יזידים

יזידים

אוכלוסייה
בין 800,000 ל-1,000,000 (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
עיראק 650,000 (הערכה) גרמניה 60,000 סוריה 50,000 רוסיה 40,586 ארמניה 35,272 גאורגיה 20,843 הולנד 5,000 שוודיה 4,000 דנמרק 500 טורקיה 377 (לא כולל פליטים)
שפות
קורמאנג'י (ניב של כורדית) ערבית
דת
יאזידי
קבוצות אתניות קשורות
עמים איראנים אחרים

יזידים (בכורדית-קורמאנג'י: Êzidî; סוראני: ئيزيدي), או "אזידים", על-פי המינוח המודרני הנהוג בפיהם, הם מאמיני דת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים. כל בני הדת היזידית הם כורדים ורובם מתגוררים בסביבות מוסול וסינג'אר שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריה, טורקיה, איראן, גאורגיה וארמניה (בה הם מהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר). מספרם הכולל נאמד בין שמונה מאות אלף למיליון.

מקורות הדת

רוב החוקרים כיום סבורים כי שמם של היזידים נובע משמו של הח'ליפה מבית אומיה, יזיד הראשון אבן מעאויה. ח'ליפה זה נחשב בעיניהם כהתגשמותו של הדמות האלוהית "סולטאן עזי". היזידים עצמם סוברים כי מקור שמם הוא במילה Yezdan או Êzid שמשמעותה "אל". תרבות היזידים היא תרבות כורדית מובהקת, ורובם דוברים קורמאנג'י (כורדית צפונית) בניב הבהדיני הייחודי להם, עם מיעוט דובר ערבית. קורמאנג'י היא גם שפת הקודש היזידית.

סברה אחרת קושרת את מקורות הדת לזרם הח'וארג' ולאחד ממנהיגיו, יזיד אבן אוּנייסה. על פי גישה זו, בעת הפילוגים שחלו בכת, נוצר זרם שדחה את שליחותו של מוחמד וציפה לנביא נוסף ולקוראן חדש ולכן חיפש חיזוקים רעיוניים בדתות אחרות.

הדת היזידית עצמה ממזגת מספר השפעות: המונחים הדתיים מושפעים מהסופיות, במיוחד בטרמינולוגיה של הספרות הדתית האזוטרית והמיסטית, אך רוב המיתולוגיה היזידית איננה מוסלמית ותפיסת היקום מזכירה במידה רבה דתות פרסיות קדומות.

חוקרים מוקדמים ניסו לתאר את היזידים כזרם באסלאם, כדתות פרסיות או אף כעובדי אלילים, אך החל משנות ה-90 של המאה ה-20 נחשבות גישות אלו לפשטניות יתר על המידה. מאז נתפסת הדת היזידית כתוצאתו של תהליך סינקרטיסטי ארוך שבו אמונות ומנהגים מקומיים הושפעו ממסדר אדוויה הסופי השוכן בהרי כורדיסטן, הסיטו אותו מהאסלאם המסורתי ומוזגו בו זמן קצר יחסית לאחר מות מייסדו, שייח' עדי אבן מֻסַאפר, שהיה במוצאו מבית אומייה.

שייח עדי מת ב־1162, וקברו בעמק לאלש הוא מוקד עלייה לרגל ליזידים. לאחר מותו, ובמהלך המאה ה-14 בעיקר, התפשטו שבטים כורדיים והפיצו את אמונת היזידים אל מה שכיום הוא שטחה של טורקיה.

אמונות הדת

בתמונת העולם היזידית, האל יצר את העולם וכעת הוא בהשגחתם של שבעה מלאכים הקרויים "הפט סיר" (שבעת המסתוריים). הבכיר מביניהם הוא "מלאכּ טאוס", מלאך הטווס, המקביל לשטן בדתות אחרות (המקור לדעה זו היא שמו השני של ה"מלאכּ טאוס" בפי היזידים - שיטן, שם המוזכר לעתים בקוראן כשמו של השטן (شيطان)). היזידים מאמינים כי מלאכּ טאוס איננו מקור של רוע או של רשע, אלא מקור הרשע שוכן בלבו של האדם.

ה"כיתבה קליווה" ("כִּתאב אל-ג'לוה", "ספר ההתגלות היזידי"), העוסק ברובו בגלגולי נשמות, מספר כי מלאכ טאוס חילק את ההשגחה בעולם כראות עיניו בין המלאכים, וילוד אישה אינו יכול לערער עליו. השייח עדי האמין כי הוא גלגולו של מלאכ טאוס בעולם הזה. מסופר עליו בספר כי הוא אמר שנכח בעת שאדם הראשון חי בגן עדן ובשעה שנמרוד השליך את אברהם אל האש. ספר תפילה יזידי נוסף הוא ה"מצחף ראש" ("הספר השחור") העוסק בבריאת העולם, האדם ובאופן עבודת האל. ספרים אלו הועלו על הכתב על ידי חוקרים חיצוניים לדת היזידית בראשית המאה העשרים, שכן עד אז הועברו ברובם בעל פה, בין היתר בגלל איסור לימוד קרוא וכתוב שחל על היזידים שאינם אנשי דת.

