טייסת 102 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
←‏היסטוריה: מחיקת כפילות
שורה 24: שורה 24:
ב-[[29 בדצמבר]] [[1967]] הגיעה ל[[נמל חיפה]] אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-[[13 ביוני]] [[1968]]. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. בתחילה פעלה הטייסת מ[[בסיס חצור]], ומאוחר יותר, במהלך [[מלחמת ההתשה]], עברה ל[[בסיס חצרים]].
ב-[[29 בדצמבר]] [[1967]] הגיעה ל[[נמל חיפה]] אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-[[13 ביוני]] [[1968]]. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. בתחילה פעלה הטייסת מ[[בסיס חצור]], ומאוחר יותר, במהלך [[מלחמת ההתשה]], עברה ל[[בסיס חצרים]].


הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה ב[[ירדן]]. שישה מטוסים הטילו חמש [[פצצה|פצצות]] של 250 ק"ג. ב-[[17 ביוני]] [[1969]] הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מ[[בית הספר לטיסה]]. ב[[מלחמת ההתשה]] פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה ([[מצרים]], [[סוריה]], ירדן ו[[לבנון]]). ב-[[3 בספטמבר]] [[1970]] עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון ל[[מלחמת יום הכיפורים]] סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת [[תעלת סואץ]]. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר. במהלך מלחמת ההתשה השתתפו מטוסי הטייסת בתקיפת מטרות סוריות ב[[החרמון|חרמון]], בלבנון ובגבול סוריה והתקופה שלאחריה התאפיינה בתקיפות בלבנון.
הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה ב[[ירדן]]. שישה מטוסים הטילו חמש [[פצצה|פצצות]] של 250 ק"ג. ב-[[17 ביוני]] [[1969]] הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מ[[בית הספר לטיסה]]. ב[[מלחמת ההתשה]] פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה ([[מצרים]], [[סוריה]], ירדן ו[[לבנון]]). ב-[[3 בספטמבר]] [[1970]] עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון ל[[מלחמת יום הכיפורים]] סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת [[תעלת סואץ]]. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר.


במאי [[1976]] החלה הטייסת לקלוט את מטוסי העיט מדגם E מטייסת "נשר הזהב", המטוסים היו ממוכשרים במערכות אלקטרוניות מתקדמות. במארס [[1978]] פעל צה"ל ב[[דרום לבנון]] ב[[מבצע ליטני]]. מטוסי חיל האוויר נטלו חלק בתקיפות וסיוע לכוחות הקרקעיים. הטייסת השתתפה במבצע במשימות תקיפה. בחודש אוקטובר [[1981]], סיים הקא"ם (קורס אימון מתקדם) בטייסת "נשר הזהב" את טיסותיו, בגלל מעבר הטייסת ל[[בסיס רמון|בסיס "רמון"]] שב[[נגב]]. בתקופת המעבר שימשה טייסת "נמר המעופף" כטייסת גיבוי לקא"ם, עד חידוש הטיסות של טייסת "נשר הזהב" במשכנה החדש.
במאי [[1976]] החלה הטייסת לקלוט את מטוסי העיט מדגם E מטייסת "נשר הזהב", המטוסים היו ממוכשרים במערכות אלקטרוניות מתקדמות. במארס [[1978]] פעל צה"ל ב[[דרום לבנון]] ב[[מבצע ליטני]]. מטוסי חיל האוויר נטלו חלק בתקיפות וסיוע לכוחות הקרקעיים. הטייסת השתתפה במבצע במשימות תקיפה. בחודש אוקטובר [[1981]], סיים הקא"ם (קורס אימון מתקדם) בטייסת "נשר הזהב" את טיסותיו, בגלל מעבר הטייסת ל[[בסיס רמון|בסיס "רמון"]] שב[[נגב]]. בתקופת המעבר שימשה טייסת "נמר המעופף" כטייסת גיבוי לקא"ם, עד חידוש הטיסות של טייסת "נשר הזהב" במשכנה החדש.

גרסה מ־22:40, 17 במרץ 2016

תבנית:טייסת טייסת 102, המכונה גם "טייסת הנמר המעופף", היא טייסת מטוסי אימון והדרכה בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי M-346 מאסטר ("לביא") מבסיס חצרים, ומשמשת כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי הקרב הצעירים.

מטוס A-4N "עייט משופר", מס' 340 של טייסת 102

היסטוריה

באפריל 1966, ערב יום העצמאות, נחתם הסכם עם ארצות הברית לרכישת מטוסי סקייהוק. הוחלט למקם את המטוסים בשתי מסגרות: טייסת "העמק", שהפעילה עד אז את מטוסי המיסטר וטייסת חדשה - טייסת "הנמר המעופף". הצורך באספקת המטוסים לחיל-האוויר קיבל משנה תוקף נוכח אבידות המטוסים במלחמת ששת-הימים והטלת האמברגו הצרפתי על ישראל.

ב-29 בדצמבר 1967 הגיעה לנמל חיפה אונייה עליה היו 4 מטוסי הסקייהוק הראשונים, מדגם H, שזכו לכינוי "עיט". הגעתם סימלה את סיומו של העידן הצרפתי בחיל-האוויר שנמשך למעלה מתריסר שנים ותחילתו של העידן האמריקאי שנמשך עד היום. הטייסת נפתחה ב-29 בדצמבר 1967 כטייסת העיט השנייה בחיל-האוויר. בהתחלה פעל גרעין ההקמה של הטייסת במסגרת טייסת "העמק". מטוסי הטייסת הראשונים נקלטו בטייסת ב-13 ביוני 1968. הטיסות החלו כמה ימים אחר-כך וטיסות ההסבה הראשונות יצאו לדרך באותו החודש. בתחילה פעלה הטייסת מבסיס חצור, ומאוחר יותר, במהלך מלחמת ההתשה, עברה לבסיס חצרים.

