ג'רלד פורד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בשלני (שיחה | תרומות)
←‏ביוגרפיה: חסר הרבה חומר
שורה 40: שורה 40:


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
ג'רלד פורד נולד ב[[אומהה]] שב[[נברסקה]] בשם '''לזלי לינץ' קינג הבן''' (Leslie Lynch King Jr), על שם אביו הביולוגי. הוריו התגרשו והוא גדל בבית אמו ובעלה, ג'רלד פורד האב. הוא שינה את שמו לשם בעלה של אמו. בצעירותו היה שחקן [[פוטבול]], אך מאוחר יותר זכה ללגלוג דווקא על מגושמותו הפיזית ("אינו יכול ללכת וללעוס מסטיק בעת ובעונה אחת")
ג'רלד פורד נולד ב[[אומהה]] שב[[נברסקה]] בשם '''לזלי לינץ' קינג הבן''' (Leslie Lynch King Jr), על שם אביו הביולוגי. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו והוא גדל בבית אמו ובעלה, ג'רלד פורד האב. הוא שינה את שמו לשם בעלה של אמו.


הוא למד ב[[אוניברסיטת מישיגן]] ושיחק בקבוצת ה[[פוטבול]] שלה. הוא היה שותף לשתי עונות בהן ניצחה קבוצתו בכל המשחקים וזכתה בתואר האליפות. בסיימו את הלימודים עם תואר ראשון ב[[כלכלה]] ויתר על הצעות להצטרף לקבוצות פוטבול מקצועניות. מאוחר יותר זיכתה אותה תקופה זו של משחק פוטבול בלגלוג מצידו הנשיא [[לינדון ג'ונסון]] שאמר "הוא שיחק יותר מדי זמן פוטבול ללא קסדה" {{הערה|[http://www.independent.co.uk/news/presidents/gerald-r-ford-1451818.html Gerald R Ford 38th president - 1974-1977]}}. לאחר לימודיו במישיגן עבר ל[[אוניברסיטת ייל]], תחילה כ[[מאמן]] ואחר כך החל ללמוד בבית הספר למשפטים של ייל. הוא קיבל תואר ב-1941 ופתח משרד במישיגן.
פורד כיהן 24 שנים כציר [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] מטעם [[המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)|המפלגה הרפובליקנית]], החל מ-[[1949]] עד [[1973]]. כחבר בית הנבחרים היה שותף למסקנות [[ועדת וורן]], שקבעה כי המתנקש ב[[ג'ון קנדי]] פעל לבדו.


לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה פורד התגייס ל[[חיל הים של ארצות הברית|צי]] ושירת כקצין על ספינות בלחימה נגד [[יפן]] ב[[האוקינוס השקט|אוקינוס השקט]].
פורד מונה לתפקידי סגן-הנשיאות ומאוחר יותר לנשיאות, בפעם היחידה (נכון ל-2016) בתולדות ארצות הברית, מבלי שנבחר על ידי האומה האמריקאית בבחירות כלליות. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא, יעבור התפקיד לסגן הנשיא. אבל החוקה לא קבעה אפשרות למנות מחליף לסגן הנשיא עצמו, אם תתפנה משרתו-שלו. התוצאה הייתה, שכל סגן נשיא שנכנס לנשיאות, עקב מות קודמו, נאלץ להשלים את כהונתו באין סגן נשיא לצדו. לאחר רצח הנשיא ג'ון קנדי הושבע סגנו, [[לינדון ג'ונסון]], לנשיא, וכיהן ללא סגן. בעקבות זאת תוקנה החוקה ([[התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-25]]) ונקבע כי בהתפנות משרת סגן הנשיא, יכול הנשיא, בהסכמת שני בתי הקונגרס, למנות אדם (הכשיר לכהן כנשיא) לתפקיד סגן נשיא.

פורד כיהן 24 שנים כציר [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] מטעם מדינת מישיגן כאיש [[המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)|המפלגה הרפובליקנית]], החל מ-[[1949]] עד [[1973]]. כחבר בית הנבחרים היה שותף למסקנות [[ועדת וורן]], שקבעה כי המתנקש ב[[ג'ון קנדי]] פעל לבדו. הוא היה ראש סיעת המיעוט (Minority Leader) לאחר 1964.

