מצוות תוכחה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי מקור מרש"י, אך יש לתקן את הטקסט עצמו, מאחר שהציטוט הוא מהמשנה והפירוש שלאחריו הוא רש"י שעל הגמרא.
טעות טכנית של אנטר מיותר
שורה 18: שורה 18:
==המצווה בימינו==
==המצווה בימינו==


ה[[תלמוד|גמרא]], בסוף מסכת סוטה אומרת ש"בטלו מוכיחים"{{מקור}}, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה יותר גדולה<!-- תלמוד בבלי סוטה מ"ט עמוד ב', רש"י דיבור המתחיל "ואין תוכחה" -->
ה[[תלמוד|גמרא]], בסוף מסכת סוטה אומרת ש"בטלו מוכיחים"{{מקור}}, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה יותר גדולה<!-- תלמוד בבלי סוטה מ"ט עמוד ב', רש"י דיבור המתחיל "ואין תוכחה" -->, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח. אך כתבו הפוסקים{{הערה|[[משנה ברורה]] סימן תרח, סעיף ב}} שאם יש סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח. אך כתבו הפוסקים{{הערה|[[משנה ברורה]] סימן תרח, סעיף ב}} שאם יש סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

גרסה מ־20:59, 11 ביולי 2016

מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז
משנה תורה שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות מדע.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מדע, פרק דעו"ת, הלכות ו'ז'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה רה; ספר החינוך, מצווה רלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצוות תוכחה היא מצוות עשה להוכיח אדם מישראל כאשר אינו נוהג כשורה. בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום. כפי שנכתב במקרא: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ויקרא יט יז).

דיני המצווה

דין זה חל רק על מי שמוגדר כ"עמיתך"; כלומר - אדם שאינו פורק עול[1]. במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו[2].

לעומת זאת, במצווה מהתורה הכתובה בפירוש בתורה אין קיים כלל זה, אלא חיוב המוכיח את חבירו הוא לפנות אליו בסתר ובלשון רכה ובדברי נחת ולעשות הכל כדי שלא יביישו. ורק אם אין זה עוזר הוא נדרש אף להרבות תוכחותיו אל החוטא עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח, וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אולם, אם רואה המוכיח שלא הייתה בדברי תוכחותיו שום תועלת, או שהחוטא עלול לנהוג כלפיו באלימות ולהרגו, אזי פטור הוא מהמצווה. ודרשו חז"ל: ”ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע” (מסכת יבמות, דף סה).

המצווה בימינו

הגמרא, בסוף מסכת סוטה אומרת ש"בטלו מוכיחים"[דרוש מקור], שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה יותר גדולה, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח. אך כתבו הפוסקים[3] שאם יש סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

הערות שוליים

  1. ^ ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה אבל אם
  2. ^ שולחן ערוך הרב, הלכות סעודה המפסקת, אורח חיים סימן תר"ח
  3. ^ משנה ברורה סימן תרח, סעיף ב

תבנית:הלכה