שמעון בן יצחק – הבדלי גרסאות
מ תיקון nowiki |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי שמעון בן יצחק בן אבון מ[[מיינץ|מגנצא]]''' ('''רבי שמעון הגדול''', [[950]]~ - [[1020]]~) היה [[רב]], [[מקובל]] ו[[פיוט|פייטן]]. [[תלמיד חבר]] של [[רבנו גרשום|רבנו גרשום מאור הגולה]]. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי ה[[תורה]]. |
'''רבי שמעון בן יצחק בן אבון מ[[מיינץ|מגנצא]]''' ('''רבי שמעון הגדול''', [[950]]~ - [[1020]]~) היה [[רב]], [[מקובל]] ו[[פיוט|פייטן]]. [[תלמיד חבר]] של [[רבנו גרשום|רבנו גרשום מאור הגולה]]. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי ה[[תורה]]. |
||
| שורה 7: | שורה 8: | ||
מפיוטיו לימים הנוראים - "[[מלך עליון]]", וכן "'''ש'''מו '''מ'''פארים '''ע'''דת חבלו, '''ונ'''ערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה. |
מפיוטיו לימים הנוראים - "[[מלך עליון]]", וכן "'''ש'''מו '''מ'''פארים '''ע'''דת חבלו, '''ונ'''ערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה. |
||
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, על |
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, על "'''מטה יהודה'''" זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר ב'''מדרש''' (...) שהיה פייטני. |
||
אחד מפיוטיו הוא פיוט ל[[שבת]] העוסק בארבע הגלויות וב[[גאולה]], בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים: |
אחד מפיוטיו הוא פיוט ל[[שבת]] העוסק בארבע הגלויות וב[[גאולה]], בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים: |
||
גרסה מ־17:33, 10 באוגוסט 2016
רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא (רבי שמעון הגדול, 950~ - 1020~) היה רב, מקובל ופייטן. תלמיד חבר של רבנו גרשום מאור הגולה. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי התורה.
חייו
רבי שמעון הגדול היה מאחת המשפחות המיוחסות שבאשכנז, נכדו של רבי אבון הגדול, והיה תלמיד של רבי משולם בר קלונימוס. בספר אור זרוע מופיע כי רבי משולם הפנה אליו דין תורה, אך רבי שמעון לא רצה להכריע בו מפאת גילו הצעיר. ככל הנראה, היה עניו גדול. הן בפיוטיו הוא דן רבות במידת הענווה, וניתן לראות זאת גם מהעובדה, שלמרות שהיה מבוגר מרבינו גרשום, כאשר התמנה רבינו גרשום לרבה של מגנצא, לא הקפיד על כך, וביניהם שררה ידידות, עד כמה שניתן ללמוד מן המקורות. מעניין, כי מכל קדמוני אשכנז, נקשרו לו כתרים רבים, כצדיק, מלומד בנסים, קדוש וכדומה.
רבי שמעון הצטיין בתורת הנגלה וכן בתורת הסוד. צהר לידיעותיו בחכמה זו ניתן לראות בפיוטיו. רבי שמעון היה ממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית, ופיוטים רבים שלו הוכנסו לסליחות, בהם פיוטים שהושפעו מהקבלה. כמו כן, פיוטים רבים נכנסו לתפילות הימים הנוראים, וכן לזמירות שבת. מפיוטיו לימים הנוראים - "מלך עליון", וכן "שמו מפארים עדת חבלו, ונערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה.
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, על "מטה יהודה" זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר במדרש (...) שהיה פייטני.
אחד מפיוטיו הוא פיוט לשבת העוסק בארבע הגלויות ובגאולה, בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים:
נסגרתי לאדום ביד רעי מדני,
שבכל יום ויום ממלאים כרסם מעדני,
עזרתו עמי לסמוך את אדני...
וציפיה לגאולה קרובה:
בבאו מאדום חמוץ בגדים,
זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים,
ויז נצחם על מלבושו להאדים...
גם לאחר מותו נשמר זכרו בקרב גדולי אשכנז ביניהם ר' יצחק בן משה והמהרש"ל המזכירים אותו בכתביהם.
על פי אגדה עממית, בנו אלחנן שנחטף בגיל קטן והושם במנזר, הוא האפיפיור ויקטור השלישי[1], שלאחר שגילה את זהותו האמיתית, נטש את הנצרות ולאחר כמה שנים נרצח על ידי הצלבנים. אגדה זו ככל הנראה אין לה מקורות ברורים, וגם הכרונולוגיה לא מתאימה - מסע הצלב הראשון היה למעלה משבעים שנה לאחר פטירתו של רבי שמעון.
קישורים חיצוניים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמעון בן יצחק", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1362-1359, באתר היברובוקס
- שמעון בן יצחק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ ד"ר ערן הכהן, מאמר אורח, היהודי שהפך לאפיפיור: הסיפורים מאחורי הסליחות