האמונה היזידית בנוגע לבריאת האדם שונה מזו של האסלאם, הנצרות והיהדות. הם מאמינים כי האל יצר את מלאכ טאוס בראשונה מההארה שלו עצמו, ולאחר מכן את יתר המלאכים שצוו להביא אבק ואדמה מהארץ ולבנות את גופו של אדם. אז מלאכ טאוס נפח באדם נשמת רוח חיים ולימד אותו להתפלל לשמש, ייצוגו של האל העליון. מתוך ציות לאל, שציווה את המלאכים לא להשתחוות לשום ישות פרט אליו, לא השתחווה טאוס מלאכ לאדם, שעה שהמלאכים האחרים עשו זאת. בתקופות מאוחרות ובשל השפעות נוצריות זוהה מאלכ טאוס, המלאך המסייע לאל ושותף בבריאה, עם לוציפר ונוצרה אגדה לפיה סירב מלאכ טאוס להשתחוות בפני מי שנוצר מאבק, כאשר הוא עצמו נוצר מאורו של האל.

היזידים מאמינים כי מלאכ טאוס הוא נציגו של האל בעולם ויורד אליו ביום רביעי הראשון של חודש ניסן, הנחגג כראש השנה היזידי.

היזידים מאמינים כי הטוב והרע שוכנים שניהם בנפש האדם, ועליו לבחור ביניהם. בתהליך הבחירה חשובה עבודתם למלאכ טאוס, שכן זה עמד בפני מבחן דומה אל מול האל והוא יוכל לכוונם.

לגבי בריאת העולם, הם מאמינים כי זה היה בראשיתו פנינה. הוא נשאר במצב זה זמן רב, שבמהלכו נוצרו שבעת המלאכים שהופקדו על העולם. המלאכים הם: מלאכ טאוס, שייח' עדי אבן מֻסַאפר, שייח' חסן, וקבוצה של ארבעה מלאכים נסתרים: שמס א-דין, פאח'ר א-דין, סאג' א-דין ונאסר א-דין.

שני מוטיבים מרכזיים בדת היזידית הם חשיבות הטהרה הדתית והאמונה בגלגול נשמות. השמירה על הטהרה מתבטאת בהקפדה על מבנה חברתי נוקשה של קאסטות, חוקי מזון, הסתגרות קהילתית וטאבואים רבים. האמונה בגלגול נשמות חשובה גם בשל האפשרות שבה מאמינים היזידים להתגשמות נשמתו של אחד המלאכים בצורת אדם.

מנהגי הדת

תפילה

היזידים מתפללים חמש תפילות ביום. הם מתפללים כשפניהם אל השמש, ובתפילת הצהריים מתכוונים אל לאלש. התפילה מלווה בתנועות טקסיות הכוללות נישוק הצווארון המעוגל של המלבוש העליון הדתי ("קיראס"). אין להתפלל לעיני זרים. יום רביעי נחשב ליום הקדוש, אך יום המנוחה הוא יום שבת.

עלייה לרגל

קברו של השייח' עדי בן מֻסָאפר בלאלש, כורדסתאן העראקית

מנהג חשוב בקרב היזידים הוא עלייה לרגל הנמשכת 6 ימים לקבר שייח' עדי בלאלש, צפונית למוסול בעיראק.

האזור מכיל מקדשים רבים ואתרים מקודשים, גם לדתות אחרות, ובהם גשר סראט, הר ערפאת ושני מעיינות קדושים הקרויים זמזם והמעיין הלבן (כּאניא ספּי).

במידת האפשר, כל יזידי מצווה לעלות לרגל ללאלש לפחות פעם אחת בחייו. אלו החיים קרוב יותר משתדלים להגיע פעם בשנה לסעודת ההתכנסות הסתווית הנערכת מ-23 בחודש אלול ועד 1 בחודש תשרין אל-אוול.

בהתכנסות זו רוחצים היזידים במעיין הלבן, טובלים בו דמויות של מלאכ טאוס ומדליקים מאות נרות בקבריהם של שייח' עדי ודמויות דתיות אחרות. הם גם מקריבים פר, ועל כן נחשבו מושפעים מהמיתראיזם, גם בשל הימצאות כלב ונחש באיקונוגרפיה הדתית היזידית.

הקרבת הפר מסמלת את בוא הסתיו, ומיועדת לבקש רחמים בעת החורף כדי שיחלוף בקלות והחיים יחזרו לאדמה באביב.

