בעיטת עונשין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏היסטוריה: תיקון קישור
הבהרה
שורה 7: שורה 7:


הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מה[[שער (ספורט)#כדורגל|שער]], ובעת ביצועה רשאים להמצא בתוך רחבת ה-16 רק השחקן שנבחר לבצע את בעיטת העונשין ושוער הקבוצה שנענשה. בנוסף, כמו בכל בעיטה חופשית, על שאר השחקנים לעמוד במרחק של לפחות 9.15 מטרים מהכדור בזמן הבעיטה. לשם כך מסומן על הדשא מחוץ לרחבה קו מעגלי ברדיוס של 9.15 מטר מנקודת הפנדל. לשוער מותר לנוע על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו לפני הבעיטה. מרגע שבוצעה הבעיטה, מותר לכל השחקנים להיכנס אל תוך רחבת ה-16 והמשחק ממשיך כרגיל, מה שמאפשר לשחקנים לבעוט בכדור שנהדף על ידי השוער או ניתז מקורות או משקוף השער. לשחקן שביצע את בעיטת העונשין אסור לגעת בו שוב לפני שנגע בו שחקן אחר.
הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מה[[שער (ספורט)#כדורגל|שער]], ובעת ביצועה רשאים להמצא בתוך רחבת ה-16 רק השחקן שנבחר לבצע את בעיטת העונשין ושוער הקבוצה שנענשה. בנוסף, כמו בכל בעיטה חופשית, על שאר השחקנים לעמוד במרחק של לפחות 9.15 מטרים מהכדור בזמן הבעיטה. לשם כך מסומן על הדשא מחוץ לרחבה קו מעגלי ברדיוס של 9.15 מטר מנקודת הפנדל. לשוער מותר לנוע על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו לפני הבעיטה. מרגע שבוצעה הבעיטה, מותר לכל השחקנים להיכנס אל תוך רחבת ה-16 והמשחק ממשיך כרגיל, מה שמאפשר לשחקנים לבעוט בכדור שנהדף על ידי השוער או ניתז מקורות או משקוף השער. לשחקן שביצע את בעיטת העונשין אסור לגעת בו שוב לפני שנגע בו שחקן אחר.
השחקן הבועט רשאי למסור את הכדור לאחד מחבריו לקבוצה. אפשרות זו פחות שכיחה בשל אי יעילותה, שכן עדיף לבצע בעיטה ישירה.
השחקן הבועט רשאי למסור את הכדור לאחד מחבריו לקבוצה, כל עוד המסירה קירבה את הכדור לשער ולא בוצעה לאחור. אפשרות זו פחות שכיחה בשל אי יעילותה, שכן עדיף לבצע בעיטה ישירה.


בגלל רוחבו של השער וקרבת נקודת העונשין אליו, מצליחים רוב בועטי בעיטות העונשין להחדיר את כדור העונשין אל תוך השער (להבקיע), ועל כן פסיקת בעיטת עונשין היא מהלך העשוי להכריע את המשחק.
בגלל רוחבו של השער וקרבת נקודת העונשין אליו, מצליחים רוב בועטי בעיטות העונשין להחדיר את כדור העונשין אל תוך השער (להבקיע), ועל כן פסיקת בעיטת עונשין היא מהלך העשוי להכריע את המשחק.


