כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל

בשיח הפוליטי והציבורי בישראל התפתחו במהלך שנות קיום המדינה כינויי גנאי וביטויי שנאה. בשיח הפוליטי נוצרו כינויי גנאי ייחודיים, הבולטים בין השאר על רקע הוויכוח המדיני שהחל במלחמת ששת הימים, על רקע השסע העדתי ובשיח סביב יחסי דת ומדינה.

כלפי הימין

• יהודונאצים או יודו-נאצים: כינוי שיצר פרופ' ישעיהו ליבוביץ כלפי יהודים ישראלים עם "מנטליות נאצית", לדבריו. הוא נקט בביטוי לראשונה בזמן מלחמת לבנון. ליבוביץ השתמש בביטוי, בין היתר, לאחר שחברי ועדת לנדוי התירו "הפעלת מידה מתונה של לחץ פיזי" על נחקרים לצורך סיכול פעולות טרור, ולדעתו לנדוי "בפירוש נתן היתר להשתמש בעינויים כדי לסחוט הודאות משבויים ערבים". הביטוי קומם רבים עקב חריפותו יוצאת הדופן.
• מתנחבלים: כינוי המופנה כלפי המתנחלים, ומהווה הלחם של "מתנחלים" ו"מחבלים". הביטוי מביע שנאה או הסתייגות, לעתים הוא משמש לתיאור מתנחלים שיצאו לפעולות נקם בכפרי הפלסטינים. כפי הנראה הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת.
• פרופלורים: התבטאות של יצחק רבין בישיבת סיעת העבודה ב-1993 על מפגינים ממתיישבי רמת הגולן. רבין אמר כי המוחים "יכולים להסתובב כמו פרופלורים" ועורר ביקורת וזעם.
• מועצת רשע, מועצת פשע ומועצת ישו נמנים עם שלל כינויי הגנאי שהוטחו במועצת יש"ע על ידי מתנגדיה משמאל, בגין שותפותה למפעל ההתנחלויות והמאחזים מחד ועל ידי מתנגדיה מימין בשל רפיסותה הנתפשת במאבק נגד בלימת מפעל ההתנחלות, ובפרט באירועי פירוק מאחזים ותוכנית ההתנתקות.

• מנשקי קמעות נמנה בין כמה כינויים אותם הטיח פעיל השמאל והאמן יאיר גרבוז בציבור הימין בנאום שנשא בעצרת לקראת הבחירות לכנסת העשרים. הנאום, נאום הקומץ, עורר תגובות נרחבות בציבור.

כלפי השמאל

• חם הגרוזיני: כינוי בו נהג בן-גוריון לכנות את סטלין כדי לנגח את אנשי מפ"ם.
• פושעי אוסלו: כינוי המופנה נגד היוזמים, המאשרים והחותמים של הסכמי אוסלו, ובפרט יצחק רבין ושמעון פרס. הכינוי מופיע פעמים רבות בקריאה "פושעי אוסלו לדין" שהגתה פעילת הימין נדיה מטר.
• סמולנים, סמול, ה-Small, ואף ססססמולנים: כינוי סאטירי-לעגני לשמאל בישראל. כך מתאר אותו בעל הטור דורון רוזנבלום ב"הארץ" (בחיקוי לטוקבק):

פרופסור נכבד, המלה "סמולני" אינה טעות; וגם אם היא טעות הרי היא מיחזור של מלה משובשת בכוונה, שהמציא פעם ד' רוזנבלום עצמו - ספק כסאטירה על שיבוש הגיית טוטם "השמאל" הנצחי בפי אנשי ימין מסוימים (תוך התזת ה"ס" - "ססססמול"), ספק מתוך לעג עצמי לקבוצה שהיא בעצם קטנה ("סמול"). בכל אופן, האירוניה היא שהסאטירה הגשימה את עצמה מעל למשוער: הביטוי השתרש איכשהו בכל התגובות והפך לתקני בכל הטוקבאקים.

