רבקה בסמן בן-חיים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:19, 28 בנובמבר 2016

רבקה בַּסמַן בן-חיים (בכתיב יידי: 'רבֿקה באַסמאַן בן־חיים; נולדה ב-1925) היא משוררת יידיש ומורה ישראלית.

ביוגרפיה

רבקה בסמן בן-חיים נולדה בעיירה וילקומיר (כיום Ukmergė) שבליטא. היא למדה בבית הספר היהודי היידי, והשלימה לימודיה בגימנסיה ליטאית.

עם הכיבוש הנאצי של ליטא נכלאה רבקה בסמן בן-חיים בגטו וילנה, ואחר כך שהתה במחנות כפייה נאציים לנשים. כך זכתה לשרוד את ההשמדה.

משנת 1945, לאחר המלחמה, הצטרפה לפעילי "הבריחה", ועסקה בהצלה ובכיוון העקורים לארץ ישראל, דרך מחנות זמניים באירופה. בשנת 1947 עלתה ארצה, והצטרפה לקיבוץ המעפיל. בקיבוץ, שהיה אז בחזית היישוב היהודי אל מול קאקון וטול כרם, היא השתתפה במלחמת העצמאות.

לאחר מלחמת העצמאות יצאה בסמן בן-חיים ללימודים, וסיימה את הסמינר למורים. היא עבדה בקיבוץ כמורה וכתבה ופרסמה בה בעת את שיריה ביידיש. בשנת 1959 פרסמה את ספר שיריה הראשון טויבן ביים ברונעם - יונים עלי באר. הספר יצא לאור בהוצאת היידיש ע"ש י"ל פרץ, שבתל אביב.

תבנית:חלונית2 בשנת 1961 יצאה בסמן בן-חיים עם בעלהּ הצייר מולה בן-חיים לניו יורק. למדה בקורסים ללשון אנגלית וספרות באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1962 שבה עם משפחתה לארץ והשתקעה בעיר הרצליה.

בשנת 1965 יצאה בסמן בן-חיים עם בעלה לשליחות במוסקבה, ושירתה שם גם כנספח לענייני תרבות בשגרירות וגם כמורה. רבקה בסמן בן-חיים נמנתה עם מייסדי החבורה הספרותית "יונג ישראל" (יידיש: "ישראל הצעירה"), חבורת יוצרי יידיש שעלו לישראל והמשיכו כאן את יצירתם. היא כתבה ופרסמה תשעה ספרי שירה ביידיש. רבים משיריה תורגמו גם ללשונות אחרות, כגון: לעברית, לאנגלית, לצרפתית, לפולנית, לגרמנית, ואפילו לפלמית.

בשנת 2006 ראו אור כל ספרי שיריה, בשני כרכים, בעיצובו של בעלהּ, מולה בן-חיים.

על עבודתהּ הספרותית זכתה בסמן בן-חיים בפרסים רבים: פרס איציק מאנגר, פרס פיכמן, פרס דוד הופשטיין, פרס אריה שמרי, פרס פולק מטעם בית שלום עליכם בתל אביב, ופרס ז'יטלובסקי בניו יורק, פרס על מפעל חיים מטעם הקרן על שם המשורר יעקב גרופר.

לאחרונה נדפסו משיריה בגיליון השני של כתב העת "דווקא".

מספריה

מולה בן חיים - צייר ויצירתו (עורך: דוד גלעדי; עיצוב והפקה: חיים רון), הרצליה, 1997.
די שטילקייט ברענט: לידער [שירים], תל אביב: ישראל בוך, 1992.
צעשאטענע קרעלן, שירים, תל אביב: ישראל בוך, 1982.
די ערד געדענקט: שירים, תל אביב: ישראל בוך, 1998.
לכבוד איך און דו: לידער ["לכבוד אני ואתה": שירים], (א ווארט פריער [הקדמה]: אלכסנדר שפיגלבלאט); (הילע און אילוסטראציעס [עטיפה ואיורים]: מולה בן-חיים) , תל אביב, בית ליוויק, 2006.
‫אויף א סטרונע פון רעגן: לידער [שירים], איור : מולה בן-חיים, תל אביב: ישראל בוך, תשס"ג-2002.
אנרירן די צייט: לידער [שירים], איור : מולה בן-חיים, תל אביב: ישראל בוך, תשמ"ח-1988.
בלעטער פון וועגן, תל אביב: ישראל בוך, תשכ"ח-1967.
על מיתר הגשם, איור : מולה בן-חיים, תל אביב: קשב לשירה, 2010.

קישורים חיצוניים

שושי שפרבר ואסף גלאי, הזמן הוא פצע ואלוהים רוצה לרפא את העולם בדמעה, על שירתה, במוסף "תרבות וספרות", באתר הארץ, 21 במרץ 2007
זלדה כהאן-ניומן, רבקה בסמן בן-חיים, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
חצי פינה, שיר, עתון 77, גיליון 306, דצמבר 2005
אלי הירש, על "על מיתר הגשם", ידיעות אחרונות, 3 בדצמבר 2010
משה למסטר, רבֿקה באַסמאַנס פּאָעטישע וועלט (יידיש)

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 |מקור=מיידיש: [[יהודה גור-אריה]]
 |ניקוד=כן}}
-בשנת [[1961]] יצאה בסמן בן-חיים עם בעלהּ הצייר [[מולה בן-חיים]] ל[[ניו יורק]]. למדה בקורסים ללשון [[אנגלית]] ו[[ספרות]] באוניברסיטת [[קולומביה]]. בשנת 1962 שבה עם משפחתה לארץ והשתקעה בעיר [[הרצליה]].
+בשנת [[1961]] יצאה בסמן בן-חיים עם בעלהּ הצייר [[מולה בן-חיים]] ל[[ניו יורק]]. למדה בקורסים ללשון [[אנגלית]] ו[[ספרות]] ב[[אוניברסיטת קולומביה]]. בשנת 1962 שבה עם משפחתה לארץ והשתקעה בעיר [[הרצליה]].
 בשנת [[1965]] יצאה בסמן בן-חיים עם בעלה לשליחות ב[[מוסקבה]], ושירתה שם גם כנספח לענייני תרבות בשגרירות וגם כמורה. רבקה בסמן בן-חיים נמנתה עם מייסדי [[חבורה ספרותית|החבורה הספרותית]] "[[יונג ישראל]]" (יידיש: "ישראל הצעירה"), חבורת יוצרי יידיש שעלו לישראל והמשיכו כאן את יצירתם. היא כתבה ופרסמה תשעה ספרי שירה ביידיש. רבים משיריה תורגמו גם ללשונות אחרות, כגון: ל[[עברית]], ל[[אנגלית]], ל[[צרפתית]], ל[[פולנית]], ל[[גרמנית]], ואפילו ל[[פלמית]].