זאב אנגלמאיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־22:25, 13 בפברואר 2017

תבנית:שם (נולד ב-1962) הוא אמן, צייר קומיקס והומוריסטן ישראלי. מפרסם לאורך השנים בעיתונות הארצית והאלטרנטיבית. יצר ספרים מאוירים, פרויקטים באנימציה וחוברות עצמאיות. נחשב על ידי רבים ל"ילד הרע של האיור הישראלי".^[1] עבודותיו מתאפיינות בהומור פרוע, סגנון איורי חזק וחריף.

ביוגרפיה

אנגלמאיר נולד בקריית אונו, נכד ליהודה בינדר, אלוף ישראל באיגרוף, ובנם של ימי ורחל, מורים ומנהלי קיטנת "הצברים העליזים". בילדותו פרסם סיפורים ושירים ב"הארץ שלנו" וב"דבר לילדים". בגיל 14 עבר עם משפחתו לוויניפג שבקנדה, ושם יצר קולאז'ים וציורים רומנטיים. כשחזר לישראל התגייס, ושירת בהנדסה קרבית. במהלך שירותו הצבאי הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית החייל בתל אביב. לאחר השחרור למד עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות "בצלאל". קיבל שלוש פעמים את "פרס קרן תרבות אמריקה ישראל" לאמנות פלסטית, ופרס על הצטיינות בלימודים מטעם המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל". עבודתו הגרפית הראשונה הייתה פלאטה של מאה איורי פופאי שהודפסו על קרטונים של אל אס די, ללא ידיעתו.^[2]

בשנת 2015 אייר את ספר "בראשית" בפרויקט 929. איורי בראשית הוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה ובמוזיאון הקומיקס בחולון. הציג תערוכה משותפת עם אמנים גרמנים ומרצים ב"בצלאל" במוזיאון האיור Bilderbuchmuseum בטרויסדורף,גרמניה, המוזיאון הגדול והחשוב באירופה לאיור. קיבל מענק מפעל הפיס להוצאת נובלה גרפית. בשנת 2016 הוציא לאור ספר טקסטים ודימויים, "מסע לוולגריה" והציג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון "בית העיר" תל אביב, הפעם הראשונה שבה הציג עבודות בתלת ממד, ויטראז'ים, פסלים, רישומי נאון, פסלי בד. על פתיחת התערוכה כתב איתי עמוס "פלא שצריך לראות כדי להאמין". אבי פיטשון כתב בכתבת שער במוסף "גלריה,"על התערוכה ועל אנגלמאיר, "המאייר המשוגע, המצחיק, הפסיכדלי והרדיקלי ביותר בתולדות עם ישראל" ו"הירונימוס בוש בגירסת הפאנק". בפתיחת התערוכה הופיע מצדפה גדולה, מוקף רקדניות, תזמורת וזיקוקים. מאז אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כשושקה,^[3] דמות מאויירת שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים: כשושקה הופיע עם דקס וקומן במופע בגלריה צדיק, דיגמן לציירים, יצר סרטונים ושימש כרבנית לזוג צרפתי שהתחתן בפריס.

