אוטופיה

אוטופיה (מלטינית: Utopia, ניתן להבנה כ"המקום הטוב") הוא מונח שנטבע על ידי תומאס מור באנגליה ב-1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית. במשך השנים מאז שנטבע, היו שהשתמשו במונח הזה לתיאור קהילות אמיתיות שנוסדו על מנת ליצור חברה כזו. התואר "אוטופי" משמש כיום לעתים קרובות לתיאור מצב שנתפס על ידי הוגיו כרעיון טוב אך בלתי-ישים מבחינה חברתית, כלכלית או פוליטית, או שיישומו כרוך בשינויים חברתיים שרוב האנשים יתקשו לקבלם.

תיאורים של חברות אידאליות נכתבו דורות רבים לפני שנטבע המונח "אוטופיה". בעל ההשפעה הרבה ביותר מביניהם הוא הפוליטאה של הפילוסוף היווני אפלטון. אף כי אוטופיות נחשבות כרעיונות אידאליסטית או אופטימיסטית בלתי-אפשריים למימוש (בחלק מהמקרים - גם על ידי הוגי האוטופיות עצמם), היו במהלך הדורות ניסיונות לממש אוטופיות במידה מסוימת של הצלחה. דוגמה מפורסמת לניסיון כזה היא הקיבוץ - דגם ששגשג בישראל מראשית המאה ה-20 ועד שנות ה-70 בקירוב. מונחים שנגזרו מהמונח אוטופיה הם הדיסטופיה (אנטי-אוטופיה, מונח מנוגד) והאוטופיה הסאטירית.

מקור המושג

חיתוך עץ מאת אמברוזיוס הולביין למהדורה משנת 1518 של הספר אוטופיה

המונח "אוטופיה" נטבע על ידי תומאס מור בשנת 1516 בספרו (שנכתב בלטינית): De Optimo Reipublicae Statu deque Nova Insula Utopia ("על-אודות הרפובליקה הטובה הנמצאת באי החדש אוטופיה") או, בקיצור אוטופיה. בספרו של מור, "אוטופיה" הוא בעצם שמו של אי מבודד שעליו הוקמה רפובליקה אידאלית. בכותרת הספר יש הד לחיבור "הפוליטאה" של אפלטון, שבתרגומו ללטינית נקרא "הרפובליקה". מור עצמו ביאר את השם אוטופיה, וכתב שגזר אותו משורשים יווניים באופן שאפשר יהיה לפרשו בשני אופנים: Eutopia - "מקום טוב", או "Outopia" - "שום-מקום" ("מקום שאינו קיים"). הספר כולו מתאר את החברה האידאלית על האי הדמיוני באופן ספק-רציני ספק-סאטירי, והוא כולל רמזים והתייחסויות סמויות לכתבים קלאסיים (יווניים ולטיניים) שעסקו בתיאור החברה האידאלית, ואשר נעשו פופולריים בין המשכילים במערב אירופה בימיו של מור.

בספרו, מתאר תומאס מור חברה המסודרת באופן רציונלי. את הסיפור מביא כביכול מגלה הארצות שגילה אותה – רפאל היתלודיאוס (שם שגזור מיוונית ואפשר לתרגמו כ"פטפטן" או "קשקשן"). אוטופיה היא רפובליקה שבה כל הרכוש מוחזק במשותף. בנוסף, יש לה מעט חוקים, אין שם עורכי דין וכמעט שאין היא שולחת את אזרחיה להילחם, אך היא שוכרת שכירי חרב מאזרחי המדינות הקרובות.

יש להניח כי מור, אדם נוצרי קתולי דתי שהתלבט פעם האם להצטרף לכנסייה ככומר, קיבל השראה מחיי הנזירים כשהוא תיאר את אופיה של החברה האוטופית. מור חי בתקופה שבה השראתו של הרנסאנס החלה לפעול באנגליה, והאידאלים של ימי הביניים הישנים – כולל האידאל הנזירי – החלו להיסדק. כמה מרעיונותיו של מור משקפים נוסטלגיה לעבר הימי-ביניימי הזה. ספרו היווה השראה לרדוקסיונים שנוסדו בידי הישועים על מנת לנצר ו"לתרבת" את הגואראנים.

אוטופיות כלכליות

בתחילת המאה ה-19 עלו כמה רעיונות אוטופיים, בדרך כלל כתגובה להתפוררות החברתית שנוצרה בעקבות התפתחותם של המסחר והקאפיטליזם. אלה בדרך כלל מוכללים בתנועה "אוטופית-סוציאליסטית" גדולה יותר, בשל המאפיינים המשותפים שלהם: חלוקה שווה של הרכוש, לעתים עם ביטול הכסף בכלל, וכשאזרחים רק עובדים בעבודה שהם נהנים ממנה ושמועילה לכלל האזרחים, ושמותירה להם פנאי להתעסקות באמנויות ובמדעים. דוגמה קלאסית לאוטופיה שכזו היא "הסתכלות אחורה" (Looking Backward) של אדוארד בלאמי. אוטופיה סוציאליסטית אחרת היא "חדשות משום מקום" (News from Nowhere), של ויליאם מוריס, שנכתב גם כתגובה לאופי הביורוקרטי של האוטופיה של בלאמי, שמוריס ביקר. אך ככל שהזמן עבר והתנועה הסוציאליסטית התבגרה, האוטופיות ננטשו. סוציאליסטים ייסדו את הרעיונות שלהם באופן מוצק יותר על המציאויות של דורם; בין התנועות הסוציאליסטיות, המרקסיזם נעשה למבקר החריף ביותר של הסוציאליזם אוטופי.

אוטופיות הומצאו גם בצד השני של הקשת הפוליטית. לדוגמה, "עריצה היא הלבנה" (The Moon is a Harsh Mistress) של רוברט היינליין היא אוטופיה אינדיבידואליסטית וליברטנית. אוטופיות קאפיטליסטיות מסוג זה בדרך כלל מבוססות על כלכלת שוק מושלמת, שבה אין נפילה של הכלכלה – או שלא עוסקים בנושא זה כלל. ציניקנים מסוימים, בדרך כלל סוציאליסטיים, רואים את ספרי הלימוד לכלכלה כסוג של אוטופיות קאפיטליסטיות.

אוטופיות היסטוריות ופוליטיות

אוטופיה גלובלית של שלום עולמי נתפסת אצל אנשים מסוימים כסופה האולטימטיבי והבלתי נמנע של ההיסטוריה האנושית.

יש הרואים בספרטה אוטופיה מיליטריסטית שנוסדה על ידי ליקורגוס (אם כי באתונה, בין השאר, חשבו כי זו "דיסטופיה"). ספרטה הייתה מדינה יוונית חשובה עד שנוצחה בידי תבאי בקרב ליאוקטרה. ייתכן שהתפיסה של ספרטה כאוטופיה נובעת, גם היא, מספרו של אפלטון הפוליטאה. אפלטון מתאר חברה הדומה לדגם החברה הספרטנית, והוא מציג אותה כחברה אידאלית.

אוטופיות דתיות

הרעיונות הנוצריים והמוסלמיים של גן עדן הם בדרך כלל אוטופיים, במיוחד בצורות הפופולריות שלהן, וכך ביטאו מחשבות על קיום חופשי מחטא, עוני וצער, מעבר לכוחו של המוות (אם כי "גן עדן", לפחות באסכטולוגיה הנוצרית, דומה יותר לחיים יחד עם אלהים עצמו בגן עדן ארצי הממוקם בשמים). באופן דומה, ניתן לראות את המושג הבודהיסטי של נירוואנה כסוג של אוטופיה. האוטופיה הדתית היא לעתים אחת מהסיבות המשכנעות את המאמין להשאר נאמן לדתו, או להמרה של מאמינים חדשים לדת זו.

בארצות הברית בזמן ההתעוררות הגדולה השנייה במאה ה-19, קבוצות דתיות רדיקליות רבות יצרו חברות אוטופיות. חברי הקבוצות הללו שאפו ליצור קהילות שבהן כל ההיבטים של החיים ייקבעו על פי אמונתם. הידועה ביותר מבין החברות האוטופיות האלה היא התנועה השייקריסטית. התנועה הגדולה ביותר הייתה כנסיית ישו המשיח של הקדושים המאוחרים ביוטה לאחר 1846, הידועה יותר כמורמונים.

אוטופיות עתידניות

טכנו-אוטופיה היא תאוריה עתידנית של חברה אוטופית שבה השוויון מושג באמצעות התפתחויות טכנולוגיות (במיוחד בתחום הרובוטיקה) ומדעיות אשר יאפשרו רמת חיים גבוהה. דוגמאות לרמת חיים זו הן העדר מוחלט של סבל, חיי נצח ושינויים בטבע ובתנאים האנושיים. במקום מושלמות ססטית וקבועה יש הומניסטים שמדמיינים לעצמם "אקסטרוטופיה", חברה פתוחה ומשתנה המאפשרת ליחידים ולקבוצות ליצור את המוסדות והתצורות החברתיות שהם מעדיפים.

דוגמה ידועה של ציוויליזציה עתידנית אנרכו-קומוניסטית היא "התרבות" (The Culture) של הסופר הסקוטי איאן מ. בנקס.

כנגד האופטמיזם הזה יש להציב את התחזית כי המדע והטכנולוגיה המתקדמים יביאו, על ידי תאונות או שימוש מכוון, להכחדותה של האנושות. פסימיסטים אלה אומרים כי יש להזהר מפני אימוץ כולל של טכנולוגיות חדשות ונסיוניות.

יצירות המתארות אוטופיות

• הפוליטאה של אפלטון (400 לפנה"ס), היא, לפחות במישור מסוים, תיאור של אוטופיה פוליטית שנשלטת בידי אליטה של מלכים-פילוסופים.
• עיר האלוהים של אוגוסטינוס איש היפו (413–426), מתארת את העיר האידאלית, ירושלים ה"נצחית", הארכיטיפ של כל האוטופיות הנוצריות.
• אוטופיה (1516) של תומאס מור
• בהאנטומיה של המלנכוליה (1621), מאת רוברט ברטון, מתוארת חברה אוטופית בהקדמה.
• עיר השמש (1623) מאת תומאסו קמפנלה
• אטלנטיס החדשה (1627) מאת פרנסיס בייקון
• אוקיאנה (1656) מאת ג'יימס הרינגטון.
• החלק במסעות גוליבר (1726) מאת ג'ונתן סוויפט המתאר את החברה השלווה והרציונלית של ההוינהמים, היא ללא ספק אוטופית, אך היא אמורה להיות מנוגדת לחברה של היאהו, שמייצגים את הגרוע ביותר שהגזע האנושי יכול להיות.
• מסע באיקרי (1840) מאת אטיין קאבט
• אראוון (1872) מאת סמיואל באטלר
• במבט לאחור: 1887-2000 (1888), מאת אדוארד בלאמי
• פריילנד (1890) מאת תיאודור הרצקה
• חדשות משום מקום (1891), מאת ויליאם מוריס
• אוטופיה בעירבון מוגבל (1893) היא אופרטה של גילברט וסאליבן, שבה אומת אי קטנה עושה מהפכה בהתאם לתרבות הבריטית, בהצלחה מדהימה.
• אלטנוילנד (1902), מאת בנימין זאב הרצל
• מספר רב של ספרים מאת ה. ג'. ולס, כולל אוטופיה מודרנית (1905)
• ירושלים הבנויה (1918) מאת בוריס שץ - חזון אוטופי עתידי המתאר את מדינת ישראל ובמרכזה ירושלים כמרכז אמנותי תרבותי מתועש ואידאי.
• עולם חדש מופלא (1932) של אלדוס האקסלי הוא דוגמה של פסדו-אוטופיה סאטירית. אחד מהספרים האחרים שלו, אי (1962), מציגות אוטופיה חיובית.
• איילנדיה (1942), מאת אוסטין טאפאן רייט
• וולדן שתיים (1948) מאת בי. פ. סקינר
• ענן מגלן (1955) מאת סטניסלב לם
• נבולת אנדרומדה היא אוטופיה קומוניסטית קלאסית מאת איוואן אפרמוב.
• צד שמאל של החושך (1969), מאת אורסולה לה גווין, מתאר כאוטופיה עולם . לה גווין מתארת אוטופיה גם בספרה המנושל (1974).
• אשה בקצה הזמן (1976) מאת מארג' פיירסי היא רומן מדע בדיוני פמיניסטי שבו על הגיבור לפעול על מנת להביא לעתיד אוטופי על פני עתיד דיסטופי.
• אקוטופיה (1975) מאת ארנסט קלנבאך
• הטרילוגיה של שלושת הקליפורניות (במיוחד הקצה הפציפי (1990)) וטרילוגיית מאדים של קים סטאנלי רובינסון.
• המעניק (1993) רומן מאת לויס לוורי מתאר חברה "מושלמת" בעתיד הרחוק, שבה הסילוק של המלחמה, המחלות, הפחד וכו' בא במחיר של הדחקה של הרגשות האנושיים, אינדיבידואליזם ובחירה חופשית.
• רוב הסיפורים בהפרימיטיבי העתידי – האקוטופיות החדשות (1994), ערוך בידי קים סטאנלי רובינסון
• הציווי ההדוניסטי (1996), מניפסט מקוון מאת דייוויד פירס, מתאר כיצד הנדסה גנטית וננוטכנולוגיה ימנעו את כל הייסורים בחיי האנושות.
• משחק המחשב BioShock‏ (2007), מציג אוטופיה תת-ימית שערכיה מבוססים על תורת האובייקטיביזם של איין ראנד.

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ד"ר אושי שהם-קראוס, אוטופיה – מקום מושלם או קומוניזם שטני?, באתר ynet, 4 בדצמבר 2010
• More, Thomas, Saint, הטקסט המלא המקורי, באתר פרויקט גוטנברג, פרטים כללים, ואפשרויות הורדה חינם בפורמטים שונים, ‏1516
• הדף הראשי של האגודה ללימודים אוטופיים
• Utopia and Utopianism
• תומאסו קמפנלה עיר השמש - דיאלוג פואטי (נהר ספרים 2007)
• אברהם יסעור, אוטופיה – ניסיון הגדרה (עמ' 1), באתר הגדה השמאלית, במה ביקורתית לחברה ותרבות, יש גם 6 תגובות, ‏25-ינואר-2004
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אריאנה מלמד, בורא עולם (לא ההוא. אחר), באתר ynet, 18 באפריל 2003
• תפישת המרחב באוטופיה של תומאס מור
• ענת בסר,אוטופיה, מהי ומה תפקידה?, אתר מט"ח
• אביהו זכאי, ‏אמריקה כאוטופיה פוריטנית, מחשבות 65, יולי 1993, עמ' 50–63