קולחוז – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:קולחוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עבודה בקולחוז]] |
[[קובץ:קולחוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עבודה בקולחוז]] |
||
'''קולחוז''' ([[רוסית]]: {{שמע|קובץ=Ru-kolkhoz.ogg|תיאור='''колхо́з, коллекти́вное хозя́йство'''}} - "קוֹלִיקטִיבְנואֵה חוֹזְיַאִסְטְבוֹ" - משק שיתופי) הוא כינוי למשק שיתופי ב[[ברית המועצות]]. כחלק מ[[תוכנית החומש (ברית המועצות)|תוכנית החומש]] של [[יוסיף סטלין|סטלין]] כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "[[קולקטיביזציה]]", להתאחד ב[[חווה חקלאית|חוות חקלאיות]] שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. |
'''קולחוז''' ([[רוסית]]: {{שמע|קובץ=Ru-kolkhoz.ogg|תיאור='''колхо́з, коллекти́вное хозя́йство'''}} - "קוֹלִיקטִיבְנואֵה חוֹזְיַאִסְטְבוֹ" - משק שיתופי) הוא כינוי למשק שיתופי ב[[ברית המועצות]]. כחלק מ[[תוכנית החומש (ברית המועצות)|תוכנית החומש]] של [[יוסיף סטלין|סטלין]] כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "[[קולקטיביזציה]]", להתאחד ב[[חווה חקלאית|חוות חקלאיות]] שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. בניגוד ל[[סובחוז]], שהיה משק חקלאי בבעלות המדינה, חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת קבועה אלא התחלקו ברווחיו ובתוצרתו. |
||
בתקופת הקולקטיביזציה הוכרחו חקלאים רבים בברית המועצות להתאחד בקולחוזים בניגוד לרצונם ולמכור את התוצרת למדינה במחיר קבוע מראש ונמוך. לשם דוגמה, ב-[[1948]] היה מחיר ה[[שיפון (דגן)|שיפון]] הסיטונאי בברית המועצות 335 רובלים ל-100 ק"ג, אך הקולחוזאים קיבלו עבור כמות זו 8 רובל בלבד ואף תשלום זה נשחק בשל האינפלציה עד שעמד בתחילת שנות ה-50 על כמחצית או שליש מעלות הגידול בפועל. מסיבה זו ואחרות, |
בתקופת הקולקטיביזציה הוכרחו חקלאים רבים בברית המועצות להתאחד בקולחוזים בניגוד לרצונם ולמכור את התוצרת למדינה במחיר קבוע מראש ונמוך. לשם דוגמה, ב-[[1948]] היה מחיר ה[[שיפון (דגן)|שיפון]] הסיטונאי בברית המועצות 335 רובלים ל-100 ק"ג, אך הקולחוזאים קיבלו עבור כמות זו 8 רובל בלבד ואף תשלום זה נשחק בשל האינפלציה עד שעמד בתחילת שנות ה-50 על כמחצית או שליש מעלות הגידול בפועל. מסיבה זו ואחרות, מרדו ב[[אוקראינה]] האיכרים נגד השלטון בשנים [[1930]]-[[1933]] וגרמו להשמדת אזורים חקלאיים רבים ולשחיטת בהמות (בין השנים [[1929]] ל-[[1933]] נשחטו יותר ממיליון בהמות. מעל מ-700 בהמות ליום, בממוצע). |
||
במסגרת הקולחוז, כל חבר היה מקבל חלק מהרווחים בהתאם לכמות ימי העבודה שהשקיע בקולחוז. אולם חוסר האמון בין חברי הקולחוז גרם לכך שהעבודה נעשתה בעצלתיים והיעילות הייתה נמוכה ביותר. חברי הקולחוז הורשו להחזיק משק ביתי פרטי לצריכה עצמית בלבד עם אדמה בשטח של 4 דונם, בו הורשו לעבוד לאחר שמלאו את מכסת העבודה היומית עבור הקולחוז. במקרים רבים, עיקר התפוקה של הקולחוז הייתה ממשקים פרטיים אלו. במחקרים ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] התגלה, שהתפוקה במשקים הביתיים הייתה פי 15 מהתפוקה במשקים הקולחוזיים{{מקור}}. |
במסגרת הקולחוז, כל חבר היה מקבל חלק מהרווחים בהתאם לכמות ימי העבודה שהשקיע בקולחוז. אולם חוסר האמון בין חברי הקולחוז גרם לכך שהעבודה נעשתה בעצלתיים והיעילות הייתה נמוכה ביותר. חברי הקולחוז הורשו להחזיק משק ביתי פרטי לצריכה עצמית בלבד עם אדמה בשטח של 4 דונם, בו הורשו לעבוד לאחר שמלאו את מכסת העבודה היומית עבור הקולחוז. במקרים רבים, עיקר התפוקה של הקולחוז הייתה ממשקים פרטיים אלו. במחקרים ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] התגלה, שהתפוקה במשקים הביתיים הייתה פי 15 מהתפוקה במשקים הקולחוזיים{{מקור}}. |
||
גרסה מ־10:59, 7 באוגוסט 2016
קולחוז (רוסית: ⓘ? - "קוֹלִיקטִיבְנואֵה חוֹזְיַאִסְטְבוֹ" - משק שיתופי) הוא כינוי למשק שיתופי בברית המועצות. כחלק מתוכנית החומש של סטלין כפו שלטונות ברית המועצות על האיכרים, בתקופה המכונה "קולקטיביזציה", להתאחד בחוות חקלאיות שיתופיות, בהם הרווחים מתחלקים בין חברי הקולחוז. בניגוד לסובחוז, שהיה משק חקלאי בבעלות המדינה, חברי הקולחוז לא קיבלו משכורת קבועה אלא התחלקו ברווחיו ובתוצרתו.
בתקופת הקולקטיביזציה הוכרחו חקלאים רבים בברית המועצות להתאחד בקולחוזים בניגוד לרצונם ולמכור את התוצרת למדינה במחיר קבוע מראש ונמוך. לשם דוגמה, ב-1948 היה מחיר השיפון הסיטונאי בברית המועצות 335 רובלים ל-100 ק"ג, אך הקולחוזאים קיבלו עבור כמות זו 8 רובל בלבד ואף תשלום זה נשחק בשל האינפלציה עד שעמד בתחילת שנות ה-50 על כמחצית או שליש מעלות הגידול בפועל. מסיבה זו ואחרות, מרדו באוקראינה האיכרים נגד השלטון בשנים 1930-1933 וגרמו להשמדת אזורים חקלאיים רבים ולשחיטת בהמות (בין השנים 1929 ל-1933 נשחטו יותר ממיליון בהמות. מעל מ-700 בהמות ליום, בממוצע).
במסגרת הקולחוז, כל חבר היה מקבל חלק מהרווחים בהתאם לכמות ימי העבודה שהשקיע בקולחוז. אולם חוסר האמון בין חברי הקולחוז גרם לכך שהעבודה נעשתה בעצלתיים והיעילות הייתה נמוכה ביותר. חברי הקולחוז הורשו להחזיק משק ביתי פרטי לצריכה עצמית בלבד עם אדמה בשטח של 4 דונם, בו הורשו לעבוד לאחר שמלאו את מכסת העבודה היומית עבור הקולחוז. במקרים רבים, עיקר התפוקה של הקולחוז הייתה ממשקים פרטיים אלו. במחקרים בשנות ה-70 התגלה, שהתפוקה במשקים הביתיים הייתה פי 15 מהתפוקה במשקים הקולחוזיים[דרוש מקור].
