כלכלת ישראל

שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכלת מדינה
פרמטרים [ שם המדינה, presentUS$asdefault ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

כלכלת ישראל

גורדי השחקים של גוש דן מהווים סמל למודרניות הכלכלה הישראלית והתפתחותה
דירוג עולמי	תמ"ג - 50, תמ"ג לנפש - 41
מטבע	שקל חדש (סימון בינלאומי ILS)
שער חליפין קבוע	אין
ארגוני סחר	הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית
ענפי תעשייה עיקריים	שירותים - 67.7% מהתמ"ג, תעשייה - 30%, חקלאות - 2.1%
שנת כספים	מקבילה לשנה הקלנדרית: 1 בינואר - 31 בדצמבר
סטטיסטיקה
תמ"ג	1.146 טריליון ש"ח (נכון ל-2015)
תמ"ג לנפש	117,300 ש"ח (2014)
צמיחה כלכלית	תמ"ג - 2.3% (2015); תמ"ג לנפש נומינלי (2010) - 2.7%; תמ"ג לנפש ריאלי (2010) - 2.4% (דירוג: 115; הערכה לשנת 2015)
אינפלציה (מה"ל)	0.1%- (2015)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	18.6% מבתי האב (2013)
מדד ג'יני	0.379 (דירוג: 50; 2013)
כוח עבודה	2.745 מיליון (2005); עובדים זרים - 200,000 (הערכה לשנת 2015)
כוח עבודה לפי מקצוע	בסדר עולה: (לפי סקר הלמ"ס משנת 2011) :חקלאות ייעור ודיג - 1% ,מידע ותקשורת -4%, בינוי - 5%,אירוח ואוכל -5% , שירותים מדעיים וטכנים - 6% ,שירות ניהול ותמיכה 8% , תעשייה - 10% ,שירותי בריאות ורווחה - 11%,מסחר סיטונאי וקמעונאי - 13% ,חינוך - 14% ועוד [1]
שכר ממוצע	9,504 ש"ח (פברואר 2016)
שכר מינימום	4,650 ש"ח (יולי 2015)
אבטלה	4.9% (2015)
קשרי מסחר
יצוא	33.7 מיליארד דולר
יצוא מוצרים	מוצרי טכנולוגיה עילית - תעופה, צבא, תקשורת, עיצוב ממוחשב ויצור ממוחשב, אלקטרוניקה רפואית, סיבים אופטיים; יהלומים מלוטשים; מוצרי תעשייה - נייר, עץ, מזון, משקאות, טבק, חומרי בנייה, מתכת, מוצרים כימיים, טקסטיל, הנעלה ופלסטיק.
מדינות עיקריות	ארצות הברית — 37%, האיחוד האירופי — 28%, מדינות אסיה — 18.4%
יבוא	40.5 מיליארד דולר
מדינות עיקריות	האיחוד האירופי — 41%, מדינות אסיה — 17.4%, ארצות הברית — 15%
חשבון שוטף	0.5 מיליארד דולר (עודף)
חוב חיצוני	25.5% תוצר, 141.171 מיליארד ש"ח
מימון ציבורי
סיוע כלכלי בינלאומי	2.5 מיליארד דולר לשנה מארצות הברית (מאז 1985). מאז קום המדינה ועד 2012 הסתכם הסיוע האמריקאי בכ-860 מיליארד שקל (233.6 מיליארד דולר) במונחים ריאליים (112 מיליארד דולר במונחים נומינליים), ממוצע של כ-4% מהתמ"ג לשנה (בין השנים 1950 - 2012).
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת

כלכלת ישראל היא כלכלת שוק מעורבת בה לממשלה חלק משמעותי, לצד מגזר פרטי מפותח, הכולל תעשיית היי-טק משגשגת. מגזרי תעשייה מרכזיים נוספים הם התעשייה הביטחונית, תיירות, עיבוד מתכת, עיבוד כימיקלים, מכשור רפואי ועיבוד יהלומים. ישראל ענייה יחסית במשאבי טבע ולכן תלויה ביבוא מוצרים וחומרי גלם כגון נפט, דלק, פחם ומזון.

החל מאמצע שנות השמונים עברה כלכלת ישראל תמורה ממשק סוציאליסטי ריכוזי עם מגזר ציבורי רחב ונטל מס גדול, לכיוון כלכלת שוק תחרותית יותר. ממשלות ישראל נקטו הליכי הפרטה, ליברליזציה בשוק המט"ח, הורדת נטל המסים על היבוא והורדה הדרגתית של מס ההכנסה ומס קנייה. בישראל עודם קיימים מונופולים ממשלתיים גדולים בהם חברת החשמל לישראל ורשות הספנות והנמלים. גם במגזר הפרטי יש דומיננטיות מונופוליסטית של מספר קבוצות אחזקה, השולטות במספר רב של חברות בישראל, בתחומים מגוונים.

כלכלת ישראל ידעה זעזועים רבים במהלך שנותיה בהם: היפר-אינפלציה, משבר מניות הבנקים והחרם הערבי. נוסף על כך היה עליה לקלוט גלי עלייה ולהתמודד עם ההשלכות הכלכליות של מלחמות ישראל והוצאה ביטחונית גבוהה. למרות כל אלה השכילה להגיע תוך כיובל שנים לרמה גבוהה של פיתוח כלכלי. בשוקי העולם משקיעים זרים, הבנקים העולמיים וסוכנויות דירוג האשראי מבטאים אמון רב בחוסנה של הכלכלה הישראלית. הצלחה זו נהוג לייחס לגורמים רבים, ובהם: כוח העבודה המשכיל, סיוע חוץ רחב היקף שקיבלה המדינה לאורך שנות קיומה מיהודי העולם, ארצות הברית וגרמניה, קליטת הון אנושי בצורת עליה, מדיניות מקרו-כלכלית נכונה של הממשלה ובנק ישראל, הכורח הביטחוני לפתח מערכות נשק מתוחכמות ולייצא אותן, ורפורמות מבניות ופתיחת המשק לתחרות.

היסטוריה כלכלית

כאשר קמה מדינת ישראל, היו נושאי התפקידים הבכירים בכירי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל שגישתם הייתה כמותית בנוסח "עוד דונם ועוד עז" ובנוסף גישה ריכוזית סוציאליסטית. מכאן החשיבות שניתנה באותה תקופה (על ידי לוי אשכול ופנחס ספיר) להקמת תעשיות עתירות עבודה תוך חיזוק האיגוד המקצועי שהיה רתום אף הוא לאידאולוגיה התעשייתית. ניסיונות ניצול משאבי טבע והגדלת השטח החקלאי המעובד, הן על ידי ייבוש החולה, הן על ידי הקמת מושבים ופיתוח חבלי ארץ כמו חבל לכיש והתענכים והן על ידי המוביל הארצי ומפעלי מים אחרים והן על ידי עבודות ציבוריות רחבות היקף ובניית מבנים לשימוש פרטי ולשימוש ציבורי בכל הארץ. גישה זו המזוהה עם גישת המהפכה התעשייתית עזרה לפתח את ישראל ולייצר מקורות תעסוקה, יש ויכוח האם התאימה מדיניות זאת למדינת ישראל הן בשל אופיים היזמי של תושביה, הן עקב גודלה הקטן שלא איפשר ניצול יתרונות לגודל והן בשל העיור שהתרחש. למרות הביקורת הרבה המשק הסוציאליסטי צמח במהירות בשנות ה-60 וה-70.

