תריאק – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
בספרות נזכרים אישים אחדים שישבו במאה העשירית בירושלים ועסקו במלאכת התריאק. יותר מכולם התפרסם הרופא הירושלמי [[אלתמימי]]. מסופר אודותיו שהיה בעל ידיעות נרחבות ברפואה והצטיין בהכנת משחות ותרופות נפרדות ומורכבות, אולם לשיא יוקרתו הגיע בהתקנת מיני התריאק השונים. |
בספרות נזכרים אישים אחדים שישבו במאה העשירית בירושלים ועסקו במלאכת התריאק. יותר מכולם התפרסם הרופא הירושלמי [[אלתמימי]]. מסופר אודותיו שהיה בעל ידיעות נרחבות ברפואה והצטיין בהכנת משחות ותרופות נפרדות ומורכבות, אולם לשיא יוקרתו הגיע בהתקנת מיני התריאק השונים. |
||
ירושלים וסביבתה היו גם מקור לאספקת המרכיבים הנפרדים של התריאק, שכן חלק ניכר ממרכיבי התרופה- צמחים, בעלי חיים ומחצבים- הובאו מאזור ירושלים, ובעיקר מאגן ים המלח, שהיה קשור מבחינה מנהלית, כלכלית ותרבותית לירושלים. בין המרכיבים החשובים של התריאק היו האספלט ונחשי ה[[אפעה]], שניצודו למטרה זו באזור ים המלח. נחש האפעה נקרא "טיר", ומכאן, כנראה, שם התרופה טיריאק או תריאק. |
ירושלים וסביבתה היו גם מקור לאספקת המרכיבים הנפרדים של התריאק, שכן חלק ניכר ממרכיבי התרופה- צמחים, בעלי חיים ומחצבים- הובאו מאזור ירושלים, ובעיקר מאגן ים המלח, שהיה קשור מבחינה מנהלית, כלכלית ותרבותית לירושלים. בין המרכיבים החשובים של התריאק היו האספלט ונחשי ה[[אפעה]], שניצודו למטרה זו באזור ים המלח. נחש האפעה נקרא "טיר", ומכאן, כנראה, שם התרופה טיריאק או תריאק. [[פליקס פברי]] מספר בספריו כי הסולטן המצרי אסר על צייד הנחשים באיזור זה מפחד כי יכחדו לאור הביקוש הרב של הארס. |
||
הידע במלאכת התריאק והשימוש בו בירושלים נזכרים גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר רופא שהובא על ידי המלך הצלבני [[אמלריך הראשון, מלך ירושלים|אמלריך]] (ששלט בין השנים 1162-1174) טיפל בבנו של אמלריך, בלדווין הרביעי, שהיה חולה בצרעת, באמצעות "תריאק אלפארוק". עדות מאוחרת לתריאק מירושלים יש גם במאה ה-18, בתעודה המפרטת את נכסיו של יהודי שנפטר. עדות מאוחרת אף יותר היא של טיטוס טובלר, שמסר באמצע המאה ה-19 כי בבית מרקחת של יהודים בירושלים ניתן למצוא Theriak. מספרים שעד היום חיים צאצאי משפחת אלתריאקי, שעסקה בהפקת ארס הנחשים מאזור יריחו, בירושלים המזרחית{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה, תל אביב, תש"ס, עמ' 25- 26.}}. |
הידע במלאכת התריאק והשימוש בו בירושלים נזכרים גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר רופא שהובא על ידי המלך הצלבני [[אמלריך הראשון, מלך ירושלים|אמלריך]] (ששלט בין השנים 1162-1174) טיפל בבנו של אמלריך, בלדווין הרביעי, שהיה חולה בצרעת, באמצעות "תריאק אלפארוק". עדות מאוחרת לתריאק מירושלים יש גם במאה ה-18, בתעודה המפרטת את נכסיו של יהודי שנפטר. עדות מאוחרת אף יותר היא של טיטוס טובלר, שמסר באמצע המאה ה-19 כי בבית מרקחת של יהודים בירושלים ניתן למצוא Theriak. מספרים שעד היום חיים צאצאי משפחת אלתריאקי, שעסקה בהפקת ארס הנחשים מאזור יריחו, בירושלים המזרחית{{הערה|[[זהר עמר]] ואפרים לב, '''רופאים ותרופות במאות העשירית עד השמונה עשרה, תל אביב, תש"ס, עמ' 25- 26.}}. |
||
[[פליקס פברי]] מספר בספריו כי הסולטן המצרי אסר על צייד נחשי [[אפעה]] לאור הביקוש הגדול בארס להכנת התריאק. |
|||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
גרסה מ־01:32, 23 בנובמבר 2015
התריאק הוא תרכיב אנטיטוקסיני (antitoxin) המופק מארס נחשים ועקרבים בצירוף מרכיבים שונים מעולם הצומח והמחצב. הוא שימש כתרופה לטיפול בהרעלות, בהכשות ובעקיצות, וכן לריפוי מחלות שונות.
