ברל כצנלסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־04:30, 1 במאי 2016

ערך זה עוסק באחד מנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל. אם התכוונתם לאוניית מעפילים, ראו ברל כצנלסון (אוניית מעפילים).

ברל (בארי) כצנלסון (25 בינואר 1887, בוברויסק – כ"ד באב תש"ד 12 באוגוסט 1944, ירושלים) היה ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.

תולדותיו ומפעליו

ברל יעקב כצנלסון נולד בעיר בוברויסק שבפלך מינסק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), למשפחה יהודית משכילה. ברל היה ילד חולני וחלוש, ולכן לא ביקר בבית הספר באופן סדיר. את עיקר השכלתו קיבל מקריאה וממורים פרטיים שנשכרו עבורו, ועוד בבית אביו התפתחה השקפת העולם הציונית סוציאליסטית שלו. בשנת 1899 נפטר אביו, ואמו נרתמה לפרנסת המשפחה. לאחר שבגר רצה לעלות לארץ ישראל ולעבוד בה בעבודת כפיים, אך החליט לרכוש מקצוע קודם שיעלה. הוא עבד בעבודות שונות כפחחות ונפחות אך גם כמורה וספרן, ולאחר שרכש השכלה מקצועית לפי רוחו, עלה ארצה בשנת 1909, בתקופת העלייה השנייה, ליישוב עטרות. עמו עלתה בת עירו ואהבתו הראשונה, שרה שמוקלר, שנפטרה כעשר שנים לאחר עלייתהּ ארצה (לאחר מותהּ הפכה חברתם המשותפת ובת עירם של השניים, לאה מירון, לבת-זוגו של כצנלסון).

בתחילה שהה כצנלסון ביפו, ובה פגש את הסופר יוסף חיים ברנר – אירוע שעתיד היה להשפיע על דרכו בארץ. ברנר הפגיש אותו עם א"ד גורדון, מראשי תנועת העבודה, שהעלה את העבודה הפיזית של הפועל הפשוט למדרגת ערך עליון. ברל נדד כפועל ברחבי ארץ ישראל, הגיע למושבות הוותיקות ולפתח תקוה, עלה לגליל והפך לדמות מוכרת בחוגי הפועלים.

מנהיג פועלים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התחולל משבר כלכלי חמור ביישוב. רבים מהעולים חזרו לארצותיהם ואלו שנותרו סבלו רעב, אבטלה ורדיפות. בשנים אלה היה כצנלסון בין ראשי הפועלים, והגיע למעמד של מנהיג בין בני דורו. במעמד זה ברל החזיק עד סוף ימיו, הודות למשקלו הסגולי כאדם, וכאשר איננו נושא בתפקידים רשמיים.

כצנלסון, אשר הושפע מרעיונות סינדיקליסטיים על הקשר האורגני בין פעולות מקצועיות למאבק מדיני, יישם אותם בהקשר הארצישראלי. בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים ומצא תומך נלהב בדוד בן-גוריון, אך לא הצליח לשכנע בכך את מורו א"ד גורדון, שהמשיך לשמור על עצמאות מפלגתו הפועל הצעיר. כצנלסון היה זה שניסח את המצע של תנועת אחדות העבודה שנוצרה מהאיחוד.

כצנלסון מילא תפקיד פעיל מאוד בהקמת ההסתדרות, מוסדותיה, הארגונים הקשורים אליה כגון "קופת חולים כללית", "סולל בונה" "בנק הפועלים", המשביר לצרכן ומוסדות וארגונים נוספים. היה דירקטור באוניברסיטה העברית ואחד ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" וספרית פועלים. בשנת 1925 הקים את העיתון "דבר", והיה עורכו הראשי עד פטירתו. בשנים 1944-1942 היה יושב ראש משותף של הקרן הקיימת לישראל. במרוצת השנים רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית.

לאחר שכל חייו סבל מבעיות בריאות, נפטר כצנלסון בירושלים ממפרצת בשנת 1944 בכ"ד באב תש"ד 1944, בגיל 57, ונקבר בבית הקברות כנרת שבקבוצת כנרת. לכצנלסון לא היו צאצאים.