במחצית הראשונה של שנות השישים הסתיימו כמה פרויקטים שמומנו בכספי ציבור ובמלוות וביניהם השלמת המוביל הארצי, השלמת השלב הראשון של נמל אשדוד ורגיעה בתחום הבנייה למגורים. התוצאה הייתה מיתון. לאחר מלחמת ששת הימים היו שוב ביקושים בתחום הבנייה שעזרו להוציא את ישראל מהמיתון, אולם זו הייתה גם תקופת תחילת "הגל השלישי", שלפי אלווין טופלר הוא מעבר מכלכלת התעשייה הכבדה לכלכלה המבוססת על ידע ותחכום. עידן הגל השלישי דרש יזמים בעלי קשרים כלל-עולמיים, חריגה מהמוכר והמקובל וכושר אלתור, תכונות שמזוהות עם יהודים ושלא באו לביטוי נרחב בעידן התעשייתי. בזכות יכולות אלו וכן עקב צרכים צבאיים התפתחה בישראל תעשייה עתירת ידע, תעשייה מתוחכמת וכן יוזמות קטנות שהניבו חברות הזנק שחלקן נמכרו בסכומים גבוהים לחברות גלובליות בינלאומיות. מסיבות אלו משברים בענף התקשוב באו לביטוי חד בכלכלת ישראל וחברות שהתבססו הן על ידע והן על תיעוש וייצור המוצרים הפסיקו פעולתם וביניהן אלסינט, פיברוניקס, סאיטקס.

קום המדינה

ערך מורחב – מדיניות הקיצוב

עם קום המדינה, התבססה כלכלת ישראל על יסודות שהונחו בתקופת המנדט הבריטי והפכו את ארץ ישראל, בשנים האחרונות של המנדט, לאי של מודרניות יחסית במרחב המזרח התיכון. באופן אירוני, שנות מלחמת העולם השנייה, שהביאו חורבן באירופה ובחלקים אחרים של העולם, היטיבו עם כלכלת ארץ-ישראל. זוועות המלחמה פסחו על האזור, וחלקים ביישוב היהודי התבססו כספקים חשובים לצבא הבריטי, הן זה שחנה בישראל והן כוחות מחוץ לו. כושר הייצור של היישוב היהודי הקטן בארץ גדל עם הקמת מדינת ישראל על בסיס כוח האדם שהביאו העליות ליישוב ובשל תשתיות ומערכות מינהל יעילות שהניחו הן הבריטים והן מוסדות היישוב.

נתוני פתיחה אלו סייעו למשק הישראלי לעבור את תקופת מלחמת העצמאות, מסוף 1947 ועד מחצית 1949.

במהלך שלוש שנותיה הראשונות של המדינה הוכפלה אוכלוסייתה כתוצאה מגל עלייה המונית, שהיה מורכב בכמחציתו מפליטים מאירופה, ובכמחציתו מעולים מארצות ערב. רובם הגיעו בחוסר כל, וקליטתם וקיומם בארץ היו תלויים לחלוטין ביכולתו של המשק הצעיר לקיימם. העלייה ההמונית היוותה אתגר עצום לכלכלה הישראלית, שהונחתה על ידי עקרונות סוציאליסטיים והייתה מחויבת להקמת מדינת רווחה. על רקע נתונים אלה הונהגה מדיניות הקיצוב ("הצנע") – משטר כלכלי של מעורבות ממשלתית קיצונית בוויסות הפעילות הכלכלית במשק. הציבור הכיר בעיקר את המגבלות וההקצבות בתחום הצריכה הפרטית, אך למעשה כיוונה הממשלה את מכלול הפעילות הכלכלית ובכלל זה הקצבת היבוא, מטבע החוץ, חמרי הגלם והאשראי הבנקאי.

למשטר הצנע הייתה הצלחה בהבטחת קיום בסיסי למאות אלפי העולים חסרי האמצעים, להתנפחות הביורוקרטיה הממשלתית לניהול הפיקוח והצווים, ובטווח הארוך להתמרמרות ציבורית ולהתפתחותו של שוק שחור מקביל, בו התנהל חלק גדל והולך של הפעילות הכלכלית במשק.

שנות ה-50

ערכים מורחבים – המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה, המדיניות הכלכלית החדשה, הסכם השילומים

במהלך שנת 1951 פקד את המשק משבר חריף במאזן התשלומים, שהתבטא בהחרפה קיצונית של הגרעון המסחרי ובהידלדלות מסוכנת של יתרות מט"ח. היצוא המסחרי הגיע לכדי שליש מהיבוא, כאשר יתרת הוצאת היבוא במט"ח נאלצה להיות ממומנת, בחלקה הקטן, ממגביות שונות של יהדות התפוצות, ובחלקה הגדול – מאשראי לטווח קצר מבנקים מסחריים בחו"ל ומחברות הדלק העולמיות. לקראת סוף 1951 סירבו אלה להמשיך במתן אשראי מתוך חשש אמיתי לחוסר יכולת פירעון של המדינה, והמשק ניצב בפני סכנה מוחשית להמשך קיומו הכלכלי.

קונרד אדנאואר, חותם הסכם השילומים מן הצד הגרמני

במקביל, גדל הגרעון בתקציב המדינה, אותו מימנה הממשלה בהדפסת כסף, פעולה שיצרה לחצים אינפלציוניים שחיבלו במאמצי הממשלה להנהיג יציבות מחירים באמצעות פיקוח מחירים. מדיניות הקיצוב הלכה והתמוטטה עקב התמרמרות גוברת של הציבור, ויצאה מכלל שליטה ופיקוח. משרד האספקה והקיצוב בוטל, והחל בפברואר 1952 הונהגה המדיניות הכלכלית החדשה של שר האוצר אליעזר קפלן. לצמצום הגרעון במאזן התשלומים פנתה הממשלה למספר מקורות: הקמת מפעל מלווה העצמאות ("הבונדס"), שהנפיק איגרות חוב ממשלתיות למשקיעים מחו"ל; ניהול משא ומתן עם ממשלת גרמניה המערבית לגיבוש הסכם השילומים; וסיוע כספי מממשלת ארצות הברית. כמו כן גיבשה התוכנית מכלול צעדים כלכליים, ובכלל זה: הפסקת מימון הוצאות הממשלה באמצעות הדפסת כסף והחלפתו במימון החותר לאיזון תקציבי – באמצעות מסים; פיחות משמעותי בשער הלירה הישראלית כדי להעמידה על ערך ריאלי שיעודד את היצוא וימתן את היבוא; ביטול חלק גדול מן הפיקוח והקיצוב; צמצום האשראי הבנקאי; ומלווה מיוחד של 10% על המזומנים והפיקדונות בבנקים.