—
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית דורון רוזנבלום, תרשה לי, באתר הארץ

• יפי נפש (מקביל לביטוי האנגלי "bleeding heart"): כינוי ציני שמטרתו להגחיך את דאגתם של אנשי השמאל לזכויותיהם של מי שלדעת המשתמש בביטוי אין צורך לדאוג לו, תוך התעלמותם מזכויות אחרים או מן ההשלכות של דאגה זו.
• יהודונים, יודנראטים, אוטו-אנטישמים או יהודים שונאי עצמם (האחרונים באנגלית: "self-hating Jews"): כינוי גנאי של אנשי ימין הן כלפי יהודים אזרחי מדינה זרה (בעיקר ארצות הברית) שהגיעו לעמדות בכירות בממשל וכדי לחפות על יהדותם הם נוקטים קו אנטי-ישראלי, והן כלפי אנשי שמאל ישראלים ששכחו לדעת המשתמש בביטוי עמדה יהודית גאה מהי. מקורו בתרגום לעברית של הביטוי האנטישמי הרוסי "ז'יד". בביטוי נקט רחבעם זאבי כלפי שגריר ארצות הברית בישראל מרטין אינדיק, וצבי הנדל כלפי השגריר דן קרצר. הביטוי כלפי אנשי שמאל ישראלים שגור בפיו של עורך דין יורם שפטל בתוכניתו 'שפטל עצבני' ברדיו ללא הפסקה.
• המיצובישי של גולדפרב: הפכה כינוי לאופורטוניזם ולקניית קולות של חברי הכנסת. זאת בעקבות מינויו של אלכס גולדפרב על ידי יצחק רבין לסגן שר (שהיה זכאי לרכב שרד מסוג מיצובישי), תמורת תמיכתו בהסכמי אוסלו. תמיכתו של גולדפרב הכריעה את ההצבעה, ובימין טענו כי "הסכמי אוסלו עברו על חודה של מיצובישי".
• חיות מחמד מהשמאל: כינוי שניתן לשמאלנים על ידי חברת הכנסת מירי רגב בדיון שלה על עליית היהודים להר הבית ב-25 בפברואר 2014: לאחר שחברי כנסת ערבים ועוד מספר חברי כנסת ממפלגות השמאל כגון זהבה גלאון יושבת ראש מרצ, גינו את ח"כ מירי רגב וצעקו עליה היא אמרה: "אנחנו נדאג לכך שכל אזרח במדינת ישראל, נדאג לכך שכל אזרח במדינת ישראל בין הוא יהודי, בין אם הוא מוסלמי, בין אם הוא דרוזי, יוכלו להתפלל במקומות הקדושים לו. צער בעלי חיים, זכויות בעלי חיים כן, אבל זכויות ליהודים לא (חברי הכנסת המתנגדים ממשיכים לצעוק), אולי איזה, אולי איזה חיית מחמד מהשמאל תהיה לי, שתעזור לי להבין את העמדה שלכם (המשפט נקטע שוב על ידי המתנגדים)". לאחר מכן, העלה אמן המדיה נוי אלוש לאתר youtube סרטון רמיקס של הנאום אשר הפך ויראלי, בדומה לסרטון הרמיקס קודם של אלוש על רגב, שכונה "מירי רגב היא שכונה".

כלפי התקשורת

• תִּשְׁקוֹרֶת: מונח בעל קונוטציה שלילית שנולד בחוגי הימין והדתיים, ומביע את סלידתם מהיעדר האובייקטיביות המשתקפת לטענתם באמצעי התקשורת, שלדעת המשתמשים במושג נשלטים בידי אנשי השמאל. המונח נוצר כשׂיכול אותיות של המילה "תקשורת", והוא מרמז על "תקשורת שקרית". הרחבה של מושג זה הוא הביטוי "התשקורת העוינת". במהלך השנים אימצו את המונח גם אחרים שהתקשורת תקפה אותם, בעיקר אישי ציבור שהואשמו בשחיתות. ראו גם: הטיות פוליטיות בתקשורת, אפקט התקשורת העוינת.
• פתחלנד: כינוי גנאי לדף האמצע בעיתון יום שישי של ידיעות אחרונות שבו כתבו עיתונאים שזוהו עם השמאל הישראלי, דוגמת סילבי קשת, עמוס קינן ואחרים. במקור הביטוי התייחס לאזור בדרום לבנון שבו הקים ארגון פת"ח מדינה בתוך מדינה במהלך שנות ה-70.
• ביביתון: כינוי גנאי לישראל היום; הלחם של ביבי ועיתון. כינוי זה בא לתאר הטיה פוליטית של העיתון לטובת בנימין נתניהו.