על-פי-רוב, נבעטת בעיטת העונשין בעוצמה רבה ולשוערים אין יכולת להגיע ממרכז השער אל פינותיו התחתונות או העליונות. משום כך, בוחרים רוב השוערים לנחש להיכן תיבעט בעיטת העונשין ולזנק לכיוון זה. מכיוון שלשוערים סיכוי נמוך לעצור את בעיטת העונשין, רמת הציפיות להצלחה נמוכה מהשוער אך גדולה מהשחקן הבועט.{{הערה|[http://sport-psychology.blogspot.com/2010/06/blog-post.html פסיכולוגיה מהנקודה הלבנה] באתר [http://sport-psychology.blogspot.com פסיכולוגיית ספורט]}} סיכויי הבקעת השער מרביים כאשר הכדור מוחדר לפינתו הגבוהה, הימנית או השמאלית, של השער, אך שחקנים רבים נמנעים מבעיטת הכדור לשם, מחשש שיחטיאו לחלוטין את מסגרת השער.
על פי רוב, נבעטת בעיטת העונשין בעוצמה רבה ולשוערים אין יכולת להגיע ממרכז השער אל פינותיו התחתונות או העליונות. משום כך, בוחרים רוב השוערים לנחש לאן תיבעט בעיטת העונשין ולזנק לכיוון זה. מכיוון שלשוערים סיכוי נמוך לעצור את בעיטת העונשין, רמת הציפיות להצלחה נמוכה מהשוער אך גדולה מהשחקן הבועט.{{הערה|[http://sport-psychology.blogspot.com/2010/06/blog-post.html פסיכולוגיה מהנקודה הלבנה] באתר [http://sport-psychology.blogspot.com פסיכולוגיית ספורט]}} סיכויי הבקעת השער מרביים כאשר הכדור מוחדר לפינתו הגבוהה, הימנית או השמאלית, של השער, אך שחקנים רבים נמנעים מבעיטת הכדור לשם, מחשש שיחטיאו לחלוטין את מסגרת השער.


==דו-קרב בעיטות הכרעה==
==דו-קרב בעיטות הכרעה==

גרסה מ־08:59, 15 בפברואר 2016

בעיטת עונשין טיפוסית בכדורגל

בעיטת עונשין, המכונה גם פנדל, היא בעיטה או זריקת עונשין המקובלת במשחקי כדור שונים. המונח "פנדל" הוא שיבוש של המילה האנגלית Penalty.

בעיטת עונשין בכדורגל

כששחקן מהקבוצה המגינה מבצע ברחבת ה-16 עבירה המחייבת בעיטה חופשית ישירה (מיקום העבירה נקבע על פי השחקן המכשיל), או כאשר שחקן שדה (למעט השוער) נוגע בכדור בידו בתוך רחבת ה-16 של קבוצתו, נדרש השופט לפסוק בעיטת עונשין ממרחק של 11 מטרים לזכות הקבוצה היריבה.

הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מהשער, ובעת ביצועה רשאים להמצא בתוך רחבת ה-16 רק השחקן שנבחר לבצע את בעיטת העונשין ושוער הקבוצה שנענשה. בנוסף, כמו בכל בעיטה חופשית, על שאר השחקנים לעמוד במרחק של לפחות 9.15 מטרים מהכדור בזמן הבעיטה. לשם כך מסומן על הדשא מחוץ לרחבה קו מעגלי ברדיוס של 9.15 מטר מנקודת הפנדל. לשוער מותר לנוע על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו לפני הבעיטה. מרגע שבוצעה הבעיטה, מותר לכל השחקנים להיכנס אל תוך רחבת ה-16 והמשחק ממשיך כרגיל, מה שמאפשר לשחקנים לבעוט בכדור שנהדף על ידי השוער או ניתז מקורות או משקוף השער. לשחקן שביצע את בעיטת העונשין אסור לגעת בו שוב לפני שנגע בו שחקן אחר. השחקן הבועט רשאי למסור את הכדור לאחד מחבריו לקבוצה, כל עוד המסירה קירבה את הכדור לשער ולא בוצעה לאחור. אפשרות זו פחות שכיחה בשל אי יעילותה, שכן עדיף לבצע בעיטה ישירה.

בגלל רוחבו של השער וקרבת נקודת העונשין אליו, מצליחים רוב בועטי בעיטות העונשין להחדיר את כדור העונשין אל תוך השער (להבקיע), ועל כן פסיקת בעיטת עונשין היא מהלך העשוי להכריע את המשחק.