הגותו וכתביו

כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת המהפכה בברית המועצות, ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית. בניגוד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ההתבוללות של חלק מהמשכילים והסוציאליסטים, הגלותיות של הבונד, הערצת התארים והדיפלומות של "אינטליגנציה", והשתעבדות לחזון המהפכה הקומוניסטית.^[1]

טענותיו בדבר חוסר כבוד חינוכי ותרבותי כלפי מסורת ישראל פורסמו במאמר חורבן ותלישות, שפרסם ‏בעיתון "דבר" ביום י"ד באב תרצ"ד (1934)^[2], לאחר שמדריכי המחנות העולים ערכו טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן בתשעה באב. וכך התבטא: "לא אשכח, לא אוכל לשכוח את יום החורבן היום האיום מכל הימים, יום גורלנו". עוד הוא כותב שם:

את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה...כיצד נגיע לכך?
האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט?! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים.
דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות...מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

אחד מנאומיו הנודעים של כצנלסון קרוי "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", והוא נשא אותו בכינוס מדריכי עליית הנוער, ביום ב' בתמוז ת"ש (1940). בנאום נכללו המילים:

כשרואה אני אדם מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי ש"מורה נבוכים" חדש חובר למענו ונתון בחיקו, או כמי שאינו זקוק גם לכך, באשר דעתו הצלולה לא ידעה מבוכה מעולם - הריני מהרהר אחריו שמא הוא חי בעולמות אחרים, מחוץ לעולם הבכא שלנו ולתהפוכותיו וליסוריו ולתקוותיו הגזולות, או שמא הוא משביע את נפשו בלעיסת גירה שהיא היא המיישרת כל הדורים. ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה

— נאום מב' בתמוז 1940

בנוסף, במאמר אחר, הוא כינה את היהודים שחוגגים את חג המולד: "תרבות של קופים".^[^{דרוש מקור]}

כצנלסון פרסם עשרות ספרים וחוברות, ובהם כונסו נאומיו, מאמריו, מכתביו ועוד. כמה מספריו יצאו לאור ביידיש.

כתביו שראו אור

קובץ:Berel 1.jpeg

כריכת כתביו, שער

כתבי ב. כצנלסון, א'-י"ב, תל אביב: מפלגת פועלי א"י, תש"ה-תש"י 1950-1945
בחבלי אדם: על מורים וחברים, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ה 1945
במבחן: שיחות עם מדריכים, המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בא"י, תרצ"ה-1935
דרכי לארץ, המשמרת הצעירה למפלגת פועלי א"י, תש"ה-1945
מדיניות ציונית: חזון, אל המטרה, במאבק, ההסתדרות הכללית, הוועד הפועל, תש"ו 1946
מהפכה ושורשים: מבחר דברים (כינס וערך: אבינועם ברשאי), י. גולן, 1996
הסולם אל החזון (עורך: מרדכי קושניר), לשכה מרכזית של הקק"ל, תש"ו 1946
עם חזיון ההגנה, הוועד הארצי למען החייל היהודי, תש"ח 1948
ערכים גנוזים: שיחות על בעיות החינוך לסוציאליזם (סידר וערך: אפרים ברוידא), עיינות, תש"ד 1944
הפועל בעמו: כתבים נבחרים (הביא לדפוס: יהודה ארז), הוצאת עיינות, תשכ"ד 1964

ייצוגיו בתרבות

הסופר ש"י עגנון, שהיה מקורב מאוד לכצנלסון ופרסם אחדים מסיפוריו ב"דבר", כתב מאמר לזכרו, "על ברל כצנלסון", שפורסם ב"הארץ" ב-25 באוגוסט 1944 ויצא לאור גם כחוברת נפרדת. במאמר כתב עגנון כי ארבעת האנשים שעיצבו את פני היישוב הם "ברנר ורופין ורבינו הקדוש אברהם יצחק הכהן קוק וברל כצנלסון". המשורר נתן אלתרמן כתב לזכרו של כצנלסון את השיר "על מות", שהתפרסם במדורו "הטור השביעי" ב"דבר" בכ"ט באב תש"ד, 18 באוגוסט 1944.

על שם כצנלסון נקראים מוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ, ובהם המכללות בית ברל ואוהלו, אוניית המעפילים ברל כצנלסון, קיבוץ בארי (שמו העברי) ורחובות בערים.

ברל כצנלסון גר בתל אביב ברחוב מזא"ה 65 בדירה שכונתה "מעונו", לוחית זיכרון על בית זה מציינת זאת.

לקריאה נוספת

זאב גולדברג, פרקים במשנתו החברתית של ברל כצנלסון, מכללת בית ברל, 1964
זאב גולדברג, דרכי איש: שלוש מסות על ברל כצנלסון, בית-ברל, 1968
חנה כצנלסון-נשר, אח ואחות: זכרונות, עם עובד, 1978
אב"א אחימאיר, לאחר האהבה, לאחר השנאה, הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, כרך ד', 1974
שמעון פרס, לך עם האנשים: שבעה דיוקנאות, עידנים, 1978
אברהם צביון, דיוקנו היהודי של ברל כצנלסון, ספרית פועלים, 1984
ישראל קיסר, ברל כצנלסון – 100 שנה להולדתו, ההסתדרות הכללית, הוועד הפועל, תשמ"ז-1987
מרדכי שניר, על ברל כצנלסון: זכרונות ודברי הערכה, מפלגת פועלי א"י, 1952
אניטה שפירא, ברל: ביוגרפיה, תל אביב: עם עובד, 1980