תוכנית ההבראה התבססה בין היתר על העיקרון הכמותי: השאיפה הייתה להקים הרבה מפעלים, שייצרו הרבה מוצרים, יינצלו את אוצרות הטבע ככל האפשר.

התוכנית, שהובילה את המשק למיתון הראשון שלו, הצליחה במרבית יעדיה: היצוא גדל, ובמקביל זרם מט"ח מסיוע אמריקני, שילומים גרמניים ורכישת בונדס, כך שהגרעון במאזן התשלומים קטן. הצטמצמו גם ההוצאה הציבורית והגרעון הממשלתי. מאידך – גדלה האבטלה, נפגעה הצמיחה של המשק, ונמשכה המעורבות של הממשלה בניהול המשק.

החל ב-1954 יצא המשק מן המיתון והחלה תקופה של צמיחה מהירה ומרשימה, שהתבטא בגידול של כ-10% לשנה בתוצר, וכ-5% בתוצר לנפש (בהתחשב בעובדה שגם אוכלוסיית המדינה גדלה בשיעורים ניכרים על פני התקופה). להתפתחות זו סייעה הזרמת הון מסיבית מחו"ל, שהושקעה בצורה מוצלחת ונשאה פירות כלכליים. האבטלה קטנה, ובסוף שנות ה-50 הגיע המשק למצב של תעסוקה מלאה, עם שיעורי אינפלציה נמוכים וסבירים. רמת החיים במשק עלתה, בעידודה הנמרץ של הממשלה שראתה בכך אמצעי לעידוד עלייה מארצות הרווחה ומניעת ירידה.

שנות ה-60

ערך מורחב – מיתון 1966 בישראל

בתחילת שנות ה-60 נמשכה הצמיחה המהירה והעלייה ברמת החיים שאפיינו את שנות ה-50, אך החל להתברר המחיר הכלכלי והחברתי של אותה צמיחה מזורזת. בתחום הכלכלי, הצריכה ורמת החיים עלו בקצב גדול מעליית התוצר לנפש, דבר שצמצם את החיסכון וההשקעה, ופגע ביכולת הצמיחה העתידית וההבשלה לקראת עצמאות כלכלית. גם מחיר חברתי היה לתופעה, שכן עליית רמת החיים הייתה בעיקר נחלתם של הוותיקים ויוצאי אירופה, ונוצר פער משמעותי בינם לבין העולים החדשים, ברובם בני עדות המזרח. אי-שוויון זה עתיד ללוות את כלכלת המדינה בהמשך דרכה, ולהעיב במיוחד בעיתות משבר.

העלייה הגוברת של הצריכה הפרטית הביאה שוב לגידול הפער בין היבוא ליצוא, והדרישה הגוברת לידיים עובדות הביאה ללחצים אינפלציוניים של גידול בשכר, ללא גידול מקביל בפריון. בפברואר 1962 הכריז שר האוצר לוי אשכול על "מדיניות כלכלית חדשה" שנועדה להילחם בתופעות אלה. בניגוד ל"מדיניות הכלכלית החדשה" של 10 שנים קודם לכן, לא השיגה זו את יעדיה.

שנות ה-60 עמדו גם בסימן ההעדפה של המשק ההסתדרותי (שהתקיימה עוד מראשית שנות המדינה ונמשכה גם בשנות ה-80). מפעלי חברת העובדים קיבלו העדפה בולטת בצורות שונות ובעיקר על ידי מימון בתנאים מועדפים מכספי המדינה ומקרנות הפנסיה ההסתדרותיות. על המלאכה הזו של העדפת המשק ההסתדרותי ניצח בשנות ה-60 וגם בשנות ה-70 יעקב לוינסון שהיה דמות מרכזית בכלכלה ובמערכת המימון ההסתדרותית ואשר מונה ליו"ר בנק הפועלים בשנת 1968. בתחילה גייס לוינסון כספים בעזרת "קרן ההשקעות של חברת העובדים" שהוקמה בשנת 1963 ואשר שימשה למתן סובסידיה עקיפה על חשבון קרנות הפנסיה למפעלי משק ההסתדרות ובשנת 1968 קבל משר האוצר פנחס ספיר את הסדר ביטוח ההצמדה. הסדר זה שימש מכשיר להפניית סכומי עתק של כספי המדינה להסתדרות. ההסדר אפשר סבסוד מפעלי משק ההסתדרות, לרבות קיום המפעלים הכושלים, ותרם את האמצעים להשגת הצמיחה המרשימה של בנק הפועלים בהנהלתו של לוינסון.

לקראת סוף 1965 הגיעו אל סיומם מספר פרויקטים ציבוריים רחבי היקף, שהיוו חלק מרכזי מפעילות המשק: פרויקט הקמת מפעל האשלג בים המלח, פרויקט בניית נמל אשדוד, והקמת המוביל הארצי. סיום ההשקעה הציבורית בפרויקטים מרכזיים אלה הביא, מיידית, להאטה בפעילות הכלכלית בכלל המשק. בנוסף, נקטה הממשלה במדיניות מרסנת מכוונת, עקב חששות לעלייה באינפלציה ולגידול הגרעון במאזן התשלומים, וזאת באמצעות צמצום מבוקר של הפעילות במשק באמצעים מוניטריים ופיסקליים. כתוצאה, שקע המשק בשנת 1966 למיתון קשה, הרבה מעבר לריסון החלקי אליו חתרה הממשלה. האבטלה גברה לכדי 10% מכוח העבודה, ולראשונה מאז קום המדינה נוצר מאזן הגירה שלילי – מספר היורדים עלה על מספר העולים. אווירה קשה של משבר שררה במשק, שנמשכה לאורך המחצית הראשונה של 1967, והגיעה לשיאה ב"תקופת ההמתנה" מורטת העצבים של ערב מלחמת ששת הימים.