כלפי ערביי ישראל

• גיס חמישי: כינוי גנאי לערביי ישראל מצד אנשי ימין, שנועד לבטא את דעתם על אי נאמנותם למדינת ישראל. לעתים ניתן גם לשמאל הקיצוני במדינת ישראל.
• סוכני אש"ף: כינוי גנאי לחברי הכנסת הערבים בפי אנשי ימין שרווח בשנות ה-70 וה-80.
• זועביז: כינוי שכינה יאיר לפיד את הסיעות הערביות כשדחה את האפשרות ליצור גוש חוסם עמן כנגד בנימין נתניהו, על שם חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד.

על רקע דתי

• אוכלי שפנים: כינוי גנאי לחילונים, שנוצר בעקבות נאום השפנים והחזירים שנשא הרב שך בכנס של תנועת דגל התורה שנערך ב-26 במרץ 1990. בהומור עצמי הרחיבו בעלי טורים בעיתונים והתייחסו אל עצמם כאוכלי שפנים/שרצים ובועלי נידות מדי פעם בהקשר של מאבקים בכפייה דתית.
• חרדקים (מפוענח: חרדים קלי דעת): כינוי גנאי במגזר החרדי לצעירים חרדים המתגייסים לצה"ל.
• בית של גויים: כינוי גנאי שכינה הרב עובדיה יוסף את מפלגת הבית היהודי, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה.

על רקע עדתי

• צ'חצ'חים: ב-27 ביוני 1981 הנחה דודו טופז את עצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, ובה אמר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". למחרת, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד באותו מקום עשה מנחם בגין מטעמים מהאמירה הזו באומרו: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן..." וכאן הסתכל בגין בדף כדי להיזכר בשם שקרא בעילגות מכוונת "דודו טופס" (תוך הגיית שמו במלעיל), והמשיך: "...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים", ואת המילה האחרונה ביטא בגין במלרע. בגין השתמש בתקרית כדי להלהיב את הקהל וללכד את הציבור המזרחי מסביב לליכוד.
• אשכנאצים: הלחם של המילים אשכנזים ונאצים, בביטוי נעשה שימוש על ידי דוברים מזרחים ומטרתו להשוות את יחס הנאצים ליהודים ליחס האשכנזים למזרחים. להקת הפאנק "מפגרת", שהורכבה מארבעה חברים מיהוד שהמשותף להם היה מוצאם התימני, עשתה אף היא שימוש בביטוי בקלטת הבכורה שלה "!Carpe Diem" ב-1994.
• קוף שירד מהעצים: דימוי שהשמיע דוד לוי בנאום שנשא בשנת 1992, כביקורת על יחסם של חבריו בליכוד כלפיו. היו שייחסו לכך קונוטציה עדתית.

על רקע כלכלי

• נערי האוצר: כינוי לעובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, המשקף טענה שאינם מתאימים להחלטות שהם מקבלים, בשל חוסר ניסיונם. לכלכלנים הראשונים שהוכשרו בישראל בשנות החמישים של המאה העשרים היה מקובל לקרוא נערי פטנקין, על שמו של דן פטנקין, ממייסדי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית.
• פוגלים: כינוי שכינה יצחק רבין, בתקופת כהונתו השנייה כראש ממשלה, את עובדי אגף התקציבים באוצר, על שם מנכ"ל משרד האוצר אהרון פוגל.
• גזרות ביבי: כינוי המשמש בתקשורת החרדית לתיאור הקיצוץ החריף בקצבאות הילדים, שערך משרד האוצר בראשות בנימין נתניהו.
• קפיטליזם חזירי: כינוי גנאי בו משתמש השמאל הכלכלי (שמעון פרס כינה את מדיניותו של שר האוצר "חזירית", ואמר בכנס שנערך בבית מפלגת העבודה בתל אביב כי "אנחנו מתנגדים לקפיטליזם חזירי".), בהתייחסותו לגישה הכלכלית של ממשלת ישראל ושל המגזר העסקי בישראל מאז תחילת כהונתו של בנימין נתניהו בתפקיד שר האוצר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה) גם-כן מרבה להשתמש בכינוי זה בנאומיה.
• סוציאליזם חזירי: כינוי בו משתמשים תומכי ימין כלכלי כנגד ארגונים וקבוצות כח סוציאליסטיות בישראל כגון ארגוני העובדים של חברת החשמל, עובדי הנמלים, הקיבוצים, וההסתדרות. גם חברות פרטיות כגון מגה, שקמו על עקרונות הסוציאליזם אך כשלו בשוק החופשי תוך השפעה שלילית על המשק, קושרו בתקשורת ל"סוציאליזם חזירי". קבוצות וארגונים אלה נתפסים בידי חלק מהציבור כבעלי כח והשפעה חריגים ובזכות הדבר שולטים על נכסים רבים.