על פי רוב, נבעטת בעיטת העונשין בעוצמה רבה ולשוערים אין יכולת להגיע ממרכז השער אל פינותיו התחתונות או העליונות. משום כך, בוחרים רוב השוערים לנחש לאן תיבעט בעיטת העונשין ולזנק לכיוון זה. מכיוון שלשוערים סיכוי נמוך לעצור את בעיטת העונשין, רמת הציפיות להצלחה נמוכה מהשוער אך גדולה מהשחקן הבועט.[1] סיכויי הבקעת השער מרביים כאשר הכדור מוחדר לפינתו הגבוהה, הימנית או השמאלית, של השער, אך שחקנים רבים נמנעים מבעיטת הכדור לשם, מחשש שיחטיאו לחלוטין את מסגרת השער.

דו-קרב בעיטות הכרעה

נוהל

במשחקי גביע המתנהלים בשיטת נוק אאוט, כאשר אין הכרעה במשחק בתום הזמן הרגיל של המשחק (90 דקות), נהוג להאריך את המשחק ב-30 דקות נוספות, המחולקות לשתי מחציות שוות. אם בסיום ההארכה עדיין אין הכרעה, נהוג לעתים להכריע את המשחק באמצעות דו-קרב של בעיטות הכרעה מ-11 מטרים.

כללי ביצוע הבעיטה זהים כבמקרה של בעיטת עונשין במהלך המשחק, אך משום שהדו-קרב מתקיים אחר תום המשחק, אסור לשחקן כלשהו לגעת בכדור אחרי הבעיטה חוץ מהשוער הניצב בשער.

בשלב הראשון של הדו-קרב זוכה כל קבוצה לחמש בעיטות הכרעה, המתבצעות לסירוגין. רשאים לבעוט רק השחקנים שהשתתפו במשחק בעת שריקת הסיום. המנצחת במשחק היא זו שהבקיעה מספר גדול יותר של שערים. אם בתום חמש הבעיטות לכל קבוצה אין הכרעה, זוכה כל קבוצה לבעיטה נוספת, לסירוגין, עד להכרעה.

לפי שיטת הדירוג של אופ"א, קבוצות אינן מקבלות ניקוד נוסף בחישוב דירוגם עבור ניצחון בדו-קרב בעיטות הכרעה, אלא רק ניקוד עבור תוצאת התיקו במשחק, לעומת נבחרות לאומיות אשר מקבלות ניקוד מיוחד עבור ניצחון זה.

היסטוריה

דו-קרב של בעיטות הכרעה לא הונהג על ידי פיפ"א ואופ"א עד 1970. אולם, קדמו להנהגת שיטת הכרעה זו גרסאות שונות של השיטה הנוכחית בהן השתמשו במפעלים מקומיים במדינות שונות. לדוגמה: בגביע היוגוסלבי החל מ-1952,[2] בגביע האיטלקי החל מעונת 1958-1959‏[3] ועוד במדינות שונות באירופה ובדרום-אמריקה. אף בישראל הייתה נהוגה השיטה ב"גביע קרנר" (אליפות ליגות הנוער בשנות ה-50 וה-60) ובטורנירים לא רשמיים.[4][5] החל מעונת 1966-1965 החלה ההתאחדות הישראלית להפעיל את דו-קרב בעיטות העונשין בגביע המדינה.[6][7]

