלר לא היה", במטרה למחות על תהליך הלגיטמיציה שעברה גרמניה, בחסות יצירתו של קיפר.[21] בין התייחסויות האמנותיות בולטת העבודות בתערוכה "ואלה שמות", שהתקיימה באוקטובר 1992 במסגרת הביתן הישראלי לביאנלה לאמנות באיסטנבול, טורקיה. במסגרת התערוכה הציג כהן גן רישומים המוקדשים לקהילות יהודיות, מאירופה ומן המזרח הקרוב, שנחרבו בשואה.[22]
בשנת 1992, בעקבות תרומה של 300 עבודות למוזיאון תל אביב, נפתחה בביתן הלנה רובינשטיין תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו על נייר. באותה עת שהה כהן גן בפריז, צרפת, שם קיבל סטודיו לחצי שנה בקריית האמנים "הסיטה".[23]
במקביל לעבודתו כאמן, המשיך כהן גן לכתוב בשנים אלו כתבים בנושא אסתטיקה ובהם התייחסויות ביוגרפיות שונות. על המרכזיים שבם נמנים ספר האמן שהוציא כהן גן בשנת 1991 תחת השם "מילון תחביר הציור והפיסול", ובו מילון פיקטיבי של 200 ערכים המתורגמים לשש שפות.[24] והספר "אמנות, משפט והסדר החברתי", ובו תיעוד של מאבק משפטי שניהל כהן גן החל משנת 1993, כנגד בצלאל במטרה להשוואת תנאיו של פרופסור לאמנות לזה של פרופסור למדעים.[26]
בשנת 1995 זכה כהן גן בפרס דיזנגוף על מפעל חיים, ובשנת תשס"ח זכה בפרס ישראל לציור.
גלריה
השכלה
- 1958-1956 פיסול אצל אהרון אשכנזי
- 1962 חוג לתלמידים שלא מן המניין, סמינר אורנים, טבעון
- 1965-1963 סוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה, חיפה
- 1970-1967 בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1971 השתלמות, סנטרל סקול אוף ארט, לונדון, אנגליה
- 1973-1971 בוגר מדעי החברה ותולדות האמנות, האוניברסיטה העברית, ירושלים
- 1977-1975 תואר שני באמנות (MFA), פיסול ותאוריה, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארצות הברית
הוראה
- 1990-1971 בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1985 בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה, תל אביב-יפו
- 1988 מרצה אורח, בית הספר פרסונס לאמנות ועיצוב, ניו יורק, ארצות הברית
- 1990 המדרשה לאמנות, רמת השרון
- 1993-1990 פרופסור חבר, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 2002-1993 מכללה לאמנות ע"ש פולק (קלישר), תל אביב-יפו
פרסים
- 1970 פרס שטרוק, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1970 מלגת השתלמות בבריטניה, המועצה הבריטית
- 1972 פרס איקה לאמן צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1975 מלגת לימודים, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארצות הברית
- 1978 פרס יצירה ע"ש אייזיק שטרן, קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 1979 פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1991 פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב, תל אביב-יפו
- 1991 פרס שר החינוך ליצירה בציור ובפיסול, משרד החינוך והתרבות
- 1992 מלגת שהייה, הסיטה, פריז, צרפת
- 1993 פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
- 1999 פרס רכישה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון תל אביב
- 2005 פרס מפעל חיים, משרד החינוך, התרבות והספורט
- 2005 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו, תל אביב-יפו
- 2008 פרס ישראל בתחום הציור
תערוכות יחיד (מבחר)
|
|
רשימת פרסומים
מאמרים מאת פנחס כהן גן
- "מתאמים באמנות היחסית, כהקדמות להנחות היסק בציור", 1978-1975. הודפס בתוך: עומר, מרדכי (אוצר), פנחס כהן גן 1983, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה והמשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד, 1983, עמ' 23-19.
- "האם השמש יהודית? היא לא", מוניטין, פברואר 1980, עמ' 118-120.
- "בחיפוש אחר שפת-על באמנות", הארץ, 10 בדצמבר 1982.
