הומניזם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: רנסאנס, ארצות הברית
שורה 1: שורה 1:
{{עריכה|נושא=מדעי הרוח}}
{{עריכה|נושא=מדעי הרוח}}
'''הומניזם''' הוא גישה [[פילוסופיה|פילוסופית]] [[מוסר|מוסרית]] מרכזית ומרובת ענפים, המבוססת על ה[[בחירה חופשית|רצון החופשי]] של האדם ומדגישה את היותו [[סוכנות (פילוסופיה)|סוכן]] מרכזי, המשפיע על הסביבה שלו כאדם יחיד וכקבוצה אנושית. מקורה ההיסטורי של הגישה בזרם חברתי באיטליה בתקופת ה[[רנסאנס]], הידוע כ-"הומניזם של הרנסנס". בעקבות [[עידן הנאורות|עידן האורות]] המושג כיום מתייחס למגוון השיטות, האמונות והדעות המשלבות את השדה האנושי עם חשיבה ביקורתית, ומעדיפות חקירה שיטתית של ראיות [[אמפיריציזם|אמפיריות]] על פני חשיבה דוגמתית ואמונות תפלות{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Robert Grudin|כותרת=Humanism|כתובת=https://www.britannica.com/topic/humanism|תאריך=17 באפריל 2015|מידע נוסף=אתר [[אנציקלופדיה בריטניקה]]|שפה=אנגלית}}}}.
'''הומניזם''' הוא גישה [[פילוסופיה|פילוסופית]] [[מוסר|מוסרית]] מרכזית ומרובת ענפים, המבוססת על ה[[בחירה חופשית|רצון החופשי]] של האדם ומדגישה את היותו [[סוכנות (פילוסופיה)|סוכן]] מרכזי, המשפיע על הסביבה שלו כאדם יחיד וכקבוצה אנושית. מקורה ההיסטורי של הגישה בזרם חברתי באיטליה בתקופת ה[[רנסאנס]], הידוע כ-"הומניזם של הרנסאנס". בעקבות [[עידן הנאורות|עידן האורות]] המושג כיום מתייחס למגוון השיטות, האמונות והדעות המשלבות את השדה האנושי עם חשיבה ביקורתית, ומעדיפות חקירה שיטתית של ראיות [[אמפיריציזם|אמפיריות]] על פני חשיבה דוגמתית ואמונות תפלות{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Robert Grudin|כותרת=Humanism|כתובת=https://www.britannica.com/topic/humanism|תאריך=17 באפריל 2015|מידע נוסף=אתר [[אנציקלופדיה בריטניקה]]|שפה=אנגלית}}}}.


==אטימולוגיה==
==אטימולוגיה==
שורה 41: שורה 41:


== הומניסטים ידועים ==
== הומניסטים ידועים ==
===מתקופת הרנסנס===
===מתקופת הרנסאנס===
[[קובץ:Holbein-erasmus.jpg|שמאל|ממוזער|150px|ארסמוס מרוטרדם]]
[[קובץ:Holbein-erasmus.jpg|שמאל|ממוזער|150px|ארסמוס מרוטרדם]]
* [[ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה]]
* [[ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה]]
שורה 63: שורה 63:
* בספר [[הר הקסמים]] משנת 1924, הנחשב לספרו החשוב ביותר של [[תומאס מאן]] ומהספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20 בכלל, דמותו של לודוביקו סטמבריני נחשבת למייצגת של ההגות ההומניסטית. סטמבריני רואה את [[ג'וזואה קרדוצ'י]], המשורר הלאומי של איטליה המודרנית, כמורו הרוחני, ומשווה עצמו לטיטן היווני [[פרומתאוס]], שבין היתר לימד את האדם את סודות האש.
* בספר [[הר הקסמים]] משנת 1924, הנחשב לספרו החשוב ביותר של [[תומאס מאן]] ומהספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20 בכלל, דמותו של לודוביקו סטמבריני נחשבת למייצגת של ההגות ההומניסטית. סטמבריני רואה את [[ג'וזואה קרדוצ'י]], המשורר הלאומי של איטליה המודרנית, כמורו הרוחני, ומשווה עצמו לטיטן היווני [[פרומתאוס]], שבין היתר לימד את האדם את סודות האש.


