ארמון טופקאפי

ארמון טופקאפי
Topkapı

מידע כללי
סוג	בבנייה, ארמון, אטרקציה תיירותית, מוזיאון
מיקום	Eminönü
מדינה	טורקיה
בעלים	טורקיה
מייסדים	מהמט השני
מפעיל	Directorate of National Palaces
מבקרים בשנה	1,932,726 (נכון ל־2017)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1460
תאריך פתיחה רשמי	1460
אדריכל	מהמט השני
סגנון אדריכלי	אדריכלות עות'מאנית
קואורדינטות	41°00′47″N 28°59′02″E
https://www.millisaraylar.gov.tr/en/palaces/topkapi-palace האתר הרשמי
(למפת איסטנבול מוגדלת)   ארמון טופקאפי (למפת איסטנבול רגילה)   ארמון טופקאפי

ארמון טופקאפי

מודל של ארמון טופקאפי בנקודת סראגליו

החצר הרביעית - מבט אל פאביליון הקפה של הסולטאן.

גני הארמון

כלי אוכל מוזהבים אשר שימשו את הסולטאן - מוצגים במטבחי ארמון טופקאפי.

ארמון טופקאפי (בטורקית: Topkapı Sarayı - "ארמון שער התותח") ממוקם בעיר העתיקה, בצידה האירופי של איסטנבול. הארמון היה מבנה המגורים הרשמי של הסולטאנים העות'מאנים והמרכז האדמיניסטרטיבי של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1465 - 1853. הארמון שוכן בנקודת סראגליו (רצועת אדמה) בין קרן הזהב וים השיש, לגדת מצר הבוספורוס.

בניית הארמון

הארמון נבנה במצוות הסולטאן מהמט השני בין השנים 1459 ו-1465. הארמון מורכב ממספר רב של מבנים קטנים המוקפים על ידי ארבע חצרות. הארמון נקרא "טופקאפי" - "שער התותח" - בשל מיקומו ליד שער באותו שם הפונה אל הבוספורוס.

בתקופת השיא התגוררו במתחם הארמון כ-4,000 נפש פרט למשפחת המלוכה.

מבנה הארמון

המתחם מחולק לארבעה מתחמים, מהציבורי לפרטי.

החצר הראשונה

החצר הראשונה קרויה Alay Meydanı, היא החצר הגדולה ביותר ותופסת את כל שטח סראגליו. החצר מוקפת חומה וניתן להיכנס אליה דרך השער הראשי של הארמון - "השער הקיסרי" (Bab-ı Hümayun). בחצר נמצאת המטבעה המלכותית (הוקמה בשנת 1727), כנסיית איה אירנה שהפכה למחסן הנשק של הסולטאן, המוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול וגנים נרחבים. "שער קבלת הפנים" (Babüsselam או Orta Kapı) מקשר בין החצר הראשונה לשנייה.

רק הסולטאן עצמו היה רשאי להיכנס בשער זה ברכיבה. חיילי היניצ'רים שעמדו בשער קבלת הפנים, מנעו כניסה רכובה על גבי בהמות רכיבה מהחצר הראשונה לשנייה ואף הגבילו נשיאת נשק.

החצר השנייה

החצר השנייה (Divan Meydanı) כוללת את בית החולים המלכותי, המאפייה והמטבחים המלכותיים בדרום החצר, האורוות, ומגורי היניצ'רים. מחצר זו יש גישה אל ההרמון המלכותי בצפונה.

בתקופת הסולטנות, נכנסו לחצר זו רק פקידים וקצינים רמי דרג ועובדי הארמון. כאן קיבלת הסולטאן את העותרים אליו וניהל משפטים.

"שער הרוגע" (Bab-üs Saâdet) הוביל מהחצר השנייה לחצר השלישית.

החצר השלישית

נמצאת בלב המתחם ונקראת הארמון הפנימי (Enderûn Avlusu), בה נמצא בית האוצר של הממלכה, ספריית אהמט השלישי, חדר השרים (Has Oda), בה התייעץ הסולטאן עם שריו וכן בית הספר של הנסיכים. הכניסה לחצר זו הייתה אסורה לזרים.

מחצר זו הוביל שער אל החצר הרביעית, חצרו הפרטית של הסולטאן.

החצר הרביעית

בחצר הרביעית נמצאים הגנים הפרטיים של הסולטאן וכן מספר "קיוסקים" köşk - ביתנים המשמשים למטרות שונות, כגון חדר הכתר (Arz Odası) בו פגש הסולטאן את הפונים אליו (נבנה על ידי מורט הרביעי), בית שתיית הקפה המלכותי, וכן חדר ברית המילה - בה נהגו לעשות לילדי הסולטאן ברית מילה.

בנוסף, נמצאים בחצר מגורי הסולטאן וההרמון.

מבנים נוספים בארמון

בארמון נמצאים גם "מגדל הצדק" - פאביליון בו נשמרים שרידים של הנביא מוחמד והחליפים הראשונים - ובהם שערות מזקנו של הנביא, וטביעת כף רגלו.

הארמון כיום

באמצע המאה ה-19 החליט הסולטאן להעביר את מקום מגוריו לארמון חדש בו ניתן להתקין את החידושים של התקופה - חשמל, מים זורמים וטלפון. בשנת 1853 עבר מקום מגורי הסולטאן ומרכז האדמיניסטרציה של האימפריה העות'מאנית לארמון דולמאבהצ'ה.

כיום משמש ארמון טופקאפי כמוזיאון, והוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באיסטנבול.

השוואה לארמונות מלכותיים אחרים

בהשוואה לארמונות ששימשו את משפחות המלוכה בארצות אחרות, כגון ארמון שנברון וארמון ורסיי, ארמון טופקאפי שונה מהם בשל גודלו הקטן הבא לידי ביטוי במבניו החד קומתיים וחדריו הקטנים, וזאת על אף היות האימפריה העות'מאנית גדולה ועשירה. הסיבה לכך הוא שהארמון נבנה בתקופה מוקדמת יותר מהארמונות האחרים, כבר באמצע המאה ה-15.

הבדל נוסף הוא סגנונו המזרחי של הארמון, בניגוד לארמונות האירופאים.

ראו גם

• ארמון דולמאבהצ'ה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמון טופקאפי בוויקישיתוף

• מידע על הארמון - אתר אוניברסיטת בילקנט
• תצלומי הארמון