חגים

ראש השנה היזידי נחגג בחודש ניסאן, ובו רוקדים וחוגגים בסעודות, ומקשטים ביצים. בחג הטאוסגראן מבקרים הקוואלים, אנשי-הדת מן המעמד הנמוך, בכפרים היזידיים ומציגים את הסנג'אק, פסל ברונזה של הטווס המייצג את מלאכ טאוס. בחג זה מביאים מנחות וצדקה לאנשי הדת, אלו משמיעים דרשות ומחלקים מים קדושים.

החג החשוב ביותר הוא ג'המה ("עיד אל-ג'מעייה" - חג ההתכנסות) בלאלש, אירוע בן שבעה ימים. חג זה הוא מוקד של עלייה לרגל, התוודעות חברתית וחיזוק השייכות לקהילה. מרכזו הדתי של החג הוא האמונה בהתכנסות שבעת המלאכים הקדושים, ה"הפטאד" באותה עת, להם נהוג להקריב שור.

טהרה ואיסורים

החשיבות שהיזידים מייחסים לטהרה דתית משתקפת לא רק במערכת המעמדות החברתיים שלהם, אלא במגוון איסורים בחיי היום יום. חלק מהאיסורים, כגון איסור נישואי תערובת או העלבת אנשי דת, מכובדים כמעט תמיד. מאיסורים אחרים, כאיסור על אכילת חסה או לבישת בגדים בצבע כחול מתעלמים בדרך כלל אלא אם אנשי דת נוכחים במקום.

ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה צריכים להישמר טהורים לתפיסת היזידים, ומספר איסורים מגנים על כך, למשל איסור על יריקה על האדמה או על אש. מגע ממושך עם מי שאינם יזידים נחשב למטמא גם הוא, ולכן נהגו היזידים להתחמק מגיוס ולא לחלוק כלים ככוסות או תערים עם זרים.

משערים שהאיסור על אכילת חסה נובע מדמיון השם הכורדי לחסה "Koas" למילה "Koasasa" המתארת את התגשמות שבעת המלאכים בגוף אדם.

מאפיינים נוספים

היזידים מונוגמיים ברובם, אם כי הנכבדים עשויים לשאת יותר מאישה אחת. הילדים נטבלים עם לידתם ומילה היא נפוצה, אם כי אינה הכרח. המתים נקברים בקברים חרוטיים מיד לאחר מותם בתנוחת ידיים מוצלבות על החזה.

היזידים אינם נישאים עם כורדים שאינם יזידים ואינם מקבלים מומרים אל דתם. העונש החמור ביותר בקהילתם הוא חרם, אשר משמעותו גם גירוש מהדת והתרת דמו של המוחרם.

בחברה היזידית חלוקה מעמדית נוקשה ולפיה בני המעמד הנמוך הם חקלאים ורועים שנאסר עליהם לדעת קרוא וכתוב. מעמד אנשי הדת הגבוה הוא בעל ידע זה ונחלק להנהגה דתית (שייח'ים) והנהגה אזרחית (אמירים). אין מעבר ממעמד למעמד.

היסטוריה מודרנית

יש הטוענים כי סדאם חוסיין ניסה להשפיע על היזידים ולהחשיבם כערבים, על מנת להטות לטובתו את המאזן האתני בצפון עיראק. אין עדויות חד-משמעיות התומכות בסברה זו.

עם זאת, היות היזידים קבוצה ייחודית בעם הכורדי נוצלה בידי משטר הבעת', על מנת לנסות ולבודד אותם אלו מאלו. בדרך כלל ניסיונות אלו לא עלו יפה, והיזידים אף לחמו יחד עם הכורדים ביחידות ה"פשמרגה", כנגד תומכי הבעת'. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003, מנסים הכורדים להביא לכך שהיזידים ייחשבו כחלק מהעם הכורדי על מנת להגדיל את מספרם וחשיבותם.

בקרב היזידים פועלת קבוצה עצמאית של משכילים, בשם "התאחדות המשכילים היזידים" (رابطة المثقفين الأيزيديين) בראשות עלי סידו רשו, הקוראת להיבדלות היזידים הן מן הערבים והן מן הכורדים. הקבוצה טוענת כי גם הערבים וגם הכורדים השתמשו ביזידים ככלי משחק לניגוח פוליטי בעוד שאף ראייה היסטורית אינה מוכיחה כי היזידים הם במוצאם אכן ערבים או כורדים. פעילותה של הקבוצה עדיין מצויה בשוליים, אך קולות דומים לשלה כבר נפוצים מאוד בשיח היזידי, בעיקר בפורומים באינטרנט.

בראייה היסטורית, היזידים היו מיעוט דתי בעם הכורדי מאז שנת 2000 לפנה"ס (לפי מקורותיהם). מספרם נאמד ב־100,000 עד 800,000 (כפי שנטען באתרם [1]). האתר גם טוען שבגרמניה מתגוררים 30,000 פליטים יזידים.