* בשנת 1936 היגר הפילוסוף [[וורנר ג'גר]]{{אנ|Werner Jeager}} לארה"ב בתגובה לעליית ה[[נאציזם]] בארצו. שנה לאחר מכן פרסם את תגובתו הנזעמת לנאציזם תחת הכותרת "הרצאות ועמדות הומניסטיות".
* בשנת 1936 היגר הפילוסוף [[וורנר ג'גר]]{{אנ|Werner Jeager}} לארצות הברית בתגובה לעליית ה[[נאציזם]] בארצו. שנה לאחר מכן פרסם את תגובתו הנזעמת לנאציזם תחת הכותרת "הרצאות ועמדות הומניסטיות".


* בשנת 1946 פרסם [[ז'אן פול סארטר]] את ספרו החשוב ביותר וקרא לו "[[אקזיסטנציאליזם]] הוא הומניזם". בספר חידד סארטר את המסר המרכזי של תורתו: קיום קודם למהות. הדעות חלוקות בשאלה אם אמנם מדובר במסר הומנסטי.
* בשנת 1946 פרסם [[ז'אן פול סארטר]] את ספרו החשוב ביותר וקרא לו "[[אקזיסטנציאליזם]] הוא הומניזם". בספר חידד סארטר את המסר המרכזי של תורתו: קיום קודם למהות. הדעות חלוקות בשאלה אם אמנם מדובר במסר הומנסטי.

גרסה מ־03:36, 1 בנובמבר 2016

הומניזם הוא גישה פילוסופית מוסרית מרכזית ומרובת ענפים, המבוססת על הרצון החופשי של האדם ומדגישה את היותו סוכן מרכזי, המשפיע על הסביבה שלו כאדם יחיד וכקבוצה אנושית. מקורה ההיסטורי של הגישה בזרם חברתי באיטליה בתקופת הרנסאנס, הידוע כ-"הומניזם של הרנסאנס". בעקבות עידן האורות המושג כיום מתייחס למגוון השיטות, האמונות והדעות המשלבות את השדה האנושי עם חשיבה ביקורתית, ומעדיפות חקירה שיטתית של ראיות אמפיריות על פני חשיבה דוגמתית ואמונות תפלות[1].

אטימולוגיה

קיימת הבחנה שורשית בין נשוא הערך שהוא המובן האידאלוגי של הומניזם, לבין המובן שמעודד לימוד וחקר שפות, תרבויות, וספרים קלאסיים, כגון הבחנה בין מקצועות ריאליים להומניסטיים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.

המילה humanisra היא שם עצם, שהתחיל להיות נפוץ בתקופת הרנסאנס כהגדרה לקבוצת החברים בגילדת המורים שלימדו huntanac artcs (אמנויות האדם).

הומניסט הוא אדם המשתייך לתנועת ההומניזם ודוגל בערכיה. המילה מתארת גם את מי שמלא באהבה ובכבוד לבני האדם, המביע התחשבות, סובלנות והומניות כלפיהם וקנאי לזכויותיהם. גם מי שעוסק בהומניסטיקה וקרוב למדעי הרוח והחברה מכונה הומניסט (הוראת המילה ניכרת לפי ההקשר). המילונאי ראובן אלקלעי הציע את חידושו אֱנוֹשַׁאי (תחת הומניסט).[2]

מקורות ההומניזם

תחילה היו ההומניסטים קבוצה של אינטלקטואלים שאינם אנשי דת שהתעניינו בתרבות הקלאסית (התרבות היוונית והרומית העתיקה) ובספרים שנכתבו בהשראתה, (בעיקר ביוון העתיקה). מאוחר יותר, התגבש הזרם ההומניסטי לאידאולוגיה, שכללה מערכת ערכים חילונית סדורה, שביקשה במידה רבה להוות אלטרנטיבה למערכת הערכים הדתית, (בעיקר הנוצרית).

ההומניסטים קיבלו השראה בעיקר מכתבי אפלטון ואריסטו (בהם כתבים שכמעט לא היו ידועים עד אז באירופה המערבית, כגון הפוליטיאה של אפלטון), והעמידו מערכת ערכים, שבה האדם ויצירתו עומדים במרכז, ואילו הדת או יחסי האדם עם האל - בשוליים. המוסר על פי ההומניזם אינו נובע בהכרח מציוויי האל לאדם, אלא ממצפון אנושי קולקטיבי, המשותף לכל בני האדם. ההומניסטים טענו שכל אדם יכול להתחבר אל האל לבדו, מבלי תיווך של גורם כלשהו, ובמיוחד ללא עזרת הכנסייה או האנשים שעובדים בה. גישה מורכבת יותר מתאר אליעזר שביד:

"ההומניזם היה מהפכה דתית ולא אנטי דתית. אלה שחוללו את ההומניזם הקלאסי באיטליה ואלו שחוללו אותו בגרמניה ואחר כך בארצות אירופה, מרדו נגד הכנסייה הקתולית אבל לא מרדו נגד הדת. ההומניזם נולד יחד עם הפרוטסטנטיות. הפרוטסטנטיות הייתה הומניסטית, ראשוני ההומניזם האיטלקי היו אנשים דתיים. הם רק בדקו את הדת מפרספקטיבה חדשה, לא מן הפרספקטיבה של ההתגלות האלוהית, אלא מן הפרספקטיבה של האדם המוצא את דרכו אל אלוהים. במרכז מושג ההומניזם עומדת התפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים."[3]

האתוס ההומניסטי

האתוס ההומניסטי הוא הגישה או דרך החיים, שבמרכזם תכונותיו של האדם (הפיזיות והרוחניות) והערכים שמנחים את פעולותיו ומחשבותיו. ההומניסטים מאמינים שלכל בני האדם מצפון המאפשר להם להבחין בין טוב לרע, ושמצפון זה אינו תלוי באמונה דתית או במוצא תרבותי. בני האדם טובים מטבעם, ואם אין משבשים את מצפונם, הם בוחרים בטוב. ההומניזם אינו מקבל בדרך-כלל גישה של שכר ועונש ממקורות עליונים, ודאי לא שכר ועונש בעולם הבא. חיי האדם מתרכזים בעולם הזה, ביחסים שבינו לבין בני אדם אחרים, ואלה שבינו לבין הטבע, והוא חייב דין וחשבון רק למצפונו ולאנשים שסובבים אותו. עבירות כגון הריגת אדם; פגיעה בחירותו או בכבודו של אדם; פגיעה ביצירות אנושיות, בתרבויות אנושיות, ויש הגורסים שגם פגיעה בטבע; הן הדוגמאות הבולטות ביותר לעבירות לפי התפיסה ההומניסטית.

ההומניסטים מאמינים, בדרך-כלל, שהמצפון האנושי ומערכת הערכים שגלומה בו, ניתנים לניסוח לוגי. אין פירושו של דבר שהמצפון נלמד באופן לוגי - כי לדעת רוב ההומניסטים המצפון הוא אינטואיטיבי - אבל אפשר לנסח את מערכת הערכים שמרכיבה אותו, באמצעות כללים לוגיים. לימוד הניסוח הלוגי של מערכת הערכים האנושית מסייעת בפתרון דילמות, כלומר דרכי התנהגות ובחירת דרך הפעולה הנכונה, במצבים שבהם הבחירה בטוב קשה במיוחד, לאור הנסיבות או האפשרויות שקיימות.

זרמים בהומניזם

  • הזרם הליברלי - לפי ההומניזם הליברלי האדם הוא יצור אינדיבידואלי. פנימיותו של האדם היא הנותנת משמעות לעולם, ומהווה את מקור הסמכות המוסרית, האסתטית, והפוליטית. בכל דילמה מוסרית או פוליטית, עלינו לפנות אל רצונו הפנימי של האדם. יש להגן על היחיד מפגיעה, ולשם כך יש לממש את זכויות האדם. ניתן להבחין בדרכם של המצדדים בהומניזם הליברלי בכל הנוגע לטיפול בפושעים - החשיבות העצומה שמייחסים הליברלים לרווחתו של היחיד, גורמת להם להתנגד להוצאות להורג, לעינויים, ולמתן עונשים קשים. כך, מתקיימות נקודות השקה בין הזרם הליברלי לבין הדתות המונותאיסטיות ובמיוחד הנצרות. הליברליזם שם דגש על הרצון החופשי. הוגים נוצרים למן המאה ה-18 שילבו בין ההומניזם לנצרות, באמצעות הטענה, כי מטרתו של האל היא להיטיב את מצבם של בני האדם, ולפיכך על בני האדם לפעול להיטיב את מצבם של בני אדם אחרים.
  • הזרם הסוציאליסטי - ההומניסטים הסוציאליסטים, בדומה לפילוסופיית התועלתנות, רואים חשיבות במצבו של כלל המין האנושי ולא במצבו של היחיד. בניגוד לזרם הליברלי ששם דגש על חירותו של הפרט וזכויותיו, שם הזרם הסוציאליסטי את הדגש על השוויון בין כל בני האדם. על פי הסוציאליזם חוסר השוויון הוא פגיעה בכלל האנושות, כיוון שמשמעותה מתן העדפה לגורם שולי שקשור לאדם (כסף) על פני המהות האוניברסלית שלו. לטיעוני הסוציאליסטים אפשר למצוא סימוכין גם בדתות המונותאיסטיות, שקובעות שכל בני האדם נבראו בצלם האל, ומכאן שכל בני האדם שווים.
  • זרם הדרוויניזם החברתי - למרות שלא נהוג לראות אידאולוגיות גזעניות כהומניסטיות, יש בהן אלמנטים ברורים של הערצת האדם. בניגוד לזרמים האחרים של ההומניזם, זרם זה שולל את הזכות לשוויון של בני האדם וגורס כי ישנם בני אדם נעלים מול בני אדם נחותים. זרם הדרוויניזם החברתי הוא היחיד שלא קיבל את השראתו רק מן הדת אלא גם מעיוות של המדע, ובעיקר מעיוות של האנתרופולוגיה ומדעי החיים (מדענים מתייחסים לדרוויניזם החברתי כאל פסבדו-מדע). תומכי הזרם רואים במין האנושי מין שמצוי בתהליכי אבולוציה בלתי פוסקת, כמו שאר המינים שבטבע ולפיכך נתון המין האנושי בכל עת במלחמת קיום על משאבים, שבה רק החזקים ביותר ישרדו, לאחר שיביסו את החלשים (בביולוגיה אבולוציונית המתאים שורד, לא בהכרח החזק, ולא באמצעות כוח מכוון). הדרוויניזם החברתי החל להתבסס במחצית המאה ה-19, ועד מהרה השפיע על חלקים מהאליטות, כגון תומכי הקולוניאליזם של המעצמות הימיות, חלק מהתנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית [דרוש מקור] ובמיוחד עמד בבסיס האידאולוגיה הנאצית בגרמניה. כך, שאיפתה של התנועה הנאצית הייתה להשביח את המין האנושי על ידי טיהור אתני, השארת הגזע הארי והכחדת הגזעים הנחותים (לטענתם), כגון היהודים, הצוענים והשחורים, שסיכנו לדעתם, את חוסנו של המין האנושי בכלל ושל הגזע הארי בפרט. הזרם ספג מהלומה קשה לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, אך הדים לקיומו המשיכו להתקיים לאחריה, כגון במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה ובתנועות גזעניות ונאו-נאציות ברחבי העולם. בשנים האחרונות, עם התפתחות מדעי הגנטיקה והרפואה, ניתן למצוא הדים של דמיון לדרוויניזם החברתי, אם כי לא באופן גזעני, אצל אנשים שמשתמשים בבדיקות גנטיות ולעתים גם בהפלת עוברים בעלי מומים קשים, כדי לתכנן את משפחתם. כל זאת, כדי למנוע מהם, מבני משפחתם, ומהחברה בכלל, את הסבל שעלול להיגרם כתוצאה מלידת תינוק שצפויים לו חיים קצרים ו/או מלאי ייסורים. ישנם אנשים ששואפים לפתח את תחום הגנטיקה כדי לאפשר להורים לבחור עבור צאצאיהם תכונות כגון צבע שיער, צבע עיניים, יכולות אתלטיות, יכולות שכליות וכיוצא באלה. ראו גם אאוגניקה.
  • טרנס הומניזם-פילוסופיה הסובבת סביב השאיפה לנצל אמצעים טכנולוגים על מנת להתגבר על המגבלות הביולוגיות של האדם.

הומניזם מול הדת התאיסטית

ההומניזם בגרסאות שונות הפך בהדרגה לאידאולוגיה השלטת באירופה (בייחוד באירופה המערבית), בעיקר משום שהציע אלטרנטיבה לדת בתקופה של חילון הולך וגובר. הוא התבסס בעיקר במדינות שניתקו את עצמן מהדת באופן מוחלט כמו צרפת. בארצות הברית רואים רוב התושבים בדת (בעיקר בדתות מונותאיסטיות) את האמצעי להקניית מערכת ערכים, ובעניין זה יש פער גדול בין אירופה לארצות הברית. גם בארצות אפריקה ואסיה משמשות הדתות כמקור העיקרי להדרכה ערכית, ואילו ההומניזם נתפס בהן לעתים קרובות כמערכת זרה ואף מאיימת.

הציוויים המוסריים הנובעים מההומניזם אינם סותרים בדרך כלל את הציוויים הדתיים. כך למשל, רצח נתפס ברוב הדתות כחטא נגד האל, בנוסף להיותו פשע פלילי, ולכן מהווה עבירה חמורה. במערכת ערכים המתבססת על דת, כגון הנצרות הקתולית, קיימת בעייתיות עקב המחילה שניתנת בזמן הוידוי, לכל מעשה פשע, בתנאי שהמאמין יתפלל או יתרום סכומי כסף, כפי שיקבע הכומר המוודה. זרמים רבים בדת הנוצרית רואים אלימות ומלחמה באור שלילי מאוד, ובכך הם שותפים לזרמים הומניסטיים רבים באירופה ובארצות הברית. לאור זאת, היו שניסו ליצור סינתזה בין הדת (בייחוד בין הנצרות או היהדות) לבין ההומניזם. יש אנשים הרואים עצמם הן כדתיים והן כהומניסטים, ובחיי המעשה אין בכך בדרך כלל סתירה; תפיסה זו נקראת הומניזם דתי. הפער בין הדת להומניזם, על-פי השקפה זו, עולה בנימוקים שכל צד נותן לציוויים המוסריים. הבדל אחר הוא בכך שהמושג "חטא נגד האל" או מושג העונש בעולם הבא, אינם מקובלים בהומניזם. לעתים ניתן למצוא את הפער שבין הגישות במצבים של דילמות מוסריות מורכבות, שבהן הציווי ההומניסטי עשוי להיות שונה מאד מהציווי הדתי.

התארגנויות

  • תנועת יהדות חילונית-הומניסטית היא זרם המדגיש את הערכים האנושיים ביהדות ואת חשיבות ההזדהות של הפרט עם ההיסטוריה והתרבות היהודיים. בית הכנסת העצמאי הראשון שלה הוקם ב-1963 על ידי שמונה משפחות אמריקאיות בבירמינגהם, דטרויט. חברים בולטים בזרם הם אלבר ממי, אלן דרשוביץ, יאיר צבן ויהודה באואר. הגוף הבינלאומי מרכז כחמישים קהילות וקבוצות, כשלושים מתוכן במסגרת ה-SHJ בצפון אמריקה והיתר בעוד ארבע-עשרה מדינות. הקהילות האמריקניות, המהוות את עיקר הזרם, מנו כ-10,000 חברים נכון ל-2012.[5] ב-2004 קמה שלוחה בישראל, "מכון תמורה".[6]

הומניסטים ידועים

מתקופת הרנסאנס

ארסמוס מרוטרדם

מתקופות מאוחרות יותר

הומניזם בספרות

  • בספר הר הקסמים משנת 1924, הנחשב לספרו החשוב ביותר של תומאס מאן ומהספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20 בכלל, דמותו של לודוביקו סטמבריני נחשבת למייצגת של ההגות ההומניסטית. סטמבריני רואה את ג'וזואה קרדוצ'י, המשורר הלאומי של איטליה המודרנית, כמורו הרוחני, ומשווה עצמו לטיטן היווני פרומתאוס, שבין היתר לימד את האדם את סודות האש.
  • בשנת 1936 היגר הפילוסוף וורנר ג'גר(אנ') לארצות הברית בתגובה לעליית הנאציזם בארצו. שנה לאחר מכן פרסם את תגובתו הנזעמת לנאציזם תחת הכותרת "הרצאות ועמדות הומניסטיות".
  • בשנת 1946 פרסם ז'אן פול סארטר את ספרו החשוב ביותר וקרא לו "אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם". בספר חידד סארטר את המסר המרכזי של תורתו: קיום קודם למהות. הדעות חלוקות בשאלה אם אמנם מדובר במסר הומנסטי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Robert Grudin, Humanism, אתר אנציקלופדיה בריטניקה, ‏17 באפריל 2015 (באנגלית)
  2. ^ ראובן אלקלעי, כרך 3, מלון עברי שלם, הוצאת גליל, 1994
  3. ^ ראיון באתר יד ושם
  4. ^ American Humanist Association, Who we are | About Humanism, אתר הארגון הרשמי (באנגלית)
  5. ^ Arnold Dashefsky, Ira Sheskin, American Jewish Year Book 2012, Springer Science & Business Media, 2012. עמ' 30.
  6. ^ יהדות חילונית - תמורה הומניסטית ביהדות, מי אנחנו, אתר המכון הרשמי