קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכנתי את שם המג"ד שנהרג.
שורה 248: שורה 248:
במהלך יום ה-8 באוקטובר לא הותקפה חטיבה 7 בעמדותיה שמצפון לקוניטרה, אך בבוקר ה-9 באוקטובר הונחתה עליה ההתקפה הסורית החזקה מכולן. השתתפו בה 100 טנקי T-62 מדיוויזיית השריון ה-3, שטרם השתתפה בלחימה, בתוספת 70 טנקים של כוח אסד. מולם ניצבו רק כ-30 טנקים של החטיבה (מתוך כ-43 טנקים כשירים שנותרו בה).
במהלך יום ה-8 באוקטובר לא הותקפה חטיבה 7 בעמדותיה שמצפון לקוניטרה, אך בבוקר ה-9 באוקטובר הונחתה עליה ההתקפה הסורית החזקה מכולן. השתתפו בה 100 טנקי T-62 מדיוויזיית השריון ה-3, שטרם השתתפה בלחימה, בתוספת 70 טנקים של כוח אסד. מולם ניצבו רק כ-30 טנקים של החטיבה (מתוך כ-43 טנקים כשירים שנותרו בה).


כבר בלילה ספגה חטיבה 7 אבידות בטנקים מירי של גדוד קומנדו סורי, שחדר לרמה מצפון לעמק הבכא. בבוקר ריכז מפקד החטיבה את כוחותיו מול העמק ובשטחים שולטים סביבו. התקפת הטנקים הסורית החלה בחיפוי הפגזה כבדה ביותר. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול שלהם הצליח לנוע לתוך העמק. בלחץ של אבידות שנגרמו להם וההפגזה הסורית הכבדה התחולל אי סדר בטנקי החטיבה הנותרים והם נסוגו לאחור מן השטחים השולטים על העמק, תוך שהסורים מתקדמים. מפקד החטיבה הורה לאחד ממפקדי הגדודים שלו לנוע עם כוחו הנותר לתגבר את החטיבה באגף הצפוני של העמק, אך לאחר זמן קצר נפגע המג"ד מטנק סורי ונהרג.
כבר בלילה ספגה חטיבה 7 אבידות בטנקים מירי של גדוד קומנדו סורי, שחדר לרמה מצפון לעמק הבכא. בבוקר ריכז מפקד החטיבה את כוחותיו מול העמק ובשטחים שולטים סביבו. התקפת הטנקים הסורית החלה בחיפוי הפגזה כבדה ביותר. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול שלהם הצליח לנוע לתוך העמק. בלחץ של אבידות שנגרמו להם וההפגזה הסורית הכבדה התחולל אי סדר בטנקי החטיבה הנותרים והם נסוגו לאחור מן השטחים השולטים על העמק, תוך שהסורים מתקדמים. מפקד החטיבה הורה למשולם רטס, מג"ד 71, לנוע עם כוחו הנותר לתגבר את החטיבה באגף הצפוני של העמק, אך לאחר זמן קצר נפגע המג"ד, משולם רטס, מטנק סורי ונהרג.


בשלב זה הגיעו כל כוחות החטיבה הנותרים עד משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז לגזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקודו של מפקד גדוד השריון האחרון בגזרה (סגן אלוף [[אביגדור קהלני]]). קהלני הצליח להניע את הטנקים הנותרים קדימה והוביל אותם לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא. באותה עת גם הצטרפה לחטיבה תגבורת של 11 טנקי מילואים ששלחה אוגדה 36. בלחימה בטווחים קצרים הדפו הטנקים הישראלים את ההתקפה הסורית תוך השמדת עשרות טנקי אויב.
בשלב זה הגיעו כל כוחות החטיבה הנותרים עד משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז לגזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקודו של מפקד גדוד השריון האחרון בגזרה (סגן אלוף [[אביגדור קהלני]]). קהלני הצליח להניע את הטנקים הנותרים קדימה והוביל אותם לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא. באותה עת גם הצטרפה לחטיבה תגבורת של 11 טנקי מילואים ששלחה אוגדה 36. בלחימה בטווחים קצרים הדפו הטנקים הישראלים את ההתקפה הסורית תוך השמדת עשרות טנקי אויב.

גרסה מ־17:07, 12 באוקטובר 2016


שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי

פרמטרים [ שם הסכסוך, צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ ראש מדינה שני, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
טנקים סורים שנפגעו ליד עין זיוון
טנקים סורים שנפגעו ליד עין זיוון
טנקים סורים שנפגעו ליד עין זיוון
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכי הסכסוך 6 באוקטובר 1973 – 10 באוקטובר 1973 (5 ימים)
קרב אחרי קרב ההבקעה לסוריה ב-11 באוקטובר
מקום רמת הגולן
תוצאה ניצחון טקטי ישראלי, ללא הכרעה של המערכה בחזית הצפון
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

סוריהסוריה סוריה

מפקדים
כוחות

2 דיוויזיות שריון, 3 דיוויזיות חיל רגלים ובהן 60,000 חיילים, 1,400 טנקים ו-800 תותחים

תרשים כללי של המערכה
תרשים כללי של המערכה

קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים נערכו בחמשת ימי המלחמה הראשונים, מה-6 באוקטובר 1973 ועד ה-10 בו. במהלכם בלמו שלוש אוגדות שריון של צה"ל את הצבא הסורי, שחדר לרמת הגולן וכבש חלק ממנה, ובהתקפת נגד שבו והשתלטו על כל שטח רמת הגולן, למעט מוצב החרמון.

סדר הכוחות של צבא סוריה וצה"ל

הצבא הסורי

ערך מורחב – הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים
T-55 הטנק הנפוץ ביותר בצבא הסורי במלחמה
טנק T-62 סורי פגוע באנדרטה לזכר קרב עמק הבכא.
זוג נגמ"שי BTR-152 אשר היו נפוצים בצבא הסורי. סכימת הצביעה תואמת את אחת מצורות הצביעה של הרק"מ הסורי בתקופה זו.

בסתיו 1973 היה הצבא הסורי מאורגן במסגרת של חמש דיוויזיות, אשר נטלו חלק בהתקפה על רמת הגולן: שתי דיוויזיות שריון - מס' 1 ומס' 3 ושלוש דיוויזיות חיל רגלים מוגברות (מס' 5, 7 ו-9). דיוויזיות השריון כללו 2 חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת, ואילו דיוויזיות החי"ר כללו בדרך כלל 2 חטיבות רגלים וחטיבה ממוכנת, אך לקראת המתקפה ברמת הגולן תוגברו כל אחת בחטיבת שריון עצמאית, שסופחה עליהן. חמש הדיוויזיות יחד כללו כ-1,400 טנקים, 60,000 חיילים וכ-800 תותחים. אליהן נוסף כוח משמר הרפובליקה (כוח רפעת אל-אסד), ולו חטיבה של טנקים T-62 ושני גדודי קומנדו.[2]

פירוט היחידות:[3]

הדיוויזיה המשוריינת הראשונה - אלוף משנה תאופיק ג'וני

  • החטיבה המשוריינת הרביעית
  • החטיבה המשוריינת ה-91
  • החטיבה הממוכנת ה-2
  • חטיבת הארטילריה ה-64

הדיוויזיה המשוריינת השלישית - תת-אלוף מוסטפא שרבה

  • החטיבה המשוריינת ה-20
  • החטיבה המשוריינת 65
  • החטיבה הממוכנת ה-15
  • חטיבת הארטילריה ה-13

דיוויזית חיל רגלים החמישית - תת-אלוף עלי אסלאן

  • חטיבת חיל הרגלים ה-12
  • חטיבת חיל הרגלים ה-61
  • החטיבה הממוכנת ה-132
  • חטיבת השריון ה-47 (מסופחת)

דיוויזית חיל רגלים השביעית תת-אלוף עומאר אברש (נהרג ב-8 באוקטובר והוחלף בסעיד בקרדר)

  • חטיבת חיל הרגלים ה-68
  • חטיבת חיל הרגלים ה-85
  • החטיבה הממוכנת הראשונה
  • חטיבת הארטילריה ה-70
  • חטיבת השריון ה-78 (מסופחת)

דיוויזית חיל רגלים התשיעית אלוף משנה חסן עלי טורקמאני

  • חטיבת חיל הרגלים ה-52
  • חטיבת חיל הרגלים ה-53
  • החטיבה הממוכנת ה-43
  • חטיבת הארטילריה ה-89
  • חטיבת השריון ה-51 (מסופחת)

עתודה

חיל רגלים

  • חטיבת חיל הרגלים ה-30
  • חטיבת חיל הרגלים ה-90
  • חטיבת חיל הרגלים ה-64
  • גדוד צנחנים ה-82
  • יחידת הקומנדו הראשונה
  • גדוד משמר המדבר

שריון

  • חטיבת משמר הרפובליקה
  • חטיבת השריון ה-88
  • חטיבת השריון ה-141

צה"ל

קובץ:Israeli Tank on Golan Heights - Flickr - The Central Intelligence Agency.jpg
שוט קל, בתנועה בצירי רמת הגולן
זחל"ם M3 שהיה נפוץ כרכב משוריין לסיוע כוחות הטנקים בתפקידים שונים.

