משתה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:03, 17 בנובמבר 2015

משתה הוא ארוחה חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון טקס, התרמה, ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק ממסיבה, ונלווים לו ריקודים, הופעה, קונצרט ועוד. מנקודת מבט סוציולוגית משתה עשוי גם להוות סמל סטטוס ולשמש להפגנת עושר ועוצמה.

משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים ארכאולוגים, במסמכים ובספרות מתקופות שונות.

בתל כברי בארמון כנעני מתקופת הברונזה התיכונה התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות התרבויות האגאיות והתרבות המינואית, בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט ^[1].

משתאות מתוארים בתנ"ך - משתה בלשצר בספר דניאל ומשתה המלך אחשוורוש במגילת אסתר, ובברית החדשה - משתה הורדוס בבשורה על פי מרקוס.

בקרב מלכי המזרח הקרוב בעת העתיקה נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ליוון העתיקה למשתאות האצולה ובכללם הסימפוזיון. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ברומא העתיקה. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית^[2].

בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", הלחם של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי חז"ל ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת המשנה והתלמוד אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות ^[3]. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה בליל הסדר, כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.

באפוס האנגלו-סקסוני ביאוולף מסביבות שנת 1000 מתואר אולם המשתאות הענק של המלך.

אשורבניפל במשתה בגנו. תבליט אשורי מהמאה ה-7 לפנה"ס. המוזיאון הבריטי
שחזור של טריקליניום מסרגוסה מהמאה ה-1

הערות שוליים

^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים רן שפירא, ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא, באתר הארץ
^ The Roman Banquet: Images of Conviviality, Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003
^ צבי פלג, הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד, באתר משרד החינוך

קישורים חיצוניים

ז'רום קארקופינו, חיי יום יום ברומא : ארוחת הערב, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, הוצאת "עם הספר", 1967, תרגום: עודד בורלא

[1] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים רן שפירא, ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא, באתר הארץ

[LTR-הערה1-2] The Roman Banquet: Images of Conviviality, Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003

[3] צבי פלג, הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד, באתר משרד החינוך

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת  הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות  [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט {{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.
+משתאות מתוארים ב[[תנ"ך]] - [[משתה בלשצר]] בספר [[דניאל]] ומשתה המלך [[אחשוורוש]] ב[[מגילת אסתר]], וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] - משתה הורדוס ב[[הבשורה על פי מרקוס|בשורה על פי מרקוס]].
 בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]]. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
@@ שורה 12: / שורה 14: @@
 בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות {{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.
+ב[[שירה אפית|אפוס]] ה[[אנגלו-סקסונים|אנגלו-סקסוני]] [[ביאוולף]]  מסביבות שנת [[1000]] מתואר אולם המשתאות הענק של המלך.

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.