כינויי גנאי אישיים

כינויי גנאי אישיים משמשים כאמצעי לניגוח או כהבעת זלזול כלפי אדם או קבוצה. לעתים הכינוי מעוות את שמו של האדם כדי לבזותו (למשל "ביביהו"), ולעתים הכינוי מעביר מסר פוליטי אודות האדם (למשל "שמאלמרט"). יצירתם של כינויים כאלה מלווה את השיח הפוליטי בישראל מראשיתו ועד היום.

• טפלון: כינוי גנאי שניתן לאישים אחדים, ובא לבטא את טענת מתנגדיהם לפיה לאורך השנים הצליחו לחמוק מאחריות לכשלונות בלא שדבק בהם רבב.
• אבו ג'ילדה: כינוי שנתן לוי אשכול למשה דיין, על שמו של השודד הערבי שתום העין שהפך למושג, ככינוי לפורץ גדר, שאינו נוהג על פי המוסכמות ועל פי החוק והמוסר ומטיל מורא על סביבתו.
• כינויים על מנחם בגין:
  • האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר: כך כינה ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, בעת נאומיו בכנסת, את חבר הכנסת מנחם בגין, שישב בכנסת ליד חבר הכנסת יוחנן באדר, כדי להביע את סלידתו הגמורה מבגין, כך שאפילו את שמו נמנע מלציין.
  • המנוח: כינוי שכינה עזר ויצמן את מנחם בגין במהלך ההכנות לבחירות לכנסת ב-1977. בגין עבר התקף לב סמוך לבחירות.
• כינויי גנאי שניתנו לשמעון פרס:
  • הפשפש שעלה למעלה: לפי שירו של חיים חפר "איך הפשפש עלה למעלה?".
  • חתרן בלתי נלאה: תיאור של שמעון פרס בפי יצחק רבין, שהופיע בספרו האוטוביוגרפי משנת 1979, "פנקס שירות". התבטאות זו, וכינוי זה, רדפו את פרס בהמשך הקריירה הפוליטית שלו.
  • הנחש: כינוי נוסף שכינה רבין את פרס, בשיא של מה שכונה "ירח הדבש" של רבין ופרס, חודשיים לפני הירצחו, כאשר שאל מאיר פלבסקי את ראש הממשלה "מה שלום הנחש?", השיב רבין "עדיין מכיש".
  • לוזר: כינוי שהודבק לשמעון פרס, בעקבות הפסדיו הרבים במערכות הבחירות, כולל מערכות בחירות שבהן סיכוייו לנצח היו גדולים. בהצבעה שהתקיימה במרכז מפלגת העבודה בשנת 1997 הוצע למנות את פרס כ"נשיא המפלגה". בנאומו של פרס בפני צירי הוועידה שיגר שאלה רטורית לקהל: "אני שומע את חבריי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?!" ונענה ב"כן" מהקהל. גם באותה הצבעה נחל הפסד.
  • ראש ממשלה מעופף: כינוי שכינה שר האוצר יצחק מודעי את שמעון פרס בעת שעמד בראש ממשלת האחדות, בשנות ה-80. בתגובה העביר אותו פרס מתפקידו והחליפו במשה ניסים.
  • ראש ממשלת הסקרים: כינוי שניתן לשמעון פרס, לנוכח העובדה שבמספר מערכות בחירות הוביל בסקרים באופן עקבי ובפער ניכר אך לבסוף לא נבחר. הדבר בלט במערכת הבחירות בשנת 1996, שעל פי סקרי המדגם בערוצי הטלוויזיה שפורסמו במוצאי הבחירות נבחר פרס לראשות הממשלה אך למחרת בבוקר התברר שבנימין נתניהו ניצח בפער קטן.
  • הזה שלפני העזניה: כינוי בו השתמשו הרב מרדכי אליהו והרב בן-ציון מוצפי לשמעון פרס. הכינוי מבוסס על פסוק בספר ויקרא, (יא, יג) המונה את הפרס בין העופות הטמאים - "ואת אלה תשקצו... והפרס והָעָזְנִיָּה".