עוצבות צה"ל שהשתתפו בקרבות הבלימה והתקפת הנגד היו (על פי הרכבן המקורי):

אוגדה 36 – אוגדה סדירה בפיקודו של תת אלוף רפאל איתן[4]:

  • חטיבת גולני (מפקד: אלוף משנה אמיר דרורי) – חמישה גדודי חיל רגלים סדירים ופלוגת סיור.[5]
  • אגד ארטילרי 212 (מפקד: אלוף משנה בני ארד)
חטיבות מילואים:

אוגדה 210 – אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף דן לנר:

אוגדה 146 – אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף משה פלד:[6]

במהלך ימי הקרבות נערכו איגודי כוחות חדשים על פי ההתפתחויות בשטח, והרכב החטיבות שלחמו במסגרת כל אוגדה השתנה באופן משמעותי.

תוכנית ההתקפה הסורית

ערך מורחב – מבצע משרוע 110

לפי תוכנית ההתקפה הסורית נועדו הכוחות התוקפים להשלים את כיבוש רמת הגולן בתוך 24 שעות (כדי להקדים את הגעת כוחות המילואים של צה"ל), להשמיד את כוחות צה"ל בשטחה ולהתייצב בקווי הגנה לאורך נהר הירדן או במורדות רמת הגולן. על פי תוכנית זו נועדו שלוש דיוויזיות הרגלים הסוריות שהיו פרושות לאורך הקו הסגול להבקיע את מערך ההגנה הישראלי כל אחת בגזרתה: הדיוויזיה ה-7 – בגזרה הצפונית (פתחת קוניטרה) ; הדיוויזיה ה-9 – בגזרה המרכזית (רכס חזקה, במרכז הגזרה שהוקצתה לדיוויזיה, גרם לכך שכוחותיה נועדו לנוע בשני צירים עיקריים – דרך פתחת קוניטרה בצפון הגזרה ודרך פתחת כודנה בדרומה) ; הדיוויזיה ה-5 – בגזרה הדרומית. הדיוויזיה המשוריינת ה-1 נועדה להצטרף ככוח עתודה וניצול הצלחה להתקפה בגזרה בה תסתמן הבקעה, ולסייע בהשלמת ההבקעה אם כוחות הדרג הראשון לא יצליחו בה. כוחות נ"ט סורים, שצורפו ליחידות הדרג הראשון, נועדו לסייע להם לפגוע בשריון הישראלי וליצור מתחמי הגנה בתוך השטח שייכבש.[7]

כוחות קומנדו סורים מוסקים נועדו לתקוף – יחד עם מטוסים וארטילריה סוריים - מפקדות ומתקני מודיעין ישראלים. היעד הבולט ביותר שלהם היה מוצב החרמון הישראלי, שמשימת כיבושו הוטלה על גדוד הצנחנים הסורי ה-82. לפי התוכנית המקורית הוטל על כוחות הקומנדו גם לבודד את שדה הקרב ברמה על ידי השתלטות על שלושה מגשרי הירדן – גשר בנות יעקב, גשר הפקק וגשר אריק. חלק זה בתוכנית הסורית בוטל סמוך לפני המלחמה, בעיקר בשל הצורך לתאם את ההתקפה הסורית עם זו של מצרים (ההחלטה לפתוח במתקפה בשעה 14:00 גרמה לכך שלרשות הכוחות התוקפים עמדו רק שעות אור מועטות ביום הראשון למתקפה). מאותה סיבה צומצמו גם היעדים שניתנו לכוחות הקרקע הסורים, שנועדו במקור לחבור אל כוחות הקומנדו בקו נהר הירדן. המשימה הראשונית שלהם הייתה לתפוס את קו המצוקים במורדות הגולן, ולייצב מערך הגנה על הצירים העולים לרמה, כדי לבלום שם את התקפת הנגד של כוחות העתודה הישראליים.[8]

שדה הקרב

נוף טיפוסי לרמת הגולן

הקרבות נערכו בשטח רמת הגולן. רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין נהר הירמוך מדרום והר החרמון מצפון, ממזרח לכנרת ולעמק החולה. ברמת הגולן עובר קו הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. שטח הרמה הוא כ-1,800 קילומטרים רבועים, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. החלק שבשליטת ישראל ברמת הגולן נכבש על ידיה מידי סוריה במלחמת ששת הימים והוחל עליו החוק הישראלי ב-1981 בחקיקת חוק רמת הגולן (יש המכנים זאת "סיפוח").

מבחינה גאוגרפית הרמה נתחמת על ידי נפילה של 600 מטר אל שפת הכנרת ונהר הירדן במערב, נהר הירמוך בדרום, והר החרמון בצפון. במזרח גובל הגולן בחורן, אף כי הגבול הגאוגרפי אינו ברור, כיוון שמישורי הבזלת ממשיכים עד לעומק סוריה.

המצב ברמת הגולן ערב המלחמה

לקראת פרוץ המלחמה נערכו במערכים מבוצרים לאורך הקו הסגול שלוש דיוויזיות הרגלים הסוריות. בכולן יחד היו ערב פרוץ המלחמה 900 טנקים. מאחוריהן נערכו שתי דיוויזיות השריון ולהן 460 טנקים נוספים. במרחב שבין דמשק לקו הסגול הוצבו 930 קני ארטילריה ו-36 סוללות של טילי קרקע-אוויר - מהן 25 סוללות במערך קדמי, שכיסה את מרבית שמי רמת הגולן. כוח משמר הרפובליקה חנה במבואות דמשק.[9]

תצפיות וצילומי אוויר שנערכו במהלך חודש ספטמבר 1973 הצביעו על המערך ההתקפי המלא בו נערך הצבא הסורי. לפיכך הוחלט במטה הכללי ובהמשך בממשלה על תיגבור כוחות צה"ל ברמת הגולן. תוכנית ההגנה הסדורה של צה"ל ברמת הגולן כללה סדר כוח של 210 טנקים.[10] אל חטיבה 188 שהייתה מוצבת ברמה וכללה שני גדודי טנקים (72 טנקים) הצטרפה עד ה-5 באוקטובר חטיבה 7 ולה 105 טנקים נוספים.[11] כמו כן הוגדל הכוח הארטילרי מארבע סוללות (16 קנים) ל-11 סוללות (44 קנים). ב-13 המוצבים לאורך הקו הסגול (לא כולל מוצב החרמון הישראלי)[12] הוצבו שני גדודי רגלים סדירים (גדוד 13 של גולני, ומדרום לו גדוד 50 של הנח"ל המוצנח), שבאו במקום שני גדודי המילואים שהחזיקו בהם עד ערב המלחמה. העבודה בחפירת תעלות נ"ט נוספות זורזה כמו גם הנחת שדות מוקשים חדשים בפתחת קוניטרה ובאזור צומת רפיד.

פיקוד הצפון (בפיקודו של האלוף יצחק חופי) נמצא ערב פרוץ המלחמה בכוננות מרבית. במוצבים לאורך חלקו הצפוני של הקו הסגול עד דרומית לקוניטרה נערך גדוד של חטיבה 188 ולו 32 טנקים. לאורך חלקו הדרומי של הקו נערך גדוד שני ולו 40 הטנקים הנותרים. חטיבה 7 הוחזקה בעתודת פיקוד הצפון וחנתה ליד מחנה נפח. גדודי חטיבת גולני (למעט גדוד 13 שבמוצבים) הגיעו לרמת הגולן לאחר פרוץ המלחמה.[13]

בבוקר יום הכיפורים, 6 באוקטובר, הודיע המטה הכללי לפיקוד הצפון כי מלחמה תפרוץ בו ביום, סמוך לשעה 1800. בעקבות זאת הוחל בפינוי הנשים והילדים מן היישובים האזרחיים ברמת הגולן; מקצתם פונו מהם לאחר שכבר פרצה המלחמה. ב-7 באוקטובר לפנות בוקר פונו מן היישובים גם הגברים.