פורד מונה לתפקידי סגן-הנשיאות ומאוחר יותר לנשיאות, בפעם היחידה (נכון ל-2016) בתולדות ארצות הברית, מבלי שנבחר על ידי האומה האמריקאית בבחירות כלליות. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא, יעבור התפקיד לסגן הנשיא. אבל נוסח החוקה המקורי לא קבעה אפשרות למנות מחליף לסגן הנשיא עצמו, אם תתפנה משרתו-שלו. התוצאה הייתה, שכל סגן נשיא שנכנס לנשיאות, עקב מות קודמו, נאלץ להשלים את כהונתו באין סגן נשיא לצדו. לאחר רצח הנשיא ג'ון קנדי הושבע סגנו, [[לינדון ג'ונסון]], לנשיא, וכיהן ללא סגן. בעקבות זאת תוקנה החוקה ([[התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-25]]) ונקבע כי בהתפנות משרת סגן הנשיא, יכול הנשיא, בהסכמת שני בתי הקונגרס, למנות אדם (הכשיר לכהן כנשיא) לתפקיד סגן נשיא.


פורד היה האדם הראשון שמונה ל[[סגן נשיא ארצות הברית|סגן נשיא]] לפי סמכות זו. כאשר נאלץ [[ספירו אגניו]] לפרוש מתפקידו כסגן נשיא בשל פרשיית שחיתות, מינה הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]] את פורד להחליפו. בשל [[פרשת ווטרגייט]] שהלכה והתפתחה, כבר אז נראה היה שסגן הנשיא החדש צפוי להחליף בסופו של דבר את הנשיא עצמו. סגן הנשיא אושר בסנאט כמעט פה אחד וגם בבית-הנבחרים אושר ברוב גדול. לא ארך הזמן, וב-[[9 באוגוסט]] [[1974]] הוא הושבע לנשיא במקום ניקסון המתפטר. פורד בחר במושל מדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו-יורק]], [[נלסון רוקפלר]], לסגן הנשיא. וכך קרה מאורע ללא תקדים, שבמשך תקופה של כשנתיים וחצי היו לארצות הברית נשיא וסגן נשיא, שאיש מהם לא נבחר ב[[בחירות]] ולא כיהן מכוח אמון העם. עד היום פורד ורוקפלר הם סגני הנשיא היחידים שמונו מכוח התיקון ה-25 לחוקה.
פורד היה האדם הראשון שמונה ל[[סגן נשיא ארצות הברית|סגן נשיא]] לפי סמכות זו. כאשר נאלץ [[ספירו אגניו]] לפרוש מתפקידו כסגן נשיא בשל פרשיית שחיתות, מינה הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]] את פורד להחליפו. בשל [[פרשת ווטרגייט]] שהלכה והתפתחה, כבר אז נראה היה שסגן הנשיא החדש צפוי להחליף בסופו של דבר את הנשיא עצמו. סגן הנשיא אושר בסנאט כמעט פה אחד וגם בבית-הנבחרים אושר ברוב גדול. לא ארך הזמן, וב-[[9 באוגוסט]] [[1974]] הוא הושבע לנשיא במקום ניקסון המתפטר. פורד בחר במושל מדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו-יורק]], [[נלסון רוקפלר]], לסגן הנשיא. וכך קרה מאורע ללא תקדים, שבמשך תקופה של כשנתיים וחצי היו לארצות הברית נשיא וסגן נשיא, שאיש מהם לא נבחר ב[[בחירות]] ולא כיהן מכוח אמון העם. עד היום פורד ורוקפלר הם סגני הנשיא היחידים שמונו מכוח התיקון ה-25 לחוקה.
שורה 50: שורה 54:
חודש אחרי כניסתו לתפקיד נתן פורד [[חנינה]] בלתי מוגבלת לניקסון על כל העבירות שביצע בזמן נשיאותו. חנינה זו, שהצילה את ניקסון ממשפט, עוררה זעם ציבורי רב, שאולי אף תרם למפלתו של פורד בבחירות [[1976]].
חודש אחרי כניסתו לתפקיד נתן פורד [[חנינה]] בלתי מוגבלת לניקסון על כל העבירות שביצע בזמן נשיאותו. חנינה זו, שהצילה את ניקסון ממשפט, עוררה זעם ציבורי רב, שאולי אף תרם למפלתו של פורד בבחירות [[1976]].


כהונתו התאפיינה בשיעורי [[אינפלציה]] גבוהים יחסית (7%) ובמאבקים עם בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] שנשלטו בידי ה[[המפלגה הדמוקרטית|דמוקרטים]]. ביחסי החוץ שלו הוא נחל כישלון קשה כששלח כוח צבאי לשחרר [[אונייה]] שנחטפה בידי אנשי [[קמר רוז']]. סדרה של תקלות מבצעיות חמורות הביאה לסיום כושל של המשימה ול-18 הרוגים אמריקניים.
כהונתו התאפיינה בשיעורי [[אינפלציה]] גבוהים יחסית (7%) ובמאבקים עם בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] שנשלטו בידי ה[[המפלגה הדמוקרטית|דמוקרטים]].
ביחסי החוץ שלו הוא נחל כישלון קשה כששלח כוח צבאי לשחרר [[אונייה]] שנחטפה בידי אנשי [[קמר רוז']]. סדרה של תקלות מבצעיות חמורות הביאה לסיום כושל של המשימה ול-18 הרוגים אמריקניים.