ב-14 באוגוסט 2007 נערך פיגוע טרור בשתי עיירות יזידיות בצפון עיראק, פיגוע שנחשב לקטלני ביותר מאז פלישת ארצות הברית לעיראק ומיוחס לארגון אל-קאעידה. מתאבדים נהגו בשעות הערב ארבע מכליות עמוסות חומר נפץ אל תוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים ופוצצו אותן בתחומם. בהתפוצצות נהרגו למעלה מ-500 בני אדם, ושטח בנוי בן ק"מ רבוע בערך נהרס. הפיגוע בוצע מסיבות שונות. ביניהן, ככל הנראה, הקושי של ארגוני הטרור לבצעו בתוך ערים מרכזיות בעיראק, אי החשבתם של היזידים כבני דת האסלאם (לפי השקפתם של זרמים אחרים), תגובה לאירוע שבו יזידים סקלו נערה בת העדה שהתאסלמה, או כדי לגרום ליזידים לעזוב את עיראק.

באוגוסט 2014, במסגרת התקדמות כוחות דאע"ש בצפון עיראק, כבשו כוחות הארגון את העיר סינג'אר מידי הפשמרגה הכורדים. כ-213 אלף פליטים כורדים, מהם כ-40 אלף יזידים נסו על נפשם, מפחד צבא דאע"ש, לכיוון טורקיה, לעבר הערים דהוק ואירביד. חלק מהפליטים היזידים הוגלו על ידי פעילי דאע"ש להרי סינג'אר והם סובלים שם מרעב וצמא. יזידים אחרים שנותרו באזור סינג'אר נדרשו להתאסלם וחלקם הוצא להורג. כמו כן, לוחמי דאע"ש לקחו בשבי מאות נשים מבנות היזידים.

דגל היזידים

דגל היזידים

דגל היזידים מייצג את העם היזידי ושאיפתו לעצמאות. השמש המוזהבת במרכז הדגל הינה סמל דתי ותרבותי עתיק של היזידים. מתפללים יזידים מפנים את פניהם כלפי השמש.

משמעות הצבעים בדגל:

• האדום בדגל מסמל את דמם של הקדושים המעונים היזידים.
• הלבן מבטא שלום ושוויון.
• הצהוב מייצג את מקור החיים והאור של העם.

דמותם בספרות וסטראוטיפים נפוצים

מאחר שהדת היזידית איננה מוכרת לזרים, ובשל זיהויו של מלאכ טאוס עם השטן, רבים כתבו אודותיהם עובדות וסיפורים בלתי מדויקים. סופר האימה ה. פ. לאבקרפט כתב בסיפורו הקצר "The Horror at Red Hook" על "שבט היזידים עובדי השטן".

ספרו של קרל מאי, "דרך כורדיסטן הפראית" מציג (בין היתר) תמונה מדויקת למדי של סבלם הרב של היזידים תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, אז נרדפו כעובדי שטן.

בספרו האוטוביוגרפי "פגישות עם אנשים מיוחדים" מספר גיאורג איבאנוביץ' גורדייף על מפגשיו עם היזידים בילדותו ומזכיר כיצד התייחסו אליהם כ"עובדי השטן".

בספרו של אלכסנדר פושקין, המסע לארזורום, פוגש המספר חייל יזידי בצבא הרוסי ושואל אותו על מנהגי דתו.

ראו גם

• מנדעים
• אשורים

קישורים חיצוניים

• אתר מידע על היזידים (באנגלית)
• ערך על היזידים ב"אנציקלופדיה אירניקה" (באנגלית)
• ג'קי חוגי, מיהם היזידים, קורבנות הטבח ההמוני שמבצע דאעש?
• עידן בריר, "עם בסכנת הכחדה", אתר nrg מעריב, 17.8.2007.
• Who Are the Yazidis, the Ancient, Persecuted Religious Minority Struggling to Survive in Iraq?.
• (פורום יזידי בשפה הערבית)
• : אל-איזידיה: חקאיק וח'פאיא ואסאטיר, מאת החוקר העיראקי זֻהיר כאט'ם עבוד
• השמדת היזידים בעיראק באתר הוועד למאבק ברצח עם
• עדכונים שוטפים על רצח העם היזידי באתר הוועד למאבק ברצח עם
• צור שיזף, מושמדים: צור שיזף בעקבות היזידים הנעלמים, באתר הארץ, 7 בינואר 2015
• צור שיזף, אסונם של היזידים, כתבה למבט שני של הערוץ ה-1, באתר צור שיזף 20 בפברואר 2015
• שנתיים לנסיון של דאע"ש לבצע רצח עם ביזידים בעירק, דבר ראשון, 3 באוגוסט 2016