היום הראשון – 6 באוקטובר

ההתקפה הסורית הראשונה

קובץ:Tank Battle in Golan Heights - Flickr - The Central Intelligence Agency.jpg
טנקי T-55 שהושמדו בסמוך לתעלת הנ"ט הישראלית

ההתקפה הסורית נפתחה סמוך לשעה 14:00 בהפגזה ארטילרית לרוחב כל החזית ובתקיפות של מטוסים על מחנות ומרכזי פיקוד ושליטה של צה"ל.

הדרג הראשון של דיוויזיות הרגלים הסוריות תקף את מערך ההגנה הישראלי. המשימות שניתנו לו היו להכשיר מעברים לשריון על גבי תעלת הנ"ט הישראלית, לכבוש את מוצבי צה"ל לאורך הקו הסגול ולהתקדם עד לכביש האורך, העובר במקביל לקו הסגול, מהכפר מסעדה לצומת רפיד. המוצבים הישראלים לאורך הקו הסגול ויחידות הטנקים שתיגברו אותם, הופגזו והותקפו על ידי כוחות ארטילריה, שריון ורגלים. במהלך השעות הבאות נותקו וכותרו חלק מהמוצבים הישראליים.

לאחר פרוץ האש הורה פיקוד הצפון לחטיבה 7 להיערך בפתחת קוניטרה, מתוך הערכה שהמאמץ ההתקפי הסורי העיקרי ייערך שם. החטיבה קיבלה תחת פיקודה את הגדוד מחטיבה 188 שהיה פרוס בגזרה הצפונית, ופיקוד הצפון הורה לה להעביר גדוד טנקים אחד תחת פיקודה של חטיבה 188. גדוד זה השתתף במאמצי הבלימה של ההתקפה הסורית בגזרה הדרומית של הגולן (לאחר מספר שעות, לאור החמרת המצב בגזרה הדרומית של הגולן, הורה הפיקוד לחטיבה 7 להעביר לחטיבה 188 גדוד טנקים נוסף, אך הפקודה בוטלה בהמשך). מפקד חטיבה 7 פרס את כוחותיו הנותרים כשני קילומטרים מערבה מהקו הסגול, בגזרה שמן הכפר בוקעאתא ועד דרומה לקוניטרה.

התקפה הסורית הראשונה נבלמה על ידי המוצבים ויחידות הטנקים של צה"ל שהוצבו לאורך הקו הסגול, אשר השמידו כלי רכב משוריינים רבים ואמצעי גישור סורים. למרות זאת הצליחו כוחות רגלים סורים להסתנן למבואות העיר קוניטרה, בשטח שבשליטת ישראל.

בשעות הראשונות לפרוץ המלחמה נפל מוצב החרמון הישראלי בידי כוחות קומנדו סוריים. עם פרוץ המלחמה היו במוצב 54 חיילים (מהם 7 קצינים), אך רק 13 מתוכם היו חיילים קרביים מגדוד 13 של חטיבת גולני. בנוסף להם שהו במוצב 20 חיילי מודיעין; 8 חיילי חיל האוויר; 4 אנשי קשר; 5 חיילי חיל התותחנים ועשרה חיילי מנהלה. בשעות 14:00 - 15:15 הונחתה על המוצב ארטילריה כבדה והוא הותקף מן האוויר. בשעה 15:15 החלו לתקוף את המוצב לוחמים סורים מגדוד צנחנים 82 שהגיעו אליו ברגל מהמוצב הסורי ומיעוטם הונחת מארבעה מסוקים. לאחר כ-45 דקות של לחימה תפסו המגינים הישראלים מחסה, כדי לאפשר לארטילריה הישראלית להנחית אש על המוצב וסביבו. הצנחנים הסורים ניצלו את ההזדמנות להיכנס לחצר המוצב ולהשתלט על חלקו העליון. לפני חצות הצליחו 17 לוחמים, בהם שישה קצינים, להיחלץ מהמוצב, אך נתקלו בדרכם בכוח חסימה סורי. חמישה מהם נהרגו, שניים נפצעו ונפלו בשבי ועשרה הגיעו בשלום לקווי צה"ל. למחרת ובימים הבאים נשבו 31 חיילים שנותרו במוצב. ביום הלחימה הראשון, נהרגו בגזרת החרמון 16 לוחמים ומפקדים ו-12 נפצעו.

ההתקפה הסורית השנייה

בשעות הערב החלה ההתקפה הסורית השנייה על ידי חטיבות השריון והחטיבות הממוכנות של דיוויזיות הרגלים, אשר ניצלו את יתרונן על פני צה"ל באמצעים לראיית לילה. ההתקפה התרכזה בפיתחת קוניטרה שבצפון הרמה ובאזור צומת רפיד שבדרום הרמה.

ההתקפה בגזרה הצפונית נבלמה על ידי חטיבה 7. היא עמדה בשעות הלילה בפני התקפה של שתי חטיבות סוריות, שהתרכזה מצפון לקוניטרה, בעמק שבין הר חרמונית ורכס הבוסטר (אשר זכה אחר כך לכינוי "עמק הבכא"). הטנקים הסורים הצליחו להגיע בחסות החשיכה ובחיפוי הפגזה כבדה עד לטווח של עשרות מטרים מן העמדות הישראליות. מפקד החטיבה ריכז כוחות לגזרת ההתקפה ולמרות יתרונם של הסורים באמצעי ראיית לילה הצליח לבלום אותה. פלוגה של החטיבה, שהוצבה מדרום לקוניטרה, השמידה גם היא טנקים סורים רבים.

בגזרת דרום הרמה לחמו בלילה שני גדודי טנקים של צה"ל נגד הפלישה הסורית. בקרבות קשים ובמסגרות קטנות והולכות – פלוגות, מחלקות ולבסוף טנקים בודדים - הצליחו להשהות את התקדמות הסורים עד לאחר שעת חצות, כשכוחם הולך ומתמעט. בדיעבד הועלתה הטענה, שניתן היה לנהל את קרב הבלימה בגזרה הדרומית בצורה טובה יותר, אילו הפעיל מפקד חטיבה 188 את כוחותיו בצורה מרוכזת, באגרופי שריון, במקום לפזר אותם לאורך כל הגזרה במסגרות קטנות בצמוד לקו הסגול.[14].

היום השני – 7 באוקטובר

החדירה הסורית מעמיקה, חטיבה 188 נשחקת

בשעות הלילה החמיר המצב בגזרת דרום הרמה במהירות. למרות לחימת גבורה של הטנקים הישראלים שם, שנפגעו בזה אחר זה, הצליחו הכוחות הסורים הגדולים להתקדם מצומת רפיד לכיוון צפון מערב אל הכפר חושנייה ולדרום מערב, לכיוון תל סאקי והיישוב רמת מגשימים. בבוקר צירף הפיקוד הסורי להבקעה את הדיוויזיה המשוריינת ה-1, אשר החלה להתקדם אל חושנייה ומעבר לה, אל כפר נפח. בסך הכל פרצו לרמה דרך הגזרה הדרומית כ-600 טנקים סורים.[15]

הסורים נבלמו ליד מחנה נפח (ראו להלן) והגיעו רק עד הכפרים דהלמיה וסינדיאנה הסמוכים לו. לעומת זאת, דרומה משם הם נעו מערבה בשלושה צירים היורדים מן הרמה אל הכנרת (מצפון לדרום): ציר יהודיה (הכביש העולה אל הרמה מגשר אריק שמצפון לכנרת), ציר מעלה גמלא וציר אל-על המגיע אל דרום הכנרת. עם אור ראשון נכנסו הסורים לרמת מגשימים והמשיכו לנוע אל מעבר לה, לקרבת אל-על. בציר מעלה גמלא הגיעו הסורים למרחק של שבעה קילומטרים מן הכנרת. זו הייתה החדירה העמוקה ביותר שלהם במלחמה והם צפו על הכנרת. פלוגת טנקים שהגיעה באותה שעה לציר מעלה גמלא בפיקודו של תבנית:נזכור את כולם הצליחה להשמיד את הטנקים הסורים למרות הנחיתות הטופוגרפית שהייתה לה.