הגיחה המבצעית הראשונה הייתה תקיפה בירדן. שישה מטוסים הטילו חמש פצצות של 250 ק"ג. ב-17 ביוני 1969 הועברה הטייסת מבסיס חצור לבסיס חצרים והפכה לטייסת הקרב הראשונה בבסיס שאינה חלק מבית הספר לטיסה. במלחמת ההתשה פעלה הטייסת בארבע גזרות לחימה (מצרים, סוריה, ירדן ולבנון). ב-3 בספטמבר 1970 עברה הטייסת לבניין החדש בו היא נמצאת עד היום. ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים סייעה הטייסת לכוחות הקרקעיים בגזרת תעלת סואץ. בימים הבאים תקפה הטייסת כוחות שריון ואתרי טילים הן בגזרה הסורית והן בגזרה המצרית. במהלך המלחמה ביצעה הטייסת קרוב ל-1000 גיחות ונפגעה קשה: 7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו. בימיה הקשים פיקד על הטייסת סא"ל אורי שחר.

במאי 1976 החלה הטייסת לקלוט את מטוסי העיט מדגם E מטייסת "נשר הזהב", המטוסים היו ממוכשרים במערכות אלקטרוניות מתקדמות. במארס 1978 פעל צה"ל בדרום לבנון במבצע ליטני. מטוסי חיל האוויר נטלו חלק בתקיפות וסיוע לכוחות הקרקעיים. הטייסת השתתפה במבצע במשימות תקיפה. בחודש אוקטובר 1981, סיים הקא"ם (קורס אימון מתקדם) בטייסת "נשר הזהב" את טיסותיו, בגלל מעבר הטייסת לבסיס "רמון" שבנגב. בתקופת המעבר שימשה טייסת "נמר המעופף" כטייסת גיבוי לקא"ם, עד חידוש הטיסות של טייסת "נשר הזהב" במשכנה החדש.

במבצע שלום הגליל ביצעה הטייסת בעיקר גיחות סיוע, והשתתפה גם במספר גיחות הפצצה במהלך השנים שלאחר המבצע, בשל יכולתו של העיט לשהות זמן רב באוויר. במהלך המלחמה הוציאה הטייסת גיחות רבות. ב-16 במרץ 1986 הועברו לטייסת מטוסי העיט N שהיו עד אז בשירות. במקביל הוציאה הטייסת את מטוסיה הישנים מדגם E משירות מבצעי. גם מטוסי ה-N החלו לצאת משרות כבר במהלך שנת 2014.

מטוס הסקייהוק יצא סופית משירות בדצמבר 2015. מחליף אותו המטוס M-346 שכינויו "לביא".[1][2][3]

במלחמת לבנון השנייה פעלה הטייסת בדומה למבצע שלום הגליל, ועסקה בעיקר בהטלת כרוזים.

כיום משמשת הטייסת לקורס אימון מבצעי וקורס אימון מבצעי מתקדם בחצרים, שאליו ניגשים מסיימי קורס הטיס במגמת קרב, או לחליפין לטייסות קא"מ וקאמ"מ F-16.

קא"מ וקאמ"מ (קורס אימון מבצעי וקורס אימון מבצעי מתקדם) סקייהוק יפתח גישה לטייסים הצבה בטייסות קרב F-15 או F-16, לעומת קא"מ וקאמ"מ F-16, שלאחר סיום הקאמ"מ הטייס יוצב בטייסת F-16 בלבד.

בין מפקדי הטייסת: יוסף שריג מפקדה הראשון, ניסים אשכנזי (נפל בשבי במהלך מלחמת ההתשה), משה סער (1969-1970, מלחמת ההתשה), אורי שחר (מלחמת יום הכיפורים), שלמה שש.

סמל הטייסת

דרקון הייתה ההצעה הראשונה של אנשי הטייסת כסמלה, אך ההצעה לא התקבלה על ידי המטה. אז במטרה להתריס ובתור בדיחה, ביקש מפקד הטייסת הראשון יוסי שריג מגרפיקאי, לשלב בסמל ציור של נמר מעופף מחוברת קומיקס. למרבה ההפתעה התקבל הסמל ואושר במטה. סמל הטייסת נשאר בין היחידים בחיל האוויר שכמעט ולא השתנה עד היום, ולא עבר "רענון" או שינוי משמעותי.

לאחר זמן מה התגלה כי דמות הנמר המחויך בסמלה של הטייסת אינה מקורית ונלקחה מסמלה של טייסת אמריקאית, "טייסת המתנדבים ה-1" שהייתה פעילה בסין בין השנים 1941-1942, וכונתה "נמרים מעופפים" (Flying Tigers). סמלה הוזמן ועוצב במיוחד על ידי חברת וולט דיסני‏‏.[4]

סמלי טייסת נוספים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    יואב זיתון, מטוס האימון הבא של חיל האוויר - איטלקי, באתר ynet, 16 בפברואר 2012
  2. ^ מטוס ההדרכה החדש של חיל-האוויר: "לביא", באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    מבט אחרון לשמיים: צה"ל נפרד מהסקייהוק, באתר ynet.
  4. ^ קליה בן עמרם ונעה כפרי, ‏סיפורי סמלים‏, בטאון חיל האוויר, פברואר 2008