ולדימיר פניאקוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:28, 13 בספטמבר 2016

תבנית:חייל לויטננט קולונל ולדימיר פניאקוב (Vladimir Peniakoff, ‏ 30 במרץ 1897 - 15 במאי 1951) הידוע בכינוי "פופסקי" היה מפקד ומייסד צבאו הפרטי של פופסקי וקצין בצבא הבריטי.

פניאקוב נולד בבלגיה להורים ממוצא רוסי. הוריו היגרו מרוסיה בשנת 1894. אביו היה מדען וממציא, שפיתח שיטות להפקת אלומיניום מבוקסיט, והקים מספר מפעלים שיישמו שיטות אלו. פניאקוב היה האמצעי מבין 3 אחים. בשנת 1914 למד באוניברסיטת קיימברידג' ולפי תיאורו בספרו "צבאו הפרטי של פופסקי", "מעולם לא היו לי פחות משלושה מורים פרטיים שדחפו מידע למוחי היקר". בתחילה הביע פניאקוב התנגדות מצפונית למלחמת העולם הראשונה, אך שינה את דעתו עד לתום לימודיו. פניאקוב העדיף להתגייס כטוראי לצבא הצרפתי מאשר לעבור את תהליך ההכשרה הארוך בצבא הבריטי. לכן, התגייס לארטילריה הצרפתית, שם גם נפצע במהלך הקרבות ושוחרר לאחר הפסקת האש. לאחר המלחמה למד באוניברסיטת גרנובל והוסמך כמהנדס חשמל.

בשנת 1924 היגר למצרים ועבד שם כמהנדס עבור חברה שייצרה סוכר. בתקופה זו נישא ונולדו לו שתי בנות. במצרים למד לטוס, להפליג ולנווט ברחבי המדבר. פניאקוב התקבל כעמית בחברה הגאוגרפית המלכותית. פניאקוב נודע כפוליגלוט ושלט באנגלית, רוסית, גרמנית, איטלקית, צרפתית וערבית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניסה פניאקוב להשתלב בכל זרועות הצבא הבריטי אך נדחה מכיוון שהיה אזרח של מדינה נייטרלית. מאוחר יותר, עם התקדמות המלחמה באירופה, גויס לצבא הבריטי. באוקטובר 1940 מונה כסגן משנה בכוח הערבי הלובי, התגרש מאשתו ושלח את משפחתו לדרום אפריקה. בנובמבר 1942 הוענק לו אות הצלב הצבאי, ובאפריל 1945 עוטר באות השירות המצוין. ב 1947 התקבל כקצין חבר במסדר הכתר הבלגי, והוענק לו צלב המלחמה. ב 1948 התחתן בשנית.

מעט לאחר צאתו לאור של ספרו, "צבאו הפרטי של פופסקי", שהפך רב מכר, אובחן גידול ממאיר בראשו והוא נפטר ב 15 במאי 1951.

לקריאה נוספת

ולדימיר פניאקוב, צבאו הפרטי של פופסקי, הוצאת מערכות, 1985.

@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 [[לויטננט קולונל]] '''ולדימיר פניאקוב''' ('''Vladimir Peniakoff''', {{כ}} [[30 במרץ]] 1897 - [[15 במאי]] [[1951]]) הידוע בכינוי "פופסקי" היה מפקד ומייסד [[צבאו הפרטי של פופסקי]] וקצין [[הצבא הבריטי|בצבא הבריטי]].
-פניאקוב נולד ב[[בלגיה]] להורים ממוצא [[רוסיה|רוסי]]. הוריו היגרו מרוסיה בשנת 1894. אביו היה מדען וממציא, שפיתח שיטות להפקת אלומינים מ[[בוקסיט]], והקים מספר מפעלים שיישמו שיטות אלו. פניאקוב היה האמצעי מבין 3 אחים. בשנת 1914 למד ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] ולפי תיאורו בספרו "צבאו הפרטי של פופסקי", "מעולם לא היו לי פחות משלושה מורים פרטיים שדחפו מידע למוחי היקר". בתחילה הביע פניאקוב התנגדות מצפונית ל[[מלחמת העולם הראשונה]], אך שינה את דעתו עד לתום לימודיו. פניאקוב העדיף להתגייס כטוראי לצבא הצרפתי מאשר לעבור את תהליך ההכשרה הארוך בצבא הבריטי. לכן, התגייס ל[[ארטילריה]] הצרפתית, שם גם נפצע במהלך הקרבות ושוחרר לאחר הפסקת האש. לאחר המלחמה למד באוניברסיטת [[גרנובל]] והוסמך כמהנדס חשמל.
+פניאקוב נולד ב[[בלגיה]] להורים ממוצא [[רוסיה|רוסי]]. הוריו היגרו מרוסיה בשנת 1894. אביו היה מדען וממציא, שפיתח שיטות להפקת אלומיניום מ[[בוקסיט]], והקים מספר מפעלים שיישמו שיטות אלו. פניאקוב היה האמצעי מבין 3 אחים. בשנת 1914 למד ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] ולפי תיאורו בספרו "צבאו הפרטי של פופסקי", "מעולם לא היו לי פחות משלושה מורים פרטיים שדחפו מידע למוחי היקר". בתחילה הביע פניאקוב התנגדות מצפונית ל[[מלחמת העולם הראשונה]], אך שינה את דעתו עד לתום לימודיו. פניאקוב העדיף להתגייס כטוראי לצבא הצרפתי מאשר לעבור את תהליך ההכשרה הארוך בצבא הבריטי. לכן, התגייס ל[[ארטילריה]] הצרפתית, שם גם נפצע במהלך הקרבות ושוחרר לאחר הפסקת האש. לאחר המלחמה למד באוניברסיטת [[גרנובל]] והוסמך כמהנדס חשמל.
 בשנת 1924 היגר ל[[מצרים]] ועבד שם כ[[מהנדס]] עבור חברה שייצרה [[סוכר]]. בתקופה זו נישא ונולדו לו שתי בנות. במצרים למד לטוס, להפליג ולנווט ברחבי המדבר. פניאקוב התקבל כעמית בחברה הגאוגרפית המלכותית. פניאקוב נודע כ[[פוליגלוט]] ושלט ב[[אנגלית]], [[רוסית]], [[גרמנית]], [[איטלקית]], [[צרפתית]] ו[[ערבית]].