מאמץ האש – הבדלי גרסאות
←תיאור מאמץ האש: הרחבה |
←מאמץ האש בדוקטרינת RMA: הגהה, הבהרה ושיפור ניסוח תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], עם התפתחותו של החימוש המונחה המדויק גיבש צוות חשיבה של [[צבא ארצות הברית]] מהפך מחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או [[RMA]]. בבסיס הדוקטרינה ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע [[לוגיסטיקה|לוגיסטי]] להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב ללא תמרון יבשתי. לפי דוקטרינה זו על המדינה התוקפת לייצר מבעוד מועד "בנק" של '''מטרות איכות''' של האויב: מתקני [[תשתית]] אסטרטגיים, בסיסים ומרכזים לוגיסטיים, מעברים הכרחיים ומפקדות ולהשמיד מטרות איכות אלה באופן מדויק ותוך מזעור הפגיעה בחיי אדם, כדי לטעת בלב מנהיגיו את התחושה שהם הפסידו במערכה ושמוטב להם להיכנע<ref>גור ליש, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113011.pdf אלה לא המטרות], מערכות 439, אוקטובר 2011 </ref>. |
בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], עם התפתחותו של החימוש המונחה המדויק גיבש צוות חשיבה של [[צבא ארצות הברית]] מהפך מחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או [[RMA]]. בבסיס הדוקטרינה ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע [[לוגיסטיקה|לוגיסטי]] להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב ללא תמרון יבשתי. לפי דוקטרינה זו על המדינה התוקפת לייצר מבעוד מועד "בנק" של '''מטרות איכות''' של האויב: מתקני [[תשתית]] אסטרטגיים, בסיסים ומרכזים לוגיסטיים, מעברים הכרחיים ומפקדות ולהשמיד מטרות איכות אלה באופן מדויק ותוך מזעור הפגיעה בחיי אדם, כדי לטעת בלב מנהיגיו את התחושה שהם הפסידו במערכה ושמוטב להם להיכנע<ref>גור ליש, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/113011.pdf אלה לא המטרות], מערכות 439, אוקטובר 2011 </ref>. |
||
הדוקטרינה נוסתה לראשונה ב[[מלחמת המפרץ]] ([[1991]]) וכן ב[[מלחמת המפרץ השנייה]] וב[[מלחמת לבנון השנייה]]. אולם, על אף בנקי המטרות האיכותיים, החימוש המדויק וההפעלה המתוחכמת, |
הדוקטרינה נוסתה לראשונה ב[[מלחמת המפרץ]] ([[1991]]) וכן ב[[מלחמת המפרץ השנייה]] וב[[מלחמת לבנון השנייה]]. אולם, על אף בנקי המטרות האיכותיים, החימוש המדויק וההפעלה המתוחכמת, התקשו [[ארצות הברית]] ו[[ישראל]] להכריע מלחמות אלה אך ורק באמצעות אש מרחוק ונדרש גם תמרון קרקעי כדי להשיג בהן נצחון. |
||
[[מבצע כוח מאוחד]] שקיימו חברות [[נאט"ו]] ב[[מלחמת קוסובו]] ([[1999]]) ומבצעי [[מבצע דין וחשבון|דין וחשבון]] ([[1993]]) ו[[מבצע ענבי זעם|ענבי זעם]] ([[1996]]) שקיימה [[מדינת ישראל]] מול [[חזבאללה]] ב[[לבנון]] מהווים דוגמאות ל[[מערכה (צבא)|מערכות]] שהוכרעו כמעט אך ורק תוך שימוש באש. |
[[מבצע כוח מאוחד]] שקיימו חברות [[נאט"ו]] ב[[מלחמת קוסובו]] ([[1999]]) ומבצעי [[מבצע דין וחשבון|דין וחשבון]] ([[1993]]) ו[[מבצע ענבי זעם|ענבי זעם]] ([[1996]]) שקיימה [[מדינת ישראל]] מול [[חזבאללה]] ב[[לבנון]] מהווים דוגמאות ל[[מערכה (צבא)|מערכות]] שהוכרעו כמעט אך ורק תוך שימוש באש מרחוק בלבד. |
