איסור סירוס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:


== [[פצוע דכא]] ==
== [[פצוע דכא]] ==
גבר שסורס נקרא [[פצוע דכא]] ו[[פסול חיתון|אסור לבוא בקהל]]{{הערה|{{תנך|דברים|כג|ב}}}}. הרמב"ם סובר{{הערה|[[S:רמב"ם הלכות איסורי ביאה טז א|הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב]]}} שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור ב[[ממזר]]ת ודאית. לעומתו הראב"ד הרשב"א מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.
גבר שסורס נקרא [[פצוע דכא]] ו[[פסול חיתון|אסור לבוא בקהל]]{{הערה|{{תנך|דברים|כג|ב}}}}. הרמב"ם סובר{{הערה|[[S:רמב"ם הלכות איסורי ביאה טז א|הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב]]}} שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור ב[[ממזר]]ת ודאית. לעומתו הראב"ד והרשב"א{{הערה|דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.}} מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.
{{להשלים}}
{{להשלים}}



גרסה מ־18:28, 7 ביוני 2016

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה, האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מקרב בעלי החיים, בהמות, חיות, עופות, וכל שכן לאנשים. האיסור הוא לאו דאורייתא שהביא הרמב"ם[1] ונפסק להלכה בשולחן ערוך[2]. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור"[2].

קשירת צינורות הזרע נחשבים הלכתית כסירוס ואסורים, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. ואף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.[3]

בני נח

התנאים נחלקו האם האיסור חל גם על בני נח או לא[4]. גם להלכה נחלקו הראשונים בשאלה זו כאשר הרא"ש, הרשב"א והריצב"א פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו רב אחאי גאון, הראב"ד והסמ"ג פסקו שגם בן נח בכלל המצווה. בביאור דעת הרמב"ם נחלקו אחרונים[5].

פצוע דכא

גבר שסורס נקרא פצוע דכא ואסור לבוא בקהל[6]. הרמב"ם סובר[7] שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור בממזרת ודאית. לעומתו הראב"ד והרשב"א[8] מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

סירוס אשה


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

הערות שוליים

  1. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"זי'
  2. ^ 1 2 שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
  3. ^ שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר דין
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'
  5. ^ המבי"ט בקרית ספר על הרמב"ם כתב שבן נח מצווה על הסירוס. לעומתו המגיד משנה הסיק ברמב"ם שפסק כדעת הסוברים שבן נח אינו מצווה על הסירוס, אלא שאסור לבקש מגוי לבצע סירוס מחמת איסור שבות.
  6. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב'
  7. ^ הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב
  8. ^ דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.

תבנית:הלכה