• הבלייזרים של פרס: כינוי, לעתים בנימה לעגנית, שניתן לצוות עוזריו ויועציו של שמעון פרס בתקופת כהונתו הראשונה כראש הממשלה. הקבוצה כללה, בין השאר, את יוסי ביילין, אורי סביר, אמנון נויבך, נמרוד נוביק וישראל פלג.
• הפודל של פרס: כינוי שנתן ח"כ יצחק רבין בשנת 1990 לעמיתו לסיעה, ח"כ יוסי ביילין, בעקבות פעולתו בתכנון הפלתה של ממשלת האחדות השנייה, במהלך שכונה על ידי רבין "התרגיל המסריח". הכינוי רדף את ביילין עוד שנים אחדות, בפי דוברים רבים.
• האיש עם השערות על הפנים: כינוי שניתן ליאסר ערפאת על ידי ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שסבל אף הוא, כשלושים שנה קודם לכן, מכינוי בעל מבנה דומה. כינוי גנאי נוסף שהדביק בגין לערפאת הוא חיה דו-רגלית - אותו כינוי בו השתמש בגין לתיאור היטלר.
• חבר הכנסת ליפסטיק: כינוי שהעניק עזר ויצמן ליצחק מודעי במהלך ההכנות לבחירות לכנסת ב-1977. מודעי ניהל בעברו מפעל קוסמטיקה של רבלון.
• פרופסור: המילה נאמרת תוך כדי ניפוח הלחיים ונשיפת האוויר בעת אמירתה, והיא כינוי גנאי שנתן דוד לוי ליריבו בסיעת הליכוד משה ארנס, שקודם לכניסתו לפוליטיקה היה פרופסור בטכניון.
• רפול ושבעת הגמדים: כינוי שניתן לשמונת חברי הכנסת של מפלגת צומת, שנבחרו לכנסת ה-13 בזכות המוניטין של רפאל איתן (רפול), בזמן שיתר חברי הסיעה היו אנונימיים למדי. בעקבות זאת, היו שהתייחסו בכינוי "X והגמדים" גם לסיעות אחרות שבהן היה מנהיג דומיננטי.
• אהוד ברח: כינוי שהודבק לאהוד ברק, שהיה רמטכ"ל בעת אסון צאלים ב' וצפה באימון, ועל פי השמועה נטש את אזור האסון מיד לאחר התרחשותו. השמועה הוכחה לבסוף כלא נכונה, אך הביטוי המשיך לרדוף את ברק. אנשי ימין ובראשם צחי הנגבי, מעל בימת הכנסת, השתמשו בכינוי זה בביקורתם נגד הנסיגה מרצועת הביטחון, שברק הוביל במאי 2000.
• יוסי דרוויש: כינוי שניתן ליוסי שריד על ידי הרב עובדיה יוסף, עקב החלטתו של הראשון בעת שכיהן כשר החינוך להכניס משירי המשורר הפלסטיני הלאומי הנודע, מחמוד דרוויש, לתוכנית הלימודים בספרות. בי"א באדר התש"ס, נאם הרב עובדיה יוסף בדרשתו השבועית המשודרת בלוויין: "העמיד לנו הקב"ה לניסיון. הביא לנו את יוסי שריד. זה שטן ימח שמו וזכרו. איך אנו נתאפק? כמה נסבול? ה' יעקור אותו כמו שעקר את עמלק! ארור יוסי שריד!.. כואב לו שלא יודעים מה זה מחמוד דרוויש? ה' יכה לעצתו וישיב לו כגמולו! הנקמות שנעשו בהמן - כך ייעשה בו... תגידו ארור יוסי שריד יוסי דרוויש."
• המן הרשע: כינוי שניתן ליוסי שריד על ידי הרב עובדיה יוסף.
• כינויי גנאי שניתנו לבנימין נתניהו:
  • עִזה עיוורת: כינוי שניתן לבנימין נתניהו על ידי הרב עובדיה יוסף במהלך דרשתו השבועית.
  • נהנתניהו: כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, המדגיש את הביקורת והטענה על נטייתו לנהנתנות. הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת.
  • ביביהו: כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ממתנגדיו משמאל. הכינוי נטבע על ידי סילבי קשת, והוא הלחם של כינויו, "ביבי", עם שם משפחתו.
• כינויי גנאי שניתנו ליוסף לפיד:
  • ג'נטלמן אירופאי: כינוי ציני שניתן ללפיד, לאחר שהוא כינה עצמו כך בנמקו את התנצלותו בפני זהבה גלאון על רמיזתו כאילו היא עוסקת בזנות.
  • טומי לה-פן: כינוי שמרמז לדמיון בין עמדותיו של לפיד לאילו של הפוליטיקאי הצרפתי הלאומני ז'אן-מרי לה פן, ועושה שימוש בדמיון, לכאורה, של השם "לפיד" לשם משפחתו של לה פן (בשמו של הפוליטיקאי הצרפתי האות למ"ד מנוקדת בסגול, ורק מי שקורא אותה כמנוקדת בקמץ מוצא אותה דומה ל"לפיד").
  • ארצ'י בנקר הישראלי: כינוי שטבע אביב גפן בתוכנית פופוליטיקה, ביחס ליו"ר מפלגת שינוי דאז, טומי לפיד, ונעשה בו שימוש על ידי אנשי מפלגת העבודה בניסיון להציגו כגזען ושמרן, בעת מערכת הבחירות הסוערת לכנסת ה-16, שבה מפלגת "שינוי" בראשות לפיד איימה לנגוס בקולות "העבודה". הכינוי מנצל את הדמיון החיצוני הבולט בין לפיד לבין דמותו של השחקן קרול אוקונור שגילם את דמותו של ארצ'י בנקר בסדרת הטלוויזיה "הכל נשאר במשפחה".
• כינויים על אהוד אולמרט:
  • שמאלמרט: הוא כינוי שניתן לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט על ידי מתנגדיו מהימין בעת מערכת הבחירות לכנסת ה-17, ובא לרמז שאולמרט, ששורשיו במפלגת "הליכוד", פנה שמאלה בדעותיו.
  • כישלון חרוץ: כינוי שהוענק לאהוד אולמרט לאחר מלחמת לבנון השנייה. "הפצצת גוגל" (Google Bombing), שהביאה את עמוד קורות החיים של אולמרט לראש תוצאות החיפוש תחת הצירוף "כישלון חרוץ" חיזקה את מעמדו של הכינוי.
• ציפיטפוט: כינוי שניתן לשרת החוץ ציפי לבני על ידי יועצי ראש הממשלה אהוד אולמרט, לאחר שקראה לו להתפטר עם פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד. בכינוי השתמשו גם מפגינות שקראו ללבני להתייצב נגד אולמרט. "ציפיטפוט" היא דמות שגילמה ציפי שביט בתוכנית טלוויזיה לילדים, אך הכינוי בא להציג את ציפי לבני כפטפטנית שמרבה במילים אך ממעיטה במעשים.
• רחמנא ליצמן: אחד הכינויים שנטבעו על ידי יריביו החרדים של ח"כ יעקב ליצמן וגלש אל השיח הפוליטי הכללי. הכינוי הוא פרפרזה של הביטוי רחמנא ליצלן, שמשמעו בארמית "הרחמן יצילנו".
• ביברמן: כינוי מזלזל לראשי מפלגות השלטון הימניות בממשלת ישראל השלושים ושתיים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן.
• יהיר לפיד: כינוי גנאי ליאיר לפיד.
• הנחשים בקריה: כינוי שטבע משה יעלון בנאום שנשא לפני פרישתו מהרמטכ"לות, בתגובה לשאלה מדוע הוא ממשיך ללכת עם נעליים צבאיות גבוהות במהלך שירותו בקרייה. היו שפירשו זאת כהתקפה על אופיים הלא-קולגיאלי של חברי פורום מטכ"ל, אולם יעלון אמר כי לא כיוון את דבריו ללובשי מדים אלא לאנשי משרד הביטחון שיושבים בקריה.
• צרת הבריאות: כינוי שניתן לשרת הבריאות של ממשלת ישראל ה-33, יעל גרמן, לאור התנגדותה של זו לליגליזציה של צמח הקנאביס, וכן גם מעמדתה המסתייגת להרחבת והקלת התנאים של טיפול בקנאביס רפואי.
• צרת החינוך: כינוי שניתן לשרות החינוך לימור לבנת (בכנסות ה-15 וה-16) ויולי תמיר (בכנסת ה-17).
• צרת התרבות - כינוי שניתן למירי רגב (בכנסת ה-34).