לנוכח החדירה הסורית בדרום הרמה אישר פיקוד הצפון לפנות ארבעה מוצבים של צה"ל בגזרת דרום הרמה. שלושה (מוצבים 114, 115, 117) פונו אך הרביעי (116) נותר מכותר וחייליו המשיכו להתגונן. חיילים של צה"ל נותקו גם בתל סאקי ובתל פרס. הכוח שהתרכז בתל פרס (14 טנקים מחטיבה 188 וכ-180 חיילים) הצליח להתפנות משם ולסגת מערבה בחסות החשיכה בלילה הבא.

בגזרה הצפונית של הרמה התחדשה עם בוקר ההתקפה הסורית נגד חטיבה 7. הסורים חדרו לעמק הבכא דרך מעברים שהכשירו בשעות החשיכה דרך תעלת הנ"ט הישראלית שעל הקו הסגול. הם הסתערו על עמדות החטיבה בחיפוי הפגזה כבדה. התחולל קרב שריון בשריון כבד בטווחים קצרים, שבמהלכו נגרמו אבידות לחטיבה 7. עד הצהרים בלמה החטיבה את ההתקפה הסורית תוך השמדת עשרות טנקים משלהם. בשלב זה הוברר לחטיבה שלנוכח חומרת המצב בדרום הרמה היא לא תתוגבר בכוחות מילואים.

במקביל לקרב זה קיבלה חטיבת גולני על עצמה את האחריות על הגנת הגזרה הצפונית של הרמה מעמק הבכא וצפונה. היא ערכה בגזרה זו (בקרבת הכפרים מג'דל שמס ומסעדה) כוחות משלושה מגדודי הרגלים שלה.

הגעת יחידות מילואים לרמת הגולן

בשלב הראשון יועדו חמש חטיבות מילואים להצטרף לקרב ברמת הגולן לאחר שיתגייסו. נוכח המצב הקשה ברמה החלו מפקדי יחידות אלו לשגר את כוחותיהם ממחסני החירום לשדה הקרב במהירות. עקב כך נכנסו לקרב מסגרות לוחמות קטנות, גם לפני שהיה סיפק בידן להתארגן כנדרש.

כוח שריון מילואים ראשון הגיע לרמת הגולן בחצות הלילה, כאשר כוחות של חטיבה 179 (מאוגדה 210) החלו לפעול בציר יהודיה, ובבוקר ה-7 באוקטובר החלו להגיע לאזור עין זיוון הטנקים הראשונים של חטיבת המילואים 679, שהשתייכה לאוגדה 36.

אוגדה 210 הפנתה שלוש חטיבות שריון מילואים שלה להתייצב להגנה על פתחי הצירים היורדים מרמת הגולן אל הכנרת. יחידות מחטיבות אלו - כל אחת מהן בעוצמה של כגדוד – החלו לפעול בפתחי הצירים במהלך שעות הבוקר ועסקו בבלימת ההתקדמות הסורית. בשעות הצהרים קיבלה אוגדה 210 את האחריות לכל האזור הדרומי של רמת הגולן.

במהלך היום ניהלה חטיבה 179 (בהרכב לא מלא) קרב שריון בשריון עם הסורים על ציר יהודיה מדרום לנפח, תוך השמדת למעלה משלושים טנקים סורים. במהלך הלחימה נפצע מפקד החטיבה והפיקוד עליה הועבר לסגנו.

דרומה משם פעלה חטיבה 4 של האוגדה בציר מעלה גמלא. טנקי החטיבה הגיעו לשדה הקרב ממחסני החירום שלהם שבאזור הקריות כשהם חוצים את הגליל בנסיעה על גבי זחלים.[16] החטיבה, שתוגברה בגדוד טנקי המילואים של חטיבה 188, השמידה במשך היום כעשרים טנקים סורים.

בציר אל-על – רמת מגשימים נכנסה לפעולה חטיבה 9, שתוגברה בגדוד טנקים של חטיבה 179 שהגיע לשם לפניה והועבר תחת פיקודה. היא השמידה במשך היום כשלושים טנקים סורים.

הקרב הראשון על נפח

אנדרטה לזכר סא"ל דוד ישראלי (סמח"ט 188) וסגן יואב ברקאי (חטיבה 179), קרוב למקום נפילתם ואזור הקרבות מדרום למחנה נפח, לצד ציר הנפט.
ערך מורחב – הקרב על נפח

בבוקר ה-7 באוקטובר הבין מפקד חטיבה 188 כי מרכז הכובד של המתקפה הסורית במרכז הרמה, מכוון אל מחנה נפח, במטרה לנתק את ציר התנועה המרכזי מקוניטרה לגשר בנות יעקב ; תפיסת המחנה והצומת גם הייתה פותחת בפני הסורים אפשרות לתקוף את חטיבה 7 בצפון רמת הגולן מעורפה. לפיכך הוא הציב את שארית כוחות חטיבה 188 וגדוד 82 מחטיבה 7 להגן על דרכי הגישה לנפח. אולם לאחר שגדוד 82 קיבל אישור ממח"ט 7 להצטרף לשאר כוחות החטיבה בצפון הרמה, הצליחו הסורים לאגף את שרידי חטיבה 188, ולחדור אל תוך מחנה נפח. בשלב מאוחר יותר הצטרפו לקרב גם יחידות מחטיבה 679, שהופנו מאזור עין זיוון לבלימת התקדמות הסורית ליד הר שיפון. הפריצה הסורית אל עבר נפח נבלמה תוך כדי קרבות שריון בשריון כבדים, שנמשכו עד רדת החשכה. בצהרי היום נהרגו בקרב מפקד חטיבה 188, סגנו וקצין האג"ם של החטיבה. באותה עת כבר נשחקה חטיבה 188 מאד, ועקב כך ונפילת מפקדיה הבכירים היא לא שבה לפעול כחטיבה אלא ב-16 באוקטובר.

במוצאי ה-7 באוקטובר בלמו כוחות המילואים את תנופת ההתקפה של הכוחות הסורים, אך הם שלטו על מרחב במרכז רמת הגולן, אשר השתרע מן המבואות הדרומיים של קוניטרה עד דרומה לנפח, עד קצביה שממערב לחושנייה, ודרומה משם עד ממערב לרמת מגשימים. הפיקוד הישראלי העריך את מצב המערכה כחמור, ולמחרת הכין גדוד ההנדסה של פיקוד הצפון חמישה מגשרי הירדן לפיצוץ.[17].

העברת אוגדה 146 לחזית הצפון

העתודה המשוריינת האחרונה שנותרה למטה הכללי של צה"ל בבוקר ה-7 באוקטובר הייתה אוגדה 146, אשר השתייכה לפיקוד המרכז. המטה הכללי התלבט האם לשגרה לחזית הדרום או לחזית הצפון, או שמא להשאירה במקומה כדי להתמודד עם האפשרות שגם ירדן תצטרף למלחמה ותפתח חזית שלישית מול ישראל. בשעה 05:30 בבוקר החליט הרמטכ"ל דוד אלעזר "לקחת סיכון", כדבריו, והורה לשגר מיד את אוגדה 146 לחזית הצפון.[18] החלטה זו התבררה אחר כך כבעלת משמעות אסטרטגית לגורל המלחמה ברמת הגולן.

שתי החטיבות של אוגדה 146 וגדוד הסיור שלה יצאו עם בוקר לדרך צפונה. חטיבה 670 (ללא גדוד הטנקים שלה, שהמטה הכללי החליט להשאירו בעתודת פיקוד המרכז) הגיעה לצפון ממחסני החירום שלה בנחל שורק, וחטיבה 205 - ממחסני החירום במחנה עופר שליד ירושלים. גדוד אחד של חטיבה 205 הוסע לאזור צמח על גבי מובילי טנקים, אך יתר יחידות האוגדה נאלצו להגיע לשם בנסיעה. גדוד אחרון הגיע לזירה רק ב-8 באוקטובר בבוקר. בהוראת פיקוד הצפון התכנסו יחידות אוגדה 146 באזור צמח ועין גב לקראת התקפת נגד, שנקבע כי תיפתח בבוקר היום הבא.

