ממלא מקום שר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מ Kummers העביר את הדף טיוטה:ממלא מקום שר ל־ממלא מקום שר
(אין הבדלים)

גרסה מ־18:52, 5 בנובמבר 2015

ממלא מקום שר הוא אדם (שר או ראש הממשלה) הממונה למלא את מקומו של שר מכהן בשל סיבות שונות המפורטות בחוק יסוד: הממשלה.

מעמדו החוקי של ממלא מקום שר

לפי סעיף 24 לחוק יסוד: הממשלה, במקרה ובו נעדר שר מן הארץ, רשאית הממשלה לקבוע כי שר אחר ימלא את מקומו, כאשר הממשלה תקבע האם ממלא המקום ימלא את כל תפקידיו של השר או רק את מקצתם.[1]

במידה ושר עוזב את תפקידו או נבצר ממנו מלמלאו, ימלא את התפקיד במקומו ראש הממשלה או שר אחר שייקבע על ידי הממשלה וזאת למשך תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים[2], הנמנים ממועד הנבצרות או סיום התפקיד. בסיום תקופת מילוי המקום, יש צורך למנות שר במשרה קבועה.[3]

סעיף זה, אשר נכנס לתוקפו עם הבחירות לכנסת השש עשרה, ב-7 במרץ 2001, מציג מספר שינויים בהשוואה לסעיף שנכלל בחוק יסוד הממשלה בגרסאותיו הקודמות.

הסעיף הישן[4] הסעיף החדש
חובה למנות ממלא מקום לשר הנעדר מן הארץ רשות למנות ממלא מקום
חובה להעביר לממלא מקום השר את מלוא סמכויות השר ניתן להעביר לממלא המקום את מלוא הסמכויות או את חלקן

אחת מן הסיבות לשוני בן הסעיפים, היא היכולת הטכנולוגית העומדת כיום לרשות שר המאפשרת לו להמשיך ולנהל את משרדו גם כאשר הוא שוהה בחו"ל. על כן, מילוי המקום נועד לענות על מצבים בהם השר שוהה בחו"ל תקופה ממושכת אשר אינה מאפשרת לו למלא את תפקידו או במקרים בהם נדרשת נוכחות פיזית של שר בארץ.

בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, על אף העובדה כי יש לראות את ממלא מקום השר כשווה במעמדו המשפטי לשר שאת מקומו הוא ממלא, השר השוהה בחו"ל ממשיך לכהן בתפקידו השוטף, ועל כן יש לראות את תפקיד ממלא המקום כמוגבל לעיסוק בנושאים שאינם סובלים דיחוי בעת שהייתו של השר בחו"ל.

מילוי מקום שר בהצבעה

לפי סעיף 18(ד) לתקנון הממשלה, ממלא מקום השר רשאי להצביע במקומו של השר, במידה וממלא המקום קיבל את רשותו של השר להצביע (או הרשאה כללית לבצע זאת). עם זאת, במידה והשר מסר הודעה מראש על הצבעתו הצפויה, לא יוכל ממלא מקום השר להצביע בעצמו.[5]

הצבעה כפולה על ידי ממלא מקום שר

בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, יש לאפשר לשר, שבנוסף לתפקידו, ממלא את מקומו של שר אחר, להצביע בישיבת הממשלה פעמיים, לאור השיקולים הבאים:

  1. שר אמור לייצג בהצבעתו את האינטרס המיוחד של משרדו.
  2. אי מתן זכות להצבע פעמיים שוללת את העיקרון לפיו ממלא המקום נכנס לנעליו של השר בנוגע לכל העניינים תחת סמכותו (לרבות זכות ההצבעה במליאת הממשלה).
  3. מתן האפשרות למלא את מקומו של שר בהצבעה תואם את העיקרון הדמוקרטי לפיו לכל שר יש קול (הצורך שהקול לא ילך לאיבוד).

הנחיה זו אינה מתקיימת במקרה ובו מדובר בשר המופקד על מספר תיקים במקביל, ואשר זכאי לקול אחד בלבד בהצבעות הממשלה, בהתאם לעיקרון כי קול ההצבעה ניתן לאדם ולא למשרד.

דוגמאות למילוי מקום שר

  • בשנת 2006, מילא שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית את מקומו של שר המשפטים חיים רמון שפרש מתפקידו בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו.
  • ב-2 בדצמבר 2014, פיטר ראש הממשלה נתניהו את ציפי לבני מתפקיד שרת המשפטים ואת יאיר לפיד מתפקיד שר האוצר. בעקבות כך התפטרו יתר השרים ממפלגת יש עתיד מהממשלה (שרת הבריאות יעל גרמן, שר המדע יעקב פרי, שר החינוך שי פירון ושר הרווחה מאיר כהן). נתניהו מילא את תפקידי כל השרים המפוטרים והמתפטרים במשך שלושה חודשים, עד ל-5 במרץ 2015 (בהתאם למגבלת החוק). בשל העובדה כי בחודש מרץ היתה תקופת בחירות, לא יכול היה נתניהו למנות שרים חדשים ללא אישור כל סיעות הכנסת ועל כן נשארו המשרדים מיותמים עד מינוי השרים חדשים לאחר הבחירות לכנסת העשרים.
  • במהלך 2015, מילא השר גלעד ארדן את מקומו של שר הביטחון משה יעלון מספר פעמים, בעת שהייתו בחו"ל.[6][7]
  • ב-1 בנובמבר 2015, הודיע אריה דרעי על התפטרותו מתפקידו כשר הכלכלה. הרקע להתפטרות נעוץ בניסיונות כושלים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר את סמכויותיו של דרעי בהתאם לסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים אל הממשלה, כאמצעי לאישור מתווה הגז. בעקבות התפטרות זו, ימלא נתניהו את תפקידו של דרעי כשר הכלכלה באופן זמני. על פי התכנון, עתיד נתניהו לחתום על סעיף 52 המאפשר לו לעקוף את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים ולאשר את מתווה הגז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי סיטואציה זו, ממלא מקום השר אינו יכול להיות ראש הממשלה (המכהן גם כשר).
  2. ^ לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולשון החוק, אין אפשרות להאריך את תקופת מילוי המקום.
  3. ^ מינוי שר קבוע יכול להיעשות הן על ידי צירוף שר נוסף לפי סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה והן על ידי שינוי חלוקת התפקידים בין השרים המכהנים, לפי סעיף 31(א) לחוק היסוד. שתי הדרכים מחייבות את אישור הכנסת (אלא אם כן מדובר בממשלה המכהנת מכוח עיקרון הרציפות (בהתאם לפסעיף 30 לחוק היסוד)
  4. ^ ראה סעיף 20 לחוק יסוד: הממשלה, התשכ"ח-1968
  5. ^ ראה סעיף 18(ג) לתקנון עבודת הממשלה,במידה ומדובר בהצבעה במליאת משלה וסעיף 37(ג) לתקנון, במידה ומדובר בהצבעה בוועדת שרים.
  6. ^ ראה החלטה מספר 176 של הממשלה מיום 05.07.2015
  7. ^ ראה החלטה מספר 600 של הממשלה מיום 25.10.2015