הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים – הבדלי גרסאות
David.r.1929 (שיחה | תרומות) מ הוספת קטגוריה:הים הקריבי באמצעות HotCat |
David.r.1929 (שיחה | תרומות) מ הוספת קטגוריה:הקריביים: גאוגרפיה באמצעות HotCat |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
[[קטגוריה:האנטילים הקטנים]] |
[[קטגוריה:האנטילים הקטנים]] |
||
[[קטגוריה:הים הקריבי]] |
[[קטגוריה:הים הקריבי]] |
||
[[קטגוריה:הקריביים: גאוגרפיה]] |
|||
גרסה מ־01:38, 18 באפריל 2016
הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים היא קשת איים המהווה את הגבול המזרחי של הלוח הקריבי, לוח טקטוני השוכן מתחת לים הקריבי. הקשת היא תוצר טיפוסי של אזור הפחתה. הקרום האוקייני של הלוח הדרום-אמריקאי נע מערבה ועובר הפחתה בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.[1] ההפחתה יצרה את קשת האיים של האנטילים הקטנים - שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין פוארטו ריקו לוונצואלה. רדיוס הקשת מוערך ב-450 קילומטרים. בחלקה הדרומי של הקשת, בין מרטיניק לגרנדה, כוללת קשת האיים שני טורים מקבילים קרובים של הרי געש, כשהטור המזרחי נבנה בתקופת האאוקן. ממרטיניק צפונה מתפצלים שני טורים של הרי געש. השלוחה המזרחית היא של הרי געש רדומים שנבנו מהאאוקן ועד אמצע אוליגוקן והיא עוברת דרך האי מארי גאלאנט ועד לאי סומבררו. השלוחה המערבית שעליה נמצא גם האי מונטסראט ממשיכה דרך הרי מצולה עד כ-100 קילומטרים צפונית מערבית לאי סאבא.[2]
הקשת הגעשית כוללת שבעה עשר הרי געש פעילים. בין הרי הגעש הידועים השוכנים בקשת האיים של האנטילים הקטנים נמצאים: לה סופרייר (La Soufrière) בסנט וינסנט, לה סופרייר (La Soufrière) בגוואדלופ, סופרייר הילס במונטסראט, פלה (הר) במרטיניק, והפיטונס בסנט לוסיה. הר הגעש הדרומי ביותר הוא קיק אם ג'ני (Kick-'em-Jenny) הר הגעש תת-ימי כ-8 קילומטרים צפונית לאי גרנדה, הר הגעש הפעיל ביותר באנטילים הקטנים והיחיד שהוא תת-ימי.[3]
הקרום הימי העובר הפחתה מתחת ללוח הקריבי מחולק לשלושה חלקים עיקריים הנבדלים בכיוונם ובנטייתם. מונטסראט למשל שוכן מעל החלק הצפוני. עובי הלוח הקריבי באזור זה הוא כ-30 קילומטרים ועובי הלוח המופחת הוא כ-130 קילומטרים. המגע ביניהם יוצר אזור בניוף בזווית נטייה שבין 50° ל-60°. האי מונטסראט הוא קצה עליון של מבנה געשי שקוטרו בבסיס בין 25 ל-30 קילומטרים והוא משתרע מעומק של 900-700 מטרים מתחת לפני הים ועד כקילומטר מעל פני הים (פסגת סופרייר הילס). משערים כי הר הגעש החל להיבנות במיוקן, כאשר הציר המרכזי של קשת האיים נדד מערבה, אם כי הסלעים העתיקים ביותר המצויים על פני השטח הם מהפליוקן (לפני כ-2.6 מיליון שנים), ורובם צעירים יותר, מתקופת הפליסטוקן.