עין גדי (יישוב עתיק) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:10, 17 בפברואר 2016

עין גדי היה יישוב עתיק לחופו המערבי של ים המלח. אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שנמצא במקום כיום ישנם שרידים ממקדש מהתקופה הכלקוליתית. בנוסף ישנם שרידים המעידים על מעל 1,300 שנים של התיישבות יהודית רצופה באזור, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ועד המאה ה-6 לספירה. בגן נכלל גם אתר בית הכנסת העתיק בעין גדי - בית כנסת עתיק מן המאה ה-6, ובו רצפת פסיפס מהיפות בארץ.

עין גדי בתנ"ך

השם עין גדי נזכר בתנ"ך, ומקורו כנראה בעיזים וביעלים שרעו בסביבתה עם גדייהן. עין גדי מוזכרת כמקום אליו ברח דוד מפני שאול: "וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם; וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין-גֶּדִי".^[1] היישוב מוזכר גם במקומות אחרים במקרא: בספר יחזקאל^[2], במגילת שיר השירים^[3] ובספר דברי הימים^[4] שם היא מוזכרת גם בשם "חַצְצוֹן תָּמָר".

בדברי הימים ב' מכונה עין גדי בתור חצצון תמר, מקום בו התרכזו צבאות זרים ללחימה בממלכת יהודה, כאמור: "וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, עַל-יְהוֹשָׁפָט--לַמִּלְחָמָה. וַיָּבֹאוּ, וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר, בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵאֲרָם; וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר, הִיא עֵין גֶּדִי".^[4]

בסוף ספר ירמיהו, כאשר מתוארת היציאה לגלות בבל נאמר: "וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ--הִשְׁאִיר, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים: לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים.^[5] במסכת שבת אמר על כך רב יוסף: "אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא".^[6]

היסטוריה

בחפירות ארכאולוגיות, שנערכו בתל גורן - מקום מושבה של העיר עין גדי הקדומה, בין נחל דוד לנחל ערוגות, נחשפו ממצאים שראשיתם בימי המלוכה בישראל והם מגיעים עד התקופה הרומית-ביזנטית. היישוב היהודי במקום נחרב בזמן חורבן בית ראשון, אך התחדש עם שיבת ציון ועמד בשגשוגו עד מרד בר כוכבא, כשאז ננטש המקום מיושביו ונהרס. חלק מן התושבים, ובהם יונתן בן בעיה, מנהיג המורדים ביישוב,^[7] ובבתא בת שמעון, מצאו מקלט במערות נחל חבר הקרובות ומתו במצור.

עין גדי התפרסמה בגידול אפרסמון לבשמים, לשמן אפרסמון ולתרופות. בפסיפס, שנחשף בבית הכנסת במקום, מקללים, בין השאר, את מי שיעז לגלות את "רזה דקרתא" (='סוד העיירה' בארמית). רוב החוקרים מאמינים שאותו סוד הוא סוד הכנת שמן האפרסמון.

הרופא היווני גלנוס (המאה ה-2 לספירה) מציין שלבלסם שנקרא 'הסורי' יש "שם נוסף על שם המקום בו הוא גדל בכמות הגדולה ביותר והוא היפה ביותר, כי הוא נקרא 'העין-גדיי', בהיותו עולה על זה הגדל במקומות אחרים בפלשתינה".^[8] גלנוס הוא הסופר הפגאני היחיד שמקשר באופן מפורש את הבלסם לעין גדי.^[9]

יש המקשרים את המטמון מן התקופה הכלקוליתית אשר נתגלה במערה בנחל משמר, וכלל כ-400 כלי נחושת רובם בעלי אופי פולחני, עם המקדש הכלקוליתי בעין גדי.

ראו גם

הערות שוליים

^ ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוק כ"ט; פרק כ"ד, פסוק א'
^ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוק י'
^ מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק י"ד
^ ¹ ² ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוקים א'–ב'
^ ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ט"ז
^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ו, עמוד א'
^ ראו: מערת האיגרות.
^ Galenus, De Antidotis, I, 4
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 326

[שמואל_א,_כג-כד-1] ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוק כ"ט; פרק כ"ד, פסוק א'

[2] ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוק י'

[3] מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק י"ד

[דברי_הימים_ב,_כ,_א-ב-4] ¹ ² ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוקים א'–ב'

[5] ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ט"ז

[6] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ו, עמוד א'

[7] ראו: מערת האיגרות.

[8] Galenus, De Antidotis, I, 4

[9] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 326

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Ein Gedi 16360 (11828179976).jpg|250px|ממוזער|איזור עין גדי כיום]]
 [[קובץ:2011-08 Ein Gedi synagogue 03.jpg|250px|ממוזער|[[בית הכנסת העתיק בעין גדי]]]]
+[[קובץ:Nahal-david-nubian-ibex.JPG|250px|ממוזער|גדי במערות [[נחל דוד]]]]
 '''עין גדי''' היה יישוב עתיק לחופו המערבי של [[ים המלח]]. אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שנמצא במקום כיום ישנם שרידים ממקדש [[התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל|מהתקופה הכלקוליתית]]. בנוסף ישנם שרידים המעידים על מעל 1,300 שנים של התיישבות יהודית רצופה באזור, החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ועד [[המאה ה-6]] לספירה. בגן נכלל גם אתר [[בית הכנסת העתיק בעין גדי]] - בית כנסת עתיק מן [[המאה ה-6]], ובו [[רצפת פסיפס]] מהיפות בארץ.