קישורים חיצוניים

כתבי ברל כצנלסון בפרויקט בן-יהודה

ב. כצנלסון איננו - העמוד הראשון של "דבר" למחרת פטירתו של ברל כצנלסון
ביוגרפיה של ברל כצנלסון, בארכיון מפלגת העבודה
ארכיונו האישי של ברל כצנלסון שמור בארכיון מפלגת העבודה
ברל כצנלסון, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
ברל כצנלסון, באתר מכללת בית ברל
ברל כצנלסון, באתר תנועת העבודה הישראלית
ברל כצנלסון, בלקסיקון לתרבות ישראל
ברל כצנלסון, באתר האקדמיה ללשון העברית
אסף ענברי, האופציה של ברל
ברל כצנלסון, חורבן ותלישות, דבר, 26 ביולי 1934 מאמר על תשעה באב
קובי דנה, ברל כצנלסון: ההגשמה הציונית בכתביו - עיונים, מגזין אימגו, ‏2013
הספרים של ברל כצנלסון, באתר "סימניה"
קטעי ארכיון מחייו של ברל כצנלסון מוצגים לרגל עשור למותו, יומני כרמל 1954

הערות שוליים

^ מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, כתבים, כרך ו.
^ ‏(קישור למאמר), וכן ממאמר המשך בשם "מקורות לא אכזב". בתוך: "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים, א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425–426, עמ' 426–429.

[1] מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, כתבים, כרך ו.

[2] ‏(קישור למאמר), וכן ממאמר המשך בשם "מקורות לא אכזב". בתוך: "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים, א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425–426, עמ' 426–429.

[1]

[2]

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 ==הגותו וכתביו==
-כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת [[מהפכת אוקטובר|המהפכה]] ב[[ברית המועצות]], ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ול[[דת]] ה[[יהדות|יהודית]]. בניגוד ל[[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]], שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה  בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ה[[התבוללות]] של חלק מ[[תנועת ההשכלה|המשכילים]] והסוציאליסטים, הגלותיות של [[הבונד]], הערצת התארים והדיפלומות של "אינטלגנציה", והשתעבדות לחזון המהפכה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]].{{הערה|1=מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, '''כתבים''', כרך ו.}}
+כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת [[מהפכת אוקטובר|המהפכה]] ב[[ברית המועצות]], ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ול[[דת]] ה[[יהדות|יהודית]]. בניגוד ל[[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]], שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה  בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ה[[התבוללות]] של חלק מ[[תנועת ההשכלה|המשכילים]] והסוציאליסטים, הגלותיות של [[הבונד]], הערצת התארים והדיפלומות של "אינטליגנציה", והשתעבדות לחזון המהפכה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]].{{הערה|1=מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, '''כתבים''', כרך ו.}}
 טענותיו בדבר חוסר כבוד חינוכי ותרבותי כלפי מסורת ישראל פורסמו במאמר [[חורבן ותלישות]], שפרסם ‏בעיתון "דבר" ביום [[י"ד באב]] [[תרצ"ד]] (1934){{הערה|1={{כ}}([http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=686# קישור למאמר]), וכן ממאמר המשך בשם "מקורות לא אכזב". בתוך: "[[חורבן ותלישות]]", '''שנות המחנות העולים''', א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425–426, עמ' 426–429.}}, לאחר שמדריכי [[המחנות העולים]] ערכו טיול ו[[מחנה קיץ]] ב[[יער בן שמן]] ב[[תשעה באב]]. וכך התבטא: "לא אשכח, לא אוכל לשכוח את יום החורבן  היום האיום מכל הימים, יום גורלנו". עוד הוא כותב שם:
@@ שורה 54: / שורה 54: @@
 על שם כצנלסון נקראים מוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ, ובהם המכללות [[בית ברל]] ו[[מכללת אוהלו|אוהלו]], אוניית ה[[מעפילים]] [[ברל כצנלסון (אוניית מעפילים)|ברל כצנלסון]], קיבוץ [[בארי (קיבוץ)|בארי]] (שמו העברי) ו[[שמות רחובות בישראל|רחובות בערים]].
-ברל כצנלסון גר ב[[תל אביב]] ב[[רחוב מאז"ה]] 65 בדירה שכונתה "מעונו", [[לוחית זיכרון]] על בית זה מציינת זאת.
+ברל כצנלסון גר ב[[תל אביב]] ב[[רחוב מזא"ה]] 65 בדירה שכונתה "מעונו", [[לוחית זיכרון]] על בית זה מציינת זאת.
 ==לקריאה נוספת==

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ברל כצנלסון
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:ברל כצנלסון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברל כצנלסון