תרומת הדשן

תרומת הדשן היא מצווה שמתבצעת על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על מזבח העולה משריפת הקרבנות הראשונים חולקים האם לוקחים מאפר בשר הקרבנות או אפר עצי ההסקה. הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן מונח על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד, וזמנה הוא מדי יום ביומו, לרוב בסמוך לעלות השחר. החיוב לקיים מצווה זו הוא כאשר בית המקדש קיים.

מקור המצווה

מקור המצווה בספר ויקרא, בתחילת פרשת צו:

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר

— ספר ויקרא, פרק ו', פסוקים ב'–ד'

מה סיבת הטבילה לפני ההגרלה על תרומת הדשן?

מאחר וכניסה לעזרה לצורך עבודה מחייבת טבילה, כפי שמסביר התוספות יום טוב במשנתינו כי האיסור להיכנס ללא טבילה לעזרה מפורט במשניות יומא פרק ג-ג: "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול"

המשתתפים בפיס טבלו במקווה כבר לפני ההגרלה על מנת להיות טבולים שהם עומדים בשטח העזרה. והם אמורים להיות בשטח העזרה משתי סיבות:

1. בעת ההגרלה הכהנים היו צריכים לעמוד בחצי בית המוקד שהיה קדוש בקדושת העזרה. כהסבר ה"מקדש דוד" בקדשים סימן לב.
2. גם לאחר שהיה זוכה בעבודה של תרומת הדשן, המשתתפים בהגרלה נכנסו לעזרה בשתי קבוצות עם אבוקות בידיהם לאחר הפיס על מנת לקיים את "בילוש העזרה" כפי שהמשנה מפרטת בהמשך פרק א משנה ג. ולכן הם חייבים להיות טבולים.

המשנה לא מפרטת היכן טבלו. אולם מאחר והכוהנים ישנו בלילה בבית המוקד, וכל שערי המקדש היו סגורים בלילה, ולא הייתה להם גישה למקוואות אחרים שהיו במקדש לכן מן הסתם שטבלו בבית הטבילה ההולכת תחת הבירה.

ולכן חייבים להגיד כי המקווה היחיד שהיה קרוב לבית המוקד הוא המקווה ששם היה טובל הכהן שנטמא בטומאת קרי, שלמדנו עליו בפרק א משנה א  :"יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה", והייתה גישה למקווה מלשכת בית המוקד דרך מנהרה תת קרקעית הממוקמת תחת לבית המקדש. ככל הנראה שם טבלו הכהנים שרצו להשתתף בהגרלה על תרומת הדשן.

מדוע כולם טובלים אם רק אחד מקיים את עבודת תרומת הדשן?

מלשון המשנה משמע כי האיסור להיכנס לעזרה ללא טבילה זה רק אדם הנכנס לצורך עבודה, אם כך מדוע חייבו את כל המשתתפים בפיס לטבול, הרי רק אדם אחד זכה בתרומת הדשן ורק הוא עושה עבודה? והרי פעולת "בילוש העזרה" לא נחשבת לעבודה?

ואכן הרא"ש בתמיד כח. לכאורה סובר כי הנכנסים לעזרה שלא לצורך עבודה לא צריכים לטבול ואם כן מדוע כאן הם טובלים? אלא מנמק הרא"ש כי לאחר ההגרלה יוכל הזוכה בפיס בתרומת הדשן לגשת מידית לבצע את ה"עבודה" של תרומת הדשן כשהוא כבר טבול ולכן כולם לפני ההגרלה כבר טובלים. וזה לשונו: " כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודתו. אי נמי מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכנוס לעזרה ללא טבילה".

"מקדש דוד" מקשה על הרא"ש:" וקשה טובא תיפוק ליה דמשום הפיס עצמו טעון טבילה, דהפיס צריך להיות בעזרה כדאמרינן ביומא (כ"ה א) משום בית אלוקים נהלך ברגש, א"כ ע"כ צריך לטבול קודם הפיס דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה"

פירוט המצווה

על הכהן ללבוש בגדי כהונה, שהם - לדעת חלק מן הראשונים - פחותים בחשיבותם מבגדי הכהונה הרגילים. אחר כך עליו לקדש את ידיו ואת רגליו, ליטול מחתת כסף הממוקם בפינה המערבית של הכבש, לעלות בכבש העולה אל המזבח, לחפור בעזרת המחתה בערימת האפר שהצטברה על המזבח כדי לקחת אפר נקי הרמב"ם כותב שלוקחים גחלים, ללא שאריות קרבנות שטרם נשרפו כליל, לחתות אפר וגחלים אל תוך המחתה, לרדת חזרה אל העזרה, לפנות שמאלה לכיוון מזרח העזרה, לפסוע כעשר אמות צפונה של הכבש ולרוקן את האפר שבמחתה על רצפת העזרה, במרחק שלושה טפחים מן הכבש ולקיים את מצוות התורה :"ושמו אצל המזבח".

רק לאחר תרומת הדשן, עולים הכוהנים האחרים אל המזבח, מסלקים למקום אחד את כל האפר והגחלים שהצטברו בעבודת הקרבנות של יום האתמול, ומתחילים לארגן את המזבח לעבודת היום החדש. כאשר הצטברה כמות גדולה של אפר על המזבח, היו מפנים אותה - לאחר תרומת הדשן - למקום מיוחד מחוץ למחנה.

ובנוסף: (ילקוט מעם לועז ספר ויקרא פרשת צו עמוד נ"ז) ואחד הנסים שנעשו בבית המקדש שהאפר שהיו מרימים מן המזבח ושמים במקום זה, היה נבלע במקומו, ולא היה ניכר מבחוץ.

בימי חול היו מבצעים את תרומת הדשן סמוך לעלות השחר. בימי כיפורים היו עושים זאת מיד אחר חצות הלילה, ובשאר החגים היו עושים זאת לאחר שעבר השליש הראשון של הלילה.

קביעת הכהן התורם

ערך מורחב – פיס (בית המקדש)

בתחילה לא הייתה קביעות בזכות תרומת הדשן, וכל כהן שרצה יכול היה לקיים מצווה זו. הנוהג היה, שאם היו מספר כהנים חפצים במצווה, הם היו רצים אל המזבח, והכהן הקודם את חברו בשיעור ארבע אמות - זכה במצווה. לאחר שפעם אירע שדחף אחד הכהנים את חברו תוך כדי הריצה, והלה נפל ונשברה רגלו, תיקנו בית הדין של הכהנים, שזכות המצווה תיקבע בהגרלה (בלשון המשנה: "פייס").

לאחר קביעה זו נוצר חשש שמא לא יבוא איש לקיים את המצווה, מאחר שהסיכויים לזכות בהגרלה זו אינם רבים. הוחלט אפוא, שמי שיזכה במצוות תרומת הדשן, יזכה אף בעבודת סידור המזבח ("סידור המערכה הגדולה") ובמצוות הולכת שני בולי עץ מלשכת העצים אל המזבח.

קישורים חיצוניים

• הטיפול בפסולת אף הוא מצווה - על מצוות תרומת הדשן, באתר לימוד תרי"ג המצוות
• על מצוות תרומת הדשן מאת נחמה לייבוביץ
• בית הדשן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"