פרשת ארטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:21, 22 באוגוסט 2016

פרשת אָרָטֶן (או מקרה אָרָטֶן; נכתב גם אראטין, אראטען; בלועזית: Araten) היא פרשת התנצרותה של נערה יהודייה ממשפחה מבוססת שהשתייכה לחסידות גור מהעיר קרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, שזיעזעה את הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20.

בשנת 1900 עזבה מיכָלינה אָרָטֶן בת ה-13 (ילידת 1886), בתם הבכורה של צביה וישראל ארטן, את ביתה, עברה למנזר פולני ומאוחר יותר התנצרה. ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה למען מאהב פולני. לעומת זאת, גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי המשרתת הפולנייה של המשפחה.

האב ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר פרנץ יוזף בניסיון להיעזר בסמכותו, ללא הצלחה.

הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.^[1] מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל החרדים.^[2] הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "בית יעקב" בראשות שרה שנירר.

לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו בישראל, וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות. נפטרה בשנת 1969.

הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה. הספר ראה אור במקור באנגלית (Michalina: daughter of Israel, ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת 1989 יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, אביבה סרנה-סגל (ירושלים: ראובן מס).

לפי הערכות, הפרשה שימשה מקור השראה לנובלה של ש"י עגנון "תהִלה".^[3]

בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות בפתח תקוה שהיו בבעלותו של אברהם ברוך ארטן (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ תרצ"ב (1932).

קישורים חיצוניים

סקירת הפרשה בעיתונות העברית של התקופה:

בתפוצות ישראל, הצפירה, 15 בפברואר 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 28 בפברואר 1900
נפוּצות יהודה: קראקא; לבוב, המגיד, 1 במרץ 1900
בחו"ל, הצפירה, 6 במרץ 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 9 במרץ 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 15 במרץ 1900
זבדי, בחוץ לארצנו: מכתבים מווינא, המליץ, 26 באפריל 1900
נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 3 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 4 במאי 1900
בחוץ לארצנו, המליץ, 6 במאי 1900
בחוץ לארצנו: לבוב (גאליציא), המליץ, 14 במאי 1900
חדשות בישראל, הצבי, 17 במאי 1900
על המצפה, קול מחזיקי הדת, 18 במאי 1900
מאיר הארטיגר, מכתבים מרומניא: קולודזובקא: מכתב ישראל אראטין, הצפירה, 7 ביוני 1900
בחו"ל, הצפירה, 20 בספטמבר 1900: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
בחוץ לארצנו, המליץ, 8 באפריל 1901

ובעיתונות היהודית הגרמנית:

Der Fall Araten, Die Welt, 16 (19.4.1900), S. 6
Vereinsnachrichten: Wien, Die Welt, 22 (1.6.1900), S. 11.
Der Fall Araten, Die Welt, 23 (8.6.1900), S. 7-8.
Wien, Im deutschen Reich, 10 (Oktober 1900), S. 542.
Krakau, Die Welt, 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)

הערות שוליים

^ ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.
^ ראו לדוגמה: שמעון מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.
^ רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.

[1] ראו נפוּצות יהודה: קראקא, המגיד, 29 בנובמבר 1900.

[2] ראו לדוגמה: שמעון מנחם לזר, יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות), המגיד, 1 במרץ 1900; משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.

[3] רחל מנקין, בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה", באתר הארץ, 25 ביוני 2003.

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 האב ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר [[פרנץ יוזף]] בניסיון להיעזר בסמכותו, ללא הצלחה.
-הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל ה[[חרדים]].{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון ‏מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
+הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן או מתנצרות.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל ה[[חרדים]].{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
 לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו ב[[ישראל]], וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות. נפטרה בשנת [[1969]].