איגודי כוחות חדשים

במוצאי יום זה נערכו איגודי כוחות חדשים לקראת מתקפת הנגד, על פי פריסת היחידות בפועל בזירת הלחימה. חטיבות 4 ו-9 שפעלו בדרום רמת הגולן הועברו מפיקודה של אוגדה 210 לפיקודה של אוגדה 146. כעת פעלו במסגרת אוגדה זו ארבע חטיבות ובהן בסך הכל 175 טנקים:

  • חטיבה 205 – שני גדודי טנקי שוט, גדוד הסיור של האוגדה ;
  • חטיבה 9 – גדוד טנקי שרמן, גדוד טנקי שוט, שני גדודי חרמ"ש (גדוד טנקי השוט השתייך במקור לחטיבה 179 והועבר לחטיבה 9 לאחר שהגיע לציר אל-על לפניה) ;
  • חטיבה 4 – גדוד טנקי שרמן, שני גדודי טנקי שוט (אחד מהם הועבר מחטיבה 205 והשני - גדוד המילואים של חטיבה 188), שני גדודי חרמ"ש ;
  • חטיבה 670 – שני גדודי חרמ"ש.

באוגדה 210 נותרה ב-8 באוקטובר חטיבה אחת - חטיבה 179 ובה גדוד טנקים וגדוד הסיור האוגדתי, גדס"ר 134, (גדוד הטנקים השני של החטיבה הועבר כאמור לחטיבה 9 והגדוד השלישי נשחק ויצא מכלל פעולה). במהלך יום ה-9 באוקטובר הועברה תחת פיקודה (מאוגדה 36) חטיבה 679 ובה שלושה גדודי טנקים.

תחת פיקוד אוגדה 36 נותרו חטיבה 7 המוקטנת וחטיבת גולני.

היום השלישי – 8 באוקטובר

התקפת הנגד של אוגדה 146

בבוקר יום זה פתחה אוגדה 146 בהתקפת נגד דו-זרועית בדרום רמת הגולן.

ההחלטה על תוכנית התקפת הנגד נתקבלה בפיקוד הצפון ביום שלפני כן. אלוף הפיקוד חופי נטה בתחילה להציב את אוגדה 146 להגנה על גשרי הירדן מצפון לכנרת. מפקד האוגדה פלד ערער על כך והציע לערוך במקום זאת התקפת נגד בדרום הרמה. רב אלוף חיים בר-לב, הרמטכ"ל לשעבר, שהגיע לסייע לפיקוד הצפון, צידד בהצעתו של פלד, ולאחר התייעצות עמו החליט האלוף חופי לקבל את ההצעה.

המאמץ העיקרי של האוגדה נערך בציר אל-על-רמת מגשימים (כיום - כביש 98). חטיבה 9 הובילה את המתקפה, כשחטיבה 205 נעה בעקבותיה. באגף השמאלי של האוגדה נעה חטיבה 4 בציר מעלה גמלא, כמאמץ משני. חטיבה 670 נעה על כביש המערכת, סמוך לקו הסגול, כדי להגן על האגף הימני (הדרומי) של האוגדה, ולטהר את השטחים שייתפסו.

בפקודת מפקד האוגדה הותירו החטיבות (למעט חטיבה 670) את גדודי החרמ"ש שלהן בעמק הירדן - כדי שלא לחושפם לאש הארטילרית הסורית - והפעילו רק את גדודי הטנקים שלהן, ללא סיוע חי"ר.

חטיבה 9, שבלמה את הסורים מאז היום הקודם בגזרת אל-על, החלה להתקדם במרחב שבין אל-על לרמת מגשימים, תוך שהיא משמידה כ-60 טנקים סוריים (באזור זה התמודדו טנקי השרמן המיושנים של החטיבה בהצלחה עם טנקי T-62 סורים חדישים) במהלך היום. חטיבה 4 התקדמה אף היא והשמידה ממזרח למעלה גמלא כ-15 טנקים סורים.

ליד רמת מגשימים עברה חטיבה 205 דרך חטיבה 9, תקפה את תל סאקי שמצפון ליישוב, כבשה אותו בעזרת איגוף ממערב וחילצה את החיילים שהיו מנותקים בו מאז ה-6 באוקטובר. החטיבה המשיכה להתקדם צפונה, כשחטיבה 4 מתקדמת לשמאלה. כעת העביר מפקד האוגדה את חטיבה 9 לשמאלה של חטיבה 4, באופן שהאוגדה התקדמה כעת בחזית של שלוש חטיבות.

חטיבה 205 התקדמה צפונה וליד תל ג'וחדר, בקצהו של כביש הנפט, נתקלה באש סורית חזקה ונעצרה. התברר שהמרחב שממזרח לתל ג'וחדר ותל פרס היה מגנן נ"ט סורי, שהיה מלא בכוחות ערוכים היטב (חטיבה סורית ממוכנת בתוספת גדוד טילי נ"ט). גדודי חטיבה 205 התייצבו בעמדות ועד רדת החשיכה ירו על מרחב זה עד שהאש ממנו נחלשה, ובמקביל כבש כוח סיור של החטיבה את תל ג'וחדר. משמאל ירתה גם חטיבה 4 על מגנן הנ"ט.

בסך הכל, עד סופו של יום ה-8 באוקטובר קידמה אוגדה 146 את חזיתה ב-10 קילומטר ויותר כלפי צפון-מזרח.

הלחימה במרכז רמת הגולן

טנק שוט ישראלי נטוש הניצב ברמת הגולן

במהלך ה-8 באוקטובר חידשו הכוחות הסורים שניצבו במרחב שמדרום לנפח את ניסיונם לנוע צפונה ולכבוש את המחנה. הם אף הצליחו להתקדם אל ממערב למחנה. מולם ניצבה חטיבה 679 (עדיין תחת פיקוד אוגדה 36). היא בלמה אותם בקרב שריון בשריון כבד. מאוחר יותר עברה חטיבה זו להתקפה בסיוע ארטילרי, נעה במרחב שמדרום לנפח וכבשה את סינדיאנה ואת דהלמיה, תוך שהיא דוחקת את הסורים לדרום-מזרח, לכיוון הכפר חושנייה. החטיבה ניסתה להתקדם דרומה מעמדתה, אל עבר רמת'ניה, אך עקב אבידות ומחסור בתחמושת הופסקה ההתקפה.

באזור שמדרום-מערב לחטיבה 679 פעלה במשך היום חטיבה 179 (מאוגדה 210) על ציר יהודיה המוביל לכפר חושנייה שבידי הסורים. החטיבה התקדמה באיטיות על הציר ותוך קרבות שריון כבדים, בהם הושמדו עשרות טנקים סורים, דחקה את הסורים מזרחה אל עבר חושנייה. במהלך הלחימה נהרג סגן מפקד החטיבה, אשר מילא את מקומו של מפקד החטיבה. סגן מפקד אוגדה 210 נטל זמנית את הפיקוד על החטיבה, ובהמשך חזר מפקד החטיבה מבית החולים ונטל שוב את הפיקוד עליה.

בסופו של ה-8 באוקטובר נמצאו הכוחות הסורים ברמת הגולן במצב קשה. שלוש האוגדות של צה"ל בלמו את ההתקפה הסורית והשלימו את תפיסתם מחדש של אזור מערב הרמה ודרום-מערב הרמה מידי הסורים. הכוחות הסורים שחדרו לרמת הגולן נדחקו בסיומו של יום זה לתוך כיס דמוי טרפז בשטח של כ-50 קילומטרים מרובעים, ממערב לרכס בשנית שעל הקו הסגול. גבולות אזור זה היו תל חזיקה מצפון, חושנייה ממערב, ומדרום - תל פרס ומזרחה לו. בשל מצב זה יזמו הסורים ביום הבא שתי מתקפות אחרונות בניסיון לשנות את מהלך הקרב – מתקפה נוספת מחושנייה לכיוון מחנה נפח, ומתקפה שנייה נגד חטיבה 7 בפתחת קוניטרה. לו הצליחו מתקפות אלו, הן היו סוגרות צבת סורית על חטיבה 7 וכוחות צה"ל שבמרחב נפח.

ניסיון חטיבת גולני לכבוש את מוצב החרמון

ערך מורחב – הניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים

בבוקר 8 באוקטובר עלה לחרמון כוח חטיבתי מוקטן מחטיבת גולני בפיקוד המח"ט, אל"ם אמיר דרורי, כדי לכבוש מחדש את כתף החרמון וכדי לחבור למוצב החרמון הישראלי במטרה לחלץ את הלוחמים שהיו מכותרים בו. כוח רגלי בהרכב פלוגה מגדוד 51 ומחצית סיירת גולני בפיקוד מג"ד 51, רס"ן יהודה (יודק'ה) פלד, נע ברגל במעלה כתף חרמון עד שנתקל בגדוד קומנדו 83 הסורי. במשך ארבע שעות נלחמו כוחות גדוד 51, כוח מסיירת גולני ומחלקה מגדוד 17 בגדוד זה עד שהוא נסוג, תוך שנגרמו לו אבידות כבדות. כוח אחר של החטיבה בהרכב שתי פלוגות מגדוד 17 על זחל"מים בפיקוד המג"ד, סא"ל דובי דרור, ועוד שני טנקים מגדוד 71, התקדם על הכביש המוליך למוצב. נוהל הקרב לפעולה היה חפוז ולמפקדי חטיבה לא היה מודיעין ממשי לגבי כוחו של האויב והיערכותו. בגזרה שבין רכבל עליון ומוצב החרמון הישראלי היה ערוך אותה שעה גדוד צנחנים 82 הסורי שתוגבר בפלוגה מגדוד קומנדו 133. הכוח הממונע נתקל בכוחות חסימה סוריים באזור שבין עיקול הטנק לרכבל עליון וניהל קרב עקוב מדם, שבסופו נאלץ לסגת בשל ריבוי הנפגעים ובשל פגיעות שסבלו כלי הרק"ם מנשק נ"ט שהיה בידי הסורים. לסורים עמדו גם יתרון הגובה והעובדה שהם היו מחופרים בעמדות שבנו מסלעים. התקדמות הטור הממונע נעצרה בין היתר בשל מוקשים שהונחו על הכביש. בשעה 14:30 הסתיים הקרב בנסיגת כוחות גולני, לאחר שהמח"ט הבין שלא נותר סיכוי להתקדם בשל האבידות הכבדות. בקרב נפלו 23 לוחמים, בהם מג"ד 17, ונפצעו 55. מוצב החרמון הישראלי נכבש מחדש על ידי צה"ל רק בבוקר 22 באוקטובר במסגרת מבצע קינוח.

היום הרביעי – 9 באוקטובר

ההתקפה הסורית האחרונה על חטיבה 7

ערך מורחב – קרב עמק הבכא

יום ה-9 באוקטובר היה יום מכריע בקרב על רמת הגולן, ובמהלכו השמיד צה"ל את רוב השריון הסורי שחדר אליה.[15] הדבר אירע בקרבות שהתחוללו בדרום הרמה וגם בצפונה.

במהלך יום ה-8 באוקטובר לא הותקפה חטיבה 7 בעמדותיה שמצפון לקוניטרה, אך בבוקר ה-9 באוקטובר הונחתה עליה ההתקפה הסורית החזקה מכולן. השתתפו בה 100 טנקי T-62 מדיוויזיית השריון ה-3, שטרם השתתפה בלחימה, בתוספת 70 טנקים של כוח אסד. מולם ניצבו רק כ-30 טנקים של החטיבה (מתוך כ-43 טנקים כשירים שנותרו בה).

כבר בלילה ספגה חטיבה 7 אבידות בטנקים מירי של גדוד קומנדו סורי, שחדר לרמה מצפון לעמק הבכא. בבוקר ריכז מפקד החטיבה את כוחותיו מול העמק ובשטחים שולטים סביבו. התקפת הטנקים הסורית החלה בחיפוי הפגזה כבדה ביותר. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול שלהם הצליח לנוע לתוך העמק. בלחץ של אבידות שנגרמו להם וההפגזה הסורית הכבדה התחולל אי סדר בטנקי החטיבה הנותרים והם נסוגו לאחור מן השטחים השולטים על העמק, תוך שהסורים מתקדמים. מפקד החטיבה הורה למשולם רטס, מג"ד 71, לנוע עם כוחו הנותר לתגבר את החטיבה באגף הצפוני של העמק, אך לאחר זמן קצר נפגע המג"ד, משולם רטס, מטנק סורי ונהרג.

בשלב זה הגיעו כל כוחות החטיבה הנותרים עד משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז לגזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקודו של מפקד גדוד השריון האחרון בגזרה (סגן אלוף אביגדור קהלני). קהלני הצליח להניע את הטנקים הנותרים קדימה והוביל אותם לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא. באותה עת גם הצטרפה לחטיבה תגבורת של 11 טנקי מילואים ששלחה אוגדה 36. בלחימה בטווחים קצרים הדפו הטנקים הישראלים את ההתקפה הסורית תוך השמדת עשרות טנקי אויב.

במקביל לקרב החטיבתי הוזעקה פלוגת הסיור של החטיבה לקרבת הכפר בוקעאתא, ללחום בכוח הקומנדו הסורי שפלש לשטח הישראלי מצפון לעמק הבכא. במקביל נקראה למקום פלוגה מגדוד 12 של חטיבת גולני. פלוגת הסיור של חטיבה 7 נקלעה למארב אש נ"ט של הכוח הסורי, נפגעה קשות ולמעשה יצאה מכלל פעולה. הקומנדו הסורי חוסל בהמשך על ידי חיילי גדוד 12 בסיועה של פלוגת טנקים שנשלחה לעזרה מחטיבה 679.[19]

התקפה דו-אוגדתית על כיס חושנייה

בבוקר ה-9 באוקטובר פתחו אוגדה 210 ואוגדה 146 בהתקפה על הכיס הסורי בחושנייה. כיס זה הפך למעשה למגנן נ"ט גדול שאויש על ידי דיויזיית הרגלים ה-5 והדיוויזיה המשוריינת ה-1. גבול גזרות הפעולה בין שתי האוגדות הישראליות התמשך על גבי קו שהתמשך ממערב לחושנייה, באופן ששטח הכיס הסורי שנוצר נחלק בין אזורי הפעולה של שתיהן. אוגדה 210 תקפה ממערב ומצפון, ואוגדה 146 תקפה מדרום מערב.

באגף הצפוני של הכיס ניצבה חטיבה 679 (עדיין תחת פיקוד אוגדה 36). היא עסקה במהלך מרבית אותו יום בבלימת ההתקפה הסורית האחרונה לכיוון מחנה נפח. השתתפו בה עשרות טנקים סורים שהסתייעו גם בירי של טילים נ"ט. אחר הצהרים הועברה החטיבה תחת פיקודה של אוגדה 210, קיבלה תגבורת טנקים ויצאה להתקפה בכיוון דרום-מזרח, ולאחר קרב קשה כבשה את אזור הכפר רמת'ניה תוך השמדת עשרות טנקים סורים. התקפה זו צמצמה את שטח כיס חושנייה מצפונו. החטיבה השנייה של אוגדה 210, חטיבה 179, הוסיפה להתקדם תוך כדי קרב שריון בשריון ממערב לחושנייה, ובצהרי היום החלה לנוע לצפון מזרח, לעבר חלקו הצפוני של הכיס הסורי.

באגף הדרומי של הכיס הסורי חידשה אוגדה 146 בבוקר את התקפתה. חטיבה 205, באגף הימני של האוגדה, תקפה צפונה מעמדותיה שליד תל ג'וחדר. התברר שבמשך הלילה נסוגו הכוחות הסורים שמצפון לו והחטיבה התקדמה נוכח התנגדות חלשה והגיעה לקרבת תל פרס, אך לפני הצהרים נפתחה כנגדה התקפת נגד של עשרות טנקים סורים ממזרח ומצפון. החטיבה הדפה את ההתקפה בסיועו של חיל האוויר, ובהמשך כבשה תחת הפגזה סורית חזקה את השטח שעד הקו הסגול ליד צומת רפיד ואת תל פרס הסמוך לו. משמאלה השתלטה חטיבה 4 על שטחים בדרום הכיס הסורי, ממערב לתל פרס.

צפונה משם, באגף השמאלי של אוגדה 146, הסתערה חטיבה 9 לפני הצהרים על ליבו של הכיס הסורי. ההתקפה הראשונה נתקלה באש נ"ט סורית צפופה ונבלמה. החטיבה התארגנה מחדש ופתחה אחר הצהרים בהתקפה נוספת, בסיוע אש שירתה חטיבה 4 שמימינה, אש תותחים וסיוע של מטוסי חיל האוויר. טנקי חטיבה 9 פרצו לעומק המתחם הסורי, חדרו דרך העיירה חושנייה והשמידו טנקים סורים רבים. לאחר רדת החשיכה התארגנה החטיבה לשהייה בחניון לילה בעומק הכיס הסורי.

בלילה תקפה ממזרח חטיבה ממוכנת סורית מדיוויזיית השריון ה-3 (אותה דיוויזיה שחלק ממנה תקף בבוקר את חטיבה 7) את האגף הימני של אוגדה 146. היה זה ניסיון לפרוץ ממזרח לעזרת הכוחות הסורים שבכיס חושנייה. התקפה זו נבלמה על ידי חטיבה 205 באזור תל פרס.

היום החמישי – 10 באוקטובר

חיסול כיס חושנייה

בבוקר ה-10 באוקטובר חידשה חטיבה 9 מאוגדה 146 את התקפתה, כבשה את אתר המפקדה של הדיוויזיה הסורית ה-1 שמצפון מזרח לחושנייה והשמידה כוחות סורים במרחב שסביבו.

שתי חטיבות אוגדה 210 תקפו את הכיס הסורי הנותר מצפונו. חטיבה 179 תקפה את חושנייה מצפון ודחקה את הסורים לעברה של חטיבה 9. חטיבה 679 תקפה משמאלה של חטיבה 179, בינה לבין הקו הסגול, ולמרות קרב קשה השתלטה על יעדיה. בשלב זה החליט המפקד הסורי בכיס חושנייה על נסיגה, והכוחות הסורים הנותרים בו נסוגו מזרחה אל מעבר לקו הסגול.

בקרבות על כיס חושנייה הושמדו שתי חטיבות שריון סוריות. בשטחו הותירו הסורים אחריהם מאות טנקים, מאות נגמ"שים, משאיות ותותחים ואספקה רבה.

במהלך היום גם השתלטו מחדש כוחות מחטיבת הצנחנים 317 על העיירה קוניטרה וטיהרו אותה מחיילים סורים.[20]

אוגדה 146 תוקפת אל מעבר לקו הסגול

במקביל להשמדת הכיס הסורי בחושנייה יצאה אוגדה 146 להתקפה אל מעבר לקו הסגול בחלקו הדרומי, בניסיון לנצל את ההצלחה. מטרת ההתקפה הייתה להשתלט על שורת מוצבים סורים שממזרח לקו זה ובראשם תל קודנה שממזרח לחושנייה.

ההתקפה נערכה לפני הצהרים על ידי ארבע החטיבות של האוגדה, שבשלב זה כבר היו מוקטנות עקב האבידות שספגו (למעט חטיבה 670). באגף השמאלי של האוגדה, מצפון לתל פרס, תקפו חטיבה 4 וחטיבה 9 מזרחה מול תל קודנה. דרומה מהן תקף מזרחה גדוד אחד מחטיבה 205. באגף הימני של האוגדה, ליד תל ג'וחדר, נועד להיערך מאמץ משני: גדוד שני של חטיבה 205 תקף לדרום מזרח לעבר מוצב סורי באום א-לוקס. מדרומו תקפה חטיבה 670 - מתוגברת במספר טנקים - את המוצב הסורי באל-חנות. בין שני אגפי האוגדה, ליד תל פרס, התפרס להגנה גדוד הסיור של האוגדה.

החטיבות התוקפות כבשו חלק מיעדיהן והשמידו עשרות טנקי אויב, אבל נתקלו באש טנקים ונ"ט חזקה ובהפגזות קשות ונבלמו בשדות מוקשים סורים. מפקד האוגדה הציע לפיכך לפיקוד הצפון לרכז את כל חטיבות האוגדה להתקפה על תל קודנה, אבל אלוף הפיקוד יצחק חופי, שחשש לגורל האוגדה לאור אבידותיה, פקד עליו להפסיק את ההתקפה ולהתייצב על הקו הסגול.

על התקפה אחרונה זו של אוגדה 146 נמתחה ביקורת, בטענה שהיא נערכה על ידי כוחות שחוקים ומעטים (בוודאי ביחס להיקף הכוחות שנדרש למשימה זו על פי תוכנית שמלפני המלחמה), ללא סיוע אווירי וארטילרי מספיק, וכנגד כוחות סורים שהיו אמנם מוכים אך נסוגו אל תוך מוצבי גבול מבוצרים שלא נפגעו.[21]

סיוע חיל האוויר לקרבות

יכולת הפעולה של חיל האוויר ברמת הגולן הוגבלה למן תחילת הקרבות על ידי המערך הקדמי נגד מטוסים שבנתה סוריה. מערך זה כלל 25 סוללות של טילי קרקע-אוויר[22] ובצידן מספר רב של תותחים נ"מ בקטרים שונים, אשר יחד כיסו את גובהי הטיסה השונים בשמי הרמה.[23] למרות זאת החל החיל לפעול שם מיד לאחר פרוץ המלחמה ותקף מטרות קרקע סוריות שונות.

האלוף מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר לשעבר, הצטרף ב-6 באוקטובר לחבורת הפיקוד הקדמית של חיל האוויר במפקדת פיקוד הצפון, שימש כמפקד קדמי של החיל שם למשך חמשת הימים הבאים וניהל את הפעילות האווירית בחזית.

ביום השני לקרבות הוציא החיל לפועל את תוכניתו המוכנה-מכבר לתקיפת מערך טילי הנ"מ הסורי (מבצע דוגמן 5), במטרה ליצור לעצמו חופש פעולה בשמי הרמה. פעולה זו נכשלה וחיל האוויר הוסיף לפעול שם בשמיים רווי איום נ"מ למשך יתרת ימי הקרבות.

ב-8 באוקטובר תקף החיל בדרום הרמה כהכנה למתקפת הנגד שם, והתקיפות נמשכו למחרת. ב-9 באוקטובר תקף החיל כוחות סוריים ממזרח לקו הסגול, אשר התקדמו כדי לתקוף את חטיבה 7 בעמק הבכא. באותו יום תקף חיל האוויר את המטכ"ל הסורי בדמשק. 16 מטוסי פנטום שיצאו לתקיפה לא הצליחו להגיע ליעדיהם עקב תנאי מזג האוויר. מחציתם הופנו במקום זאת לתקיפת ריכוזי טנקים סורים שעמדו מול כוחות אוגדה 146 באזור תל פארס וצומת רפיד והשיגו תוצאות טובות. תקיפות חיל האוויר נמשכו גם למחרת.[24]

בסך הכל ביצע חיל האוויר בחמשת ימי הקרבות 439 גיחות תקיפה ברמת הגולן (מהן 310 גיחות מה-8 באוקטובר ואילך). בפעולות אלו אבדו לו 18 מטוסים.[25]

סיוע חיל התותחנים לקרבות

מערך חיל התותחנים ברמה בפתיחת המלחמה כלל ארבעה גדודי ארטילריה ובהם 11 סוללות (44 קנים). הסוללות פתחו באש מיד עם פרוץ הקרבות, אך חלקן נאלצו לסגת מעמדותיהן מערבה לנוכח ההתקדמות הסורית. חלק מן התותחים של שתי סוללות שהיו פרוסות בדרום הרמה הושמדו על ידי טנקים סורים ממערב לתל פרס, ושרידיהן נסוגו מערבה. בימים הבאים באו במקומן בדרום הרמה גדודי הארטילריה של אוגדה 146.[26]

מה-7 באוקטובר החלו להצטרף למערכה האגדים הארטילריים של אוגדות המילואים וגדודי ארטילריה של פיקוד הצפון. בבוקר ה-8 באוקטובר כבר נפרסו ברמת הגולן ולמרגלותיה 21 גדודים ובהם 208 תותחים ומרגמות כבדות וירו לעבר מטרות סוריות, לרבות סוללות טילים נ"מ. בשיאו של הקרב האחרון בעמק הבכא ב-9 באוקטובר ריכז מפקד הסיוע של חטיבה 7 את אישן של 21 סוללות ארטילריה לסיוע לקרב הבלימה של החטיבה. להפגזה הכבדה הייתה השפעה של ממש על ההסתערות הסורית וחלק מצוותי הטנקים הסורים אף נטשו בגללה את כלי רכבם.[27] באותו יום גם סייעה הארטילריה באשה להסתערות חטיבה 9 על המתחם הסורי בחושנייה.

מבצעים מיוחדים בחזית הצפון

במהלך המלחמה ביצעו מספר יחידות מובחרות פעולות כנגד הכוחות הסורים, הן כחלק ממאמץ הבלימה והן חלק מן המאמץ התקפת הנגד. סיירת מטכ"ל עלתה לרמה כבר ביומה השני של המלחמה, ולקחה חלק בלחימה כפלוגת סיור מובחרת באוגדה 36 בפיקודו של רפול. ב-9 באוקטובר הוקפץ כוח של היחידה, בפיקוד יוני נתניהו, למחנה נפח בעקבות הודעה על חדירת מסוקים המנחיתים לוחמי קומנדו סורים בקרבת הבסיס. במהלך הקרב בין סיירת מטכ"ל לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת[28]. כן חילץ כוח הסיירת בפיקוד נתניהו ומוקי בצר, במהלך הקרבות, את סגן אלוף (לימים אלוף) יוסי בן-חנן הפצוע מתל א-שמס, ועל כך הוענק לנתניהו עיטור המופת[29]. במהלך המלחמה הוביל נתניהו את ניווט תותחי הארטילריה בפשיטה מעבר לקווי הכוחות לצורך ירי על פרברי דמשק. כוח אחר מהסיירת, תחת פיקודו של עוזי דיין, ביצע פשיטות על סוללות ארטילריה סוריות בעומק המערך הסורי. לקראת סיום הלחימה עלה כוח מסיירת מטכ"ל, תחת פיקודם של יוני נתניהו וסגנו עוזי דיין, לאחד משיאי החרמון בסוריה, וביצע תצפית ומודיעין על היערכות הסורים בטרם מבצע קינוח לכיבוש החרמון. במבצע עצמו הרגו ושבו עשרות סורים ומנעו תגבורות ואספקה להר.[30]. סיירת צנחנים, בפיקוד שאול מופז לקחה אף היא חלק בלחימה בחזית הצפון. ב-12 באוקטובר, לפנות בוקר, כוח של סיירת צנחנים, בפיקוד מופז, יצא למבצע כותונת, במהלכו ביצע פשיטה בעומק סוריה, סמוך למשולש הגבולות עם ירדן ועיראק והשמיד גשר שעליו נעו כוחות משלוח מעיראק לחזית הסורית[31]. ולמחרת יצאה סיירת צנחנים למבצע דוידקה בעומק סוריה. פשיטה שמטרתה הריסת גשר באזור קטייפה בעומק של כ- 350 קילומטר מגבול ישראל במטרה לשבש את תנועת אמצעי לחימה שנעה עליו בציר חומס-דמשק. זאת בעקבות הצלחת המבצע הדומה שנערך בלילה הקודם. הפעם התגלה הכוח ונאלץ לסגת תחת אש כוחות סורים שרדפו אחריו. בזכות עוז רוחו של טייס המסוק, סא"ל יובל אפרת, חולץ הכוח ללא נפגעים.

תוצאות הקרבות

אבן דרך, 46 ק"מ מדמשק, במוזיאון יד לשריון בלטרון

בסיומם של קרבות הבלימה והתקפת הנגד סולקו הכוחות הסורים מרמת הגולן. למרות ההפתעה ותנאי הפתיחה הקשים של המלחמה, שבו כוחות צה"ל והשתלטו על כל שטח הרמה, למעט מוצב החרמון. הכוחות הסורים השאירו אחריהם בשטח הרמה 867 טנקים ואלפי כלי רכב אחרים, מתוכם כ-200 טנקים בעמק הבכא.

אין נתונים על אבידות צה"ל בקרבות הבלימה והתקפת הנגד, אך במהלכם נגרמו לצה"ל ככל הנראה מרבית אבידותיו במלחמה בחזית הסורית.[32] בשתי החטיבות של אוגדה 210 נותרו עם סיום מתקפת הנגד פחות ממאה טנקים מבצעיים. בחטיבה 7, שתוגברה בשרידי חטיבה 188 (אוגדה 36) נותרו 32 טנקים כשירים בלבד. בין הנופלים בקרבות היו שבעה קצינים בתפקיד מפקד גדוד ומעלה.[33]

לקריאה נוספת

  • אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003
  • רפאל איתן (רפול), סיפורו של חייל, תל אביב: ספריית מעריב, 1985, עמ' 125-172
  • משה גבעתי, בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים, רעות: 'רעות' 2009
  • משה גבעתי, שלוש לידות בספטמבר, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"ן-1990, עמ' 63-82.
  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ'224-161.
  • בני פלד, ימים של חשבון, בן שמן: הוצאת מודן, 2004, עמ' 331-456
  • על הבלימה חטיבת השריון 188
  • אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שלישי, ירושלים: כרטא, 1983.
  • דני אשר (עורך ראשי), הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, תל אביב: מערכות, 2008.
  • חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, תל אביב: ספרית מעריב, 1978
  • חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, ירושלים: עידנים, 1975
  • זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, 1976
  • אלישיב שמשי, אליהם נשואות העינים: על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2006
  • אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007
  • אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק שישי: מוצבים איתנים, סרן גבי אופיר- מ"פ חי"ר בקרב הגנה, עמודים 65-79
  • אילן כפיר, "הקרב על החרמון", הוצאת דביר, 2013.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יריב פלג, ‏מלחמת יום כיפור: שלב אחר שלב, באתר ‏מאקו‏, 12 בספטמבר 2013.
  2. ^ אטלס כרטא, עמ' 49.
  3. ^ על פי Simon Dustan, Yom Kippur War 1973 Vol 1, p. 18
  4. ^ רפאל איתן ודב גולדשטיין, "רפול - סיפור של חייל", "ספרית מעריב", 1985, עמוד 131.
  5. ^ שמשי (2006), עמ' 110.
  6. ^ לאוגדה השתייכה במקור חטיבת טנקים נוספת - חטיבה 217 - אך ב-6 באוקטובר היא נלקחה ממנה והועברה תחת פיקוד אוגדה 162 בחזית הדרום (שמשי (2007), עמ' 188).
  7. ^ אשר, עמ' 81-82.
  8. ^ אשר, עמ' 82-84.
  9. ^ אטלס כרטא, עמ' 49.
  10. ^ יאיר נפשי, ‏גדוד 74 במלחמת יום הכיפורים, שריון 44, ספטמבר 2013, באתר "יד לשריון", עמ' 18
  11. ^ גדוד אחד של חטיבה 7 הגיע לרמת הגולן כבר ב-26 בספטמבר (אטלס כרטא, עמ' 49).
  12. ^ שלושה-עשר מוצבים אלו היו מכונים מצפון לדרום במספרים שמ-103 ועד 117.
  13. ^ אטלס כרטא, עמ' 49 ; שמשי (2006), עמ' 111.
  14. ^ אשר, עמ' 319.
  15. ^ 1 2 שיף והבר, עמ' 244.
  16. ^ חטיבה 4 - חטיבת "קריתי", באתר יד לשריון
  17. ^ אשר, עמ' 347.
  18. ^ ברטוב, כרך ב', עמ' 52.
  19. ^ שמשי (2006), עמ' 62, 118-119.
  20. ^ אשר, עמ' 198.
  21. ^ שמשי (2006), עמ' 90-93 ; שמשי (2007), עמ' 211-214, 233.
  22. ^ עוד 11 סוללות טילים נ"מ נפרסו באגן דמשק (אשר, עמ' 351.)
  23. ^ אשר, עמ' 351.
  24. ^ אשר, עמ' 358-359 ; ברטוב, כרך ב', עמ' 126 ; שמשי (2007), עמ' 203.
  25. ^ אשר, עמ' 357-359.
  26. ^ אשר, עמ' 335, 339.
  27. ^ אשר, עמ' 191-192.
  28. ^ עדותו של האלוף במיל' שי אביטל על הקרב כנגד הקומנדו הסורי, מתוך אתר רשמי לזכרו של סא"ל יונתן נתניהו.
  29. ^ עיטור המופת שהוענק ליונתן נתניהו, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  30. ^ עוזי דיין, "למדנו את הלקח תחת אש קטלנית", ישראל היום, 2010\09\17.
  31. ^ המלחמה שלי רב-אלוף (מיל) שאול מופז:300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg
  32. ^ עד ה-24 באוקטובר נפלו בחזית הצפון 783 חיילי צה"ל ו-2,904 נפצעו. 89 חיילים נוספים נהרגו עד חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ב-31 במאי 1974 (אשר, עמ' 390, 418).
  33. ^ היו אלו מפקד חטיבה 188 וסגנו, סגן מפקד חטיבה 179, שני מפקדי גדודי שריון (מחטיבה 7 ומחטיבה 679) ושני מפקדי גדודים של חטיבת גולני.