מרטיאליס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:03, 12 במרץ 2016

מרטיאליס (בערך 40 - 104 לספירה) היה משורר רומאי.

ביוגרפיה

מַרְקוּס ואלֶרִיוּס מַרְטְיאלִיס נולד באוגוסטה בילביליס בפרובינקיה הרומאית של היספניה טארקוננסיס (כיום העיר קאלאטיוד שבספרד). למרות שנולד כאזרח רומאי הוא כותב כי מוצאו מן הקלטים או מן האיברים שישבו לחופיו של הנהר טחו.

בהיותו בן 24 שנה הגיע לרומא והתיידד עם מרקוס אנאוס לוקאנוס, סנקה הצעיר וקווינטיליאנוס, שגם הם היו ילידי ספרד. ידידיו לוקאנוס וסנקה נלקחו ממנו עד מהרה כאשר הצטוו להתאבד בעקבות קשר פיסו נגד נירון. ידידו הרטוריקן קווינטיליאנוס הציע לו להרוויח את לחמו כפרקליט, אך הוא העדיף לגווע ברעב ולא לוותר על שירתו. הוא נאלץ להתפרנס מכתיבת שירה בעבור פטרונים עשירים שהתחזו למשוררים, ובתמורה נתנו לו מזון ומקום מקלט. הוא לא אהב את חיי העיר וניסה למצוא מפלט באזורים הכפריים של איטליה, אולם כמשורר היה עליו להתגורר ברומא כדי לעמוד בקשרים עם אנשי החברה הגבוהה.

פטרון עשיר העמיד לרשותו חווילה קטנה בנומנטום, ובאופן כלשהו הצליח לגייס כספים כדי לקנות בית על גבעת הקווירינאליס. בשנת 80, עם פתיחת הקולוסיאום הקדיש לטיטוס אחד משיריו הראשונים. הוא כתב שיר הלל לקיסר דומיטיאנוס שהעדיף את המשורר סטאטיוס, אך צירף את מרטיאליס למעמד הפרשים - מה שאפשר לו לקבל קצבה קטנה. בין השנים 86 ו-103, פרסם 12 ספרי אפיגרמה (שירים קצרים וחריפים ברוח הסאטירה). בשנת 98 כתב פואמה בעבור פליניוס הצעיר, שבתמורה מימן את נסיעתו של מרטיאליס בחזרה לעיר מולדתו בספרד. שם קיבל מאישה שהעריצה את שירתו, חווילה שבה בילה את שנותיו האחרונות.

אחרי מותו, פליניוס הצעיר כתב: "זה עתה נודע לי על מות מרטיאליס - מה שגרם לי צער רב. הוא היה משורר שנון אשר מיזג בחרוזיו מלח ודבש, ועשה זאת בגילוי לב, בכנות וללא משוא פנים."

יצירתו

מרטיאליס נודע בעיקר בשל 12 ספרי אפיגרמות שהופיעו ברומא במשך תקופת שלטונם של דומיטיאנוס, נרווה וטריאנוס. בספר הראשון הוא מגלה את סוד הצלחתן: "ספרים אלה, בדומה לבעלים בעיני נשותיהם, בלי זין אינם יכולים למצוא חן".^[1]

בפואמות אלה הוא מתאר את חיי העיר רומא ואת אורח חייהם של נשים וגברים בני תקופתו, ובהם: מיליונרים, פרוצות, סופרים, סנדלרים, רופאים, להטוטנים ואסירים, על רקע מרחצאות, תיאטראות ורחובות רומא. הוא מפקפק באופיין של הנשים ויחד עם זאת מכבד ומעריץ אותן. הוא מביע את חיבתו לילדים ובאופן מיוחד לקרוביו, ואת געגועיו לעיר מולדתו בספרד, שבה היו לו ידידים רבים, ולסביבתה הכפרית שאפשרה לו ליהנות מצייד ומדייג בימי נעוריו.