- "הפורמליזם המופשט", בצלאל 1, 1984, עמ' 95-89. הודפס גם ב: עומר, מרדכי, גבולות השפה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 155-140.
- "אמנות 1990 - החלק הפוליטי", "האמנות האמריקנית בעיני קורבנותיה - החלק הסובייקטיבי", סטודיו, מס' 9, מרץ 1990, עמ' 10-4.
- "אלהים, מציאות, טבע, מדע", סטודיו, מס' 10, אפריל 1990, עמ' 27-20.
- "על הרישום", בתוך: עומר, מרדכי, גבולות השפה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 25-24.
- "קץ האמנות", סטודיו, מס' 100, ינואר 1999, עמ' 59-58.
ספרי אמן
- ישראל בשנת אלפיים, [חמו"ל], ירושלים, אוגוסט 1974 (מהדורה בת 3,000 עותקים, דפוס אופסט, 10 עמ')
- על אמנות, [חמו"ל], ירושלים, דצמבר 1975 (מהדורה בת 3 עותקים, צילום אור, 3 עמ')
- השפעת האמנויות החזותיות על הדמוקרטיה, [חמו"ל], פברואר 1975 (מהדורה בת 3 עותקים, צילום אור, 100 עמ')
- אמנות יחסית, [חמו"ל], ניו יורק, ינואר 1977 (מהדורה בת 5 עותקים, צילום אור, 125 עמ')
- שיטת בקרת מסר אמנות (A.I.C.S), [חמו"ל], ניו יורק, מרס 1977 (מהדורה בת 3 עותקים, צילום אור, 35 עמ')
- אמנות יחסית או אמנות פורמלית על פורמלית ("האמנות המטאפורמלית"), [חמו"ל], ירושלים, 1981 (מהדורה חתומה)
- אמנות אטומית, בצלאל - אקדמיה לאמנות, ירושלים, 1986 (מהדורה חתומה וממוספרת, 500 עותקים)
- ביבליקה פרינציפיה דיסקריפטיזה , [חמו"ל], תל אביב, 1989
- אמנות קריטית מודל הרמנויטי, [חמו"ל], 1989 (מהדורה בת 30 עותקים)
- מילון תחביר הציור והפיסול, בצלאל, אקדמיה לאמנות, ירושלים, 1991 (מהדורה בת 100 עותקים, 525 עמ')
- מר Mer טר Terre, מוזיאון חיפה, חיפה, 1996
- אמנות, משפט והסדר החברתי, [חמו"ל], 1999 (מהדורה בת 300 עותקים)
- ספר הפעילות, המושגים והאובייקטים, 2000-1970, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2012
קישורים חיצוניים
- פנחס כהן גן באוספי מוזיאון ישראל
- פנחס כהן גן במרכז מידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- פנחס כהן גן באירופיאנה
- מידע לאספנים אודות פנחס כהן גן, באתר עסקי אמנות
- פנחס כהן גן, אנציקלופדיה אביב חדש, כרך 9, עמ' 89, באתר "כותר"
- PinchasCohenGan, באתר פרס ישראל
- פנחס כהן גן, מי שנולד עבד אינטלקטואלי ימות כמו כלב סנטימנטלי, באתר "מכונת קריאה"
- מרב יודילוביץ', פרס ישראל בציור יוענק לפנחס כהן-גן, באתר ynet, 20 בפברואר 2008
- פרס ישראל בציור יוענק לפרופ' פנחס כהן גן, חדשות מחלקה ראשונה
- דב אלפון,
ראיון, סרטון באתר יוטיוב, מתוך "נספח תרבות", ערוץ 2 - סמדר שפי, אבוד במרחב, באתר הארץ, 20 בפברואר 2008
- דנה גילרמן, קיר אמן: פנחס כהן גן, הארץ, 22 באוגוסט 2008
- נועה רובין, הבונקר של פנחס כהן גן: הבמאית ניצה גונן יצאה למסע עם האמן, באתר nrg, 21 באפריל 2009
- אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של פנחס כהן גן, הארץ, 29 בינואר 2010
- אלי ערמון אזולאי, אלה החיים שלי?, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
- דוד שפרבר ונטעלי חמיאל, בגאולתי אנצור דמעתי, ערב רב, 27 באפריל 2013
- גדעון עפרת, נוסחת פנחס כהן גן
עוזי צור, זעקת המזרחי ביצירתו של פנחס כהן גן, באתר הארץ, 19 בפברואר 2013
הערות שוליים
- ^ ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", חדשות, 16 במרץ 1990.
