מרדכי שרון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yehuz (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Yehuz (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Motke01.jpg|ממוזער|227x227 פיקסלים]]
'''מרדכי (מוטקה) שרון''' (נולד ב-[[22 במאי]] [[1926]]) איש [[קהילת המודיעין הישראלית]].

'''מרדכי (מוטקה) שרון''' (נולד ב-[[22 במאי]] [[1926]]) איש [[קהילת המודיעין הישראלית]], ממבכירי [[שירות הביטחון הכללי]].


== ביוגרפיה ==
== ביוגרפיה ==

גרסה מ־20:36, 25 במאי 2016

קובץ:Motke01.jpg

מרדכי (מוטקה) שרון (נולד ב-22 במאי 1926) איש קהילת המודיעין הישראלית, ממבכירי שירות הביטחון הכללי.

ביוגרפיה

מרדכי (מוטקה) שרון נולד כבנם הבכור של רחל ואריה יוסף שניידר, חקלאים מהמושבה הרצליה (בעלי פרדס , כרם ענבים ורפת).

מרדכי שהיה מבניה הראשונים של המושבה הרצליה, התייתם בגיל 4 מאביו.

כנער התחנך בבית ספר וייצמן ובמקביל סייע במלאכות המשק החקלאי של הוריו ובחליבת הפרות 3 פעמים ביום.

מגיל צעיר קלטה אוזנו את השפה הערבית, חברי הטוב היה יוסי, בנו של ישראל ליברמן שומר המושבה. באורווה שלו היה סייס ערבי ובבית עבדה עוזרת ערבייה והוא נהג לשוחח עם הרועים הערביים בסביבה, שרעו את הפרות ועם בדואים מסידנא עלי שבאו למושבה למכור זיפזיף וכך רכש את יסודות השפה הערבית מגיל צעיר מהשטח (ולא מלימוד בבית הספר) והתאהב בה.

לימים עם גיוסו לשירות הביטחון הכללי, הפכה הערבית שבפיו למושלמת ועומק היכרותו עם העולם הערבי היה לימים לשם דבר.

בהיותו נער, אומץ מוטקה על ידי דודו ראובן, מכפר מל"ל. שם צמח כנער חובב טבע והעמיק את ידיעותיו החקלאיות, ולימים פיתח את גידול הדבורים כתחביב שהניב למשפחה דבש טעים מאין כמותו. בכל רחבי השרון ידעו שכאשר מתעוררת בעיה ונחיל דבורים מתמקם על ענף של עץ, יש לקרוא למוטקה. הוא היה מגיע עם כוורת "ומשכנע" את הדבורים להיכנס פנימה. באומנות מפליאה ידע להימנע מעקיצותיהם.

אחד מחבריו בילדות בכפר מל"ל היה, אריאל (אריק) שרון - מפקד יחידה 101 המיתולוגי, אלוף פיקוד הדרום, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל. הידידות העמוקה בין מוטקה לאריק שיינרמן נמשכה לאורך שנים רבות ומסלול חייהם נפגש לא מעט בעת שרותם במערכת הביטחון.

טרם הקמת המדינה התגייס מוטקה לשרות ההגנה בהרצליה והיה מפקד כיתה ומדריך קפ"פ (אמצעי לחימה מתקדם באותם ימים , מקלות לקרב פנים אל פנים).

במסגרת שירותו בהגנה השתתף במסגרת ההעפלה הבלתי לגאלית, בהורדת מעפילים אל החוף באישון לילה (בחוף שפיים) והברחתם ליישובי הסביבה בטרם יגיעו חיילי המנדט הבריטי. באחד ממבצעי ההעפלה, נאלץ לצפות באנייה "ארבע חירויות" , שנתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הועברו למחנות המעצר בקפריסין. (לדבריו הוא וחבריו הרגישו באותו רגע מיותמים על החוף).

מטוס ספיטפייר מצרי שתקף את תל אביב והופל, 1948

אגדה שנקשרה בשמו מאותה תקופה, מספרת על מטוס ספיטפייר מצרי שתקף ביום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל (ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948) את העיר תל אביב. במהלך מעופו ,טס הטייס המצרי (בנו של ראש עיריית קהיר) מעל הרצליה. מוטקה מיהר לשלוף מהסליק רובה קנדי וירה עליו "לפי כיוון מוסט של רוח וכיוון מוסט של תנועה" והמטוס נפגע ונחת נחיתת אונס סמוך לתחנת הכוח רדינג. יהודה בורר , מפקד ההגנה בהרצליה, נזף במוטקה על שירה בנשקו מביתו לעבר המטוס (שהופל כאמור ונמשה מהמים ושירת לאחר מכן את חיל האוויר הישראלי). למען הצדק ההיסטורי יש לציין שישנם עוד מספר לא מבוטל של מועמדים הטוענים לכתר הפלת המטוס.

עם הקמת המדינה התגייס מוטקה לצה"ל, ועבר את אחד מקורסי המ"מים הראשונים במחנה דורה, בפיקודו של יוחנן פלץ . יחד עימו בקורס היה "דב הבלונדי" לוחם האצ"ל האגדי יעקב גרנק.

לאחר מכן שרת כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני, שהוצבה בגוש תל מונד.

בחטיבה שרתה גם חובשת צעירה טובת מראה בת 17.5 מיבנאל שבגליל (בשם דיצה ליכטנהולץ). הצעירה שעברה למושבה הרצליה נהגה ללכת עם מכנסיים קצרים ולרכוב על סוסים. מוטקה שרון אחד ממחזריה הנלהבים היצירתיים והנחושים ולאחר 3 שנים של מפגשים ארעיים ושרות משותף בחטיבת אלכסנדרוני, זכה במוטקה בידה של דיצה. בעיקר כיוון שהזכיר לה את ה"נהללים" וה"יבנאלים", מילדותה ונעוריה.

החתונה נערכה ב-1953 בנוכחות מאות מוזמנים ובתפריט עשיר יחסית לתקופת הצנע, נערכה בלול התרנגולות של הורי הכלה בהרצליה (הלול שמוזכר עוד בהמשך)

למוטקה ודיצה נולדו 3 ילדים. הבן הבכור אריה יוסף (יליד 1953) שההלך בדרכי אביו והגיע לתפקיד של ראש חטיבה במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הבת אורלי (ילידת 1958) והבן הצעיר אהוד אודי (יליד 1963) שהיה מפקד יחידת מורן ונספח צה"ל בוונצואלה ומכסיקו.

שירות בשב"כ

במושבה הרצליה היה פרדסן מוצק ונמוך קומה שהתמחה בהשקיה "קליפורנית" וענה לשם איסר הלפרין (לימים הראל). בהוראת ראש הממשלה דוד בן-גוריון הקים אלוף איסר הלפרין (הראל) את שירות הביטחון הכללי בשנת 1949 . בשנת 1952 החליף איסר הראל את ראובן שילוח שהתפטר מתפקידו כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והפך תוך כדי כך ל"ממונה" על המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים למשך 11 שנים וליד ימינו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון.

במסגרת ציד הכישרונות לטובת הקמת ארגון הש"ב, גייס איסר הראל, באותו הזמן, את מוטקה שרון ואת רפי איתן (בן גילו של מוטקה שגדל ברמת השרון) . שניהם הפכו לאנשי מבצעים ויחדיו נטלו חלק במבצעים שונים (כאשר מוטקה אמון על התחום הערבי ורפי על התחום היהודי). רפי תאר את מוטקה כאיש מבצעים מעולה וכלשונו : "אם יש מישהו שיודע להיכנס בנעליו של ערבי, הריהו מוטקה שרון". מעת לעת היה רפי מנצל מומחיות מיוחדת זאת ונועץ במוטקה בנושאים ערביים.

יחידת המבצעים שהוקמה בשרות הביטחון כללה 3 קציני מטה:

דמות נוספת מוכרת ביחידת המבצעים באותם ימים היה צביקה מלחין , אגדת מוסד שלכד פיסית את אדולף אייכמן.

שלושת המטות עבדו לעיתים במשולב ותמכו זה בזה. כך לדוגמא באחד המבצעים בחיפוש אחר קומוניסטים, חדרו רפי איתן ומוטקה לבית בנצרת ומצאו את הנוכחים ישנים. רפי בחושיו המחודדים צפה באחד החשודים ואמר למוטקה "ראה איך הוא מעמיד פני ישן". בתום המבצע, נסעו מוטקה ואברום שלום, שנהג במכונית הסקודה של אביו והתהפכו. רפי איתן שנסע קצת אחריהם, לא שם לב לזהות הנוסעים ברכב ואמר לשותפו למבצע "המנוולים (כשהוא מתכוון לאברום ולמוטקה) אפילו לא עצרו להושיט עזרה", מבלי לדעת שבתוך הרכב ההפוך היו שני "המנוולים".

במבצע אחר, לכד מוטקה את המרגל הארמני קבוראק יעקוביאן (מרגל מצרי שהוחדר ארצה דרך ארגנטינה) הפך אותו במקצועיות וכבל את ידיו. המרגל שאל את מוטקה אם יש לו חגורה שחורה בקראטה.

