פלגיאניזם

המינות הפלאגיאנית היא אחת ההשקפות שהנצרות סימנה אותן כמינות, בנוסף למינות הפלאגיאנית ידועות גם המינות האריאנית, המניכאיזם, המינות הדונאטיסטית, המינות הנסטוריאנית והמינות המונופיזיסטית.

מייסד הזרם זה היה פלאגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס.

אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חווה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחווה, שותפים לאשמה ורק אחדים יינצלו בחסדי בן האלוהים ואמו שילדתהו ללא חטא.

פלאגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, בדומה ליחזקאל הנביא, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי שמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלאגיוס. בעקבות הויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלאגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלאגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי צוזימוס, זוכה פלאגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר נאספה מועצה כנסייתית באפזוס בשנת 431 והיא הוקיעה את ההשקפה הפלאגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, ככפירה.