קריירה

עיתונות

בתקופת לימודיו ב"בצלאל" פרסם את הטור "סוטה העיר" במקומון "כל העיר" בירושלים. הטור היה נועז ופרובוקטיבי, והתאפיין בעשייה קולאז'ית וטקסטים אבסורדים. לאחר סיום לימודיו עבר לתל אביב ואייר לעיתון "חדשות". טור הקומיקס הראשון שלו היה "חם וזפת", אודות ילד מוכר כעכים בחוף הים. אייר את המדור "מחלת השבוע" ובתוך זמן קצר הפך למאייר הבית של "חדשות". בעיתון זה ניתן לו חופש אמנותי ומקום ליצירתו הפרועה. אסף גפן כתב אודותיו ב"תרבות מעריב": "זאב אנגלמאיר הוא עוגת הקרם בפרצופו של הפוליטיקלי קורקט. אל מול הבורגנות הישראלית, אנגלמאיר הוא הילד הרע שצועק: כולנו ערומים". אנגלמאיר פרסם במוסף "חדשות" את מדורי "הידעת?", אוסף של עובדות מוזרות המבוססות על מדורים שרווחו בעיתונות בשנות ה-50. במוסף פרסם כפולות עמודים של "משחקים וכייף"- תחרויות ומשחקי נונסנס. לאחר סגירת "חדשות" פרסם את המדור "קרע קרע" במקומון "העיר", ואייר בקביעות ל"עכבר העיר" במאה שערים. איורים רבים שיצר היו שנויים במחלוקת, ועוררו מכתבי תגובה מצד הקוראים. בעקבות שער פסח ל"עכבר העיר" הציעה לו הוצאת "תמוז" להוציא לאור הגדה של פסח מאוירת וכתובה בכתב ידו. ההגדה יצאה לאור בחמש מהדורות, והוצגה בתערוכה במוזיאון תל אביב. עמיר חדד כתב אודות ההגדה ב"ידיעות אחרונות": "אנגלמאיר הצליח לפצח את הקוד הבלתי אפשרי של שפה ויזואלית ישראלית. סדרת האיורים שמלווה את הספר היא קולאז' סלפסטיק מופרע, שמצליח בדרך מוזרה לייצר שפה חדשה, שמתקשרת עם הישראליות". איור שער שלו ל"העיר" מיום תחילת האינתיפאדה נבחר לייצג את ישראל בתערוכה נודדת במכוני גתה בעולם.

במקביל לאיוריו ב"העיר" החל אנגלמאיר לפרסם ב"ידיעות אחרונות". הייתה זו פעם ראשונה שאיורים קיבלו תפקיד ומקום כל כך משמעותי בעיתון זה. אנגלמאיר אייר כתבות, מוספים ושערים, והפך למאייר הבית של "ידיעות אחרונות". בשנת 2005 החל ליצור קריקטורות פוליטיות במוסף "24 שעות". כשנתיים אייר למדור "מבקרי המדינה", כפולת עמודים שבועית במוסף הפוליטי של יום שישי. עבודות פוליטיות אחרות שלו הן ספרונים שונים - "הבלדה על אבא של גרישה"^[4] "אבא שלי שוטר הגירה"^[5] ו"כיפה אטומה"^[6] בשנת 2002 הוציא את הספר "אנגלמאיר" בהוצאת עם עובד, ספר רטרוספקטיבי המאגד את יצירותיו.

עיתונות אלטרנטיבית

במקביל לעבודתו בעיתונות הארצית השתתף במגוון פרסומים מחתרתיים באופיים. בשנות ה-90 פרסם במגזין הקומיקס "סטיות של פינגווינים" את הדמות המוכרת והאהובה ביותר שלו - שושקה. הקומיקס הופיע בקביעות במגזין, ושושקה הפכה לאחת מהדמויות המזוהות איתו. שושקה הופיעה בפתיחי אנימציה לסדרה "בלונד" ובמגזין הקומיקס הגרמני "סטרפצין".^[7] סיפורים שלה הופיעו בספר הקומיקס "קומפוט". בשנת 2007 צוירה שושקה על חזית בית עיריית תל אביב בפרויקט "פרופיל תל אביבי". כמו כן הופיעו סיפורי שושקה בחוברת הקומיקס הראשונה של אנגלמאיר, "סירופ".^[8] החוברת "סירופ" נבחרה ל"חוברת הלא ממוסדת הטובה ביותר" על ידי "עיתון תל אביב". אלי אשד כתב במאמר "אנגלמאיר - המאייר הלאומי" באתר מוזיאון הקומיקס: "חוברות' סירופ הם כנראה הקומיקסים הארוטיים ביותר שפורסמו עד כה בעברית." אנגלמאיר הוציא לאור ארבע חוברות "סירופ". פרסם ספורי קומיקס במגוון רחב של חוברות ופנזינים: "הבועה", "הקורמורן", "פלאן B", "הצופר", mfm" ורבים אחרים.

