ארוחת בוקר על הדשא – הבדלי גרסאות
שחזור |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
|שם=ארוחת בוקר על הדשא |
|שם=ארוחת בוקר על הדשא |
||
|שם בשפת המקור= |
|שם בשפת המקור= |
||
|תמונה=[[ |
|תמונה=[[קובץ:Manet, Edouard - Le Déjeuner sur l'Herbe (The Picnic) (1).jpg|300px|]] |
||
|כתובית= |
|כתובית= |
||
|אמן=[[אדואר מאנה]] |
|אמן=[[אדואר מאנה]] |
||
גרסה מ־09:11, 15 בפברואר 2016
שגיאות פרמטריות בתבנית:יצירת אמנות
פרמטרים ריקים [ כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סוג היצירה ] חסרים
פרמטרים [ יצירה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
_(1).jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אמן | אדואר מאנה |
| תאריך יצירה | 1862–1863 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 265.5 |
| רוחב | 208 |
| גובה |
208 ס״מ  |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אימפרסיוניזם, ריאליזם |
| מספר יצירה |
RF 1668 (מוזיאון ד'אורסה) |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסי |
  | |
ארוחת בוקר על הדשא (בצרפתית: Le Déjeuner sur l'herbe; תרגום מילולי: "ארוחת צהריים על הדשא") הוא ציור שמן על בד של הצייר הצרפתי אדואר מאנה. הוא מתאר דמות נשית עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בגן.
הציור הוצג לראשונה ב"סלון הדחויים" (Salon des refusés) בפריז בשנת 1863, ועורר מחלוקת חריפה. עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי בהקשרים תנ"כיים, מיתולוגיים או סיפוריים. בתמונה זו הוצג לראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. המבקרים תפשו את היצירה כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית. אחת הסיבות לכך היה המבט שהאישה העירומה מיישרת אל עבר הצופה; סוג כזה של ציור לא היה נהוג בתקופה זו, ונחשב לזלזול וחוסר מקצועיות. בנוסף ניכר בתמונה זלזול של המעמד הבורגני באוכל הזרוק, דבר שעורר התנגדות.
אמצעים אמנותיים
הפרספקטיבה בציור שגויה ומעוותת מעט. הדמויות בחלקה הקרוב של התמונה גדולות יתר על המידה יחסית לסביבתם. כך גם שואבת המים בחלק האחורי.
הקומפוזיציה משולשת וסגורה. נקודת המגוז היא בפיסת השמיים בקצה קרחת היער שבחלקו העליון הציור (בערך מעל לשואבת המים).
אימפרסיוניזם ביצירה
היצירה עוסקת בפעילות פנאי יומיומית של המעמד הבורגני בצרפת, נושא שהעסיק את האימפרסיוניסטים. האימפרסיוניזם מתבטא גם בהשטחת הדמויות, סגנון אשר הושפע מן האמנות היפנית (ההדפס היפני). ביצירה זו, לצד הדמויות במרכז שצויירו באופן מדויק ומלוטש, נראים פרטי העצים שמסביב מטושטשים בסגנון אימפרסיוניסטי. האומן ניסה לתאר שינויים בפוקוס, בקירוב ובריחוק מן הדמויות (בדומה לפעולת המצלמה).
חשיבות הציור
מאנה יצר עבודות שנחשבו לפרובוקטיביות ועוררו שערוריות. עבודה זו גרמה לאי נוחות בקרב ה"נובו רישים" של המאה ה-19 בפריז, הן בשל האישה עירומה לצד הגברים לבושים, והן משום שהאישה אינה משפילה את עיניה, אלא מיישירה את מבטה אל הצופה. הקהל שהגיע למוזיאון הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת תקופתם. העירום היה נוכח, קונקרטי, והאישה אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים בני המעמד הבורגני וחשף את אופיו הבלתי מוסרי של העידן היפה: גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני זנות ובורדלים ולעסוק בסחר חליפין מיני. הציור מציב מעין מראה מול פניהם, וזאת בסיטואציה בלתי נוחה - במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון בחברת נשותיהם, ילדיהם ולעתים אף מעסיקיהם. מאנה היה מודע לכך ובחר לבטא בעבודתו מחאה חברתית.
ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז. לעתים היוו ציוריהם תעתיק של המציאות ולעתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון בציורו זה של מאנה.
