בית השבעה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־01:19, 15 באוקטובר 2016

בית השבעה הוא כינוי לבניין שנמצא בשכונה הערבית בית חנינא בצפון ירושלים, בו מתגוררות משפחות יהודיות. הבית הוזכר בסרט התיעודי "מקום משלהן" של נעם דמסקי, כאופציה להתיישבות של סטודנטיות במזרח ירושלים. בסרט נפגשת אחת מהמארגנות עם יעל בן דב.

ישוב המתחם

ב-1968 התיישבו במתחם שבע משפחות יהודיות. ההתיישבות נחשבת לאחת האכלוסים היהודיים הראשונים במזרח ירושלים. בתקופה זאת התגוררו כבר מספר משפחות יהודיות נוספות בבתים שכורים בתחומי שועפאט ובית חנינא, אולם הבניין הזה היה הגדול והמאוכלס ביותר מביניהם. בערב חג השבועות בשנת 1968, כשנה לאחר סיפוח מזרח ירושלים ואזור יהודה ושומרון על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, איתרו את המבנה חמש משפחות שהיו מיוצאי הארגונים ברית החשמונאים ולח"י. הבניין, שהיה לפני סיום בנייתו עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היה בבעלות אחד מבני משפחת אל-כורד שהתגורר בכווית ועל כן הבניין הוכרז כ"רכוש נטוש". בנייתו הסתיימה במימון הרשות לנכסי נפקדים והוא הושכר לשבע משפחות המתיישבים היהודים (ברמץ, אייכנבאום, בן דב, גרינברג, צור, יכין וניניו). המבנה נמצא בסמוך למקומו של המושבה נווה יעקב ("כפר עברי").^[1], שתושביו נסוגו ממנו באישון לילה במלחמת השחרור. כעבור עשר שנים לאחר עליית הליכוד לשלטון, הדירות נמכרו למשפחות שהתגוררו בו באותה העת.

עד להקמת שכונת נווה יעקב, בית השבעה היה הבית הצפוני ביותר בירושלים שבו התיישבו יהודים לאחר מלחמת ששת הימים. ההתיישבות במבנה תרמה להחלטתו של ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, שביקר במקום, לבנות את שכונת נווה יעקב בתחילת שנות ה-1970.^[2]

דיירי הבית כמעט ולא סבלו מהתנכלויות שכניהם הערבים בשכונה^[3], וחלקן אף זכו לכבוד מיוחד מצד השכנים, בהם שמעון ברמץ, שכּוּנה בפיהם "מוכתר הכפר".^[1]

בשנת 1988 הצטרפו לדיירי בית השבעה ורד ואלי גורודצר במקום בני הזוג אייכנבאום - ענבר שהיו הרוח החיה בין מקימי גבעון החדשה ועברו להתגורר שם עד לפטירתם.

במבנה ממשיכות כיום להתגורר שש משפחות, בהן עזרא יכין, ויעל בן דב^[4] אלמנתו של שבתי בן דב, אלי וצילה צור ואדריאנה ואלחנן ינאי.

הערות שוליים

^ ¹ ² שרה ברנע, סוף עונת החשמונאים, 9 בפברואר 2009, אתר nrg
^ מתוך דברים לזכרה של רחל ענבר, מהמתיישבות הראשונות במקום. "אמנה", גיליון 20
^ יואל יעקבי, חשמונאים בזמן הזה, 6 בדצמבר 2007, אתר ערוץ 7
^ איילת כהנא, הלוחמת הירושלמית - ראיון עם יעל בן דב, באתר "מים", 2002

[ברמץ-1] ¹ ² שרה ברנע, סוף עונת החשמונאים, 9 בפברואר 2009, אתר nrg

[2] מתוך דברים לזכרה של רחל ענבר, מהמתיישבות הראשונות במקום. "אמנה", גיליון 20

[3] יואל יעקבי, חשמונאים בזמן הזה, 6 בדצמבר 2007, אתר ערוץ 7

[4] איילת כהנא, הלוחמת הירושלמית - ראיון עם יעל בן דב, באתר "מים", 2002

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==ישוב המתחם==
 ב-[[1968]] התיישבו במתחם שבע משפחות יהודיות. ההתיישבות נחשבת לאחת האכלוסים היהודיים הראשונים ב[[מזרח ירושלים]]. בתקופה זאת התגוררו כבר מספר משפחות יהודיות נוספות בבתים שכורים בתחומי [[שועפאט]] ובית חנינא, אולם הבניין הזה היה הגדול והמאוכלס ביותר מביניהם.
-בערב [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]] בשנת 1968, כשנה לאחר סיפוח [[מזרח ירושלים]] ואזור יהודה ושומרון על ידי [[ישראל]] ב[[מלחמת ששת הימים]], איתרו את המבנה חמש משפחות שהיו מיוצאי הארגונים [[ברית החשמונאים]] ו[[לח"י]]. הבניין, שהיה לפני סיום בנייתו עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היה בבעלות אחד מבני משפחת אל-כורד שהתגורר בכווית ועל כן הבניין הוכרז כ"רכוש נטוש". בנייתו הסתיימה במימון הרשות לנכסי נפקדים והוא הושכר לשבע משפחות המתיישבים היהודים (ברמץ, אייכנבאום, בן דב, גרינברג, צור, יכין וניניו). המבנה נמצא בסמוך למקומו של היישוב נווה יעקב ( "כפר עברי"{{הערה|שם=ברמץ|שרה ברנע, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/851/592.html סוף עונת החשמונאים], 9 בפברואר 2009, אתר [[nrg]]}} לשעבר, שעל אדמותיו נבנתה בתחילת שנות ה-1970 שכונת [[נווה יעקב]]) שתושביו נסוגו ממנו באישון לילה ב[[מלחמת השחרור]]. כעבור עשר שנים לאחר עליית הליכוד לשלטון, הדירות נמכרו למשפחות שהתגוררו בו באותה העת.
+בערב [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]] בשנת 1968, כשנה לאחר סיפוח [[מזרח ירושלים]] ואזור יהודה ושומרון על ידי [[ישראל]] ב[[מלחמת ששת הימים]], איתרו את המבנה חמש משפחות שהיו מיוצאי הארגונים [[ברית החשמונאים]] ו[[לח"י]]. הבניין, שהיה לפני סיום בנייתו עם פרוץ מלחמת ששת הימים, היה בבעלות אחד מבני משפחת אל-כורד שהתגורר בכווית ועל כן הבניין הוכרז כ"רכוש נטוש". בנייתו הסתיימה במימון הרשות לנכסי נפקדים והוא הושכר לשבע משפחות המתיישבים היהודים (ברמץ, אייכנבאום, בן דב, גרינברג, צור, יכין וניניו). המבנה נמצא בסמוך למקומו של המושבה [[נווה יעקב (מושבה)|נווה יעקב]] ("כפר עברי").{{הערה|שם=ברמץ|שרה ברנע, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/851/592.html סוף עונת החשמונאים], 9 בפברואר 2009, אתר [[nrg]]}}, שתושביו נסוגו ממנו באישון לילה ב[[מלחמת השחרור]]. כעבור עשר שנים לאחר עליית הליכוד לשלטון, הדירות נמכרו למשפחות שהתגוררו בו באותה העת.
-עד להקמת שכונת נווה יעקב, בית השבעה היה הבית הצפוני ביותר בירושלים שבו התיישבו יהודים לאחר מלחמת ששת הימים. ההתיישבות במבנה תרמה להחלטתו של ראש הממשלה דאז, [[לוי אשכול]], שביקר במקום, לבנות את שכונת נווה יעקב בתחילת שנות ה-1970.{{הערה|1=מתוך [http://www.amana.co.il/Index.asp?ArticleID=336&CategoryID=120&Page=1 דברים לזכרה של רחל ענבר], מהמתיישבות הראשונות במקום. "אמנה", גיליון 20}}
+עד להקמת שכונת [[נווה יעקב]], בית השבעה היה הבית הצפוני ביותר בירושלים שבו התיישבו יהודים לאחר מלחמת ששת הימים. ההתיישבות במבנה תרמה להחלטתו של ראש הממשלה דאז, [[לוי אשכול]], שביקר במקום, לבנות את שכונת נווה יעקב בתחילת שנות ה-1970.{{הערה|1=מתוך [http://www.amana.co.il/Index.asp?ArticleID=336&CategoryID=120&Page=1 דברים לזכרה של רחל ענבר], מהמתיישבות הראשונות במקום. "אמנה", גיליון 20}}
 דיירי הבית כמעט ולא סבלו מהתנכלויות שכניהם הערבים בשכונה{{הערה|יואל יעקבי, [http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/7044/4 חשמונאים בזמן הזה], 6 בדצמבר 2007, אתר [[ערוץ 7]]}}, וחלקן אף זכו לכבוד מיוחד מצד השכנים, בהם [[שמעון ברמץ]], שכּוּנה בפיהם "מוכתר הכפר".{{הערה|שם=ברמץ}}