טכניקת הרכבת התריאק הייתה ענף ייצור ייחודי בארץ ישראל בתקופה הביזנטית ובימי הביניים, ובעיקר בתקופה המוסלמית הראשונה. התריאק היה אחד מחומרי המרפא המפורסמים ביותר שארץ ישראל השתבחה בהם, ואף יוצא לחוץ לארץ. עדויות רבות, כולן מן המאה העשירית, מלמדות שאחד המרכזים החשובים ביותר בעולם האסלאם לייצור תריאק היה בירושלים. בספרות נזכרים אישים אחדים שישבו במאה העשירית בירושלים ועסקו במלאכת התריאק. יותר מכולם התפרסם הרופא הירושלמי אלתמימי. מסופר אודותיו שהיה בעל ידיעות נרחבות ברפואה והצטיין בהכנת משחות ותרופות נפרדות ומורכבות, אולם לשיא יוקרתו הגיע בהתקנת מיני התריאק השונים.
ירושלים וסביבתה היו גם מקור לאספקת המרכיבים הנפרדים של התריאק, שכן חלק ניכר ממרכיבי התרופה- צמחים, בעלי חיים ומחצבים- הובאו מאזור ירושלים, ובעיקר מאגן ים המלח, שהיה קשור מבחינה מנהלית, כלכלית ותרבותית לירושלים. בין המרכיבים החשובים של התריאק היו האספלט ונחשי האפעה, שניצודו למטרה זו באזור ים המלח. נחש האפעה נקרא "טיר", ומכאן, כנראה, שם התרופה טיריאק או תריאק. פליקס פברי מספר בספריו כי הסולטן המצרי אסר על צייד הנחשים באיזור זה מפחד כי יכחדו לאור הביקוש הרב של הארס.
הידע במלאכת התריאק והשימוש בו בירושלים נזכרים גם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר רופא שהובא על ידי המלך הצלבני אמלריך (ששלט בין השנים 1162-1174) טיפל בבנו של אמלריך, בלדווין הרביעי, שהיה חולה בצרעת, באמצעות "תריאק אלפארוק". עדות מאוחרת לתריאק מירושלים יש גם במאה ה-18, בתעודה המפרטת את נכסיו של יהודי שנפטר. עדות מאוחרת אף יותר היא של טיטוס טובלר, שמסר באמצע המאה ה-19 כי בבית מרקחת של יהודים בירושלים ניתן למצוא Theriak. מספרים שעד היום חיים צאצאי משפחת אלתריאקי, שעסקה בהפקת ארס הנחשים מאזור יריחו, בירושלים המזרחית[1].
לקריאה נוספת
זהר עמר, "ייצוא התריאק מארץ ישראל ושימושיו בימי הביניים", קורות, יב, (תשנ"ו- תשנ"ז), עמ' טז- כח.