סיומה המהיר והמוצלח של מלחמת ששת הימים בניצחון צבאי מכריע, לווה בגל אופטימיות ובהיחלצות מהירה מן המיתון הכלכלי. הפעילות הכלכלית במשק הואצה בשל האווירה החיובית והאופטימית, גידול חד בעלייה איכותית ומשכילה ממדינות המערב ומברית המועצות, וזרימת השקעות זרות. את אלה ליוו השקעה ממשלתית רחבת היקף בהתבצרות והתבססות בגבולות החדשים, הקמת יישובים וסלילת דרכים. בנוסף החל פיתוח מואץ של התעשיות הביטחוניות בעקבות אמברגו הנשק שהטיל נשיא צרפת שארל דה גול. המשק הישראלי חזר לדפוסי הצמיחה המהירה שאפיינה את המחצית השנייה של העשור הקודם, עם תעסוקה מלאה וזינוק חד ברמת החיים, מלווים בהגדלת הגרעון במאזן התשלומים ובחשש להתפרצות אינפלציונית.

שנות ה-70

ערכים מורחבים – משבר האנרגיה, המהפך הכלכלי

הכניסה לשנות ה-70 לוותה בהמשך הצמיחה המואצת, ובצידה עליה של השכר הריאלי, גידול ההוצאה הציבורית והגרעון הממשלתי, וזינוק האינפלציה לעבר רמה דו-ספרתית. בשנת 1972 הגיעה האינפלציה לכדי 14%, והגרעון בתקציב לכדי 12.5% מהתוצר. בנתונים אלה נכנס המשק לתוך שנת 1973, שנה שסימלה נקודת שבר חסרת-תקדים בכלכלה הישראלית.

שנות ה-70 עמדה גם בסימן "ביטוח ההצמדה" (שהחל עוד בעשור הקודם), ממנו נהנו המקורבים לצלחת השלטונית, ובראש ובראשונה המפעלים והארגונים ההסתדרותיים באמצעות בנק הפועלים ומוסדות פיננסיים קשורים לו. במסגרת "ביטוח" זה, בו נשאה המדינה, ניתנה הגנה מלאה בפני האינפלציה תמורת פרמיה נומינלית קבועה. באופן זה נתנה הממשלה, למעשה, סובסידיה בגובה ההפרש בין שיעורי האינפלציה הגואה לבין שיעורי ביטוח ההצמדה הנמוכים. שיטת החשבונאות, שהייתה נהוגה אז, לא נתנה ביטוי נאות לעלות זו, שהשפעתה נפרשה על פני עשרות שנים לאחר עריכת ה"ביטוח".

"ביטוח ההצמדה" היה גורם חשוב שתרם לסחרור האינפלציוני וליצירת תהליך שרשרת, הן בתקופת רבינוביץ והן בתקופת ממשלת הליכוד. כאשר נגרמת עליית מחירים מסיבה כלשהי, היא מביאה להגדלת עלות ביטוח ההצמדה, אשר מגדילה את הגרעון התקציבי, המוסיף דלק לתהליך האינפלציוני המגדיל עוד יותר את עלות ביטוח ההצמדה, וחוזר חלילה. במשך השנתיים הראשונות לכהונתה, לא פעלה ממשלת הליכוד לביטול או אף לשינוי שיטת "ביטוח ההצמדה", שהטילה מעמסה כבדה (גלויה וסמויה) על תקציב המדינה (בעיקר לטובת המשק ההסתדרותי). דבר זה תרם להתפרצות האינפלציה בתקופת ממשלת הליכוד. ההחלטה בממשלה על ביטול ביטוחי הצמדה חדשים התקבלה רק במאי 1979 והופעלה רק בראשית כהונתו של שר האוצר יגאל הורביץ שהחליף את ארליך בנובמבר של אותה שנה (אולם, ההשפעה התזרימית של צעד זה לא הייתה מיידית והתבטאה בירידה הדרגתית של תשלומי המדינה עד לסוף המאה ה-20).

מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שנצמד אליה הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ועד סוף העשור הגיע לכ-100% ומעלה. מערכת ההצמדות הנהוגה במשק צמצמה למשקי הבית את הנזק המיידי של הסחרור האינפלציוני, ויצרה מראית עין של התמודדות מכובדת עם נזקי האינפלציה.

התוצר באותה תקופה גדל בשיעור של כ-3% לשנה – שיעור מקביל בקירוב לשיעור גידול האוכלוסייה, דהיינו העדר צמיחה. תקציב הממשלה התנפח לממדים חסרי תקדים, ויצר גרעון ממשלתי שמצידו תרם תרומה נכבדה ללחץ האינפלציוני.

במהלך שנות השבעים ובעקבות אובדן האמון בלירה הישראלית חלק גדול מהפעילות העסקית במשק הוצמדה לדולר האמריקני. לבסוף, בשנת 1980, הוחלפה הלירה בשקל. בתמונה לירה ישראלית אחת משנת התשי"ח 1958

המהפך הפוליטי בשנת 1977 שהעלה לשלטון את הליכוד בראשות מנחם בגין, לווה במדיניות כלכלית חדשה של שר האוצר שמחה ארליך, אשר ניסתה לבצע רפורמה מן היסוד במשק הישראלי ברוח משנתו של הכלכלן האמריקני מילטון פרידמן. תחת השם "המהפך הכלכלי" הונהגו רפורמות מרחיקות לכת, ובראשן ליברליזציה משמעותית בתחום המט"ח. בוטלו או צומצמו המגבלות השונות על החזקת מט"ח ותנועות מט"ח, ושער החליפין נויד כך שייקבע בידי כוחות השוק ולא בידי קברניטי הכלכלה. המדיניות צפתה שבדרך זו יובילו כוחות השוק לעבר שער חליפין בו יתאזנו הביקוש וההיצע למט"ח, וייסגר הפער במאזן התשלומים. משיקולים פוליטיים וכנראה גם מחוסר ניסיון מעשי בניהול מדיניות כלכלית (אי-טיפול בנושא ביטוח ההצמדה), לא הצליח ארליך ללוות את הצעדים שנקט בריסון תקציבי, וכך לא זו בלבד שהמטרה לא הושגה - המדיניות האיצה את הסחרור האינפלציוני, והביאה לאובדן מוחלט של האמון בלירה הישראלית. כך שחלק גדול מהפעילות העסקית במשק הוצמדה לדולר האמריקני. ב-1980 הוחלפה הלירה הישראלית בשקל (על פי מפתח של 10 לירות לשקל), בניסיון להתמודד עם האינפלציה הגואה ולהחזיר את האמון במטבע הישראלי.

בתקופה זו החלו תהליכי ההפרטה במשק הישראלי, הרציונאל שעמד מאחר צעדים אלו היה ניסיון הימין (שעלה לשלטון) לכרסם במעמדם הכלכלי, החברתי והפוליטי של גופים הקשורים לשמאל ולתנועת העבודה. כחלק מהשקפת עולם זו הוסב משרד הפיתוח למשרד האנרגיה והתשתית. תהליך הפרטה שהחל באותן שנים הוא תכנון הוצאת שרותי הטלפון לחברה ממשלתית (בזק).

