פלגיאניזם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אביהו העביר את הדף פלאגיאניזם לשם פלגיאניזם: כך נכתב פלגיוס בוויקיפדיה העברית
עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{התאולוגיה הנוצרית}}
{{התאולוגיה הנוצרית}}


'''הפלגיאנית''' ('''פלגיאניזם''') היא אחת ההשקפות שה[[נצרות]] סימנה אותן כ[[המינים בנצרות|מינות]].
ה'''פלגיאניזם''' היא אחת ההשקפות שה[[נצרות]] סימנה אותן כ[[המינים בנצרות|מינות]].


מייסד הזרם זה היה [[פלגיוס (נזיר)|פלגיוס]], [[נזיר]] שהגיע מ[[רומא העתיקה|רומא]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[409]]. הוא יצא נגד תפיסתו של [[אוגוסטינוס]]. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם ב[[החטא הקדמון|חטא הקדמון]] של [[אדם הראשון]], חטא תאוותו עם [[אדם וחוה|חוה]]. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי [[ישו|בן האלוהים]] ואמו שילדתהו ללא חטא. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל וה[[סקרמנט|סקרמנטים]] מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על ה[[אל]] את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.
מייסד הזרם זה היה [[פלגיוס (נזיר)|פלגיוס]], [[נזיר]] שהגיע מ[[רומא העתיקה|רומא]] ל[[ארץ ישראל]] ב-[[409]]. הוא יצא נגד תפיסתו של [[אוגוסטינוס]]. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם ב[[החטא הקדמון|חטא הקדמון]] של [[אדם הראשון]], חטא תאוותו עם [[אדם וחוה|חוה]]. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי [[ישו|בן האלוהים]] ואמו שילדתהו ללא חטא. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל וה[[סקרמנט|סקרמנטים]] מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על ה[[אל]] את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

גרסה מ־20:16, 4 במאי 2016

הפלגיאניזם היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות.

מייסד הזרם זה היה פלגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי בן האלוהים ואמו שילדתהו ללא חטא. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי זוסימוס, זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.