החרצופים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Omer aricha (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד |
|||
שורה 49: | שורה 49: | ||
== רשימת חרצופים == |
== רשימת חרצופים == |
||
===אנשי הימין וממשלת נתניהו=== |
|||
===חברי קואליציה=== |
|||
* [[בנימין נתניהו]] – [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] במשך רוב התוכנית. מוצג כשקרן, הססן וכנוע לאשתו שרה. |
* [[בנימין נתניהו]] – [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] במשך רוב התוכנית. מוצג כשקרן, הססן וכנוע לאשתו שרה. |
גרסה מ־17:58, 9 באוקטובר 2016
תבנית:סדרת טלוויזיה החרצופים (הלחם בסיסים בין המילים "חצופים" ו"פרצופים"[דרוש מקור]) היא תוכנית סאטירה פוליטית ישראלית ששודרה בערוץ 2 על ידי הזכיינית טלעד, בין השנים 1996 - 2001.
התוכנית נוצרה על ידי אפרים סידון בהתבסס על פורמט תוכנית הסאטירה הבריטית "Spitting Image" שהציגה בובות קצף קריקטוריות בדמות הפוליטיקאים שלהם הבובות לעגו. את הדיבוב לבובות ואת חיקויי הפוליטיקאים ביצעו טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון ועוד מדבבים.
התוכנית נחשבת לתוכנית סאטירה חריפה, וכללה מערכונים עם הבובות וכוכבי אורח ופרודיות סאטיריות-פוליטיות על שירים מוכרים. החרצופים כיוונה את חציה אל פוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית. ב-2000 עם סיום כהונתו של עזר ויצמן כנשיא הסתיימה התוכנית. ב-5 בפברואר 2001, יום לפני הבחירות הישירות לראשות הממשלה, שודר פרק מיוחד.
רשימת חרצופים
אנשי הימין וממשלת נתניהו
- בנימין נתניהו – ראש הממשלה במשך רוב התוכנית. מוצג כשקרן, הססן וכנוע לאשתו שרה.
- דוד לוי – שר החוץ. בכיין, טיפש ומתפטר כל הזמן.
- רפאל איתן – אדם לוחמני ורפה שכל. נוטה לכחכח בגרון הרבה.
- דן מרידור – פוליטיקאי הססן ופחדן, בעל חתולה בשם "מיצי". נוטה להיעלם בזמן שקורא לחתולה. קיימת סברה שדמות "החרצוף הנעלם" והצגתו של מרידור כשקוף וחסר חוט-שדרה סייעה בחיסול הקריירה הפוליטית של מרידור[1].
- יעקב נאמן – מוצג כמי שמנהל מדיניות קפיטליסטית תקיפה ועושק את העניים, אוהב לקרוא לאנשים "פצצות".
- יצחק מרדכי – שר ביטחון שכל מטרתו היא לנקום באנשים שלא מינו אותו לרמטכ"ל. מדבר על עצמו בגוף שלישי.
- אריאל שרון – אוהב לאכול, מוכן לעשות הכול בשביל תפקיד בממשלה, לא מחבב ערבים ומנסה לשכנע שהוא לא רמאי.
- זאב בנימין בגין – לא מחבב את נתניהו, מדבר בערגה על האצ"ל.
- נתן שרנסקי – עולה רוסי, אוהב שחמט. לא מכיר מנהגים ישראליים.
- לימור לבנת – גברית, מתייחסים אליה בלשון זכר. בפעמים אחרות מוצגת כמאהבת של נתניהו.
- אביגדור קהלני – טיפש שלא עומד על שלו.
- אהוד אולמרט – בריון, ימני קיצוני, אלים.
- אביגדור ליברמן ("ולדימיר") – אדם פראי ולא יציב.
- אריה דרעי – פושע, גנב, קורא לכולם "רפי" (כמו מדבר למראיין רפי רשף). לאחר היכנסו לכלא, בכל פעם שאמר "זכאי" התחילו צעקות של "הוא זכאי!" ולפני זה כאשר היה שומע את המילה משפט היה הופך לסנילי.
- עובדיה יוסף – אוהב לקלל, קשור לדרעי.
- רוני מילוא – די ג'יי שקשור לעירו, תל אביב.
- שאול יהלום - מסרב להגיד "מדינה פלסטינית". מדבר במבטא יידי כבד.
חברי אופוזיציה
- אהוד ברק – ראש האופוזיציה. מנסה להתרומם בסקרים ככל יכולתו. לאחר שנבחר לראשות הממשלה הוצג כראש ממשלה כושל ומאכזב המתגאה ומתהדר באומץ לב.
- חיים רמון ("חיימון") – בהתחלה יריב של אהוד ברק, אך בהמשך חבר שלו שמסכים לכל מה שהוא אומר. מנסה לעזור לו להתרומם בסקרים. בתקופת ברק כראש ממשלה, הופך ל"פרס ציידים" שתלוי מעל ראשו של ברק ומסכים איתו.
- שמעון פרס – בזמן העונה הראשונה של התוכנית היה פרס ראש הממשלה והוצג כראש ממשלה מנותק המתעלם מגל פיגועי הטרור של אותה תקופה. לאחר הפסדו בבחירות הוצג כזקן המציק לאהוד ברק ומנסה לדרוש השפעה.
- יצחק רבין – למרות שנרצח לפני תקופת התוכנית, הופיע פעם אחת בתור מלאך בגן עדן. מדבר בקול עמוק, עם הפסקה בין מילה למילה. נוטה לזייף כששר את שיר לשלום.
- יוסי שריד – שקט, חושב שהוא שנון. נוטה לשוחח עם יאסר ערפאת.
- שולמית אלוני – צעקנית על כל דבר.
- יוסף לפיד- שונא חרדים ומסתובב עם בנו, יאיר. ראשו מעוצב כמו דג אבו נפחא.
- יוסי ביילין- חנון, עוזר לשמעון פרס.
- אברהם בייגה שוחט- שמן מאוד, לוקח כספים מהאזרחים.
- שלמה בן עמי- מדבר בשפה גבוהה במיוחד, ונוטה להשתמש במילה "פרטיקולרי".
- מתן וילנאי - הוצג כ"בלוק" שמדבר לאט, וכשר תרבות וספורט שלא מבין כלום בנושאים אלה.
- אמנון ליפקין-שחק - מדבר בלחש ומוצג כחלש אופי. נוהג להחליף את האות אל"ף באות ה"י.
- אחרים: שאול מופז, יצחק לוי, צחי הנגבי, משה שחל, דליה איציק, בנימין בן אליעזר, אחמד טיבי, עמרם מצנע, אברהם בורג.
פוליטיקאים זרים
- ביל קלינטון – מסתייג מנתניהו ומשקריו. רוצה לזכות בפרס נובל
- יאסר ערפאת – מתבטא בצורה מתסיסה, רודף שמלות ומגמגם. עם זאת, החרצוף הפך את האויב המר לבובה חביבה ולחרצוף האהוב ביותר[2].
- חאפז אל-אסד - זקן סנילי שמוציא את כולם לרצוח את כולם.
- סדאם חוסיין
- חוסני מובארכ
אנשי ציבור
- עזר ויצמן (נשיא המדינה באותה תקופה) – אדם עממי שנוטה לדבר על עברו כטייס, ללעוג לאנשים, לספר בדיחות ולתת צ'פחות לאנשים. החיקוי עורר כעס בסביבת ויצמן, שסבר שבתור נשיא מדינה אין ללעוג לו.
- יעקב אילון ("יעקב מלון") - מוצג כאיש תקשורת צהוב ורודף סנסציות. הבובה ייצגה את התקשורת ככלל ולא רק את איילון עצמו.
- אביב גפן
- דן שילון
- יגאל שילון ("יגאל פילון")
- מיקי חיימוביץ' ("קיקי השדרנית")
- אורלי ויינרמן ("אוראלי וגינרמן")
- שמעון שבס
- רוז'ה הספר
- מנחם גולן
- שלמה שרף ("שלמה פרש")
- מודי בר-און
חיות
- משפחת החרג'וקים הגרה מתחת לכיור במטבח של שרה נתניהו: אבא חנן, אמא לבנה, הבן נבו והבת ג'יפה. (שרה נתניהו עצמה זכתה לדמות קרטון בלבד).
- הנשר
- הסוסים מוצגים כאנשי מפד"ל
- זוהיר שבלול (שבלול שהוצג כזוהיר בהלול)
- טווס (שהוצג כיצחק מודעי)
- חזיר (שהוצג כרפי גינת)
צוות התוכנית
- מפיקים: אולפני מימד.
- יוצר התוכנית וממציא השם "חרצופים" הוא הבמאי ועורך התוכן אבי כהן, שהיה העורך הראשי במשך חמש שנים.
- כותבים: אפרים סידון, עופר קניספל, חגי לפיד וטל גלעד.
- חקיינים: טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון, חנן לדרמן, צליל בירן, אברי גלעד, יואב צפיר, דור צויגנבום, פיני קידרון ועוד.
- מנהל מוזיקלי, מעבד ומלחין: צליל בירן
- מעצבי בובות: צחי פרבר, שי צ'רקה, דוד פולונסקי, מיכאל נזאריאן, מריה גורביץ', אלה קולסניק, איציק יהב ואילנה יהב.
- מפעיל בובות ראשי: אילן סביר.
קישורים חיצוניים
- החרצופים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יואב רוזן, ראיון עם יוצרי הבובות, איציק ואילנה יהב, באתר חיל האוויר הישראלי
- תבנית:Imdb title
- שלומית לן, בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
הערות שוליים
- ^ שלומית לן, בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
- ^ שלומית לן, בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997