בשנת [[1975]] הוא אימץ את המדיניות של [[מזכר הביטחון הלאומי המחקרי 200]] בנוגע לגידול אוכלוסיית מספר מדינות בעולם המתפתח.
בשנת [[1975]] הוא אימץ את המדיניות של [[מזכר הביטחון הלאומי המחקרי 200]] בנוגע לגידול אוכלוסיית מספר מדינות בעולם המתפתח.
שורה 60: שורה 66:
פורד הותיר את חותמו על [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] דווקא בכיוון ליברלי. השופט שמינה, [[ג'ון פול סטיבנס]], היה הסמן השמאלי של הערכאה הפדרלית העליונה.
פורד הותיר את חותמו על [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] דווקא בכיוון ליברלי. השופט שמינה, [[ג'ון פול סטיבנס]], היה הסמן השמאלי של הערכאה הפדרלית העליונה.


פורד לא הצטיין בידידותו ל[[ישראל]], אך גם לא התנכר לה. את עיקר הפעילות בזירה [[המזרח התיכון|המזרח תיכונית]] ערך [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] בממשלו, [[הנרי קיסינג'ר]]. מאמציו הובילו להסדר הביניים בין ישראל ל[[מצרים]] ב-1975.
פורד לא הצטיין בידידותו ל[[ישראל]], אך גם לא התנכר לה. את עיקר הפעילות בזירה [[המזרח התיכון|המזרח תיכונית]] ערך [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] בממשלו, [[הנרי קיסינג'ר]]. מאמציו הובילו ל[[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975]].


פורד כמעט שב לזירה כמועמד לסגן נשיא לצדו של [[רונלד רייגן]] בבחירות [[1980]], אך בסופו של דבר רייגן בחר ב[[ג'ורג' בוש (האב)]].
פורד כמעט שב לזירה כמועמד לסגן נשיא לצדו של [[רונלד רייגן]] בבחירות [[1980]], אך בסופו של דבר רייגן בחר ב[[ג'ורג' בוש (האב)]].

גרסה מ־21:09, 13 בנובמבר 2016

תבנית:מנהיג1 ג'רלד רודולף "ג'רי" פורד הבןאנגלית: Gerald Rudolph Ford Jr;‏ 14 ביולי 1913 - 26 בדצמבר 2006) היה נשיאה ה-38 של ארצות הברית.

ביוגרפיה

ג'רלד פורד נולד באומהה שבנברסקה בשם לזלי לינץ' קינג הבן (Leslie Lynch King Jr), על שם אביו הביולוגי. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו והוא גדל בבית אמו ובעלה, ג'רלד פורד האב. הוא שינה את שמו לשם בעלה של אמו.

הוא למד באוניברסיטת מישיגן ושיחק בקבוצת הפוטבול שלה. הוא היה שותף לשתי עונות בהן ניצחה קבוצתו בכל המשחקים וזכתה בתואר האליפות. בסיימו את הלימודים עם תואר ראשון בכלכלה ויתר על הצעות להצטרף לקבוצות פוטבול מקצועניות. מאוחר יותר זיכתה אותה תקופה זו של משחק פוטבול בלגלוג מצידו הנשיא לינדון ג'ונסון שאמר "הוא שיחק יותר מדי זמן פוטבול ללא קסדה" [1]. לאחר לימודיו במישיגן עבר לאוניברסיטת ייל, תחילה כמאמן ואחר כך החל ללמוד בבית הספר למשפטים של ייל. הוא קיבל תואר ב-1941 ופתח משרד במישיגן.

לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה פורד התגייס לצי ושירת כקצין על ספינות בלחימה נגד יפן באוקינוס השקט.

פורד כיהן 24 שנים כציר בית הנבחרים מטעם מדינת מישיגן כאיש המפלגה הרפובליקנית, החל מ-1949 עד 1973. כחבר בית הנבחרים היה שותף למסקנות ועדת וורן, שקבעה כי המתנקש בג'ון קנדי פעל לבדו. הוא היה ראש סיעת המיעוט (Minority Leader) לאחר 1964.

פורד מונה לתפקידי סגן-הנשיאות ומאוחר יותר לנשיאות, בפעם היחידה (נכון ל-2016) בתולדות ארצות הברית, מבלי שנבחר על ידי האומה האמריקאית בבחירות כלליות. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא, יעבור התפקיד לסגן הנשיא. אבל נוסח החוקה המקורי לא קבעה אפשרות למנות מחליף לסגן הנשיא עצמו, אם תתפנה משרתו-שלו. התוצאה הייתה, שכל סגן נשיא שנכנס לנשיאות, עקב מות קודמו, נאלץ להשלים את כהונתו באין סגן נשיא לצדו. לאחר רצח הנשיא ג'ון קנדי הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, לנשיא, וכיהן ללא סגן. בעקבות זאת תוקנה החוקה (התיקון ה-25) ונקבע כי בהתפנות משרת סגן הנשיא, יכול הנשיא, בהסכמת שני בתי הקונגרס, למנות אדם (הכשיר לכהן כנשיא) לתפקיד סגן נשיא.