שירתו של מרטיאליס מאפשרת לנו לקבל מושג על תנאי החיים ברומא העתיקה. לשם דוגמה: "אני מתגורר בחדר קטן שיש בו חלון שאיננו נפתח." הוא מתאר גם מקרים של אנשים שהבעירו את בתיהם כדי לקבל את כספי הביטוח: "טיגליאנוס, שילמת מאתיים בעבור ביתך שעלה בלהבות, וקיבלת פי עשרה. האם אין זה משום שהבערת אותו בכוונה תחילה?"

הפואמות שלו נקראו בכל רחבי האימפריה הרומאית, ואפילו על ידי אנשי השבטים הגותים. אחת הפואמות שלו הוקדשה לידידו המשורר יובנאליס. בין ידידיו נמנה גם פליניוס הצעיר, אך היו לו גם מתחרים בחברה הגבוהה של רומא ובהם המשורר סטאטיוס.

יצירתו של מרטיאליס התגלתה בתקופת הרנסאנס והעניקה השראה למחברים שראו בה תיאור של בעיות תקופתם. הייתה לו השפעה ניכרת בצרפת ובאיטליה, ושירתו השפיעה גם על השירה האנגלית והשירה הגרמנית. היא יצאה מן האופנה רק עם התפתחות הרומנטיקה.

היהודים אצל מרטיאליס

השקפותיו של מרטיאליס לגבי חשיבותם היחסית של היהודים מבין היסודות הזרים ברומא, מתוארות על ידי מספר התיחסויותיו אליהם באפיגרמות שלו. ההתיחסויות הללו נופלות במספרן רק מאלה הנוגעות לפולחנים הפריגיים של קיבלה (Cybele) ואטיס, שהיו קשורים למוסד הגאלי (Galii) המסורסים.^[2]

בספר האפיגרמות השני^[3] של מרטיאליס, בשיר שכתב לקיסר דומיטיאנוס, בין אזכורים של נצחונות וכיבושים שלדומיטיאנוס יש בהם נגיעה, מזכיר מרטיאליס גם את "נצחונו האדומי" של אחיו, טיטוס, כאשר המילה "אידומאוס" מציינת כאן את השם "יודאוס" (יהודי). זהו אזכור לנצחונו של טיטוס על היהודים במרד הגדול.^[4] בספר העשירי מזכיר מרטיאליס את "הדקלים האדומיים" (הנזכרים גם אצל ורגיליוס) כסמל ניצחון.^[5]

בספרו השביעי, מתיחס מרטיאליס למס היהודי שהוטל על ידי אספסיאנוס לאחר חורבן ירושלים ונגבה באכזריות על ידי דומיטיאנוס,^[6] כאשר הוא מזכיר את "זה שלאחרונה קולל במסים, שבא מהעיר שלם (Solyma) שנשרפה כליל".^[7]

באפיגרמה משנת 88 לספירה^[8] מתוך הספר הרביעי, מרטיאליס מציין בשיר-התקפה על אשה בשם "באסה" (Bassa), בין אוסף הריחות הרעים שהוא מעדיף על פני ריחה של אשה זו, אליה הוא פונה בשיר, גם את "הבל פיהן של נשים הצמות בשבת".^[9] מרטיאליס חושב בטעות את השבת היהודית כיום צום – טעות רווחת שהתקבעה כבר הרבה לפניו במסורת הספרות הפגאנית ומופיעה גם אצל סטראבון, פומפיוס טרוגוס וסווטוניוס.

בספר השנים עשר מרטיאליס מסביר מדוע הוא עוזב את רומא לעתים קרובות כל כך לטובת נומנטום (אנ') הכפרית. הוא מונה את המטרדים המאפיינים של רומא הגדולה והרועשת, ובהם גם "היהודי שלמד מאמו לקבץ נדבות".^[10]

מנהג המילה היהודי

מתוך מספר התיחסויותיו אל היהודים, ברית המילה היהודית היא זו שמשמשת כמטרה העיקרית לשנינותו.

