טרשת עורקים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Lioness (שיחה | תרומות)
←‏מהות המחלה: מטבלאות תמותה ראיתי שהדבר לא נכון אך ניתן למי שכתב זמן להוכיי את טענתו במידה ואכן מבוססת
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 6: שורה 6:
הנפוצה שבטרשות העורקים מכונה '''אתרוסקלרוזה''' ובה נחסמים בהדרגה העורקים בשל הצטברות חומר שומני מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק, ומתפתחת תגובה דלקתית בה שוקע ריבוד (פלאק) בדפנות העורק המורכב מ[[כולסטרול]] ששקע מ-[[LDL]], מרכיבים שומניים, וכדוריות דם לבנות שמצטברות בשל התהליך הדלקתי. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: [[מוח]], [[לב]], [[כליה|כליות]], גפיים ועוד. חלקים מהפלאק יכולים להינתק מדופן העורק ולחסום אזור אחר. המחלה מהווה את [[גורמי תמותה|גורם התמותה]] העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד. {{מקור}}
הנפוצה שבטרשות העורקים מכונה '''אתרוסקלרוזה''' ובה נחסמים בהדרגה העורקים בשל הצטברות חומר שומני מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק, ומתפתחת תגובה דלקתית בה שוקע ריבוד (פלאק) בדפנות העורק המורכב מ[[כולסטרול]] ששקע מ-[[LDL]], מרכיבים שומניים, וכדוריות דם לבנות שמצטברות בשל התהליך הדלקתי. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: [[מוח]], [[לב]], [[כליה|כליות]], גפיים ועוד. חלקים מהפלאק יכולים להינתק מדופן העורק ולחסום אזור אחר. המחלה מהווה את [[גורמי תמותה|גורם התמותה]] העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד. {{מקור}}


התהליך הטרשתי הוא תהליך כרוני ו[[תסמין|א-סימפטומטי]] (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר ב[[גיל]] מוקדם ונמשך עד מצב של חסימת [[עורק]]ים בשלביו המתקדמים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילים מאוחרים יותר, כששיעור החסימה מגיע לכ-90%. התסמין העיקרי הוא כאב או התכווצויות בשל מחסור ב[[חמצן]] לאיבר הנדרש.
התהליך הטרשתי הוא תהליך כרוני ו[[תסמין|א-סימפטומטי]] (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר ב[[גיל]] מוקדם ונמשך עד מצב של חסימת [[עורק]]ים בשלביו המתקדמים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כששיעור החסימה מגיע לכ-90%. התסמין העיקרי הוא כאב או התכווצויות בשל מחסור ב[[חמצן]] לאיבר הנדרש.


טרשת עורקים עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בגוף. באופן כללי מבחינים בין טרשת עורקים כלילית לבין טרשת עורקים היקפית.
טרשת עורקים עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בגוף. באופן כללי מבחינים בין טרשת עורקים כלילית לבין טרשת עורקים היקפית.

גרסה מ־18:11, 14 ביולי 2016

טרשת חריפה של אבי העורקים. דוגמה שנפתחה לאורך בניתוח שלאחר המוות.
תצלום מיקרוסקופי של דופן עורק.

טרשת העורקים (Atherosclerosis בפירוק Athero = עיסה או דבק, Sclerosis = התקשות), הוא שם כללי למספר מחלות שאיפיונן הוא עיבוי דופן העורק והתקשחותו בשל פלאק הכולל משקעים שומניים וכדוריות דם לבנות.

מהות המחלה

הנפוצה שבטרשות העורקים מכונה אתרוסקלרוזה ובה נחסמים בהדרגה העורקים בשל הצטברות חומר שומני מתחת לרפידה הפנימית של דופן העורק, ומתפתחת תגובה דלקתית בה שוקע ריבוד (פלאק) בדפנות העורק המורכב מכולסטרול ששקע מ-LDL, מרכיבים שומניים, וכדוריות דם לבנות שמצטברות בשל התהליך הדלקתי. טרשת העורקים יכולה להתפתח בעורקים שונים בגוף ולפגוע באיברים שמוזנים באמצעותם: מוח, לב, כליות, גפיים ועוד. חלקים מהפלאק יכולים להינתק מדופן העורק ולחסום אזור אחר. המחלה מהווה את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי, יותר מכל גורמי המוות האחרים גם יחד. [דרוש מקור]

התהליך הטרשתי הוא תהליך כרוני וא-סימפטומטי (אינו מראה סימנים), המתחיל כבר בגיל מוקדם ונמשך עד מצב של חסימת עורקים בשלביו המתקדמים. הסימפטומים של המחלה עשויים להתבטא בגילאים מאוחרים יותר, כששיעור החסימה מגיע לכ-90%. התסמין העיקרי הוא כאב או התכווצויות בשל מחסור בחמצן לאיבר הנדרש.

טרשת עורקים עלולה להתרחש כמעט בכל מקום בגוף. באופן כללי מבחינים בין טרשת עורקים כלילית לבין טרשת עורקים היקפית.

טרשת עורקים כלילית פוגעת בעורקים המובילים דם לשריר הלב עצמו, ועלולה לגרום לתעוקת חזה ולאוטם בשריר הלב.

טרשת עורקים היקפית עשויה לפגוע בכל עורק בגוף ובמיוחד באבי העורקים התחתון, עורקי הגפיים, עורקי המוח ואף עורקי העיניים. במקרים אלו עשויה טרשת העורקים לגרום לקשיי הליכה (בחסימת עורקי הגפיים), קשיי ראייה (בחסימת עורקי העיניים), וכן הלאה. במקרים חמורים עלול להתרחש נמק של איברים שונים כמו מעיים, טחול, כבד, קיבה, ידיים ורגליים, ואף אירוע מוחי במקרה של טרשת בעורקי המוח.

במקרה של טרשת עורקים כלילית, הנגע הטרשתי מתפתח בהסתעפויות העורקים הגדולים של הלב. הטרשת מתחילה להתפתח בעקבות חדירת כולסטרול מחומצן (בצורה זו שוקע כולסטרול אסטר) לתוך דפנות העורקים, מתחת לתאי האנדותל (החלל הסאב-אנדותיאלי), התחמצנותו והצטברותו בחלל. בנוסף, ישנה הצטברות של טסיות דם, יסודות סיביים כגון פיברינוגן, ישנה הפרשת גורמי גדילה, ישנה התערבות של מערכת החיסון בעיקר תאי דלקת ועוד.

תהליכים אלו גורמים להתפתחות הנגע הטרשתי, דבר המוביל לחסימת העורקים ולירידה באספקת החמצן לשרירים ולרקמות. הנגע שנוצר עלול להפוך לבלתי יציב, וחלקים ממנו עלולים להינתק ולהיסחף אל זרם הדם, להגיע לעורקים הכליליים ולגרום לחסימתם ולאוטם שריר הלב.

גורמי סיכון

עד כה ידועים מספר גורמי סיכון העלולים להשפיע על התפתחות המחלה. גורמי סיכון אלו נקראים "גורמים אתרוגנים" (מזרזי תהליך טרשתי). הגורמים עלולים להגביר את התפתחות הנגע הטרשתי, להביא למעורבות מהירה של מקרופאגים ולהתפתחות דלקת חריפה באזור הנגע. בשלבים מאוחרים יותר, ניתן יהיה לצפות מעורבות של תאים מה-media ומה-adventitia בתהליך הטרשתי.

גורמי הסיכון:

  • עישון: העישון עלול להגביר ייצור רדיקלים חופשיים בגוף ולהעלות את כמות הכימיקלים בדם. הרדיקלים החופשיים והכימיקלים הם מולקולות ראקטיביות מאד, היכולות להשתתף בתהליכי חמצון כולסטרול ה-LDL בדם ולגרום להצטברותו בדפנות העורקים. נחשב לאחד הגורמים המסכנים ביותר.
  • השמנה. עודף משקל מהווה גורם סיכון.
  • חוסר פעילות גופנית, שהרי מעכבת את התפתחות טרשת העורקים. גם זה נחשב גורם סיכון "חזק".
  • תורשה: לבעלי גנים מסוימים סיכון גבוה לפתח את המחלה מהר יותר.

מדד נוח להערכת מידת הסיכון של אדם לפתח מחלת כלי דם של הלב בעקבות גורמי הסיכון שהוא או היא נושאים לטרשת עורקים הוא סולם פרמינגהם.

אבחנה

תצלום בדיקת אנגיוגרפיה של הלב

שיטות האבחנה שונות מטרשת אחת למשנהָ. בעוד שבטרשת עורקים כלילית נעשות הבדיקות: בדיקת סיבולת במאמץ, אקוקרדיוגרפיה, ניטור אק"ג רצוף, הדמיה באיזוטופים, אנגיוגרפיה שבה נעשה צילום רנטגן של העורקים לאחר הזרקת תמיסה אטומה לקרני רנטגן. בטרשת בגפיים האבחנה נעשית באמצעות בדיקת דופלר שבו זרימת הדם נמדדת לפי הרעש שהיא מפיקה, או בבדיקת אנגיוגרפיה.

טיפול

הטיפול נעשה בדרך כלל באמצעים תרופתיים. במקרה של חסימת עורקים קשה נעשה צנתור לב טיפולי, או ניתוח מעקפים. לחולים בדרך כלל מומלץ לנקוט בדיאטה מאוזנת ובפעילות גופנית סדירה.

סטטיסטיקה

בישראל לוקים בכל שנה כ-30,000 חולים בהתקפי לב, וכ-15,000 חולים בשבץ מוחי. מכל קבוצה מתים כ-5,000 איש. 5,000 חולים נוספים עוברים ניתוחי מעקפים, וכ-1,000 עוברים ניתוחי קטיעת רגליים, עקב חסימות כלי דם בגפיים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, פרקים 26-29

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.