פורד היה האדם הראשון שמונה לסגן נשיא לפי סמכות זו. כאשר נאלץ ספירו אגניו לפרוש מתפקידו כסגן נשיא בשל פרשיית שחיתות, מינה הנשיא ריצ'רד ניקסון את פורד להחליפו. בשל פרשת ווטרגייט שהלכה והתפתחה, כבר אז נראה היה שסגן הנשיא החדש צפוי להחליף בסופו של דבר את הנשיא עצמו. סגן הנשיא אושר בסנאט כמעט פה אחד וגם בבית-הנבחרים אושר ברוב גדול. לא ארך הזמן, וב-9 באוגוסט 1974 הוא הושבע לנשיא במקום ניקסון המתפטר. פורד בחר במושל מדינת ניו-יורק, נלסון רוקפלר, לסגן הנשיא. וכך קרה מאורע ללא תקדים, שבמשך תקופה של כשנתיים וחצי היו לארצות הברית נשיא וסגן נשיא, שאיש מהם לא נבחר בבחירות ולא כיהן מכוח אמון העם. עד היום פורד ורוקפלר הם סגני הנשיא היחידים שמונו מכוח התיקון ה-25 לחוקה.

חודש אחרי כניסתו לתפקיד נתן פורד חנינה בלתי מוגבלת לניקסון על כל העבירות שביצע בזמן נשיאותו. חנינה זו, שהצילה את ניקסון ממשפט, עוררה זעם ציבורי רב, שאולי אף תרם למפלתו של פורד בבחירות 1976.

כהונתו התאפיינה בשיעורי אינפלציה גבוהים יחסית (7%) ובמאבקים עם בתי הקונגרס שנשלטו בידי הדמוקרטים.

ביחסי החוץ שלו הוא נחל כישלון קשה כששלח כוח צבאי לשחרר אונייה שנחטפה בידי אנשי קמר רוז'. סדרה של תקלות מבצעיות חמורות הביאה לסיום כושל של המשימה ול-18 הרוגים אמריקניים.

בשנת 1975 הוא אימץ את המדיניות של מזכר הביטחון הלאומי המחקרי 200 בנוגע לגידול אוכלוסיית מספר מדינות בעולם המתפתח.

בתוך שלושה שבועות בספטמבר 1975 חווה פורד שני ניסיונות להתנקש בו. את שני הניסיונות הכושלים ביצעו נשים (את חייו של הנשיא הציל עובר אורח, אוליבר סיפל, שחייו התגלגלו כתוצאה מכך בכיוון אומלל).

בפריימריס של הרפובליקנים למועמד לנשיאות בבחירות 1976 ניצח בקושי את רונלד רייגן. אמירה שלו בזמן המירוץ, לפיה מזרח אירופה אינה כבושה בידי הסובייטים נתפסה כשגיאה קשה ועלתה בפופולריות שלו. בבחירות הכלליות שנערכו ב-2 בנובמבר הוא הפסיד בהפרש זעום לג'ימי קרטר.

פורד הותיר את חותמו על בית המשפט העליון של ארצות הברית דווקא בכיוון ליברלי. השופט שמינה, ג'ון פול סטיבנס, היה הסמן השמאלי של הערכאה הפדרלית העליונה.

פורד לא הצטיין בידידותו לישראל, אך גם לא התנכר לה. את עיקר הפעילות בזירה המזרח תיכונית ערך מזכיר המדינה בממשלו, הנרי קיסינג'ר. מאמציו הובילו להסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975.

פורד כמעט שב לזירה כמועמד לסגן נשיא לצדו של רונלד רייגן בבחירות 1980, אך בסופו של דבר רייגן בחר בג'ורג' בוש (האב).

ב-1998 הוענקה לו מדליית הזהב של הקונגרס וב-1999 העניק לו הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית, שני עיטורי הכבוד האזרחי הגבוהים ביותר בארצות הברית.

גם אחרי גיל תשעים הוסיף להתראיין ולהופיע בציבור. ב-2005 נראה היה שחלה הרעה במצב בריאותו.

ב-26 בדצמבר 2006 נפטר פורד, כשהוא בן 93. בכך פורד האריך ימים יותר מכל נשיא אחר של ארצות הברית (נכון ל-2016).

קישורים חיצוניים

תבנית:חתימה בקישורים חיצוניים