איסור סירוס – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
האיסור הוא לאו [[דאורייתא]] שהביא [[הרמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|טז|י}}}} ונפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|יא}}}}. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, [[פטור אבל אסור]]"{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא}}. |
האיסור הוא לאו [[דאורייתא]] שהביא [[הרמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|טז|י}}}} ונפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|יא}}}}. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, [[פטור אבל אסור]]"{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא}}. |
||
קשירת צינורות הזרע נחשבים הלכתית כסירוס ואסורים, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. ואף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל נחשב סירוס בכל מקרה.{{הערה|[http://din.org.il/2011/05/20/%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1/ שו"ת בנושא איסור סירוס], ב[[אתר דין]]}} |
קשירת צינורות הזרע נחשבים הלכתית כסירוס ואסורים, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. ואף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.{{הערה|[http://din.org.il/2011/05/20/%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1/ שו"ת בנושא איסור סירוס], ב[[אתר דין]]}} |
||
== בני נח == |
== בני נח == |
||
גרסה מ־15:20, 7 ביוני 2016
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה, האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מקרב בעלי החיים, בהמות, חיות, עופות, וכל שכן לאנשים. האיסור הוא לאו דאורייתא שהביא הרמב"ם[1] ונפסק להלכה בשולחן ערוך[2]. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור"[2].
קשירת צינורות הזרע נחשבים הלכתית כסירוס ואסורים, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. ואף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.[3]
בני נח
התנאים נחלקו האם האיסור חל גם על בני נח או לא[4]. גם להלכה נחלקו הראשונים בשאלה זו כאשר הרא"ש, הרשב"א והריצב"א פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו רב אחאי גאון, הראב"ד והסמ"ג פסקו שגם בן נח בכלל המצווה. בביאור דעת הרמב"ם נחלקו אחרונים[5].
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז, הלכה י'
- ^ 1 2 שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
- ^ שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר דין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'
- ^ המבי"ט בקרית ספר על הרמב"ם כתב שבן נח מצווה על הסירוס. לעומתו המגיד משנה הסיק ברמב"ם שפסק כדעת הסוברים שבן נח אינו מצווה על הסירוס, אלא שאסור לבקש מגוי לבצע סירוס מחמת איסור שבות.