יעקב אגסי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת קישור לתבנית סמל בתבנית חייל*
שורה 11: שורה 11:
|תאריך פטירה עברי=
|תאריך פטירה עברי=
|מקום פטירה=
|מקום פטירה=
|תיאור=
|כינוי=
|כינוי=
|השתייכות={{סמל|צבא הגנה לישראל||+}}
|השתייכות={{סמל|צבא הגנה לישראל||+}}

גרסה מ־16:11, 15 בינואר 2016

תבנית:חייל יעקב אגסי (נולד ב-1932) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף משנה, שירת כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי, פיקד על בסיס רמת דוד בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.

אגסי נולד בכפר חיים, התגייס לקורס טיס (מס' 4) ב-1950, ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. היה טייס מוסטנג בטייסת 101 ומדריך בבית הספר לטיסה.

במלחמת סיני היה טייס אוראגן בטייסת 113 והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי בג'בל ליבני במהלכה התפתח קרב אוויר עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו מיג 17) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"[1], כמו כן השתתף בתקיפה המשחתת איברהים אל-אוול[2]. בהמשך שירת כסגן מפקד טייסת 101 וכסגן מפקד טייסת 110 שקלטה את מטוסי הווטור. יעקב אגסי היה מראשוני טייסי הווטור ואף השתתף בהעברתם ארצה[3]. ב-1959 מונה למפקד טייסת 110, טייסת מטוסי ווטור שעסקה באימוני תקיפה ארוכות טווח וכן במשימות צילום אוויר לצורכי מודיעין. הוא כיהן בתפקיד עד אוגוסט 1963 והספיק לקלוט בטייסת את מטוסי ווטור N מטייסת 119 . ביולי 1964 מונה למפקד בית הספר לטיסה שירת בתפקיד עד אוקטובר 1966[4]. לאחר מכן עבר הסבה למיראז' 3 והשתתף בקרב האווירי בפעולת סמוע[5].

במלחמת ששת הימים שירת בהצבת חירום כטייס בטייסת 119, הוא הוביל את מבנה התקיפה של שדה התעופה קהיר-מערב בגל הראשון של מבצע מוקד[6], והשתתף בתקיפת שדה התעופה ברבת עמון[7]. לאחר המלחמה מונה למפקד בסיס רמת דוד. הוא פיקד על הבסיס במהלך מלחמת ההתשה, בתקופתו הוקמה בבסיס טייסת 69 כטייסת מטוסי F-4 פנטום כמו כן נקלטו בחיל האוויר ובטייסת 109 בבסיס, ראשוני מטוסי הסקייהוק, ואגסי השתתף בקורס ההסבה הראשון למטוסים אלו בינואר 1968[8]. במהלך מלחמת ההתשה השתתף בגיחות תקיפה במצרים בהם במבצעי פריחה, בפברואר 1969 נאלץ לנטוש מטוס הסקייהוק אותו הטיס בעקבות תקלה טכנית מייד לאחר המראה לגיחת הפצצה במצרים[9].

ביוני 1970 מונה לראש ענף אוויר 3, ענף תכנון המבצעים במטה חיל האוויר, שהפך בתקופתו למחלקת המבצעים, בתקופתו כראש המחלקה הוביל להגברת התקיפות במצרים, בדגש על סוללות הנ"מ, ואת התכנון לקראת קרב רימון 20 בין חיל האוויר לטייסים הסובייטים במצרים[10]. במלחמת יום הכיפורים שירת בהצבת חירום בטייסת 69, לאחר נפילתו של מפקד הבסיס ארלוזור לב ביומה השלישי של המלחמה, מונה אגסי למפקד הבסיס ופיקד עליו עד תום המלחמה. השתחרר משירות הקבע ביוני 1974

לאחר שחרורו עבד כטייס בחברת אל על עד שנת 1997.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 242
  2. ^ מעצמאות לקדש, עמודים 279-281
  3. ^ יואש צידון, ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275
  4. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44
  5. ^ רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 155
  6. ^ רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 171
  7. ^ דני שלום, כרעם ביום בהיר - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר פרסומי תעופה, עמ' 536-5387
  8. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 33, 165
  9. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 170
  10. ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל