הכנסת אורחים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:56, 27 ביולי 2016

הכנסת אורחים היא ערך חשוב בתרבויות שונות הנוגע לאירוח אדם שהזדמן למקום זר. להכנסת האורחים יש משמעויות שונות במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות בהיסטוריה.

הכנסת אורחים ביהדות

ביהדות, הכנסת אורחים היא מצווה חשובה שעליה נאמר בתלמוד: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"^[1]. במקרים מסוימים ניתן אף לחרוג מההלכה הרגילה לשם הכנסת אורחים.

בספר בראשית מסופר על אברהם שישב בפתח ביתו כחום היום. על פי המדרש הסיבה שהמתין, בעת שהיה ביום השלישי למילתו, בהיותו חולה, הייתה מתוך ציפיה לאורחים. על פי המסופר בתורה, שלושה אורחים (שלושה מלאכים, על פי המדרש) אכן הגיעו ואברהם וביתו טרחו ועמלו רבות לרווחתם.

במסורת היהודית הפכה דמותו של אברהם לדמות המזוהה יותר מכל עם ערך זה של הכנסת אורחים^[2]ואת הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע" דרשו חז"ל כנוטריקון של "אכילה, שתייה לוויה".

הכנסת אורחים היא ערך חשוב בתרבויות שונות הנוגע לארוח אדם שהזדמן למקום זר. להכנסת האורחים יש משמעויות שונות במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות בהיסטוריה.

הכנסת אורחים בספר בראשית

סיפור אברהם

בספר בראשית מסופר על אברהם שישב בפתח ביתו כחום היום. על פי המדרש הסיבה שהמתין, בעת שהיה ביום השלישי למילתו, בהיותו חולה, הייתה מתוך ציפייה לאורחים. על פי המסופר בתורה, שלושה אורחים (שלושה מלאכים, על פי המדרש) אכן הגיעו ואברהם וביתו טרחו ועמלו רבות לרווחתם. במסורת היהודית הפכה דמותו של אברהם לדמות המזוהה יותר מכל עם ערך זה של הכנסת אורחים ואת הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע" דרשו חז"ל כנוטריקון של "אכילה, שתייה לוויה".

סיפור לוט

דמות נוספת בספר בראשית המזוהה עם הכנסת אורחים היא לוט. לפי ספר בראשית, פרק יא, פסוקים כז-לא, היה לוֹט בנו של הרן בן תרח ואחיהן של מילכה ויסכה. הוא יצא מאור כשדים עם אברם אחי אביו, ושרי אשת אברם, "ללכת ארצה כנען" פסוק ל"א. סיפורו של לוט והחרבת העיר סדום: לשם החרבת סדום אלוהים שולח לעיר שני מלאכים המכונים "אנשים" (ספר בראשית, פרק י"ט) וככל הנראה המדובר בשניים משלושת ה"אנשים" שנפגשו עם אברהם בפתח האוהל בפרק י"ח. לוט היושב שערי העיר פוגש אותם ומקבל את פניהם בהכנסת אורחים. על אף שהם מביעים רצונם ללון ברחוב - הוא מתעקש שילונו בביתו. אנשי העיר הרשעים דורשים מלוט כי יוציא אליהם את אורחיו - ככל הנראה למטרת אונס. לוט מגונן על אורחיו, יוצא בגופו אל הקהל שמתאסף סביב ביתו, ואף מציע את בנותיו במקום האורחים. לבסוף המלאכים מחזירים את לוט אל הבית על ידי נס של סנוור האספסוף כך שלא ימצא את הדלת. המלאכים מזהירים את לוט מפני ההפיכה, ומייעצים לו לעזוב את העיר עם כל קרוביו. חתניו של לוט לא מאמינים לו וצוחקים על אזהרתו, ולבסוף הוא עוזב את העיר עם שתי בנותיו ואשתו. בעת הבריחה מזהירים המלאכים את לוט ומשפחתו לא להסתכל על העיר הנהפכת (על פי פירוש רש"י - משום שאין ראוי שלוט, אשר היה ראוי להיענש ביחד עם אנשי סדום וניצל רק בגלל קרבתו לאברהם, יתבונן בחורבן העיר). אשתו לא עומדת בפיתוי, מתבוננת אל העיר והופכת לנציב מלח.

