איסור סירוס – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{סוגיה |
|||
|שם הסוגיה=איסור סירוס |
|||
|מקרא=[[ספר ויקרא|ויקרא]] פרק כב פסוק כד |
|||
|משנה= |
|||
|תלמוד בבלי=[[מסכת שבת]] דף קי עמוד ב, [[מסכת מנחות]] דף נו עמוד ב |
|||
|תלמוד ירושלמי= |
|||
|משנה תורה לרמב"ם=הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה י - יג |
|||
|שולחן ערוך=[[אבן העזר]] סימן ה סעיפים יא - יד |
|||
|ספרי מניין המצוות=ספר המצוות ל[[רס"ג]] [[לא תעשה]] קיט, [[ספר המצוות לרמב"ם]] לא תעשה שסא, [[ספר יראים]] שמב, [[סמ"ג]] לאוין קכ, [[סמ"ק]] קסו, [[ספר החינוך]] רצא |
|||
|ספרות הלכתית נוספת= |
|||
}} |
|||
'''איסור סירוס''' הוא [[מצוות לא תעשה]], האוסרת על ביצוע [[סירוס]] ל[[זכר]]ים מקרב בעלי החיים, [[בהמה#בהמה ביהדות|בהמות]], [[חיה (יהדות)|חיות]], עופות, וכל שכן ל[[אדם|אנשים]]. |
'''איסור סירוס''' הוא [[מצוות לא תעשה]], האוסרת על ביצוע [[סירוס]] ל[[זכר]]ים מקרב בעלי החיים, [[בהמה#בהמה ביהדות|בהמות]], [[חיה (יהדות)|חיות]], עופות, וכל שכן ל[[אדם|אנשים]]. |
||
האיסור הוא לאו מ[[דאורייתא]] שהביא [[הרמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|טז|י}}}} ונפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|יא}}}}. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את ה[[נקבה]] בין באדם בין בשאר מינים, [[פטור אבל אסור]]"{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא}}. |
האיסור הוא לאו מ[[דאורייתא]] שהביא [[הרמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|טז|י}}}} ונפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא|{{שולחן ערוך|אבן העזר|ה|יא}}}}. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את ה[[נקבה]] בין באדם בין בשאר מינים, [[פטור אבל אסור]]"{{הערה|שם=אה"ע, ה, יא}}. |
||
גרסה מ־01:04, 12 ביולי 2016
שגיאות פרמטריות בתבנית:סוגיה
פרמטרים [ שם הסוגיה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| מקרא | ויקרא פרק כב פסוק כד |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת שבת דף קי עמוד ב, מסכת מנחות דף נו עמוד ב |
| משנה תורה | הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה י - יג |
| שולחן ערוך | אבן העזר סימן ה סעיפים יא - יד |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קיט, ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה שסא, ספר יראים שמב, סמ"ג לאוין קכ, סמ"ק קסו, ספר החינוך רצא |
  | |
איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה, האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מקרב בעלי החיים, בהמות, חיות, עופות, וכל שכן לאנשים. האיסור הוא לאו מדאורייתא שהביא הרמב"ם[1] ונפסק להלכה בשולחן ערוך[2]. בשולחן ערוך נפסק אף ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור"[2].
קשירת צינורות הזרע נחשבת הלכתית כסירוס ואסורה, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. אף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.[3]
בני נח
התנאים נחלקו האם האיסור חל גם על בני נח או לא[4]. גם להלכה נחלקו הראשונים בשאלה זו כאשר הרא"ש, הרשב"א והריצב"א פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו רב אחאי גאון, הראב"ד והסמ"ג פסקו שגם בן נח בכלל המצווה. בביאור דעת הרמב"ם נחלקו אחרונים[5].
פצוע דכא
גבר שסורס נקרא, בדרך כלל, פצוע דכא[6] ובשל כך אסור לבוא בקהל[7]. הרמב"ם סובר[8] שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור בממזרת ודאית. לעומתו הראב"ד והרשב"א[9] מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.
סירוס אשה
בתוספתא (וכן בתורת כהנים[10]) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה (שפוסקים הלכה כמותו):
המסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העוף, בין גדולים בין קטנים, בין זכרים ובין נקבות – הרי זה חייב (מלקות). רבי יהודה אומר: מסרס את הזכרים – חייב, ואת הנקבות – פטור (מהתורה, אבל אסור מדרבנן)
— תוספתא, מכות, ד, ד
לדעת רוב הפוסקים[11], וכך פסק הרמב"ם והובא בשולחן ערוך, איסור סירוס נקבה הוא מדרבנן, אך לדעת הגר"א אמנם אין איסור לאו בסירוס, אך המסרס אשה עובר בעשה מן התורה.
לדברי המגיד משנה כריתת רחם או הרס רירית הרחם מוגדרים כסירוס אישה בידיים, אסורים מן התורה באיסור לאו לדעת תנא קמא, ואסורים מדרבנן לדעת רבי יהודה, שכאמור פוסקים כמותו. לעומת זאת לדברי הגר"א בנושא פעולות אלו, הלכה כתנא קמא, כלומר אסור מן התורה.
הערות שוליים
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י'
- ^ 1 2 שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
- ^ שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר "דין"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'
- ^ המבי"ט בקרית ספר על הרמב"ם כתב שבן נח מצווה על הסירוס. לעומתו המגיד משנה הסיק ברמב"ם שפסק כדעת הסוברים שבן נח אינו מצווה על הסירוס, אלא שאסור לבקש מגוי לבצע סירוס מחמת איסור שבות.
- ^ סירוס באמצעות חיתוך דרכי הזרע בתוך הבטן התחתונה איננו יוצר מצב של פצוע דכא, למרות שפגיעה כזו נוטלת מן הגבר את יכולת ההולדה ובכך הופכת אותו לסריס. במילים אחרות, זו דוגמה לביצוע פעולה של סירוס שאיננה יוצרת מצב של פצוע דכא (עיין בחזון איש, אישות, סי' יב).
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב'
- ^ הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב
- ^ דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.
- ^ פרשת אמור פרשתא ז, פרק ז, אות יב.
- ^ החיד"א בברכי יוסף, אבהע"ז ה, ס"ק יד; אגרות משה אבהע"ז חלק ד סי' לד בדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם, ובדעת פירוש רבנו הלל על הספרא, רע"ב (הובא בשו"ת יביע אומר חלק ח, אבהע"ז סי' יד אות ו.