שנות ה-80

מטבע של שקל חדש ישראלי מודרני המבוסס על מטבע השקל הקדום.

ערכים מורחבים – האינפלציה בישראל, משבר מניות הבנקים, תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, חוק ההסדרים

החל משנת 1980 נכנסה ישראל לעידן האינפלציה התלת-ספרתית, או ההיפר-אינפלציה. מחליפו של ארליך, שר האוצר יגאל הורביץ, ביטל אמנם הוצאת "ביטוחי הצמדה" חדשים, אולם, השפעת פעולה זו על ההזרמה ועל האינפלציה, אם כי חשובה ביותר לטווח ארוך, לא הייתה מיידית, בשל ה"מלאי" הגדול של ביטוחי הצמדה מן העבר. ניסיונותיו להתמודד עם הסחרור האינפלציוני באמצעות מדיניות מרסנת וצמצום הגרעון התקציבי (הוצמד לו מטבע הלשון "אין לי") לא זכו לגיבוי ותמיכת הממשלה, והוא התפטר בשנת 1981. החליף אותו יורם ארידור עם מדיניות חדשה בגיבוי מנחם בגין, תחת המוטו "להיטיב עם העם". תוכניתו של ארידור היוותה תפנית ממדיניותו של קודמו, וכללה הפחתת המיסוי על מוצרי צריכה מיובאים במה שנראה היה כ"כלכלת בחירות". טלוויזיה צבעונית ומכשיר וידאו היו הסמלים הבולטים של התקופה שנקראה "ימי ארידור העליזים", ותוצאתה הייתה הידרדרות חמורה ומסוכנת בכל הפרמטרים הכלכליים. שיעורי האינפלציה גדלו כוד יותר והגיעו לרמה של 450% בשנת 1984, ולשיעור שנתי צפוי של 1000% במחצית הראשונה של 1985. הרעה חלה גם מצב מאזן התשלומים כתוצאה מגל הרכישות של מוצרי יבוא, ולא היה שיפור משמעותי בגרעון התקציבי הממשלתי.

את מצבו הקשה ממילא של המשק עירער עוד יותר משבר מניות הבנקים, שפרץ ב-1983 עם התמוטטות המניות המווסתות של הבנקים הגדולים. כדי למנוע הפסדים גדולים מחלק מהציבור ומחלקים גדולים במשק, נטלה הממשלה על עצמה לכסות חלק גדול מהפסדיהם הצפויים. לשם כך, העבירה הממשלה לעצמה את הבעלות על רוב הבנקים המסחריים והפכה להיות ערבה לחלקה הגדול של השקעת הציבור במניותיהם. תוצאת משבר זה הייתה, לפיכך, ירידה חדה בשווי הנכסים שבידי הציבור, בצד הגדלת החוב הפנימי של הממשלה. ועדת בייסקי הוקמה כדי להסיק את המסקנות והמלצות הוועדה יושמו שנים אחרי בוועדת בכר ואחרות.

בתחילת שנת 1985, פרט לעליית מחירים מסחררת וכתוצאה ממנה, נוצר גרעון גדול מאוד בתקציב המדינה ובמאזן התשלומים והחובות של מדינת ישראל עלו לגובה כזה שהיה חשש מפני מצב של אי-יכולת החזר החובות.

ב-1985 יצאה לדרך תוכנית הייצוב הכלכלית, מונהגת על ידי יצחק מודעי, שר האוצר בממשלת האחדות הלאומית וראש הממשלה שמעון פרס. התוכנית הכלכלית, שבביצועה הוחל בקיץ 1985 כוונה להשיג שתי מטרות: הפחתת הגרעון בתקציב ויצירת איזון או כמעט-איזון תקציבי; ומתקפה כנגד ההתאמות שהתקיימו בשוק לאינפלציה הגבוהה, באמצעות הפחתה מוסכמת, בתיאום עם ההסתדרות הכללית, שאיגדה אז את רוב המועסקים במגזר הציבורי, של השכר, המחירים, האשראי ושער החליפין. באמצעות התקנות לשעת חירום ואחר-כך בחוק מיוחד, הוכרז על פיקוח ממשלתי על מחירי מוצרים ושירותים רבים המהוים חלק נכבד מסל הצריכה של האזרח הממוצע. במקביל, בוצע קיבוע של שער השקל ביחס לדולר האמריקני (1200 שקל ישן לדולר) והקפאת שכר כללית. כמו כן קיבלה ישראל סיוע נדיב מארצות הברית.

התוכנית, בניגוד לעסקות החבילה החלקיות שקדמו לה, הצליחה באופן יוצא מן הכלל ואף היוותה דגם לתוכניות במדינות אחרות. היעד העיקרי של התוכנית הושג והאינפלציה ירדה לקצב של כ-20% לשנה ובהדרגה, לאחר כ-10 שנים נוספות לרמה שנתית חד-ספרתית. הניסיונות לאושש את הצמיחה במשק, עם זאת, נכשלו והמשק נותר במצב של שפל כלכלי, שהועצם בגלל היעדר המשכיות בצעדים לצמצום ההוצאה הציבורית. צמיחה מחודשת הגיעה רק החל בשנת 1989 כאשר המשק הישראלי גדל בתוך זמן קצר בכ-20% בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים.

על מנת ליישם את התוכנית, הוצע מנגנון חוקי חדש בשם חוק ההסדרים שנועד לצרף לחוק התקציב חוקים ותקנות שיאפשרו את ביצועה המוצלח של התוכנית לייצוב המשק.

החל מאמצע שנות השמונים הייתה עלייה גדולה בפריון העבודה. למעט בשנת 1989 בה הייתה ירידה בפריון, העלייה בפריון העבודה בשנים 1985–1990 נעה בין 3.4-5.4%. העלייה בפריון מותנה בשנת 1991 והפכה לשלילית בשנים 1992–1994.