קווי שוני בין הסיפורים

להכנסת האורחים בספר בראשית ישנם קווי דמיון מסוימים המאפיינים את המאורע, אך ישנם גם הבדלים בין הסיפורים. להלן השוואה בין הכנסת האורחים של אברהם להכנסת האורחים של לוט:

הידיעה על בואם של האורחים- בסיפור אברהם נאמר שציפה לבואם של המלאכים בקוצר רוח, למרות שהיה חולה מברית מילתו שקרתה שלושה ימים לפני כן. לוט לא ידע על בואם של המלאכים, ובנוסף לכך – הוא גר בסדום, עיר החוטאים, ולפי פרשנים שם היה זה אסור להכניס אורחים ולתת צדקה לעניים.
כאשר אברהם רואה אורחים מרחוק, הוא רץ לקראתם. לוט קם רק כאשר המלאכים עומדים לפניו ממש.
אברהם מכניס אורחים גם ערבים וגם אורחים בעלי דרגה רוחנית פחותה. לוט מכניס רק מלאכים ולא אנשים.
המלאכים מקבלים מיד את דברי אברהם ועושים ועושים אותם, לוט צריך להפציר רבות עד שיסכימו להתארח בביתו. ומכאן למדו חז"ל שמסרבין לקטן ולא מסרבין לגדול, כי לכאורה יש מעלה בלוט שהפציר באורחים ואילו אברהם לא צריך להפציר.
אברהם נתן לאורחים מים לשתות ולרחוץ רגליו. ואילו לוט לא נותן מים לאורחים לרחוץ רגליהם עד לאחר השינה בבוקר, כדי שלא יחשבו אנשי סדום שקבל את האורחים אמש אלא בבוקר, והראיה שיש אבק על רגליהם.
אברהם הכין סעודה של בשר מובחר (3 לשונות בחרדל) ,שחט פר אחד עבור על אורח ,רק לצורך חלק אחד של בשר בכל הפר. וגם חלב חמאה ולחם.(אברהם רצה לתת גם עוגות לאורחים אך שרה פרסה נידה והעיסה נטמאה) ואילו לוט עשה לאורחים משתה (יין בעיקר ופחות אוכל) ועשה מצות.
אברהם ייסד את מצות הכנסת אורחים "ויטע אשל" ,ואילו לוט היה חיקוי לאברהם ועשה הכנסת אורחים כמו שהיה למוד מאברהם. וכידוע המייסד והמלמד יותר גדול מהחיקוי עצמו.

פרשנות

פרשנות ההמשך לסיפור אברהם: הרמב"ם והרמב"ן מפרשים את סיפור ביקור המלאכים אצל לוט (ספר בראשית, פרק י"ט)כהמשך לסיפור על התגלות שלושת האנשים לאברהם (ספר בראשית, פרק י"ח) נקטנו לשון 'המשך הסיפור', שכן למרות המינוח השונה שבו נקראים האורחים אצל אברהם ולוט, ולמרות שיש גם שוני במספרם, הרמזים הפזורים בשני הפרקים מעודדים את הקורא להניח שמדובר בסיפור אחד: כבר בפרק י"ח נרמז שיהיה בסדום המשך למעשי האנשים: "ויפנו משם האנשים וילכו סדמה" (פס' כב), ואכן אורחי לוט מוצגים בתוספת ה"א הידיעה, כאילו עניין לנו במכרים ותיקים: "ויבאו שני המלאכים סדמה" (יט, א) ההמשכיות מתבטאת גם בסבירות של מעבר הזמן: אצל אברהם האורחים באים כחום היום, ולסדום הם מגיעים לאחר ההליכה בערב. גם ההתנהגות הדומה של המארחים נדיבי הלב מבליטה את הקשר שבין שני הסיפורים. כמו כן ברור, שהסיפורים בהקשרם הרחב תלויים זה בזה: אין טעם בשיחה הנסערת בין אלוקים לאברהם על גורל סדום בפרק י"ח, בלי היישום של מסקנות השיחה בפרק י"ט: לא נמצאה סיבה לרחמים, וסדום נחרבת כליל! כמו כן הצלתו המופלאה של לוט בפרק י"ט מוצדקת רק על פי שאלתו הנוקבת של אברהם בפרק י"ח, כג: "האף תספה צדיק עם רשע"? קשר הדוק זה שבין שני הסיפורים מביא לכך, שיש לראות את אורחי לוט באותו אופן שבו רואים את אורחי אברהם, למרות המינוח השונה שבו הוצגו בראשית כל אחד מן הסיפורים. ההכרח הפרשני הזה בולט מאד בפירוש הרמב"ן. רמב"ן תקף בחריפות את פירוש רמב"ם, שראה בסיפור שבפרק י"ח חזון נבואי של אברהם, ובין יתר טענותיו הייתה הטענה, כיצד ייתכן להעמיד את לוט בשורה אחת עם אברהם? שכן אם האנשים התגלו לאברהם רק בחזון, אנו חייבים לפרש שגם ללוט נתגלו בנבואה; ובניסוחו (בר' יח, א) והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בעניין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה, איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו?!

