סיפוח חצי האי קרים (2014) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 39: שורה 39:
[[קטגוריה:2014 באוקראינה]]
[[קטגוריה:2014 באוקראינה]]
[[קטגוריה:קרים]]
[[קטגוריה:קרים]]
[[קטגוריה:אוקראינה: יחסי חוץ]]

גרסה מ־08:14, 8 בינואר 2017

  שאר אוקראינה

המשבר בחצי האי קרים (או משבר קרים) התחיל ב-21 בפברואר 2014, בעקבות אירועי יברומאידאן באוקראינה שהעלו לשלטון את ראשי ארגוני האופוזיציה הפרו-מערביים. האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי קרים נגד השלטון החדש, לאחר שנשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' הודח בהצבעת אי אמון בראדה העליונה. המפגינים, שהתקבצו מול בניין המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של קרים (הפרלמנט המקומי) דרשו להתנתק מאוקראינה.

בהמשך השתלטה רוסיה על חצי האי קרים באופן חד צדדי ללא הסכמת הממשלה האוקראינית ובניגוד לכללי המשפט הבינלאומי. כתוצאה מכך הטילו מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה.

רקע היסטורי

במשך מאות שנים התגוררו בחצי האי הטטרים של קרים, עם טוראני מוסלמי. ב-1783 סיפחו הרוסים את האזור ופירקו את ח'אנות קרים. במהלך מלחמת העולם השנייה גרשו הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, את הטטרים כענישה קולקטיבית על כך שכמה מהם שיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים גורשו מחצי האי כל התושבים הטטרים, ו-46% מתוכם מתו מרעב ומחלות. הם זוכו רק בשנת 1967 אך נאסר עליהם לשוב לקרים, איסור שבוטל לאחר התפרקות ברית המועצות.

חצי האי הפך בשנת 1945 מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה, כחלק מהרפובליקה הרוסית. בשנת 1954, תחת שלטונו של ניקיטה חרושצ'וב האוקראיני, הועבר חצי האי משליטתה של הרפובליקה הרוסית לרפובליקה האוקראינית כמחווה של רצון טוב לציון 300 שנה לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. כך אירע שלאחר נפילת ברית המועצות, הפכה הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת רוחה של האוכלוסייה המקומית, שהפכה לרוסית ברובה. הדבר גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, שהוחמרה נוכח העובדה, שסבסטופול הייתה לבסיס צי הים השחור הרוסי. בסופו של דבר, המתיחויות נפתרו במהלך שנות ה-90 וקרים הוכרזה על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.

על פי מרשם אוכלוסין משנת 2001 רוסיים אתניים היוו כ-58% מכלל תושבי חצי האי, כאשר 70% מתושבי העיר סבסטופול הם רוסים. בתקופת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו (2005 - 2010) יחסי רוסיה-אוקראינה ידעו מורדות רבות, דבר שאפשר לפס"ב ולגר"ו הרוסי להעניק תמיכה לארגונים פרו-רוסיים בחצי האי כדוגמת מפלגת "האיחוד הרוסי" הפרו-רוסית.

הפרישה מאוקראינה

דגל קרים

ב-17 במרץ 2014, בעקבות משאל עם שתוצאותיו הראו מובהקות שכ-95% מתושבי חצי האי קרים רוצים להסתפח לשלטון הפדרציה הרוסית, הכריז הפרלמנט של חצי האי על עצמאותו ומיד ביקש להסתפח אל השלטון הרוסי.[1] הוחלט על שני שטחים בחצי-האי שהם כעת שייכים דה-פאקטו לשלטון רוסיה - והם הרפובליקה המקומית והעיר סבסטופול. בהשתלטות רוסיה על חצי האי קרים היא השיגה שליטה גם במים הכלכליים של חצי האי בים השחור ובים אזוב, שבה יש רזרבות גדולות של נפט ושל גז טבעי.[2]

רובה הגדול של הקהילה הבינלאומית לא הכיר בהיותן של הרפובליקה של קרים וסבסטופול חלק מרוסיה ודחה את תוצאות משאל העם. בהצבעה על החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם, שתמכה בעמדה שחצי האי קרים וסבסטופול יישארו חלק מאוקראינה. 100 מדינות תמכו, 11 התנגדו, 58 נמנעו ו-24 נעדרו ממנה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    רויטרס, קרים הכריזה עצמאות, קייב גייסה רבבות, באתר ynet, 17 במרץ 2014
  2. ^ אתר למנויים בלבד ויליאם ג' ברוד, ניו יורק טיימס, הכסף הגדול מאחורי סיפוח קרים נמצא בכלל בים השחור, באתר הארץ, 19 במאי 2014