למוטקה היו כינויים רבים בשרות הביטחון כגון :

  • מוראד - שבתרגום מערבית פרושו מרדכי
  • זוהייר - על שם כינויו בהגנה, זוהר.
  • אבו ריאד - שם שניתן לו בשיח' זוויד

העובדה שבקיאותו של מוטקה בשפה הערבית המדוברת הייתה ברמת שפת האם הבנתו העמוקה בהיסטוריה ובתרבות הערבית וההיכרות עם ערביי ישראל, הובילו את מוטקה להפוך ל"רכז", קצין מודיעין שגייס והפעיל סוכנים בקרב ערביי ארץ ישראל (מהמשולש, הנגב והגדה המערבית).

אחד המבצעים החשובים בהם נטל חלק, היה חיסול קולונל מוסטפא חאפז, קצין המודיעין הראשי של מצרים, שהיה אחראי לשיגור חוליות פדאיון מרצועת עזה לפעולות טרור בארץ. הוחלט לחסלו על ידי שיגור מעטפת נפץ (בגלל סקרנותו הגבוהה לדעת כל פרט ולו הקטן ביותר). לצורך כך השתמשו אמ"ן ושב"כ באחד השייחים בנגב עאמר טאללקה, היה סוכן כפול שכביכול עבד עבורנו, אבל בעצם עבד למען חאפז והמודיעין הכללי של מצרים. מעטפת הנפץ הוטמנה בתוך הספר מיין קמפף של אדולף היטלר ועמאר הונה להטמינו בבית קברות ברצועת עזה, כדי שכביכול יאסף על ידי סוכן שלנו. כוחות הביטחון ידעו שהשייח עמאר טאללקה לא יעשה זאת, אלא יביא את הספר ישירות למוסטאפה חאפז וכך היה. כעבור שבועיים שב חאפז מחופשה והסקרנות הרגה אותו תרתי משמע. הוא פתח את הספר בנוכחות הסוכן הכפול והפצצה התפוצצה. קולונל מוסטאפה חאפז נהרג במקום ושייח עמאר טאללקה נפצע והתעוור.  היה זה ככל הידוע הסיכול הממוקד הראשון שביצע המודיעין הישראלי.

לימים כשנכבשה רצועת עזה על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים , רצה הגורל ומוטקה שוכן בדירתו של קולונל מוסטאפה חאפז, אללה ירחמו. הוא כיבס את בגדיו בדירה, החליק ונפל בדיוק על המרצפת, עליה היו סימני הפיצוץ של הספר הממולכד. עד היום יש לו מזכרת מאותו אירוע בדמות צלקת בסנטרו.

באותה תקופה הכיר מוטקה את שר הביטחון משה דיין והידידות הקרובה ביניהם הייתה בין היתר סביב תחביבם המשותף כדים ומטבעות עתיקים. דיין היה חומק ממאבטחיו ובא לבקר את מוטקה בהרצליה על מנת לראות פרטי עתיקות מיוחדים, וכאשר נפגשו בביתו של דיין בצהלה, היו מדביקים יחד חרסים של עתיקות, תוך התעלמות מאורחים ששהו אותה עת בביתו. ביום בו צה"ל יצא למבצע כראמה בירדן, היה דיין עסוק בחפירה שהתמוטטה עליו וכמעט מצא את מותו. לאחר שהתאושש, נתן למוטקה כד מאותה חפירה עם הקדשה אישית על גבי הכד.

במהלך שרותו המבצעי המרתק, לכד מוטקה מרגלים והפעיל סוכנים כפולים . אחד התרומות החשובות שלו לביטחון המדינה הייתה בהפעלת הסוכן הכפול "יתד" שתרמה תרומה מערכתית להצלחת חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, במסגרת מבצע מוקד.

הפעלת "יתד"

בשנת 1955 הגיע לארץ באוניה "עולה חדש" בשם ז'אק ביטון . העולה המדומה היה למעשה סוכן כפול מצרי בשם רפעת אל גמאל. ריפאת נלכד זמן קצר לאחר הגעתו על ידי שרותי המודיעין של ישראל והונחו לפני שתי אפשרויות להרקב בכלא עד סוף חייו, או להפוך לסוכן כפול ישראלי. רק בשנת 2015 התפרסם בהרחבה סיפורו של הסוכן הכפול רפעת אל גמאל (ז'אק ביטון) או בכינוי שלו בכל שנות פעילותו החסוייה - "יתד". מוטקה שרון היה מפעילו של "יתד" במשך מספר שנים.  בעבודת נמלים העביר מוטקה (באמצעות הסוכן הכפול) שדרים סודיים למודיעין המצרי, על מנת "לבנות" את תדמיתו של ז'אק ביטון ולעורר אמון בעיניי מפעיליו.

