הרכבה (בוטניקה)

הרכבה

הרכבה היא פעולה בה מרכיבים ענף אשר מצויים עליו אברי ריבוי (כגון עיניים), על ענף ממין אחר, מאותה משפחה של עצים. הענף העליון - נקרא רוכב. הענף שעליו מרכיבים - נקרא כנה. הרוכב המורכב על הכנה מתאחה עמה, והופך להיות כאחד הענפים של הגזע.

שימוש נפוץ של הרכבה הוא כדי לתת לצמח תכונות שתלניות טובות יותר, ופירות בעלי תכונות רצויות. בצמח המורכב, יהיו תכונות הפרי כשל פירות הרוכב, והתכונות של הצמח בקרקע, כגון עמידותו למחלות ולמזיקים, כושרו לקלוט חמרי מזון ומים מן האדמה, ועמידותו לתנאי קרקע שונים -כשל תכונות הכנה. תכונה חשובה נוספת, שבהן הצמח מושפע מהכנה, היא עוצמת הצימוח וכמות הפרי על העץ. יוצאים מכלל זה מינים של פירות הדר, שתכונת הפרי מושפעת גם מהכנה.

ההרכבה דורשת התאמה מסוימת בין המינים המורכבים. במקרה שההתאמה אינה מושלמת, העץ לא יתאחה כראוי, והוא עשוי להישבר עם עליית משקל העץ. תכונת התאמה זו, הנקראת שארות, היא אחד הגורמים העיקריים בבחירת הכנה.

הכנה היא בדרך כלל מין מיוחד מאותה המשפחה, שהוא בעל תכונות המתאימות להרכבה. במשפחות צמחים מסוימות, ישנם עשרות כנות שונות המתאימות למיני פרי שונים, ולתכונות קרקע ואקלים שונות. לעתים מרכיבים על כנות מזריעים - שתילים שצמחו מזרעי העץ ולא מענפים.

השימוש העיקרי היום בהרכבות הוא לשתי מטרות:

1. ייצור שתילים רצויים במשתלות.
2. החלפות זן, מחליפים זנים שנתיישנו בשוק, בזנים חדשים ומבוקשים.

בדרך כלל ההרכבה מתבצעת במשתלה, לעתים עוד לפני השרשת הייחור, אך אפשר להרכיב גם על עץ בוגר במטע, בדרך כלל כשמתעורר צורך להחליף זן במטע, או לרענון עצים מבוגרים שתנובתם ירדה. ההרכבה על עצים בוגרים נעשית בעיקר בחורף, כשהעץ בתרדמה, אך בשנים האחרונות פותחו שיטות להרכבה בקיץ. למעשה אין הגבלה היום כמעט על מועדי ההרכבה, והכל תלוי בסוג העץ. הדרים נוהגים להרכיב באביב, נשירים נוהגים להרכיב עם ההתעוררות סמוך לט'ו בשבט, מנגו אבוקדו ועצים סוב טרופיים מרכיבים בקיץ.

ישנן מספר שיטות הרכבה, הנפוצות ביותר הן:

• הרכבת סדק - סודקים את הכנה, נועצים בסדק רוכב אחד או שנים, שבסיסיהם חתוכים בצורת טריז. שיטה זו היא הנפוצה ביותר בהרכבה על עצים בוגרים.
• הרכבת ראש - החליפה למעשה את הרכבת הסדק. לא סודקים את הכנה, אלא נועצים כמה רוכבים בחתכים מיוחדים. את הרוכבים מצפים היום בסרט פלסטי רך ומתכלה, פאראפילם. לאחר שפורצות עיני הרוכב, הן מבקיעות לעצמן דרך הפארפילם. ההידוק והקשירה נעשים היום בעזרת סרטי פלסטיק מיוחדים.
• הרכבת אומגה - בוחרים כנה ורוכב בעלי אותו עובי, חותכים אותם בצורת האות Ω על ידי מכונה מיוחדת, כשחיתוך הרוכב בולט, וחיתוך הכנה שקוע. מכניסים את בליטת הרוכב בשקע שבכנה (ישנן מכונות שחותכות ומכניסות בו זמנית), וקושרים. הרכבה זו משמשת בעיקר להרכבת ייחורים לפני השרשה, במשתלה. יתרונה העיקרי הוא בכך שהכנה והרוכב מחוברים חזק, ואין חשש שהם יפרדו לפני האיחוי.
• הרכבת עין - מקלפים חלק מקליפת הכנה, מכניסים תחת הקליפה עין מהצמח הרוכב, סוגרים את הקליפה וקושרים. יש גם חידושים בהרכבת העין: במשתלות ובאופן נסיוני גם בעצים בוגרים, מדביקים היום את העין הרוכבת בעזרת שרפים דביקים, ללא צורך בקשירה. השרפים הדביקים חוסכים עבודה רבה.
• הרכבת אלכסון - חוטבים את הכנה והרוכב באלכסון, מצמידים וקושרים.

סוג אחר של הרכבה הוא הרכבת תמך. הרכבת תמך משמשת בעיקר במיקרים שגזע העץ נחלש, עקב מחלה או כרסום. במקרה כזה, נוטעים שתיל נוסף סמוך לגזע העץ הבוגר ומכניסים את קצהו העליון תחת קליפת העץ הבוגר. לאחר זמן, יעשה השתיל הצעיר לגזעו העיקרי של העץ.

לאחר ההרכבה יש לקשור את הכנה לרוכב, ולכסות את המקומות החשופים בעץ, בחומר הנקרא כופר. הכופר נמס בחום, והוא מיושם כשהוא חם אך לא רותח. בסוגים מסוימים של כופר, ישנם חומרים המזרזים את האיחוי וההשרשה ומעכבים את צימוח הענפים, כדי שיהיה לעץ זמן וכוח להתאחות.

תולדות ההרכבה

מניחים שטכניקת ההרכבה פותחה במרכז אסיה בטווח הזמן שבין סוף האלף השלישי לבין האלף הראשון לפסה"נ, אך טרם הוברר היכן ומתי בדיוק. השימוש בטכניקת ההרכבה תרם להאצת תהליך הביות של עצי פרי, וכלל כניסה של מגוון עצים מהשלב השני של הביות. למשל, עצים ממשפחת הוורדיים, אשר קודם לכן, כתוצאה מריבוי מזריעים בלבד הניבו פירות בלתי צפויים באיכותם, מתיקותם וגודלם. השימוש בהרכבה גם האיץ את המעבר של עצי פרי מתורבתים ממרכז אסיה לאירופה, באמצעות היוונים והרומאים, אשר הפיצו את הטכניקה ושיכללו אותה.

הרכבה ביהדות

על פי התורה, אסור להרכיב מינים שונים זה מזה אחד על השני. איסור זה נקרא כלאיים. עם זאת, מותר להרכיב שני זנים מאותו מין, וההרכבה מנויה ביחד עם הנטיעה וההברכה כדרכים להכנת עץ חדש, במסכת שביעית. היבט נוסף בהלכה להרכבה, הוא היחס לפירות האילן המורכב האם הם מוגדרים כפירות הכנה או כפירות הרוכב או כפרי משותף של שניהם. לשאלה זו השלכה הלכתית על דינו של אתרוג מורכב בארבעת המינים. חז"ל מנו צמחים שמותר להכליאם או להרכיבם אלו באלו, ואחרים שאסורים. מתוך דבריהם ניכר שפעולות ההרכבה והנטיעה של צמח אחד בצמח אחר היו נפוצות, גם בצורות שאינן נוהגות כיום בחקלאות המודרנית. למשל, "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה, אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן" (משנה כלאיים, פ"א ,ח'). חז"ל אסרו על הרכבה של צמחים מסויימים, למשל, "התפוח והחזרר,הפרסקין והשקדים, והשיזפין והרימין אף על פי שדומים זה לזה - כלאיים זה בזה" (משנה כלאיים, פ"א, ד'). הם התירו מינים קרובים הראויים להרכבה אלו באלו, למשל, "האגסים והקרוסטמילין והפרישים והעוזררים אינם כלאים זה בזה" (משנה כלאיים, פ"א, ד').

הרכבה באמנות

• קובץ:Https://commons.wikimedia.org/wiki/File:הרכבה פסיפס הציידים בית הנילס ציפורי מוקטן.jpg

תיאורים של פעולות הגיזום וההרכבה מוצגים לעתים קרובות בפסיפסים מן התקופה הביזנטית, מארץ ישראל ומחוצה לה. איורי הפסיפסים מציגים רמה גבוהה של השתקפות המציאות החקלאית בפסיפסים ודיוק בהעברת הפרטים דרך האומנות החזותית. באמצעות הפסיפסים מתבררת התאימות בין המידע החקלאי המפורט אצל סופרים יווניים ורומיים והמוזכר במקורות חז"ל, לבין התיאורים הללו. תיאורים מרשימים של הרכבה עוצבו בפסיפסים: סאן-רומיין א-גאל מצרפת; בית דיוניסוס מפאפוס, קפריסין; פסיפס הציידים העירומים מבית חג הנילוס מציפורי; סצנת עקדת יצחק בבית הכנסת של בית אלפא; כנסיית כיסופים.

קישורים חיצוניים

• מאמר על הרכבות, מאת השתלנית ברכה אור
• מדריך מצולם להרכבת שקד בפורום תפוז
• ענת אביטל‏, 'ריבוי עצי פרי באמצעות הרכבה: תיאורים בפסיפסים מהתקופה הרומית והביזנטית', קתדרה, 157, 2015, עמ' 52-33., באתר "מטיילים עם ענת"