שני אנשים טוענים כי הם היו אלה שהציעו שיטת הכרעה זו למוסדות פיפ"א. הראשון הוא יוסף דגן, אזרח ישראלי, גורס כי הוא הציע את השיטה לאחר שצפה בנבחרת ישראל בכדורגל מפסידה בהגרלה ברבע גמר בטורניר הכדורגל באולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968.[8] נטען כי מיכאל אלמוג, שמספר שנים מאוחר יותר מונה ליושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, העביר את ההצעה לפיפ"א שלאחר מספר דיונים החליטה לקבל את ההצעה.[9] טענה אחרת שעלתה, גורסת כי היה זה קארל וולד, שופט כדורגל גרמני, שהציע לראשונה את שיטת ההכרעה הזו ב-1970. לטענתו, התאחדות הכדורגל בגרמניה קיבלה את ההצעה וגם אופ"א עשתה זאת זמן קצר לאחר מכן, ותוך זמן קצר השיטה התקבלה גם בפיפ"א.[10]

באנגליה, התקיים דו-קרב הפנדלים הראשון במסגרת גביע ווטני באנגליה ב-1970 במשחק בין האל סיטי ומנצ'סטר יונייטד. ג'ורג' בסט היה הבועט הראשון בדו-קרב. דו-קרב בעיטות הכרעה הונהג לראשונה בתחרויות המאורגנות על ידי פיפ"א במוקדמות של אולימפיאדת מינכן 1972. ישראל הייתה אחת הנפגעות הראשונות ממנו, כאשר כשלה בדו-קרב בעיטות הכרעה מול תאילנד.

בחצי-הגמר של גביע העולם של 1982, שנערך בספרד, נעשה שימוש ראשון בשיטת הכרעה זו. במשחק זה הודחה נבחרת צרפת על ידי נבחרת גרמניה. מאוחר יותר, במונדיאלים של 1994 ו-2006, נקבעה זהותן של הזוכות בגביע העולמי בשיטה זו.

ביקורת

לאחר כ-40 שנה של שימוש בשיטה, יש המבקרים אותה כיוון שאיננה משקפת את יכולתן של הקבוצות במגרש ובפרט איננה מתגמלת קבוצות שביצעו ניסיונות התקפיים או שלטו יותר בכדור. לטענת המבקרים השיטה הפכה משיטת הכרעה לשיטת משחק של נבחרות חלשות, המייצרות משחק הגנתי וסגור ("בונקר") בתקווה לשרוד עם תוצאת 0-0 ולהגיע לבעיטות ההכרעה בהן סיכוייהן יהיו טובים יותר. לשיטת ההכרעה בבעיטות עונשין מוצעות תדיר חלופות, אולם אף אחת מהן לא התקבלה על ידי פיפ"א או התאחדויות אחרות.[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פסיכולוגיה מהנקודה הלבנה באתר פסיכולוגיית ספורט
  2. ^ גביע יוגוסלביה בכדורגל, אתר ‏ rsssf.com
  3. ^ גביע איטליה בכדורגל באתר ‏ rsssf.com
  4. ^ בדו-קרב דרמטי של בעיטות 11 מטר (3:4) ניצחה "בני-יהודה" את "סטוק-סיטי", דבר, 30 במאי 1963
  5. ^ כפ"ס וחולון בגמר גביע קרנר לנוער, דבר, 15 במאי 1966
  6. ^ פניה לפיפ"א להכרעה בגביע ע"י בעיטת 11 מ', מעריב, 4 ביולי 1965
  7. ^ תוצאות משחקי גביע המדינה, דבר, 19 בספטמבר 1965
  8. ^ "Israeli Behind the Goal" (Adobe Flash) (באנגלית). infolive.tv. נבדק ב-2008-06-19.
  9. ^ Miller, Clark (1996). He Always Puts It To The Right: A History Of The Penalty Kick. Orion. ISBN 0-7528-2728-6. {{cite book}}: תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |xx= (עזרה)
  10. ^ "Das Elfmeterschießen: Wie kam Karl Wald eigentlich zu dieser Idee mit dem Elfmeterschießen? ("The penaltyshootout: How did Karl Wald really come up with the idea of penalty kicks?") (האתר בגרמנית)".
  11. ^ אדר מירום, ‏היום שבו מתו הפנדלים, באתר ‏מאקו‏, 7 ביולי 2014