||
דוגמה להיפוך מחשבתי זה (בו התמרון היבשתי משלים כביכול את מאמץ האש, בניגוד לתפיסה המקובלת בה האש מסייעת לתמרון ומשלימה אותו) ניתן למצוא בדברי [[נשיא מדינת ישראל]] [[שמעון פרס]] במהלך [[מבצע עופרת יצוקה]], בהם הצדיק את הכניסה הקרקעית ל[[רצועת עזה]], וקבע כי זו "נועדה להשלים את מאמץ האש באמצעות תמרון ולהעמיק את הפגיעה בחמאס ובתשתיות הטרור"{{הערה|{{ערוץ7|שמעון כהן|הנשיא פרס נגד מרכז פרס|183687|4 בינואר 2009}}}}. |
דוגמה להיפוך מחשבתי זה (בו התמרון היבשתי משלים כביכול את מאמץ האש, בניגוד לתפיסה המקובלת בה האש מסייעת לתמרון ומשלימה אותו) ניתן למצוא בדברי [[נשיא מדינת ישראל]] [[שמעון פרס]] במהלך [[מבצע עופרת יצוקה]], בהם הצדיק את הכניסה הקרקעית ל[[רצועת עזה]], וקבע כי זו "נועדה להשלים את מאמץ האש באמצעות תמרון ולהעמיק את הפגיעה בחמאס ובתשתיות הטרור"{{הערה|{{ערוץ7|שמעון כהן|הנשיא פרס נגד מרכז פרס|183687|4 בינואר 2009}}}}. |
||
גרסה מ־14:09, 20 בדצמבר 2015
מאמץ האש הוא יסוד התקפי במלחמה המודרנית. מאמץ האש משלים ומסייע למאמץ התמרון בשדה הקרב על מנת להגיע להכרעה תוך ניצול עוצמה קרבית[1]. תפקיד מאמץ האש הוא לשתק ולהשמיד את כוחות האויב כהכנה לתמרון יבשתי, או כחלק ממנו. קיימת אף דוקטרינה לפיה ניתן להגיע להכרעה בשדה הקרב המודרני באמצעות מאמץ האש לבדו, אף ללא תמרון ("תמרון באש ללא גייסות", ראו להלן).
תיאור מאמץ האש
היחידות הלוחמות המייצרות אש נקראות גורמי סיוע ומורכבות בראש ובראשונה, ובאופן היסטורי מחיל תותחנים (ארטילריה) וכן מכוחות ייעודיים של חיל אוויר, נ"מ, חיל ים, לוחמה אלקטרונית וחימוש מונחה מדויק, שהוא הגורם העיקרי לייצור אש יעילה בלוחמה המודרנית.
מאמץ האש מושתת על סדרת פעולות הכוללת: רכישת מטרות (באמצעות מודיעין צבאי), תכנון תקיפת המטרות ("תוכנית אש"), תקיפת המטרות על ידי גורמים המוקצים למשימה על ידי הפיקוד, ריכוך ארטילרי על היעדים, דיווח תוצאות התקיפה והערכת נזקים.
במפקדת פיקוד מרחבי או מפקדה ממונה אחרת (בתלות בארגון הצבא) נמצא מרכז אש שתפקידיו הם לתכנן ולנצל באופן מיטבי את גורמי הסיוע, במסגרת הלוחמה המשולבת של חילות שונים. המרכז אחראי על הקצאת גורמי סיוע לגזרות ולכוחות מתמרנים וביצוע בקרה על תכנון התקיפה, על הפעלת גורמי הסיוע תוך תיאום בינם ובין עצמם ובינם ובין כוחות ידידותיים בגיזרה ועל עמידה ביעדי תוכנית התקיפה. בראש מרכז האש ניצב בדרך כלל קצין בכיר במערך הארטילריה. לכוחות מתמרנים בשטח מוצמד לרוב מתאם סיוע אש (בעבר: קצין קישור ארטילריה (קש"א) או קצין סיוע ארטילרי (קס"א)), קצין מטה מקצועי לתיאום סיוע אש, בקשת הקצאה מרמה ממונה והכוונת גורמי הסיוע, תוך יישום החלטות המפקד.
היסטוריה
ראשיתו של מאמץ האש במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1913 עוד נכתב בתקנון-השדה הצרפתי: "הארטילריה אינה מכינה את ההתקפה, היא רק מסייעת לה. אין שלב נפרד של הכנה ארטילרית להתקפה; חיל-הרגלים וחיל-התותחנים פועלים בו-זמנית". חיל הרגלים נחשב בצבאות העולם ככוח הקרבי העיקרי והוא נמדד בעוצמת כידוניו. להתקפה לא הוקצתה כלל ארטילריה מלווה.