הכנסת אורחים אצל הבדואים

הבדואים, יושבי המדבר, מפורסמים בשל הכנסת האורחים שלהם. על פי המסורת, הבדואי מחויב לארח כל אדם ללא הבדל מיהו, לשרת את האורח היטב ולהימנע מלשאול אותו שאלות במשך שלושה ימים ושליש. אם יש לאורח מטרה שלשמה בא, ישטח אותה באוזני המארח לאחר ימים אלו. האורח יכול לקצר את תקופת שהותו על פי צרכיו. בדרך כלל מארחים את האורח ב'שק' שהוא מקום התכנסות הגברים. לעתים זהו אוהלו של זקן המשפחה המורחבת ולעתים זהו מבנה נפרד מהמאהל ומצפון לו. האורח ילון ב'שק' וגם את ארוחותיו יקבל לשם. סדרי הארוח מטרתם למנוע פגישות בין האורח לנשות המאהל, כדי להגן על המוסר.

מנהג מהודר הוא לזבוח ביום הראשון צאן לכבוד האורח. בשאר הימים האורח אוכל את מה שאוכלים המארחים. שתיית קפה עם האורח היא טקס מיוחד. מקובל לשתות את הקפה בלגימות קטנות כדי להתענג עליו ובסיום השתייה למסור את הספל לידיו של המארח. אפשר לשתות ספל קפה אחד או שניים אך יש להימנע משתיית כוס קפה שלישית. על המארח לטפל גם בבהמת הרכיבה של האורח ולציידו במזון ושתייה לדרך.

לאורח אסור לבקש דבר, כיוון שהמארח מספק את כל צרכיו גם בלי שיבקש. הבקשות היחידות המותרות הן לשאול לכיוון העיר מכה, כדי שיוכל לכוון אליה בתפילתו וכן לשאול היכן יוכל לעשות את צרכיו. לאחר שנפרד מהמארח, אמור האורח לספר בשבחו של המארח כדי להרבות את כבודו וערכו.

הכנסת אורחים בנצרות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הכנסת אורחים, הוספיטליטאס מלשון hostis - זר, היא עיקרון אחד משבעת מעשי החסד בדת הנוצרית. מתקשרת למצוות אהבת הזולת.

ראו גם

CouchSurfing

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז עמוד א
^ בקהילת ביתא ישראל, מכונה הכנסת האורחים בשם בית לאברהם .

[1] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז עמוד א

[2] בקהילת ביתא ישראל, מכונה הכנסת האורחים בשם בית לאברהם .

[1]

[2]

@@ שורה 50: / שורה 50: @@
 == הכנסת אורחים בנצרות ==
-{{להשלים}}
+{{להשלים|נושא=מדעי החברה|נושא2=דתות}}
 הכנסת אורחים, הוספיטליטאס מלשון hostis - זר, היא עיקרון אחד מ[[שבעת מעשי החסד]] בדת הנוצרית. מתקשרת למצוות אהבת הזולת.