שנות ה-90

שנות התשעים החלו בסימן העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים. במשך העשור גדלה אוכלוסיית ישראל מכ-4.6 מיליון תושבים לכ-6 מיליון נפש (יהודים: מכ-3.7 מיליון לכ-4.9 מיליון). גידול זה נובע בעיקר מעלייתם של כ-822 אלף איש במשך העשור מחבר המדינות (בנוסף לריבוי הטבעי), כך שמספר העולים במשך העשור הגיע לכ-17% ממספר התושבים הכולל בתחילתו. רבים מהעולים השתלבו היטב בשוק העבודה הישראלי הודות לרמת השכלתם ובשל הסכמתם לעבוד בכל עבודה, גם כזו אשר ישראלים ותיקים העדיפו לא לעבוד בה. העלייה הביאה לגידול מהיר בביקוש המצרפי (בתחום הצריכה הפרטית ובהשקעות לבנייה) ובהיצע כוח העבודה במשק. במקביל, דרשה העלייה משאבים רבים לצורך חינוך, בריאות, הסבה מקצועית ושירותי רווחה. לדעת מומחים, כמו יעקב שיינין, קליטת העלייה אינה נטל על המשק אלא נכס. הכסף לשכן את העולים יילקח מהלוואות בחו"ל. העולים יחזירו הכל בעבודה קשה. כמו כן, "הנטל על האזרחים יפחת". ומוסיף שיינין: "הנטל הכבד של צבא למשל, שהוא 50 אחוז מהוצאות הממשלה, יתחלק על יותר אנשים...גם הוצאות קבועות נוספות על בתי-חולים, למשל, או מועצות מוניציפליות, יפלו על קבוצה גדולה יותר של אנשים. ככל שיותר אנשים מנצלים תשתית קיימת, כך ההוצאה פר-אדם, פוחתת".

מגמת הכניסה של חברות בינלאומיות לישראל שהחלה בשנות השמונים המאוחרות גברה, וההשקעות הזרות בישראל גדלו במידה ניכרת. במקביל נחלש מאוד החרם הערבי. חתימת הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בשנת 1993, ולאחר מכן חתימת הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994, הביאו לשיפור תדמיתה של ישראל בקהילה הבינלאומית. ישראל נהנתה בשנים אלו מצמיחה גבוהה ואבטלה יחסית נמוכה, אף על פי שפריון העבודה דשדש ואף ירד. יש המייחסים את הצמיחה בשנים אלו להסכמי השלום, אך הדבר שנוי במחלוקת.

לצד אירועים אלה, נמשכה מגמות ותהליכים שהחלו בעשור הקודם. נמשכה הורדת האינפלציה שהחלה עם תוכנית הייצוב של שנות ה-80, לעבר אינפלציה שנתית חד-ספרתית. בנוסף נמשכה מגמת הורדת החסמים על שוק ההון, ביטול רצועת הניוד ומעבר למסחר חופשי במטבע חוץ. כמו כן החלה צמיחה מטאורית של ענף ההיי-טק, בעיקר תעשיות האינטרנט והטלקומוניקציה שישראל הפכה מרכז עולמי בולט לפיתוחם. אלה אמנם לא בשלו, ברובם, לכדי רווחים כלכליים משמעותיים, אך במשך שנים אחדות תרמו להזרמת הון זר לישראל שהפיח רוח חיים במגזרים מסוימים של המשק.

החל משנת 1995 שחררה ממשלת ישראל ה-25 את הרסן התקציבי והגדילה מאוד את הגרעון בתקציב המדינה, דבר שהביא בשנת 1997 לצורך לקצץ באופן דרסטי בתקציב.

על פני מחצית השנייה של שנות ה-90 החלו להתרבות סימני האטה. פיגועי ההתאבדות ובמקביל האטה כלכלית עולמית, הקרינו על כלכלת ישראל. קצב גידול התוצר הואט, האבטלה גדלה והתרבו סימני המיתון.

שנות ה-2000

ערכים מורחבים – חומת מגן כלכלית

כלכלת ישראל נכנסה למילניום השלישי ברגל שמאל, בעיקר בשל שתי התפתחויות משמעותיות שחוללו תפנית מוחלטת מן המגמות האופטימיות של שנות ה-90. הראשונה היא האינתיפאדה השנייה, אשר הביאה לירידה דרסטית בהשקעות, בריחת משקיעים זרים, ריסוק של ענף התיירות ופגיעה קשה בענפים אחרים.

ההתפתחות השנייה שטבעה את חותמה הייתה משבר ההיי-טק העולמי. ישראל, שבמהלך שנות ה-90 ביססה את מקומה כמרכז עולמי של חברות הזנק (סטארט-אפ) בתחומי האינטרנט והטלקומוניקציה, ספגה את פגיעתו במלוא העוצמה. המשבר הביא לנפילת מאות חברות שבתקופה מסוימת נראו כנושאות את בשורת העתיד הכלכלי של מדינת ישראל, הוסיף רבים למעגל האבטלה, והביא קץ לחגיגת הצריכה של המגזר הטכנולוגי שהצטמק מאוד.

בשנת 2002 נכנס המשק הישראלי לתקופת השפל הארוכה ביותר מאז קום המדינה. התוצר המקומי הגולמי לנפש ירד ב-3%, התוצר העסקי ירד ב-3.1%, האבטלה עלתה ל-10.3% ומדד המחירים קפץ ב-6.5%. בתקופה זו החלה התאוששות בכלכלה העולמית, בניגוד למשק הישראלי שהמיתון בו גבר. הפתרון הגיע מצד ארצות הברית, שהסכימה למתן ערבויות כתנאי לקיום רפורמות כלכליות במשק הישראלי.

שר האוצר בנימין נתניהו, שנכנס לתפקידו ב-2003, הכין תוכנית להפחתת הגרעון הציבורי בשם "חומת מגן כלכלית", שעזרה בקבלת חלק מהערבויות שממשלת ישראל ביקשה מהאמריקאים לצורך יציאה מהמיתון. נתניהו נקט מדיניות שוק חופשי, שאוששה את הפעילות העסקית במשק, הקטינה את המעורבות הממשלתית, כך שכלל הפרמטרים הראו התאוששות כלכלית רחבה ביניהם חידוש הצמיחה, צמצום האבטלה, החזרת השקעות-חוץ בישראל ורמת אינפלציה כמעט אפסית. מנגד, מדיניותו של נתניהו גרמה לעלייה משמעותית באי השוויון במשק וישראל הגיעה למקומות הראשונים בעולם המערבי במדד ג'יני. במהלך כהונתו הייתה עליה חדה במדדי העוני היחסי והפערים החברתיים הורחבו.

פרוץ מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 הביאה לחשש מנפילת המשק לשפל כלכלי חדש, אולם עד מהרה נמוגו החששות והכלכלה המקומית הוכיחה כי השפעת המלחמה הייתה מזערית - הבורסה עלתה, הפעילות הכלכלית צמחה, ההכנסות ממסים גדלו והשקעות החוץ זרמו יותר מבעבר על חשבונן של המדינות המתפתחות, שהציגו נתונים מאכזבים ביחס לכלכלה הישראלית.

