חרב גדעון – הבדלי גרסאות
| שורה 4: | שורה 4: | ||
הסרט מציג את סיפורם של סוכני "[[המוסד]]" הישראליים, שבמסגרת [[מבצע זעם האל]], חיסלו את המחבלים המעורבים בתכנון [[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן]] בשנת [[1972]]. |
הסרט מציג את סיפורם של סוכני "[[המוסד]]" הישראליים, שבמסגרת [[מבצע זעם האל]], חיסלו את המחבלים המעורבים בתכנון [[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן]] בשנת [[1972]]. |
||
הסרט [[מינכן (סרט)|מינכן]] אשר הופק בשנת [[2005]] על ידי ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[סטיבן ספילברג]], הוא העתק של סרט זה. |
|||
== עלילת הסרט == |
|||
{{בעבודה}} |
|||
הסרט פותח בגיוסו של אבנר (סטיבן באואר) סרן בסיירת מובחרת בצה"ל, למוסד. לאחר לבטים והכשרה קצרה אבנר ממונה לעמוד בראש צוות קטן של סוכנים שכל אחד מתמחה בתחום אחר, מטיפול בחומרי נפץ והכנת פצצות, ועד נהיגה במכוניות מירוץ. לאחר תדרוך בידי בכיר המוסד מייק הררי, ופגישה של אבנרעם לא פחות מאשר הרמטכ"ל וראשת הממשלה גולדה מאיר, הצוות נשלח לאירופה במטרה לחסל את ראשי ספטמבר השחור. תוך הנחיות מפורטות לא לפגוע בחפים מפשע ולא לפגוע בבני משפחתם של המחבלים. |
|||
לאחר התאקלמות קצרה אבנר נפגש עם פיליפ, בוגר תנועת המחתרת הצרפתית וחברו של אביו, שמעביר לו מידע על הטרוריסטים. לאחר ביצוע מעקב הצוות מתחיל לחסל את ראשי ספטמבר השחור. בזועייתר הם מתנקשים בכניסה לבית דירות ליד המעלית בירי באקדח. בהמשארי הם מתנקשים באמצעות הטמנת חומר נפץ בטלפון שלו ופיצוצו מרחוק. באל חיר הם מתנקשים באמצעות הטמנת חומר נפץ במיטתו, ובבודייה באמצעות פיצוץ מכוניתו בשלט רחוק. |
|||
במהלך המצוד אחר הטרוריסטים הם הופכים להיות ניצודים. סוכנת הולנדית עצמאית מצודדת נשלחת לנקום, והיא מצליחה לפתות את קרל ולהרוג אותו בבית מלון. החבורה מצליחה לאתר אותה ומחסלת אותה בביתה באמצעות כלי יריה שהוסלקו במשאבות אופניים. והם חוטפים על הראש מהממונים על הנקמה הפרטית הזאת. כך מעגלי חיסול ונקמה רודפים זה את זה. אחד מהסוכנים שיצא להליכת לילה נמצא יושב הרוג על ספסל בגן ציבורי. |
|||
==פרסים ומועמדויות== |
==פרסים ומועמדויות== |
||
גרסה מ־04:58, 12 בפברואר 2016
חרב גדעון (באנגלית: Sword Of Gideon) הוא סרט טלוויזיה מ-1986, ששודר כמיני סדרה ב-4 חלקים, לראשונה בטלוויזיה הקנדית ולאחר מכן ברשת HBO האמריקנית. הסרט בוים על ידי מייקל אנדרסון ובו מככבים סטיבן באואר, מייקל יורק, רוברט ג'וי ולורן מאלה.
הסרט מציג את סיפורם של סוכני "המוסד" הישראליים, שבמסגרת מבצע זעם האל, חיסלו את המחבלים המעורבים בתכנון טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972.
הסרט מינכן אשר הופק בשנת 2005 על ידי הבמאי סטיבן ספילברג, הוא העתק של סרט זה.
עלילת הסרט
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
הסרט פותח בגיוסו של אבנר (סטיבן באואר) סרן בסיירת מובחרת בצה"ל, למוסד. לאחר לבטים והכשרה קצרה אבנר ממונה לעמוד בראש צוות קטן של סוכנים שכל אחד מתמחה בתחום אחר, מטיפול בחומרי נפץ והכנת פצצות, ועד נהיגה במכוניות מירוץ. לאחר תדרוך בידי בכיר המוסד מייק הררי, ופגישה של אבנרעם לא פחות מאשר הרמטכ"ל וראשת הממשלה גולדה מאיר, הצוות נשלח לאירופה במטרה לחסל את ראשי ספטמבר השחור. תוך הנחיות מפורטות לא לפגוע בחפים מפשע ולא לפגוע בבני משפחתם של המחבלים.
לאחר התאקלמות קצרה אבנר נפגש עם פיליפ, בוגר תנועת המחתרת הצרפתית וחברו של אביו, שמעביר לו מידע על הטרוריסטים. לאחר ביצוע מעקב הצוות מתחיל לחסל את ראשי ספטמבר השחור. בזועייתר הם מתנקשים בכניסה לבית דירות ליד המעלית בירי באקדח. בהמשארי הם מתנקשים באמצעות הטמנת חומר נפץ בטלפון שלו ופיצוצו מרחוק. באל חיר הם מתנקשים באמצעות הטמנת חומר נפץ במיטתו, ובבודייה באמצעות פיצוץ מכוניתו בשלט רחוק.
במהלך המצוד אחר הטרוריסטים הם הופכים להיות ניצודים. סוכנת הולנדית עצמאית מצודדת נשלחת לנקום, והיא מצליחה לפתות את קרל ולהרוג אותו בבית מלון. החבורה מצליחה לאתר אותה ומחסלת אותה בביתה באמצעות כלי יריה שהוסלקו במשאבות אופניים. והם חוטפים על הראש מהממונים על הנקמה הפרטית הזאת. כך מעגלי חיסול ונקמה רודפים זה את זה. אחד מהסוכנים שיצא להליכת לילה נמצא יושב הרוג על ספסל בגן ציבורי.
פרסים ומועמדויות
הסרט היה מועמד לארבעה פרסי ג'מיני של הטלוויזיה הקנדית וזכה בשלושה, ביניהם פרס על עריכת התמונה הטובה ביותר ופרס על עריכת הקול הטובה ביותר.
לקריאה נוספת
- פרופ' מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, המרדף אחרי הנסיך האדום, "זמורה, ביתן - מוציאים לאור" בשנת 1984.
- אהרון קליין, חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
