אופ"ק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אינדונזיה חוזרת להיות חברת אופ"ק החל מה-1 בינואר 2016 על פי האתר הרשמי של הארגון ואז מספר חברות הארגון יגדל ל-13. מציע לא לעדכן בינתיים את התבנית
שורה 50: שורה 50:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.opec.org האתר הרשמי]
* [http://www.opec.org האתר הרשמי]
* {{אנציקלופדיה ynet|אופ"ק|7606|NzYwNl8yODI2NjcyNl8xNDg2ODcyMDAeq}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־08:01, 15 בדצמבר 2015

דגל אופ"ק

אופ"קאנגלית: OPEC - Organization of the Petroleum Exporting Countries, ארגון המדינות המייצאות נפט) הוא קרטל המורכב מהמדינות אלג'יריה, איראן, עיראק, כווית, לוב, ניגריה, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור; משנת 1965 המטה הבינלאומי שלו ממוקם בווינה שבאוסטריה. מטרת הארגון היא לקבוע עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים.

כוונת הארגון היא לווסת את קצב הפקת הנפט באמצעות שיתוף פעולה בין המדינות המייצאות אותו, ובכך לשלוט במחירו, בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות.

המדינות החברות באופ"ק מחזיקות בכ-75% מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מהנפט המופק בעולם ומהוות כחצי מייצוא הנפט העולמי. הודות לאופ"ק, המדינות החברות מקבלות יותר כסף תמורת הנפט שהן מייצאות. בשנת 2004, 11 החברות באופ"ק קיבלו 338 מיליארד דולר הכנסות מייצוא נפט, עלייה של 42% משנת 2003.

מועצת שרי הנפט של המדינות החברות באופ"ק, הגוף המרכזי בארגון, מתכנסת אחת לשישה חודשים ומחליטה, בין היתר, על מכסות התפוקה לכל מדינה חברה.

היסטוריה

מטה אופ"ק בווינה

הארגון הוקם ב-14 בספטמבר 1960 בוועידה בבגדד על ידי ערב הסעודית, איראן, עיראק, כווית וונצואלה. חברות אופ"ק מהוות קרטל שמטרתו היא להסכים על כמות הנפט אותה המדינות החברות בארגון מייצאות ועל מחירו.

עד מלחמת יום הכיפורים היה אופ"ק ארגון חסר השפעה ממשית. במלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות (שהן הרוב באופ"ק) על חרם הנפט שגרם לעלייה דרמטית במחירו. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים כאשר הוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. מחירה של חבית נפט עלה ממחיר של 3 דולר, ערב המלחמה, בשנת 1973, ל-30 דולר בשנת 1980.

החל באמצע שנות השמונים החל אופ"ק להיחלש בשל גילוי נפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי החברות. היחלשות נוספת הייתה בעקבות מלחמת המפרץ שהפכה את מדינות המפרץ הפרסי לתלויות בארצות הברית. לאחר בחירתו לנשיאות ונצואלה פעל הוגו צ'אווס לחיזוק הקשרים בין המדינות החברות בארגון ולאכיפה מחדש של מכסות הייצור. כחלק מקמפיין זה נסע הוגו צ'אווס בשנת 2000 לבקר בכל המדינות החברות באופ"ק, תוך כך היה לנשיא היחידי הנבחר דמוקרטית שביקר את סדאם חוסיין מאז מלחמת המפרץ. התחזקות הקשרים בארגון והאכיפה המחודשת של מכסות יצור הנפט היו בין הגורמים המשמעותיים לעליית המחירים הקבועה שנמשכה עד לשנת 2008 (לאחר שפל במחירים של שנות התשעים).

מדינות חברות

מפת המדינות החברות בארגון

12 המדינות החברות כיום בארגון אופ"ק:

אפריקה
המזרח התיכון
ערך מורחב – נפט במזרח התיכון
דרום אמריקה
חברות לשעבר
  • גבוןגבון גבון (אפריקה, חברות בין השנים 1975 ל-1995)
  • אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה (דרום מזרח אסיה, חברות בין דצמבר 1962 ל-2008)[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוזרת להיות חברת אופ"ק ב-1 בינואר 2016.