בספר השביעי, במכתם על קייליה (Caelia), נערה רומית שמרעיפה מחיבתה על גברים בני כל האומות מלבד אלה של רומא, מרטיאליס מפרט רשימה של מאהבים "אקזוטיים" שאליהם היא נמשכת. הוא כולל בה גם את היהודים ומשתמש במילה כדי לאפיין אותם, תוך שהוא מעניק לה גוון מיני ברור, כשהוא כותב שקייליה אינה "נרתעת מן החלציים של יהודים נימולים". המילה "inguen" (חלציים, מפשעה) משמשת בגרפיטי, במכתמים ובסטירות גסים לתיאור אברי מין.^[11] באותו הספר, במכתם המיועד ללייקאניה (Laecania), מרטיאליס מלין על כך שהעבד שלה תמיד נוכח כאשר היא מתרחצת באמבטיה ו"אברי המין (שלו) מכוסים בפיסת עור שחורה" (aluta, "תחתוני רצועה"). הוא רומז לכוח הגברא המיוחס ליהודים, כשבמקום העבד שלה הוא מציע לה את עבדו שלו, ש"(חתיכת) משקל יהודי לו מתחת לעורו החשוף".^[12]

התייחסות דומה נמצאת באותו הספר גם במכתם על השחקן או הזמר מנופילוס, שהנדן (fibula) המכסה את הפין שלו כה גדול, "שדי בו לבדו לכיסוי כל השחקנים הקומיים שלנו כאחד". מרטיאליס מסביר שהניח שמנופילוס דואג לכסות את הפין שלו מהסיבה "שהוא חרד לשמור על קולו...אך פעם אחת, כאשר השתתף במשחק באמצע מגרש הספורט קבל עם ועדה, החליק הנדן מן המסכן; והנה הוא נימול!". ייתכן ומנופילוס ניסה להסתיר את מילתו בשל המס היהודי, או שחש נבוך להיחשף כיהודי. המילה Verpa מציינת את הפין במצב שבו העורלה משוכה לאחור כתוצאה מזקפה, ומשתמשים בה לעתים קרובות כאשר מדובר על ביצוע אקט מיני, ובפרט אקטים הומוסקסואליים אגרסיביים, לפיכך השימוש במילה verpus במובן של "נימול" (המתועד רק אצל מרטיאליס ויובנאליס) מקביל את נסיגת העורלה לתאוותנות היתר המזוהה עם היהודים ומוכנותם התמידית כביכול לקיים יחסי מין.^[13]

בספר האחד עשר מרטיאליס מכניס קונוטציה הומוסקסואלית במכתם על משורר-יריב יהודי שהפך גם למאהב-יריב: "אך זאת מייסרני: שלמרות שנולדת בירושלים (Solyma) עצמה, אתה עושה מעשה סדום בנערי, משורר נימול".^[14] מרטיאליס יוצר בנייה דרמטית כאשר הוא חוזר שלוש פעמים על הפנייה "משורר נימול", אך לבסוף פונה אל יריבו כ"נימול" (verpe) בלבד ולא כ"משורר". הוא אינו מאמין ליריבו היהודי שמכחיש את פיתוי הנער ונשבע לשם כך ביופיטר, ודורש מיריבו להישבע "בשם אנכיאלוס" (Anchialus). פירוש "אנכיאלוס" הוא בגדר תעלומה בלתי פתורה. פרידלנדר הציע שאנכיאלוס היה יהודי רומי עשיר, ובכך הבין את המשפט כסטריאוטיפ אנטישמי. פטר שפר מציע שמדובר בשיבוש של "ארכלאוס".^[15] מנחם שטרן טען כי "אנכיאלוס" היה שם נפוץ, במיוחד בקרב עבדים ועבדים משוחררים ולכן נראה כי מרטיאליס התכוון לאדם לא מזוהה בשם זה שחי ברומא באותו הזמן.^[16] מאחר שהשם היה נפוץ בקרב עבדים, ניתן גם להניח ש"אנכיאלוס" היה שמו של הנער עצמו.^[17]

תרגומים לעברית

מרטיאליס, מבחר שירים, תרגם מרומית והוסיף דברי-פתיחה וביאורים בנציון בנשלום, ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ז.