בשנת 1916 כבר כתב המרשל פרדיננד פוש: "מידת ההכנה הארטילרית קובעת את יכולת-ההתקפה של חיל-הרגלים. ואילו כאשר נבלם חיל-הרגלים בהתקדמותו, מוטל על הארטילריה לפתוח בהכנה-ארטילרית מחודשת". מכאן ואילך שוכללו עוד ועוד השיטות לייצר סיוע אש יעיל[2]. הנחתת "ריכוך ארטילרי" או אווירי לפני הסתערות יבשתית הפכה לפרקטיקה מקובלת.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 כתב הוגה הדעות הצבאי האיטלקי ג'וליו דוּאה שניתן אף להכריע מלחמה באמצעות אש בלבד. רעיון ההפצצה האסטרטגית שיושמה במלחמת העולם השנייה ובמלחמת וייטנאם ניסתה ליישם עליונות, פגיעה במרקם החיים וביכולת הצבאית וזריעת אימה בקרב האויב עד כדי כניעה, תוך מזעור הצורך לשליחת חיילים לתמרון ומניעת סיכונם.
מאמץ האש בדוקטרינת RMA
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, עם התפתחותו של החימוש המונחה המדויק גיבש צוות חשיבה של צבא ארצות הברית מהפך מחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או RMA. בבסיס הדוקטרינה ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע לוגיסטי להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב ללא תמרון יבשתי. לפי דוקטרינה זו על המדינה התוקפת לייצר מבעוד מועד "בנק" של מטרות איכות של האויב: מתקני תשתית אסטרטגיים, בסיסים ומרכזים לוגיסטיים, מעברים הכרחיים ומפקדות ולהשמיד מטרות איכות אלה באופן מדויק ותוך מזעור הפגיעה בחיי אדם, כדי לטעת בלב מנהיגיו את התחושה שהם הפסידו במערכה ושמוטב להם להיכנע[3].
הדוקטרינה נוסתה לראשונה במלחמת המפרץ (1991) וכן במלחמת המפרץ השנייה ובמלחמת לבנון השנייה. אולם, על אף בנקי המטרות האיכותיים, החימוש המדויק וההפעלה המתוחכמת, התקשו ארצות הברית וישראל להכריע מלחמות אלה אך ורק באמצעות אש מרחוק ונדרש גם תמרון קרקעי כדי להשיג בהן נצחון.
מבצע כוח מאוחד שקיימו חברות נאט"ו במלחמת קוסובו (1999) ומבצעי דין וחשבון (1993) וענבי זעם (1996) שקיימה מדינת ישראל מול חזבאללה בלבנון מהווים דוגמאות למערכות שהוכרעו כמעט אך ורק תוך שימוש באש מרחוק בלבד.
דוגמה להיפוך מחשבתי זה (בו התמרון היבשתי משלים כביכול את מאמץ האש, בניגוד לתפיסה המקובלת בה האש מסייעת לתמרון ומשלימה אותו) ניתן למצוא בדברי נשיא מדינת ישראל שמעון פרס במהלך מבצע עופרת יצוקה, בהם הצדיק את הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, וקבע כי זו "נועדה להשלים את מאמץ האש באמצעות תמרון ולהעמיק את הפגיעה בחמאס ובתשתיות הטרור"[4].
קישורים חיצוניים
- השתתפות חיל האוויר בלוחמת היבשה - תא"ל במיל אסף אגמון
- עמיר רפפורט, צה"ל ולקחי מלחמת לבנון השנייה, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן, עיונים בביטחון המזה"ת מס' 85
- כנס האש הבינלאומי השני 2012 (בישראל): האתר הרשמי של הכנס, סיקור הכנס בפורום צבא וביטחון ב"פרש"
- דב תמרי, הרהורים על הטקטיקה, מערכות 273-4 (1980) עמ' 2-4
- משה עברי סוקניק, האם לקחי קוסובו מבשרים ירידה בלוחמת התמרון המסורתית ביבשה?, מערכות 368 (1999) עמ' 26-27
- לוטננט-ג'נרל פיטר אינג', התפתחויות בקרב היבשה, מערכות 340 (1995) עמ' 30-35
הערות שוליים
- ^ מבוסס על ההגדרה במילון למונחי צה"ל, אג"ם/תוה"ד 2003
- ^ ל. מרחב, האש במבצעי התקפה, מערכות 156 , דצמבר 1963
- ^ גור ליש, אלה לא המטרות, מערכות 439, אוקטובר 2011
- ^ שמעון כהן, הנשיא פרס נגד מרכז פרס, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2009