ב-2007 קרא נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, להשתמש ברזרבות התקציב להורדת החוב הציבורי ל-60% כדי לחסן את הכלכלה בפני מיתון עתידי, ולמנוע הישנות של משבר דומה בעתיד. המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 הראה את חוסנה של כלכלת ישראל. בעוד שמדינות המערב הזרימו מיליארדי דולרים למניעת קריסת ענפי משק שונים, ישראל, תחת המדיניות של סטנלי פישר, הסתפקה בהורדת שיעור הריבית כדי להתגבר על המשבר. על אף הורדת הריבית, האינפלציה נותרה בטווח סביר (פחות מ-4%), שיעור האבטלה עלה באופן מתון בלבד (לכ-8%) ולאחר מכן חזר בהדרגה לרמתו שהייתה קודם למשבר, התוצר לא פחת (למעשה, ישראל הייתה המדינה המערבית היחידה עם צמיחה חיובית בשנת 2009) וכן נמשכו השקעות חוץ. עם זאת, כיוון שפישר היה הראשון להוריד ולהעלות את הריבית, נוצר מצב בו אחרי העלאת הריבית, הביקוש לשקל גבר, יצר פיחות בדולר ופגע במידת מה ביצוא הישראלי. במטרה להקטין את הפגיעה התערב בנק ישראל במסחר במט"ח ורכש כמות גדולה של דולרים על מנת לתמוך בשער החליפין.

ריכוזיות (ראו גם הריכוזיות במשק הישראלי) - על פי דו"ח הבנק העולמי משנת 2009 12.0% משווי השוק הישראלי מוחזק בידי פירמידות שליטה (מקום 17 מבין 45 המדינות שנבדקו ו-23.3% משווי השוק מוחזק בידי חברות החזקה (מקום 20 מבין 45 המדינות שנבדקו).

תעסוקה - למרות הצמיחה בכלכלת ישראל, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (אחוז העובדים מכלל כוח העבודה) עדיין נמוך יחסית למקובל בעולם 56.3% ב-2007 לעומת כ-70% כמקובל בכלכלות המפותחות והמתעוררות. הגורם העיקרי לשיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה הוא בעיקר עקב אי השתתפותם של שלושה מגזרים, הנשים הערביות ש-78% מהן לא עובדות, הגברים החרדים ש-65% מהם לא עובדים, וכן המוגבלים ש-46% מהם לא עובדים.

מבנה התעסוקה - תעשיות מסורתיות (lowtech) נסגרות לטובת תעסוקה בהיי-טק. חלק ניכר מהמפעלים הממשיכים לייצר מוצרי טקסטיל העבירו את קווי הייצור לחו"ל והשאירו בישראל את מרכזי הפיתוח והלוגיסטיקה. בשנת 2007 ישראל מדורגת כמדינה רביעית בעולם בעסקאות הנשק, אחרי ארצות הברית רוסיה וצרפת.

גרעון - ממשלת ישראל הטילה על עצמה משמעת פיסקלית, כלומר יש שליטה (אם כי לא מלאה) על היקף הגרעון הממשלתי (בשנת 2007 היה הגרעון קרוב ל-0), יש שאיפה להקטין את היחס בין החוב הממשלתי לתוצר הלאומי (נכון לשנת 2013, יחס החוב-תוצר עמד על כ-66%), יש שאיפה להקטין את משקל הוצאות הממשלה בסך התוצר (עדיין עולה בשיעור הקרוב ל-2% בשנה). על מנת להגיע להישגים אלו, על אף הצמיחה, ממשלת ישראל הקטינה את השירותים המסופקים לכלל האזרחים בתחומי הבריאות, הקצבאות והחינוך. ב-2010 הכריז משרד האוצר כי הוא מעלה את מסגרת ההוצאה ל-2.6%, הווה אומר, הגדלת המגזר ציבורי, כדי לשפר כביכול את השירותים הניתנים לאזרח.

מאזן תשלומים - ישראל נמצאת בעודף במאזן התשלומים, עד כדי כך שהשקל מתחזק לעומת הדולר ושערו ירד לרמה הנמוכה ביותר בעשור זה.

אינפלציה - האינפלציה שהייתה גבוהה מאוד ירדה משמעותית, אם כי מסוף הרבעון הראשון של 2008 יש לחצים אינפלציוניים עקב עליית מחירי הנפט ועליית מחירי חומרי גלם ומוצרי מזון. לחצים אלו מרוסנים חלקית עקב ירידת שער הדולר.

חופש כלכלי - החופש הכלכלי בישראל צנח ב-2009 בדירוג החופש הכלכלי העולמי ל-78 לעומת 48 ב-2002.

מחאת האוהלים (2011) - סדרת הפגנות רחבות היקף מתקיימות ברחבי ישראל במחאה על יוקר הדיור והמחיה בישראל, קיץ 2011

העשור השני של שנות ה-2000

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• קיץ 2011 - מחאת האוהלים - סדרת הפגנות רחבות היקף מתקיימות ברחבי ישראל במחאה על יוקר הדיור והמחיה בישראל

נתונים עיקריים

להלן טבלת נתונים הכוללת נתונים שבראש הערך ומוסיפה נתונים נוספים:

תוצר
תמ"ג	930 מיליארד ש"ח (שנת 2012)
תמ"ג לנפש במחירים שוטפים	117,300 ש"ח
השקעה גולמית	98.021 מיליארד ש"ח (16.8%)
משקל תקציב המדינה בתוצר	41.7%
חוב
חוב פנימי	76% תוצר, 414.87 מיליארד ש"ח
חוב חיצוני	25.5% תוצר, 141.171 מיליארד ש"ח
חוב ציבורי כולל	73.2% תוצר, 666.8 מיליארד ש"ח
מחירים
אינפלציה, מדד המחירים לצרכן (2011)	3.5%
אינפלציה, מדד מחירי התוצר (2011)	2.17%
אינפלציה (מדד מחירי התוצר) בממוצע מאז 1999	1.2%
צמיחה
כלכלת ישראל צומחת בממוצע בכ-5% בשנה (2007)
תמ"ג	4.2%
תמ"ג לנפש, שער חליפין (2010)	2.7%
תמ"ג לנפש, כוח קנייה (2010)	2.4%
הסקטור העסקי	6%
תעשייה (ללא יהלומים)	7%
אי שוויון כלכלי
בתי אב מתחת לקו העוני	18.6%
מדד ג'יני	0.379
אחוז הוצאות הממשלה לתקציבי הרווחה	56% (2001)
סחר חוץ:
חשבון שוטף	0.5 מיליארד דולר (עודף)
רזרבות מט"ח	90 מיליארד דולר
ייצוא	33.7 מיליארד דולר
יבוא	40.5 מיליארד דולר
ענפי ייצוא	תעשייה 69.7%, יהלומים 27.5%, חקלאות 2.7%
ענפי יבוא	חומרי גלם — 40%, יהלומים — 21.5%, מכונות וציוד להשקעה — 15%, מוצרי צריכה — 12%, אנרגיה — 11%
שותפות סחר (יצוא)	ארצות הברית — 37%, האיחוד האירופי — 28%, מדינות אסיה — 18.4%
שותפות סחר (יבוא)	האיחוד האירופי — 41%, מדינות אסיה — 17.4%, ארצות הברית — 15%
מטבע
מטבע	שקל חדש (סימון בינלאומי ILS)
בנק מרכזי	בנק ישראל
עבודה
כח העבודה	2.745 מיליון
עובדים זרים	250,000
התפלגות כח העבודה	תעשייה — 15.9%, מסחר — 13.5%, שירותים עסקיים — 13.2%, חינוך — 12.6%, בריאות וסעד — 10.8%, תחבורה — 6.5%, בינוי — 5%
אחוז האבטלה	4.9% (2015)
שיעור ההשתתפות	63% (2012)
שכר מינימום במשק	4,650 ש"ח (אפריל 2015)
השכר הממוצע במשק	9,504 ש"ח (פברואר 2016)

מקורות נוספים

• נתוני קרן המטבע הבינלאומית, 2004
• נתוני בנק ישראל, סוף 2005

אנרגיה

ערך מורחב – אנרגיה בישראל

פריון עבודה

פריון עבודה בישראל לפי שנים (על פי דולר בינלאומי 2013)

שנה	תמ"ג כוח קנייה באלפים [2] [3]	אוכלוסייה באלפים [4]	תמ"ג לנפש	כוח עבודה באלפים [5]	תמ"ג לעובד	שעות עבודה שנתיות לעובד [6]	תמ"ג לשעת עבודה
2013	261,622	8,134	32,164	3,485	75,070	1,867	40.2
2012	250,444	7,984	31,368	3,395	73,768	1,910	38.6

פריון עבודה בישראל לפי סקטור (על פי דולר בינלאומי 2013) בשנת 2013 [7] [8]

סוג תעשייה	אחוז מועסקים	תמ"ג כוח קנייה באלפים	מספר מועסקים באלפים	תמ"ג לעובד
כללי	100%	261,622	3,485	75,070
חקלאות	1.60%	6,278	55	112,606
תעשייה	18.1%	81,626	630	129,403
שירותים	80.3%	173,717	2,798	62,076

ראו גם

• רמת החיים בישראל
• משרד האוצר
• תעשייה בישראל
• בנקאות בישראל
• דיג בארץ ישראל
• משבר הקיבוצים
• החרם הערבי
• כלכלת הרשות הפלסטינית
• סיליקון ואדי
• מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי

לקריאה נוספת

• אבי שמחון, כלכלת ישראל: מהיד המנהלת ליד הנעלמה, אוניברסיטה משודרת, 2011.
• אבי בן בסט, ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק – המשק הישראלי 1998-1985, הוצאת עם עובד והמכון למחקר כלכלי ע"ש מוריס פאלק, 2001.
• יורם בן פורת (עורך), המשק הישראלי – חבלי צמיחה, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1990.
• דן גלעדי, בעריכת חיים אופז, כלכלת ישראל: התפתחות, מאפיינים, מדיניות, משרד החינוך, 1998.
• נחום גרוס, לא על הרוח לבדה: עיונים בהיסטוריה הכלכלית של ארץ-ישראל בעת החדשה, הוצאת מאנגס, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת יד בן צבי, 1999.
• נדב הלוי, רות קלינוב (תרגם מאנגלית: יעקב קופ), ההתפתחות הכלכלית של ישראל, הוצאת אקדמון, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ט, 1968.
• בני לנדא, שמואל אבן, כלכלת ישראל בעידן הגלובליזציה: משמעויות אסטרטגיות, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2007.
• יעקב קונדור, כלכלת ישראל, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, 1984.
• יוסף רונן (עורך), כלכלת ישראל: הלכה ומעשה, הוצאת דביר, תל אביב, תשכ"ד.

• Assaf Razin, Efraim Sadka, The Economy of Modern Israel: Malaise and Promise, University of Chicago Press, 1993.

מאמרים

• חיים בן שחר, כלכלת ישראל – חשבון נפש, רבעון לכלכלה ל"א (121), 1984, עמ' 123-114.
• דבורה ברנשטיין ושלמה סבירסקי, מי עבד במה, עבור מי ותמורת מה? הפיתוח הכלכלי של ישראל והתהוות חלוקת העבודה העדתית, בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות, 1993, עמ' 147-120.
• יוסף יורן, אינפלציה ושינוי מבני במשק הישראלי (ניתוח של סכיזופרניה במערכת כלכלית), רבעון לכלכלה ל"א (122), 1984, עמ' 245-217.
• יוסף יורן, משק במשבר מבני: כלכלת ישראל מאז משבר הנפט ומלחמת יום הכיפורים (דינמיקה של אנטי-צמיחה), רבעון לכלכלה ל"ג (131), 1987, עמ' 854-827.
• ינון כהן, פערי שכר לאומיים, מגדריים ואתניים, בתוך: אורי רם וניצה ברקוביץ (עורכים), אי/שוויון, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון; מוסד ביאליק, 2006, עמ' 347-339.

קישורים חיצוניים

• נדב הלוי ורות קלינוב-מלול, ההתפתחות הכלכלית של ישראל - מבוא, הוצאת אקדמון, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1968.
• דוחות בנק ישראל באתר בנק ישראל (החל משנת 1997)
• דן גלעדי, כלכלת ישראל, מתוך הפרק 'ההתפתחות הכלכלית – סקירה היסטורית' בספר כלכלת ישראל: התפתחות, מאפיינים, מדיניות, משרד החינוך, 1998
• אבי בראלי, דני גוטוויין, טוביה פרילינג (עורכים), חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, א-ב (עיונים בתקומת ישראל, סדרת הנושא) הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005
• תבנית:עיונים בתקומת ישראל
• סולי פלג, המשק הישראלי: 1998-1950, צוהר 4, פברואר 1999, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• שלמה פרנקל ושמשון ביכלר, המיוחסים: אצולת-ההון של ישראל, הוצאת כדים, תל אביב, 1984
• תני גולדשטיין, בעולם מחמיאים לכלכלת ישראל? תתחילו לדאוג, באתר ynet, 22 בינואר 2010
• תבנית:TheMarker1

• The next generation, The Economist, 3 April 2008

פרסומי פורום קיסריה:

• ראובן גרונאו ויוסף זעירא, אסטרטגיה לצמיחה כלכלית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה ה-9, יוני 2001
• ראובן גרונאו ודן מרידור, אי-שוויון בישראל חצי הכוס הריקה וחצי הכוס המלאה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה ה-9, יוני 2001
• ראובן גרונאו ודן מרידור, איום ביטחוני ומשבר כלכלי השפעת הטרור על הכלכלה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה ה-10, יולי 2002
• ראובן גרונאו ואסף רזין, הגלובליזציה: כלכלת ישראל בצל תהליכים בכלכלה העולמית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קיסריה ה-10, יולי 2002

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית