עין גדי (יישוב עתיק) – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 36: | שורה 36: | ||
[[קטגוריה:עין גדי]] |
[[קטגוריה:עין גדי]] |
||
[[קטגוריה:נחלת שבט יהודה]] |
|||
[[קטגוריה:יישובי המקרא]] |
|||
[[קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת בית שני]] |
|||
[[קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד]] |
[[קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד]] |
||
[[קטגוריה:מדבר יהודה: אתרים ארכאולוגיים]] |
[[קטגוריה:מדבר יהודה: אתרים ארכאולוגיים]] |
גרסה מ־15:34, 4 בנובמבר 2016
עין גדי היה יישוב עתיק ומרכזי לחופו המערבי של ים המלח, הנזכר רבות בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוצריים קדומים, ואשר שמו השתמר עד העת החדשה (עין ג'די).
אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שנמצא במקום כיום ישנם שרידים ממקדש מהתקופה הכלקוליתית. בנוסף ישנם שרידים המעידים על רצף של מעל 1,300 שנה של התיישבות יהודית באזור, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ועד המאה ה-6 לספירה. בגן נכלל גם אתר בית הכנסת העתיק בעין גדי - בית כנסת עתיק מן המאה ה-6, ובו רצפת פסיפס מהמרשימות בארץ.
עין גדי בתנ"ך
השם עין גדי נזכר בתנ"ך, ומקורו כנראה בעיזים וביעלים שרעו בסביבת היישוב והמעיין הסמוך אליו עם גדייהן. יעלים אלה, המצויות באתר עד ימינו, תועדו כבר בכלי הפולחן מהתקופה הכלקוליתית שנמצאו בנחל משמר הסמוך.
תחילה נזכרת עין גדי בתיאור ערי המדבר שבנחלת שבט יהודה: ”וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי”[1]. בהמשך, נזכר היישוב כמקום אליו ברח דוד מפני שאול: "וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי"[2].
היישוב מוזכר גם במקומות אחרים במקרא: בספר יחזקאל[3], במגילת שיר השירים[4] ובספר דברי הימים[5].
בדברי הימים ב' מכונה עין גדי בשם חַצְצוֹן תָּמָר, מקום בו התרכזו צבאות זרים ללחימה בממלכת יהודה, כאמור: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי"[5]. השם "חצצון תמר" נזכר גם בספר בראשית בהקשר למלחמות אמרפל[6]. רמז לשם הקדום ניתן למצוא בואדי חצאצה, הסמוך לעין גדי, הקרוי כיום נחל חצצון.
בסוף ספר ירמיהו, כאשר מתוארת היציאה לגלות בבל נאמר: ”וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים”[7]. במסכת שבת אמר על כך רב יוסף: "אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא"[8].
היסטוריה
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל גורן, מקום מושבה של העיר עין גדי הקדומה, בין נחל דוד ונחל ערוגות, נחשפו ממצאים שראשיתם בימי המלוכה בישראל, וסופן בהתקופה הרומית-ביזנטית. היישוב היהודי במקום נחרב בזמן חורבן בית ראשון, אך התחדש עם שיבת ציון, ונזכר רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.
היישוב עמד בשגשוגו עד מרד בר כוכבא, אז נפגע קשות. חלק מן התושבים, ובהם פרנסי עין גדי מטעמו של בר כוכבא, יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון, כמו גם בבתא בת שמעון, מצאו מקלט במערות נחל חבר הקרובות (מערת האימה ומערת האגרות), ומתו במצור הרומי עליהן. בתקופת התלמוד השתקם היישוב, והיה ל"כפר גדול מאוד של יהודים", כפי שהעיד אוסביוס באונומסטיקון מתחילת המאה הרביעית לספירה.
במשך השנים התפרסמה עין גדי בגידול אפרסמון לבשמים, לשמן אפרסמון ולתרופות. בפסיפס שנחשף בבית הכנסת במקום מופיעה קללה למי שיעז לגלות את "רזה דקרתא" ("סוד העיירה" בארמית). רוב החוקרים מאמינים שאותו סוד הוא סוד הכנת שמן האפרסמון.
הרופא היווני גלנוס (המאה ה-2 לספירה) מציין שלבלסם שנקרא 'הסורי' יש "שם נוסף על שם המקום בו הוא גדל בכמות הגדולה ביותר והוא היפה ביותר, כי הוא נקרא 'העין-גדיי', בהיותו עולה על זה הגדל במקומות אחרים בפלשתינה".[9] גלנוס הוא הסופר הפגאני היחיד שמקשר באופן מפורש את הבלסם לעין גדי.[10]
יש המקשרים את המטמון מן התקופה הכלקוליתית אשר נתגלה במערה בנחל משמר, וכלל כ-400 כלי נחושת, רובם בעלי אופי פולחני, עם המקדש הכלקוליתי בעין גדי.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ס"ב.
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוק כ"ט; פרק כ"ד, פסוק א'
- ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוק י'
- ^ מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק י"ד
- ^ 1 2 ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוקים א'–ב'
- ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ז'.
- ^ ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ו, עמוד א'
- ^ Galenus, De Antidotis, I, 4
- ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 326