- ^ ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", חדשות, 16 במרץ 1990.
- ^ ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", חדשות, 16 במרץ 1990.
- ^ ראו: "תערוכת תחריטים של פנחס כהן-גן", מעריב, 4 בפברואר 1972; קפלן, דבי, "מוזיאון בשר ודם", פי האתון, 9 בפברואר 1972.
- ^ ראו: בן-שאול, משה, "סיור בתערוכות", מעריב, 1 ביוני 1972, עמ' 28.
- ^ ראו: פנחס כהן גן, פעילויות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1974.
- ^ ראו: גינתון אלן (אוצרת), העיניים של המדינה, אמנות חזותית במדינה ללא גבולות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 41. וגם: תמוז, בנימין (עורך), סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980, עמ' 288.
- ^ ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", חדשות, 16 במרץ 1990.
- ^ ראו: בריטברג, שרה (אוצרת), פנחס כהן גן, מוזיאון תל אביב, 1978, עמ' 8.
- ^ ראו: בריטברג, שרה (אוצרת), פנחס כהן גן, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1978, עמ' 7.
- ^ Lewise, Jo Ann, "Galleries", The Whashington Post, November 2, 1976
- ^ ראו: רפופורט, טליה, "אדם-צורה-נוסחה", דבר, 24 במרץ 1978
- ^ ראו: ברוך, אדם, "פנחס כהן-גן: בנקודה הכי קרובה לעתיד", ידיעות אחרונות, 10 במרץ 1978
- ^ ראו: כהן גן, פנחס, מתאמים באמנות היחסית, כהקדמות להנחות היסק בציור, [חמו"ל], 1978-1975, עמ' 2.
- ^ ראו: מנור, דליה, "פנחס כהן-גן- ציור ואנטיתיזה", קול ירושלים, 5 בדצמבר 1986.
- ^ עומר, מרדכי (אוצר), פנחס כהן גן 1983, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה והמשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד, 1983, עמ' 8
- ^ ראו: עפרת, גדעון, אופקים רחבים, 120 שנות אמנות ישראלית, הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2012
- ^ ראו: עומר, מרדכי,פנחס כהן גן – הדפסים 1988-1968, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1988, עמ' 17.
- ^ ראו: אביב, נעמי, "האשה של כהן גן לא למכירה", שישי, 25 בפברואר 1994, עמ' 3.
- ^ ראו: אביב, נעמי, "האשה של כהן גן לא למכירה", שישי, 25 בפברואר 1994, עמ' 3.
- ^ ראו: הראל, קובי, "פנינים בתוך כאוס", מעריב, 17 בנובמבר 1989.
- ^ ראו: שפי, סמדר, "תערוכת יחיד של כהן-גן תיצג את ישראל בביאנלה בטורקיה, שתיפתח עוד עשרה ימים", הארץ, 5 באוקטור, 1992
- ^ ראו: חסיד, אתי, "אחרי 10 שנות פסיכואנליזה", חדשות, 28 בפברואר 1992.
- ^ ראו: אביב, נעמי, "פנחס כהן גן, הצוואה הגדולה", מעריב, 7 בפברואר 1992.
- ^ ראו: קרפל, דליה, "הייתי רוצה לנוח", הארץ, 13 באוגוסט 1993
- ^ ראו: קרפל, דליה, "הייתי רוצה לנוח", הארץ, 13 באוגוסט 1993 וגם: בעקבות מאבק שניהל להשוואת תנאיו של פרופסור לאמנות לזה של פרופסור למדעים.[25]