הידיעה החשובה והרגישה ביותר שאישר איסר הראל למוטקה להעביר למרגל, נגעה להחלטת ישראל לצאת למבצע סיני בסוף אוקטובר 1956, ימים אחדים לפני המבצע. ז'אק ביטון העביר למפעיליו מכתב בדיו סתרים ובו נכתב מתי ייצא צה"ל למבצע בחצי האי סיני. המכתב נשלח יום או יומיים לפני המבצע, בידיעה ברורה שיגיע למפעיליו המצריים של זא'ק ביטון רק כעבור 3 שבועות ולא יגרום לנזק.

למרות שהידיעה לא תמה למפעיליו המצריים כלום, הם התלהבו מאוד מהמרגל שלהם ומאותו רגע סמכו עליו כמעט בעיניים עצומות.  רב הפעילות של הפעלת "יתד" על ידי מוטקה שרון בוצעה בלול התרנגולות של הוריה של דיצה (אשתו של מוטקה). השלב מאוחר יותר צורף למוטקה שרון, אל"מ זאב (זאביק) לירון וההפעלה העיקרית של "יתד" הייתה להערכות של חיל האוויר לעימות/מלחמה צפויה מול המצרים (למה שנקרא לימים מבצע מוקד). באמצעות ביטון הועברו למצרים ידיעות שאם תפרוץ מלחמה, היא תחל בתקיפה קרקעית ולא אווירית ושלחיל האוויר הישראלי אין מטוסים שיכולים להגיע לשדות התעופה המרוחקים של המצרים. כתוצאה מידיעות אלו , הפגינו המצרים שאננות רבה והותירו את המטוסים חשופים על המסלולים. ב5 ביוני 1967 תקף חיל האוויר הישראלי במסגרת מבצע "מוקד" את שדות התעופה של חיל האוויר המצרים. המצרים הופתעו לחלוטין, רב מטוסיהם הושמדו על הקרקע ושדות התעופה ניזוקו קשות. כך הוכרעה למעשה מלחמת ששת הימים בתוך 3 שעות, מדובר באחד ממבצעי ההונאה המורכבים והמוצלחים ביותר בתולדות קהיליית המודיעין.

המצרים האמינו שז'אק ביטון היה מרגל צמרת חשוב מאין כמותו, הופקה סדרת טלוויזיה פופולארית על קורות חייו , כיכר בקהיר קרויה על שמו ועד היום הוא מוכר במצרים כגיבור.

בשנת 1965 "הושאל" מוטקה מהש"ב ויצא בשליחות המוסד לאתיופיה, כדי לאמן את שרות הביטחון של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. באחד הימים ביקר נשיא מצרים הפופולארי גמאל עבד אל נאצר באתיופיה ואנשי המודיעין המקומיים חששו שמוטקה ינסה לחסלו. במקביל ניהלה דיצה בית ספר של כל ילדי השליחים הרבים במדינה. אחד השליחים באותה תקופה מטעם צה"ל באתיופיה היה הצנחן ואיש יחידה 101 דוד בן עוזיאל "טרזן".

באחד הימים טס מוטקה מאדיס אבבה בירת אתיופיה לגמבלה (במערב אתיופיה). המטוס התרסק ובדרך נס שרדו הנוסעים ומוטקה ביניהם את ההתרסקות. לשגריר ישראל באתיופיה דאז, חיים בן-דוד (חב"ד) לא שיחק המזל כשבטיסה אחרת באתיופיה בשנת 1967 התרסק המטוס בו טס והוא מצא את מותו.

עם שובו של מוטקה מאתיופיה, לאחר מלחמת ששת הימים, שובץ שנית להיות נציג השב"כ באזור אל עריש וחצי האי סיני. שם החלה היכרותו עם קצין צעיר ומוכשר בשם מאיר דגן (הוברמן). מוטקה זיהה את הפוטנציאל בקצין הצעיר והמליץ עליו בפני מפקד רצועת עזה דאז, תא"ל מנחם (מן) אבירם, לתפקיד מפקד סיירת החופים. עד מהרה התבררה ההמלצה כמצוינת, והקצין הנועז והיצירתי הפך במהרה למפקד סיירת רימון וליד ימינו של אריאל שרון בטהור רצועת עזה ולימים מינה אותו אריאל שרון לראשות המוסד. מאז פגישתם הראשונה נקשרה בין מוטקה למאיר דגן חברות עמוקה ואמיצה שנמשכה כ-50 שנים. במפגש האחרון ביניהם כשבוע לפני פטירתו של מאיר דגן, הוא אמר למוטקה הוא לא רק חבר אלא גם מורה שלימד אותו אודות העולם הערבי.

קישורים חיצוניים