לקריאה נוספת

מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism. Jerusalem, Israel Academy of Sciences, 1976, Vol I: LXXXIV. Martial, pp. 521-529

קישורים חיצוניים

מרטיאליס, פרקליט בבית משפט זר, באתר הארץ, 25/09/09
מרטיאליס, אפיגראמות, בתרגום לאנגלית
מרטיאליס, ספר 1, מכתם 42 בתרגום לעברית
מרטיאליס, ספר 1, מכתם 73 בתרגום לעברית
מרטיאליס, ספר 3, מכתם 52 בתרגום לעברית
מרטיאליס, ספר 3, מכתם 76 בתרגום לעברית
מרטיאליס, ספר 3, מכתם 87 בתרגום לעברית
מרטיאליס, זה הר וסביוס... (ספר 4, מכתם 44), דבר, 31 בדצמבר 1965, בתרגום בנציון בנשלום

הערות שוליים

^ Martialis, Epigrammata, I, 35: 3-5; תרגום: דבורה גילולה, הלצות על יהודים בספרות הרומית (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 21-20.
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 521
^ Martialis, Epigrammata, II, 2
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, pp. 522-523
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 527, No. 244; Martialis, Epigrammata, X, 50
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 526
^ Martialis, Epigrammata, VII, 55; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151, הערה 75 (תרגום מאנגלית: להד לזר).
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 524
^ Martialis, Epigrammata, IV, 4; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 4 שבת, יום צום, עמ' 133.
^ Martialis, Epigrammata, XII, 57, 1-14
^ Martialis, Epigrammata, VII, 30; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר).
^ Martialis, Epigrammata, VII, 35; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר).
^ Martialis, Epigrammata, VII, 82; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151-150 (תרגום מאנגלית: להד לזר).
^ Martialis, Epigrammata, XI, 94; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 152-151 (תרגום מאנגלית: להד לזר).
^ פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 152-151.
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 528
^ דבורה גילולה, הלצות על יהודים בספרות הרומית (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 27.

[1] Martialis, Epigrammata, I, 35: 3-5; תרגום: דבורה גילולה, הלצות על יהודים בספרות הרומית (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 21-20.

[2] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 521

[3] Martialis, Epigrammata, II, 2

[4] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, pp. 522-523

[5] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 527, No. 244; Martialis, Epigrammata, X, 50

[6] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 526

[7] Martialis, Epigrammata, VII, 55; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151, הערה 75 (תרגום מאנגלית: להד לזר).

[8] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 524

[9] Martialis, Epigrammata, IV, 4; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 4 שבת, יום צום, עמ' 133.

[10] Martialis, Epigrammata, XII, 57, 1-14

[11] Martialis, Epigrammata, VII, 30; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר).

[12] Martialis, Epigrammata, VII, 35; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר).

[13] Martialis, Epigrammata, VII, 82; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151-150 (תרגום מאנגלית: להד לזר).

[14] Martialis, Epigrammata, XI, 94; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 152-151 (תרגום מאנגלית: להד לזר).

[15] פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 152-151.

[16] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol I: LXXXIV. Martial, p. 528

[17] דבורה גילולה, הלצות על יהודים בספרות הרומית (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ו. מרטיאליס, עמ' 27.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''מרטיאליס''' (בערך [[40]] - [[104]] לספירה) היה [[משורר]] רומאי.
 [[תמונה:Martialis.jpg|שמאל|ממוזער|180px]]
+'''מרטיאליס''' (בערך [[40]] - [[104]] לספירה) היה [[משורר]] רומאי.
 ==ביוגרפיה==
 מַרְקוּס ואלֶרִיוּס מַרְטְיאלִיס נולד באוגוסטה בילביליס ב[[פרובינקיה]] הרומאית של [[היספניה טארקוננסיס]] (כיום העיר [[קאלאטיוד]] שב[[ספרד]]). למרות שנולד כ[[אזרח]] רומאי הוא כותב כי מוצאו מן ה[[קלטים]] או מן [[איברים (חצי האי האיברי)|האיברים]] שישבו לחופיו של ה[[נהר]] [[טחו]].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרטיאליס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרטיאליס