הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:03, 14 באפריל 2016

תבנית:בחירות בארצות הברית בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1924, שהתרחשו ב-4 בנובמבר, 1924, ניצח הנשיא המכהן קלווין קולידג', המועמד הרפובליקני. קולידג' מונה לנשיאות בשנת 1923 לאחר מותו של הנשיא הקודם, וורן הרדינג. לקולידג' ניתן קרדיט על הכלכלה המשגשגת מבית והיעדר משברים מחוץ. הפיצול במפלגה הדמוקרטית עזר לו. המועמד הדמוקרטי היה ג'ון דייוויס, חבר קונגרס לשעבר ודיפלומט אנונימי ממערב וירג'יניה. בגלל שדייוויס היה שמרן, כמה דמוקרטים ליברליים פרשו מהמפלגה והחליטו לתמוך במועמדותו של הסנאטור מוויסקונסין, רוברט לה פולט, שהיה המועמד של המפלגה הפרוגרסיבית. אלו היו הבחירות הנשיאותיות הראשונות שבהן כל האינדיאנים היו אזרחי ארצות הברית ויכלו להצביע. הפרש הניצחון של קולידג', 25.2%, הוא אחד מהגדולים ביותר אי פעם.

פרשנים פוליטיים טוענים שבחירות אלו היו נקודת השיא של השמרנות האמריקאית, כיוון ששני המועמדים היו שמרנים, תמכו בהפחתת המעורבות הממשלתית ובהפחתת מיסים. רוברט לה פולט, המועמד השלישי, הביע דעות נגדיות לכך.

מועמדים

מועמדים רפובליקניים

הנשיא קלווין קולידג' ממסצ'וסטס
הסנאטור חירם ג'ונסון מקליפורניה
הסנאטור רוברט לה פולט מוויסקונסין

כשקולידג' נבחר להיות נשיא, התמזל מזלו בכך שהיה לו קבינט יציב שלא הוכתם מהשערוריות בממשל הרדינג. הוא זכה בלב הציבור בעזרת מעורבתו בשביתת הכורים בפנסילבניה, למרות שמושל המדינה, ג'יפורד פינצ'וט, היה האחראי לרוב המשא ומתן עם איגוד הכורים. אבל הפלגים השמרניים בתוך המפלגה הרפובליקנית עדיין פקפקו בשמרנותו של הנשיא החדש, בשל עברו הליברלי-יחסית בזמן כהונתו כמושל מסצ'וסטס. קולידג' גם לא היה המועמד המועדף שלהם לתפקיד סגן הנשיא ב-1920; הסנאטור ארווין לינרוט היה המועמד של מנהיגי המפלגה באותה השנה, אבל הצירים התנגדו לו. למרות זאת, קולידג' גם לא היה פופולרי בקרב האגפים הליברליים והפרוגרסיביים במפלגה. לאחר ניצחונותיהם של המועמדים הפרוגרסיביים בבחירות של 1922, הם התנגדו להמשך מדיניותו של הרדינג. בסתיו 1923, הסנאטור חירם ג'ונסון מקליפורניה הכריז על כוונתו להתמודד מול קולידג' בבחירות המקדימות, זאת בעוד שחבריו של הסנאטור רוברט לה פולט כבר תכננו להקים מפלגה שלישית.

קולידג' החליט לחסל את האיום מצד ג'ונסון בכך שניסה לזכות לתמיכה מצד ליברלים. הוא התחבר אל הסנאטור וויליאם בורה מאיידהו, וניסה לדבר על פיוס עם ברית המועצות בדצמבר כדי לזכות בתומכיו. למרות שברית המועצות הייתה מוכנה לכך, מזכיר המדינה, צ'ארלס אוונס יוז, דחה את המדיניות הזאת. בורה עמד לנטוש את קולידג', אבל גילויי השחיתות בקרב הממשל הקודם שכנעו אותו להישאר ולנסות לשכנע את קולידג' להתקרב יותר לצד הליברלי. קולידג' עצמו נראה מהוסס בנוגע לתמיכה באחת מהדרכים. נאום מצב האומה שלו בינואר לא היה ליברלי או שמרני. הוא הבטיח לבורה שוב ושוב שיפטר את התובע הכללי, הארי דונהארטי, שנחקר כבר פעמיים בידי הממשלה. בנאום לכבוד יום הולדתו של אברהם לינקולן, קולידג' הבטיח שיפעל למען ניקיון כפיים, וכך הצליח לשמור את בורה לצידו עד שלא חשש מהשפעתו. קולידג' היה מספיק חזק כדי להחליף לא רק את חברי הממשלה המושחתים אלא גם עסקני מפלגה בוועידה הלאומית ואנשים בדרגים הגבוהים של המפלגה, כשהוא מקדם במקומם את נאמניו; קולידג' יצר ממשלה שמרנית שלא הייתה קשורה למנגנון המפלגתי. בניסיון לשמור על חלק מהליברלים אצלו, הוא הציע לבורה להיות סגנו. הסנאטור דחה זאת, וסירב לתמוך בקולידג' בוועידה הרפובליקנית. לאחר מכן בורה סירב גם להיות נוכח בוועידה.

בנוסף לכך, היה על קולידג' לבנות מחדש את התשתית הארגונית של המפלגה שלו. ווילאם באטלר, יו"ר המפלגה, לא הפגין חיוניות מספקת בתפקיד, וקולידג' נאלץ ללכד את מפלגתו. הוא היה צריך לבסס את שליטתו במפלגה כדי להבטיח את מועמדותו.

קולידג' נתן את חסותו לחברים דרומיים של המפלגה, שלא היו מאורגנים מספיק. כך הוא קיבל צירים דרומיים בוועידה. הוא גם הודיע שיפטר מנהיגים רפובליקניים ממוצא אפרו אמריקני בדרום כדי למשוך עוד תומכים לבנים למפלגה. רק חירם ג'ונסון איתגר אותו בדרום. היריב הכי מסוכן עבור קולידג', המושל פרנק לואדן מאילינוי, החליט ש-1924 תהיה שנת ניצחון לדמוקרטים ולכן לא רצה להתמודד. כשהבחירות באלבמה הסתיימו בתיקו בין קולידג' וג'ונסון, נציגי הממשל במדינה העניקו את הצירים לקולידג'.

כבר ב-2 בינואר, ג'ונסון פתח במסע הבחירות המקדימות שלו. בקליבלנד, אוהיו, הוא תקף את הוועידה הרפובליקנית על העלאת מספר הצירים הדרומיים וגם ביקר את קולידג' על כך שסיפק נשק לכוחותיו של אלווארו אוברגון במקסיקו. ג'ונסון גם טען שהממשל לא אוכף בתקיפות מספקת את חוק היובש, והתנגד לתכניתו של שר האוצר, אנדרו מלון, להפחתת מסים, שנטען שתעזור רק לעשירון העליון.

אולם המומנטום של ג'ונסון דעך מהר. הוא התרחק מאוד מהמנגנון המפלגתי שהיה אמור לתמוך בו, ונחשב לעצמאי מדי. האמת הייתה שלג'ונסון לא היו דעות מגובשות. הוא התנגד להורדת המסים של הממשל שעזרה לבעלי ההכנסות הגבוהות, אבל הוא גם התנגד להקמת בית משפט עולמי לצדק, לחבר הלאומים, למכירת הנשק לכוחותיו הליברליים של אוברגון במקסיקו, להגירה הסינית, ותמך בתשלום מידי של הבונוס ליוצאי צבא.

כדי לחסל את ג'ונסון, קולידג' השתמש בקשריו. הוא ארגן מפגש בין מנהל מסע הבחירות שלו, וויליאם באטלר, לסנאטור מאינדיאנה, ג'יימס ווטסון. קולידג' זכה לתמיכה ממתנגדים לחוק היובש, ונכנס אל המירוץ בקליפורניה מול ג'ונסון. המושל פינצ'וט קיבל את מקומו במשלחת של המדינה שלו בתמורה לתמיכתו בנשיא. בסוף החודש, המדינות המזרחיות כבר תמכו בקולידג'. במישיגן, בה ג'ונסון זכה ב-1920, תומכי קולידג' הגישו את מועמדותו של איש מבוגר בשם חירם ג'ונסון, בתקווה לבלבל את המצביעים.

הסנאטור מקליפורניה המשיך במירוץ, אולי כדי לגרום לקולידג' לאמץ שיטות פרוגרסיביות יותר, במיוחד כנגד השחיתות. ג'ונסון הוביל את התנועות שהובילו לפיטורי התובע הכללי ושר הצי. כדי לפגוע במעמדו של ג'ונסון במדינות חקלאיות, הנשיא העלה את המכס על חיטה, ואישר עוד הלוואות לחוות. בצפון דקוטה, מאמציו של הנשיא השתלמו: קולידג' ניצח, כשלה פולט היה במקום השני וג'ונסון רחוק מאחור. אולם קולידג' לא זכה ברוב הקולות וג'ונסון נשאר במירוץ. בסוף מרץ, ג'ונסון בקושי ניצח את קולידג' בבחירות בדרום דקוטה, בתמיכת הסנאטור המקומי פיטר נורבק. זה היה הניצחון היחיד שלו. באפריל קולידג' ניצח אותו בקלות במישיגן, אילינוי, נברסקה, אוקלהומה, ניו ג'רזי ואוהיו. ג'ונסון סירב לפרוש ומסע הבחירות שלו התחיל לקרטע במאי: קולידג' ניצח את ג'ונסון אפילו בקליפורניה, המעוז של הרפובליקנים הליברליים, למרות שקולידג' התנגד לאיסור גורף על ההגירה הסינית.

באמצע מאי, מטה הבחירות הרשמי של קולידג' נפתח בקליבלנד, אוהיו, בראשות וויליאם באטלר. באטלר חזה ש-1,066 מתוך 1,109 צירים יתמכו בקולידג', ואף אחד לא פקפק בכך. הרפובליקנים תכננו להביך את ג'ונסון בוועידה. העניין היחיד היה הבחירה של סגנו של קולידג', כי קולידג' עצמו לא תמך באף מועמד. הוא קיווה שבורה יתמוך בו, אבל כל שאר המועמדים היו מקובלים עליו. התפקיד נחשב ליוקרתי במיוחד בגלל שני האנשים הקודמים שכיהנו בו. כשהנשיא וודרו וילסון חלה ב-1919, רק כפסע היה בין תומאס מרשל האלמוני לכס הנשיאות. מותו של הרדינג, ארבע שנים אחר כך, הוביל את קולידג' אל הבית הלבן. לכן היה צורך לבחור באיש בעל יכולת שיוכל לחזק את מעמדו של קולידג' באזורים בהם לה פולט שלט. בורה סירב לתפקיד, והרפובליקנים בקליפורניה התחילו לתמוך בהרברט הובר, שעזר לקולידג' בבחירות במדינה. כיוון שתבוסתו של יוז ב-1916 התרחשה לאחר הצבעה צמודה בקליפורניה, המדינה הייתה חשובה. לה פולט יכול היה למשוך את הליברלים המערביים, ולכן רבים ממנהיגי המפלגה תמכו בהובר. קולידג' לא תמך בהובר וקיווה שישאר בתפקיד שר המסחר. אם הובר יהיה חזק מדי, הוא ירש את קולידג' ב-1928 ויאפיל עליו. גם פרנק לואדן מאילינוי, המושל ארתור הייד ממיזורי וצ'ארלס דוז, הוגה התכנית לשיקום גרמניה, היו מועמדים. רבים קיוו שמועמד המפלגה יבחר ביום חמישי, ה-12 ביוני, כדי לא לבחור בסגן הנשיא ביום שישי השלוש-עשרה.

המצע של המפלגה היה חשוב במיוחד. ליברלים במפלגה איימו לתמוך במועמדותו של לה פולט אם במצע לא יהיו כמה סעיפים לרוחם. האחראיים על המצע גם נאלצו להתמודד עם הבונוס ליוצאי צבא, הרפורמה במס, ההגירה הסינית ובית המשפט העולמי. כל תמיכה או התנגדות באחת מהם תפגע באגף חשוב במפלגה. הוחלט שהמצע יורכב משנים-עשר עד חמישה-עשר משפטים קצרים שקולידג' יכתוב. המסמך היה קצר ולא שנוי במחלוקת. הוא לא הזכיר את הקו קלוקס קלאן, ושיבח את התכניות לעזור לחקלאים ולהצטרף לבית המשפט העולמי. המפלגה הניחה שתמיכה בחקלאים שנפגעו מירידת מחירי התבואה תוכל להימנע באמצעות הטבות לחקלאים. המצע דיבר על ה"אידאליזם הפרקטי" של קולידג' וטען שלא עבר מספיק זמן כדי לתקן את עוולות ממשל וילסון. המצע הציע משאל עם על שימוש בצוללות ובגז רעיל. למרות שהמצע נוסח בידי רפובליקנים ליברליים, המצע היה מאוד שמרני. מצע חלופי שהוצג בידי הליברלים מויסקונסין לא הצליח לזכות לתמיכה.

הוועידה הרפובליקנית התכנסה בקליבלנד מה-10 ביוני עד ל-12 ביוני. היה ברור שקולידג' יזכה במועמדות. אחרי שהצירים ניסו לשכנע את לואדן להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא- הוא זכה במועמדות אבל פרש- צ'ארלס דוז, איש עסקים רפובליקני, נבחר להיות המועמד במקומו בסיבוב השלישי. הוא ניצח את הרברט הובר ברוב של 682 קולות לעומת 234. שני המועמדים זכו להתנגדות מסוימת בקרב קבוצות מרכזיות של מצביעים: דוז זכה להתנגדות בקרב העובדים המאוגדים כי התנגד לשביתות מסוימות, והובר זכה להתנגדות בקרב חקלאי החיטה כי מנע עליות מחירים בזמן המלחמה. הובר הפסיד כיוון שרבים ממנהיגי המפלגה העדיפו את החקלאים על הפועלים, ובגלל שהנשיא לא תמך בו. דוז היה בן 59, ומקובל בידי הוועידה והרפובליקנים. קולידג' לא תמך באף מועמד, והכל הסכימו כי דוז, שהתנגד לשחיתות, היה מועמד טוב. הוא היה חזק במערב, והשלים את קולידג', שהיה שמרן ממזרח המדינה. הגרמנים האמריקנים, שרובם תמכו בלה פולט, תמכו בדוז בגלל יחסו לגרמניה. הוא היה האדם שביצע את רוב מסע הבחירות. במהלך מסע הבחירות נטען שדוז הלווה מעל מיליוני דולרים לחברו הבנקאי, כדי להקים בנק משלו שנסגר לבסוף. ב-1924 העניין לא היה מרכזי מספיק כדי לפגוע בו.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון
קלווין קולידג'	1065
רוברט לה פולט	34
חירם ג'ונסון	10

מועמדים דמוקרטיים

שגריר ארצות הברית בבריטניה ג'ון דיוויס מוירג'יניה המערבית
מזכיר האוצר לשעבר ויליאם מקאדו מקליפורניה
מושל ניו יורק, אל סמית'
הסנאטור אוסקר אנדרווד מאלבמה

הוועידה הדמוקרטית הלאומית התכנסה בניו יורק סיטי מה-24 ביוני עד ל-9 ביולי. שני המועמדים המובילים היו ויליאם מקאדו, מזכיר האוצר לשעבר וחתנו של הנשיא לשעבר וודרו וילסון, ומושל ניו יורק, אל סמית'. ההצבעה חשפה פיצול גאוגרפי ותרבותי במפלגה: מקאדו נתמך בידי צירים כפריים ופרוטסטנטים מהדרום, המערב ומהערים הקטנות במערב התיכון שגם תמכו בחוק היובש. בכמה מקרים, הצירים של מקאדו היו גם תומכים של הקו קלוקס קלאן, שהייתה בשיא הפופולריות שלה באמצע שנות ה-20, עם סניפים בכל 48 המדינות ו-4 עד 5 מיליון חברים. המושל סמית' נתמך בידי מתנגדים לחוק היובש, קתולים ומיעוטים אחרים, צירים מהערים הגדולות בצפון מזרח המדינה ובמערב התיכון הכפרי, וכמה צירים ליברליים שהתנגדו לקלאן.

הפיצול פרץ בכל עוזו בנוגע להצעה לגנות את הקלאן: רוב הצירים של מקאדו התנגדו לכך, אך רוב הצירים של סמית' תמכו בכך. בסופו של דבר, ההצעה נדחתה על חודו של קול. ויליאם ג'נינגס ברייאן, שהיה מועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים שלוש פעמים, התנגד לגינוי הקלאן בגלל שחשש מפיצול. וונדל ווילקי, מועמד רפובליקני לנשיאות ב1940, היה ציר דמוקרטי ב-1924 ותמך בגינוי הקלאן.

בגלל שבאותו הזמן, המועמד הדמוקרטי היה חייב לזכות בשני שליש מהקולות כדי לזכות במועמדות, לא מקאדו ולא סמית' הצליחו לנצח. אך אף מועמד לא פרש, ובכל סיבוב אף מועמד לא זכה במספיק קולות. הוועידה ערכה מעל 100 סיבובי הצבעה, ובכך הייתה לוועידה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית. הדבר פגע קשות בדמוקרטים, ונשמעו בדיחות שניו יורק הזמינה את המפלגה הדמוקרטית להתארח בה, ולא לגור בה.

בגלל הפיצול, האסיפה יכלה להימשך לנצח. אך לכמה צירים התחיל להיגמר הכסף והם לא יכלו להישאר יותר בעיר. לכן גם סמית' וגם מקאדו פרשו מהמירוץ. בסיבוב ה-103, האסיפה פנתה לג'ון דייוויס, חבר קונגרס אלמוני לשעבר ממערב וירג'יניה. מושל נברסקה, צ'ארלס בריאן, אחיו של ויליאם ג'נינגס ברייאן, נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא, כדי לקבל את תמיכת האמריקאים הכפריים.

המפלגה הפרוגרסיבית

הסנאטור רוברט לה פולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית והחליט ליצור מפלגה משלו, המפלגה הפרוגרסיבית, בתור אלטרנטיבה לשני המועמדים השמרנים. לה פולט היה תומך של איגודי העובדים, ויריב מושבע של העסקים הגדולים. הוא שלט בוויסקונסין במשך שני עשורים. הוא נתמך בידי חקלאים קיצוניים, איגודי העובדים וסוציאליסטים. לה פולט תמך בהלאמת תעשיות הסיגריות ומפעלים גדולים. הוא תמך במיסוי מוגבר על עשירים ובהסכמים קיבוציים עם העובדים. למרות שזכה ב-16% מהקולות, לה פולט ניצח רק בוויסקונסין.

בחירות כלליות

קמפיין הסתיו

בגלל שהוועידה הדמוקרטית פיצלה את הדמוקרטים, ובגלל הכלכלה המשגשגת, היה מעט מאוד ספק שקולידג' יזכה. הסלוגן שלו, "תהיה קול עם קולידג'", היה פופולרי. דייוויס ניצח רק בדרום הדמוקרטי ובאוקלהומה. בגלל שהדמוקרטים הליברליים תמכו בלה פולט, דיוויס הפסיד לקולידג' בהפרש של 25%. הרפובליקנים אפילו ניצחו בניו יורק סיטי, הישג שלא חזר על עצמו מאז.

תוצאות

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	השותף	מדינת השותף	כמות האלקטורים של השותף
קלווין קולידג'	רפובליקנית	מסצ'וסטס	382	צ'ארלס דוז	אילינוי	382
ג'ון דיוויס	דמוקרטית	מערב וירג'יניה	136	צ'ארלס ברייאן	נברסקה	136
רוברט לה פולט	הפרוגרסיבית	וויסקונסין	13	ברטון ווילר	מונטנה	13
הרמן פריס	האיסור	מיזורי	0	מרי בראהם	קליפורניה	0
ויליאם פוסטר	הקומוניסטית	מסצ'וסטס	0	בנג'מין גיטלו	ניו יורק	0
גילברט ניישנס	אמריקנית		0	צ'ארלס רנדל	קליפורניה	0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924 בוויקישיתוף

@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 | כתובית_מפה =חלוקת האלקטורים לפי מדינה
 |}}
-'''בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1924''' ניצח ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] המכהן [[קלווין קולידג']], המועמד ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקני]]. קולידג' מונה לנשיאות בשנת 1923 לאחר מותו של הנשיא הקודם, [[וורן הרדינג]]. לקולידג' ניתן קרדיט על הכלכלה המשגשגת מבית והיעדר משברים מחוץ. הפיצול ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] עזר לו. המועמד הדמוקרטי היה ג'ון דייוויס, חבר קונגרס לשעבר ודיפלומט אנונימי מ[[מערב וירג'יניה]]. בגלל שדייוויס היה שמרן, כמה דמוקרטים ליברליים פרשו מהמפלגה והחליטו לתמוך במועמדותו של הסנאטור מ[[וויסקונסין]], [[רוברט לה פולט]], שהיה המועמד של המפלגה הפרוגרסיבית. אלו היו הבחירות הנשיאותיות הראשונות שבהן כל ה[[אינדיאנים]] היו אזרחי ארצות הברית ויכלו להצביע. הפרש הניצחון של קולידג', 25.2%, הוא אחד מהגדולים ביותר אי פעם.
+'''בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1924''', שהתרחשו ב-[[4 בנובמבר]], [[1924]], ניצח ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] המכהן [[קלווין קולידג']], המועמד ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקני]]. קולידג' מונה לנשיאות בשנת 1923 לאחר מותו של הנשיא הקודם, [[וורן הרדינג]]. לקולידג' ניתן קרדיט על הכלכלה המשגשגת מבית והיעדר משברים מחוץ. הפיצול ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] עזר לו. המועמד הדמוקרטי היה ג'ון דייוויס, חבר קונגרס לשעבר ודיפלומט אנונימי מ[[מערב וירג'יניה]]. בגלל שדייוויס היה שמרן, כמה דמוקרטים ליברליים פרשו מהמפלגה והחליטו לתמוך במועמדותו של הסנאטור מ[[וויסקונסין]], [[רוברט לה פולט]], שהיה המועמד של המפלגה הפרוגרסיבית. אלו היו הבחירות הנשיאותיות הראשונות שבהן כל ה[[אינדיאנים]] היו אזרחי ארצות הברית ויכלו להצביע. הפרש הניצחון של קולידג', 25.2%, הוא אחד מהגדולים ביותר אי פעם.
-פרשנים פוליטיים טוענים שבחירות אלו היו נקודת השיא של השמרנות האמריקאית, כיוון ששני המועמדים היו שמרנים, תמכו בהפחתת המעורבות הממשלתית ובהפחתת מיסים.
+פרשנים פוליטיים טוענים שבחירות אלו היו נקודת השיא של השמרנות האמריקאית, כיוון ששני המועמדים היו שמרנים, תמכו בהפחתת המעורבות הממשלתית ובהפחתת מיסים. רוברט לה פולט, המועמד השלישי, הביע דעות נגדיות לכך.
 ==מועמדים==
@@ שורה 44: / שורה 45: @@
 *הסנאטור [[רוברט לה פולט]] מ[[וויסקונסין]]
+כשקולידג' נבחר להיות נשיא, התמזל מזלו בכך שהיה לו קבינט יציב שלא הוכתם מהשערוריות בממשל הרדינג. הוא זכה בלב הציבור בעזרת מעורבתו בשביתת הכורים בפנסילבניה, למרות שמושל המדינה, ג'יפורד פינצ'וט, היה האחראי לרוב המשא ומתן עם איגוד הכורים. אבל הפלגים השמרניים בתוך המפלגה הרפובליקנית עדיין פקפקו בשמרנותו של הנשיא החדש, בשל עברו הליברלי-יחסית בזמן כהונתו כמושל מסצ'וסטס. קולידג' גם לא היה המועמד המועדף שלהם לתפקיד סגן הנשיא ב-1920; הסנאטור ארווין לינרוט היה המועמד של מנהיגי המפלגה באותה השנה, אבל הצירים התנגדו לו. למרות זאת, קולידג' גם לא היה פופולרי בקרב האגפים הליברליים והפרוגרסיביים במפלגה. לאחר ניצחונותיהם של המועמדים הפרוגרסיביים בבחירות של 1922, הם התנגדו להמשך מדיניותו של הרדינג. בסתיו 1923, הסנאטור חירם ג'ונסון מקליפורניה הכריז על כוונתו להתמודד מול קולידג' בבחירות המקדימות, זאת בעוד שחבריו של הסנאטור רוברט לה פולט כבר תכננו להקים מפלגה שלישית.
-הוועידה הרפובליקנית התכנסה ב[[קליבלנד]] מה-[[10 ביוני]] עד ל-[[12 ביוני]], והיא החליטה במהירות לבחור בקולידג' לרוץ לתקופת כהונה נוספת. מושל [[אילינוי]] לשעבר, [[פרנק לואדן]], נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא אך הוא דחה זאת. [[צ'ארלס דוז]], איש עסקים רפובליקני, נבחר להיות המועמד במקומו.
+קולידג' החליט לחסל את האיום מצד ג'ונסון בכך שניסה לזכות לתמיכה מצד ליברלים. הוא התחבר אל הסנאטור וויליאם בורה מאיידהו, וניסה לדבר על פיוס עם ברית המועצות בדצמבר כדי לזכות בתומכיו. למרות שברית המועצות הייתה מוכנה לכך, מזכיר המדינה, [[צ'ארלס אוונס יוז]], דחה את המדיניות הזאת. בורה עמד לנטוש את קולידג', אבל גילויי השחיתות בקרב הממשל הקודם שכנעו אותו להישאר ולנסות לשכנע את קולידג' להתקרב יותר לצד הליברלי. קולידג' עצמו נראה מהוסס בנוגע לתמיכה באחת מהדרכים. [[נאום מצב האומה]] שלו בינואר לא היה ליברלי או שמרני. הוא הבטיח לבורה שוב ושוב שיפטר את התובע הכללי, הארי דונהארטי, שנחקר כבר פעמיים בידי הממשלה. בנאום לכבוד יום הולדתו של [[אברהם לינקולן]], קולידג' הבטיח שיפעל למען ניקיון כפיים, וכך הצליח לשמור את בורה לצידו עד שלא חשש מהשפעתו. קולידג' היה מספיק חזק כדי להחליף לא רק את חברי הממשלה המושחתים אלא גם עסקני מפלגה בוועידה הלאומית ואנשים בדרגים הגבוהים של המפלגה, כשהוא מקדם במקומם את נאמניו; קולידג' יצר ממשלה שמרנית שלא הייתה קשורה למנגנון המפלגתי. בניסיון לשמור על חלק מהליברלים אצלו, הוא הציע לבורה להיות סגנו. הסנאטור דחה זאת, וסירב לתמוך בקולידג' בוועידה הרפובליקנית. לאחר מכן בורה סירב גם להיות נוכח בוועידה.
+בנוסף לכך, היה על קולידג' לבנות מחדש את התשתית הארגונית של המפלגה שלו. ווילאם באטלר, יו"ר המפלגה, לא הפגין חיוניות מספקת בתפקיד, וקולידג' נאלץ ללכד את מפלגתו. הוא היה צריך לבסס את שליטתו במפלגה כדי להבטיח את מועמדותו.
+קולידג' נתן את חסותו לחברים דרומיים של המפלגה, שלא היו מאורגנים מספיק. כך הוא קיבל צירים דרומיים בוועידה. הוא גם הודיע שיפטר מנהיגים רפובליקניים ממוצא [[אפרו אמריקני]] בדרום כדי למשוך עוד תומכים לבנים למפלגה. רק חירם ג'ונסון איתגר אותו בדרום. היריב הכי מסוכן עבור קולידג', המושל [[פרנק לואדן]] מאילינוי, החליט ש-1924 תהיה שנת ניצחון לדמוקרטים ולכן לא רצה להתמודד. כשהבחירות באלבמה הסתיימו בתיקו בין קולידג' וג'ונסון, נציגי הממשל במדינה העניקו את הצירים לקולידג'.
+כבר ב-2 בינואר, ג'ונסון פתח במסע הבחירות המקדימות שלו. בקליבלנד, אוהיו, הוא תקף את הוועידה הרפובליקנית על העלאת מספר הצירים הדרומיים וגם ביקר את קולידג' על כך שסיפק נשק לכוחותיו של [[אלווארו אוברגון]] במקסיקו. ג'ונסון גם טען שהממשל לא אוכף בתקיפות מספקת את חוק היובש, והתנגד לתכניתו של שר האוצר, אנדרו מלון, להפחתת מסים, שנטען שתעזור רק לעשירון העליון.
+אולם המומנטום של ג'ונסון דעך מהר. הוא התרחק מאוד מהמנגנון המפלגתי שהיה אמור לתמוך בו, ונחשב לעצמאי מדי. האמת הייתה שלג'ונסון לא היו דעות מגובשות. הוא התנגד להורדת המסים של הממשל שעזרה לבעלי ההכנסות הגבוהות, אבל הוא גם התנגד להקמת בית משפט עולמי לצדק, לחבר הלאומים, למכירת הנשק לכוחותיו הליברליים של אוברגון במקסיקו, להגירה הסינית, ותמך בתשלום מידי של הבונוס ליוצאי צבא.
+כדי לחסל את ג'ונסון, קולידג' השתמש בקשריו. הוא ארגן מפגש בין מנהל מסע הבחירות שלו, וויליאם באטלר, לסנאטור מאינדיאנה, ג'יימס ווטסון. קולידג' זכה לתמיכה ממתנגדים לחוק היובש, ונכנס אל המירוץ בקליפורניה מול ג'ונסון. המושל פינצ'וט קיבל את מקומו במשלחת של המדינה שלו בתמורה לתמיכתו בנשיא. בסוף החודש, המדינות המזרחיות כבר תמכו בקולידג'. במישיגן, בה ג'ונסון זכה ב-1920, תומכי קולידג' הגישו את מועמדותו של איש מבוגר בשם חירם ג'ונסון, בתקווה לבלבל את המצביעים.
+הסנאטור מקליפורניה המשיך במירוץ, אולי כדי לגרום לקולידג' לאמץ שיטות פרוגרסיביות יותר, במיוחד כנגד השחיתות. ג'ונסון הוביל את התנועות שהובילו לפיטורי התובע הכללי ושר הצי. כדי לפגוע במעמדו של ג'ונסון במדינות חקלאיות, הנשיא העלה את המכס על חיטה, ואישר עוד הלוואות לחוות. בצפון דקוטה, מאמציו של הנשיא השתלמו: קולידג' ניצח, כשלה פולט היה במקום השני וג'ונסון רחוק מאחור. אולם קולידג' לא זכה ברוב הקולות וג'ונסון נשאר במירוץ. בסוף מרץ, ג'ונסון בקושי ניצח את קולידג' בבחירות בדרום דקוטה, בתמיכת הסנאטור המקומי פיטר נורבק. זה היה הניצחון היחיד שלו. באפריל קולידג' ניצח אותו בקלות במישיגן, אילינוי, נברסקה, אוקלהומה, ניו ג'רזי ואוהיו. ג'ונסון סירב לפרוש ומסע הבחירות שלו התחיל לקרטע במאי: קולידג' ניצח את ג'ונסון אפילו בקליפורניה, המעוז של הרפובליקנים הליברליים, למרות שקולידג' התנגד לאיסור גורף על ההגירה הסינית.
+באמצע מאי, מטה הבחירות הרשמי של קולידג' נפתח בקליבלנד, אוהיו, בראשות וויליאם באטלר. באטלר חזה ש-1,066 מתוך 1,109 צירים יתמכו בקולידג', ואף אחד לא פקפק בכך. הרפובליקנים תכננו להביך את ג'ונסון בוועידה. העניין היחיד היה הבחירה של סגנו של קולידג', כי קולידג' עצמו לא תמך באף מועמד. הוא קיווה שבורה יתמוך בו, אבל כל שאר המועמדים היו מקובלים עליו. התפקיד נחשב ליוקרתי במיוחד בגלל שני האנשים הקודמים שכיהנו בו. כשהנשיא [[וודרו וילסון]] חלה ב-1919, רק כפסע היה בין [[תומאס מרשל]] האלמוני לכס הנשיאות. מותו של הרדינג, ארבע שנים אחר כך, הוביל את קולידג' אל הבית הלבן. לכן היה צורך לבחור באיש בעל יכולת שיוכל לחזק את מעמדו של קולידג' באזורים בהם לה פולט שלט. בורה סירב לתפקיד, והרפובליקנים בקליפורניה התחילו לתמוך ב[[הרברט הובר]], שעזר לקולידג' בבחירות במדינה. כיוון שתבוסתו של יוז ב-1916 התרחשה לאחר הצבעה צמודה בקליפורניה, המדינה הייתה חשובה. לה פולט יכול היה למשוך את הליברלים המערביים, ולכן רבים ממנהיגי המפלגה תמכו בהובר. קולידג' לא תמך בהובר וקיווה שישאר בתפקיד שר המסחר. אם הובר יהיה חזק מדי, הוא ירש את קולידג' ב-1928 ויאפיל עליו. גם פרנק לואדן מאילינוי, המושל ארתור הייד ממיזורי ו[[צ'ארלס דוז]], הוגה התכנית לשיקום גרמניה, היו מועמדים. רבים קיוו שמועמד המפלגה יבחר ביום חמישי, ה-12 ביוני, כדי לא לבחור בסגן הנשיא ב[[יום שישי השלוש-עשרה]].
+המצע של המפלגה היה חשוב במיוחד. ליברלים במפלגה איימו לתמוך במועמדותו של לה פולט אם במצע לא יהיו כמה סעיפים לרוחם. האחראיים על המצע גם נאלצו להתמודד עם הבונוס ליוצאי צבא, הרפורמה במס, ההגירה הסינית ובית המשפט העולמי. כל תמיכה או התנגדות באחת מהם תפגע באגף חשוב במפלגה. הוחלט שהמצע יורכב משנים-עשר עד חמישה-עשר משפטים קצרים שקולידג' יכתוב. המסמך היה קצר ולא שנוי במחלוקת. הוא לא הזכיר את ה[[קו קלוקס קלאן]], ושיבח את התכניות לעזור לחקלאים ולהצטרף לבית המשפט העולמי. המפלגה הניחה שתמיכה בחקלאים שנפגעו מירידת מחירי התבואה תוכל להימנע באמצעות הטבות לחקלאים. המצע דיבר על ה"אידאליזם הפרקטי" של קולידג' וטען שלא עבר מספיק זמן כדי לתקן את עוולות ממשל וילסון. המצע הציע משאל עם על שימוש בצוללות ובגז רעיל. למרות שהמצע נוסח בידי רפובליקנים ליברליים, המצע היה מאוד שמרני. מצע חלופי שהוצג בידי הליברלים מויסקונסין לא הצליח לזכות לתמיכה.
+הוועידה הרפובליקנית התכנסה ב[[קליבלנד]] מה-[[10 ביוני]] עד ל-[[12 ביוני]]. היה ברור שקולידג' יזכה במועמדות. אחרי שהצירים ניסו לשכנע את לואדן להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא- הוא זכה במועמדות אבל פרש- [[צ'ארלס דוז]], איש עסקים רפובליקני, נבחר להיות המועמד במקומו בסיבוב השלישי. הוא ניצח את הרברט הובר ברוב של 682 קולות לעומת 234. שני המועמדים זכו להתנגדות מסוימת בקרב קבוצות מרכזיות של מצביעים: דוז זכה להתנגדות בקרב העובדים המאוגדים כי התנגד לשביתות מסוימות, והובר זכה להתנגדות בקרב חקלאי החיטה כי מנע עליות מחירים בזמן המלחמה. הובר הפסיד כיוון שרבים ממנהיגי המפלגה העדיפו את החקלאים על הפועלים, ובגלל שהנשיא לא תמך בו. דוז היה בן 59, ומקובל בידי הוועידה והרפובליקנים. קולידג' לא תמך באף מועמד, והכל הסכימו כי דוז, שהתנגד לשחיתות, היה מועמד טוב. הוא היה חזק במערב, והשלים את קולידג', שהיה שמרן ממזרח המדינה. הגרמנים האמריקנים, שרובם תמכו בלה פולט, תמכו בדוז בגלל יחסו לגרמניה. הוא היה האדם שביצע את רוב מסע הבחירות. במהלך מסע הבחירות נטען שדוז הלווה מעל מיליוני דולרים לחברו הבנקאי, כדי להקים בנק משלו שנסגר לבסוף. ב-1924 העניין לא היה מרכזי מספיק כדי לפגוע בו.
 {| class="wikitable" border="0" cellspacing="1" cellpadding="1"