במלחמת המפרץ יצר ספר שירים מאויר בשם "כיפה אטומה". דפים מהספר פורסמו בירחון "מוניטין" והוצגו בתערוכה "זמן אמת" במוזיאון תל אביב. אוצרת התערוכה, בתיה דונר, כתבה בקטלוג: "העימות האבסורדי בין ייצוג עולם הילדים הנוסטאלגי והקיטשי לבין הדימויים הלקוחים מן המציאות - יוצר אפקט מדהים בעוצמתו."

כמו כן הוציא לאור פנזינים עצמאיים, בהם "כרוז אהבה", "לילה לבן עם שושקה", "לאן נעלם דודו טופז" ורבים אחרים. בשנת 1998 חבר לדודו גבע ולתמיר שפר והשלושה הקימו את "חבורת החור". הם הוציאו לאור פוסטר "סוזי מחפשת אהבה", עיצבו את עטיפת האלבום של מאור כהן ורע מוכיח, "צמד ראות", ויזמו פרויקטים שונים. כעבור שלוש שנים החבורה התפרקה, "במשך הזמן האינדיבידואליזם ניצח והחבורה התפרקה" אמר אנגלמאיר בראיון ל"מעריב". השתתף גם בפעילותה של חבורת A4 ובפרויקט ספרות זולה. בשנת 2010 יצרו אנגלמאיר ורוני איז'אק סרט קצר בשם "ראיון עם הברווז" - ראיון פיקטיבי עם דודו גבע. בשנת 2006 נבחר אנגלמאיר לרשימת "האנשים שמצחיקים אותנו" של השבועון "Time Out תל אביב". בשנת 2009 נבחר לפרויקט יום העצמאות של וואלה!, "61 סיבות לגאווה", בקטגוריית"מצחיקים"^[9] בשנת 2011 זכה בפרס הראשון בתחרות קריקטורות של הוועד למלחמה באיידס, בשיתוף המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס.

הוראה

מאז שנת 1989 מרצה בבתי ספר לעיצוב, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה "בצלאל", מרצה במחלקה לתקשורת חזותית ב"מכון אבני", ב"שנקר", ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, ב"מנשר לאמנות", בפסטיבלי קומיקס וב"אמנות לעם".

השתתף כשופט בתחרויות עיצוב: "לצאת מהקופסה" - עיצוב קופסאות פח, "כיסא" - עיצוב כיסאות, "הזמנות חתונה" של אתר מאקו, ו"אסיף" - תחרות אנימציה שנתית בסינמטק תל אביב. בשנת 2012 שימש כחבר בוועדת הכרה מטעם משרד התרבות והספורט (מוזיאונים ואמנות פלסטית).

סגנון אמנותי

סגנונו האמנותי של אנגלמאיר הוא מחוספס והומוריסטי. הוא מפעיל מערכות מנוגדות כמו טקסט גבוה עם טקסט נמוך ומשיחת רעיונות נשגבים בחומרים זולים. הטקסט בעבודותיו הוא חלק מהאיור, ללא חנופה למוסכמות של אסתטיקה. אדם ברוך כתב עליו "משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמאיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם במחתרתית נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה. ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה אנגלמאיר מייצר אילוסטרציה המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידיאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה. כלומר מדבר בכמה טלפונים באותה שעה."^[10]

אנגלמאיר מרבה להשתמש ביצירותיו בקולאז'ים אותם הוא מרכיב מחלקי עיתונים, תחריטים מהמאה שעברה, הדפסים הודיים, איור אמריקאי משנות ה-50 וכו'. איוריו משופעים באזכורים למין שמוצג בצורה הומוריסטית, בציטוטים מהתרבות הישראלית. בסגנון פראי ומעודן, אנרכיסטי ומתריס, נונסנס-שטותי. אודות סגנונו האמנותי כתבה נעמי סימן טוב ב"העיר": "את החותם האישי שלו מזהים מיד ואפילו מרחוק. זהו סגנון מובהק, מובחן, חזק וחריף. בקו שחור עבה, בוטה ומהיר, הוא ממציא יצורים, יוצר סיטואציות חצופות והכל בהומור שופע, לא מתחנחן וללא פשרות."

ספרים

הידעת?- ספר אוסף מדורים שפורסמו במוסף "חדשות", הוצאת מודן 1994
סירופ 1-קומיקס וטקסטים, הוצאת "סטיות של פינגווינים" 1998
סירופ 2- חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2006
סירופ 3-חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2007
סירופ 4-חוברת קומיקס בהוצאה עצמית 2009
הגדה של פסח בנוסח אנגלמאיר - הוצאת תמוז 1999
אנגלמאיר - ספר רטרוספקטיבי מעבודותיו, הוצאת עם עובד 2002
אבאלה-איורים שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", הוצאת אריה ניר 2008
קומפוט - פרויקט קומיקס ישראלי פולני 2008
טאו טה טיגרה - איורים לספר "תורת הנמר" 2005
60 מילים - האקדמיה ללשון העברית 2009
מעשה בחזאי מכפר הס - אנגלמאיר, בידרמן, גבע, הוצאת קרן 2004
הגפילטע של גיל לביא-חוברת מכתבים של אנגלמאיר, הוצאת תפרים 2009
צלילי הגיהנום -ספר מאוייר מאת רפאל פוגל, בהוצאת המחבר 2005 .
אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה-קטלוג תערוכה ב"אסכולה" 1998
היהודי הנודד - ספר מאויר בהוצאת מוזיאון הקומיקס חולון 2011
הגפילטע שלנו - ספר גלויות בהוצאת מדרשת בן-גוריון 2012
ספר יצירה - ספר גלויות בהוצאת מדרשת בן-גוריון 2012
מסע לוולגריה, הוצאת אפיק, 2016

עבודותיו פורסמו בספרים רבים, בהם "ספר הקומיקס הציוני", "ספר החתונה" של מכללת עלמא, הספר "תל אביב מאה", "חדוות הלשון" של רוביק רוזנטל, ו"יומני הפורענות" של סלון מזל.

תרגומים

ביויס ובטהד, הספר הזה מסריח, הוצאת מודן, 1994

תערוכות

תערוכות יחיד

1982- "החיים כקולאז'", בית החייל תל אביב
1998"אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה", גלריה "אסכולה" תל אביב
1999 הגדה בנוסח אנגלמאיר, סינמטק ת"א
1999 הגדה של אנגלמאיר, גלריה "אנגל", ת"א
2002 "עולמו המופלא של וולט אנגלמאיר", תערוכת יחיד סינמטק ת"א
2003 אנגלמאיר איורי עתונות, תיאטרון החאן ירושלים
2004 "אנגלמאיר בפריץ-אני טסה להציץ", קפה פריץ ת"א
2005 אנגלמאיר תערוכת יחיד, הבית הישראלי, פריז צרפת
2009 "חמץ מצה וטקילה בהקפצה", גלריה אובניקס תל אביב
2010 "שיר השירים בקופסת שימורים", "עלמא" בית לתרבות עברית
2011 "היהודי הנודד" במוזיאון הקומיקס, חולון
2012 "הגפילטע שלנו" במדרשת בן-גוריון
2016 "הארץ המובתחת" בית העיר תל אביב-יפו

תערוכות משותפות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הציג בתערוכות קבוצתיות רבות, בהן במוזיאון ישראל ירושלים, במוזיאון תל אביב , במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, במוזיאון נחום גוטמן, במוזיאון לאמנות פתח תקוה, ובמוזיאון הקומיקס חולון. השתתף בתערוכות קבוצתיות בגלריות בארץ ובעולם.

אנימציה

"גיבור התרבות שלי" - כתבת אנימציה ל"עובדה"ערוץ 2 עם איתי אנגל
"כן המפקדת" - פתיח יום העצמאות לערוץ 10
"בלונד" - פתיחים לסדרה שביימה אורנה בן דור בערוץ 8
"מגעים מדיניים"-סרטון אנימציה בשיתוף רוני איז'אק
"דובי שבט בתעלומת הצימוק האבוד"- סרטון אנימציה לכבוד ט"ו בשבט בשיתוף ירדן הירש
"גיבור העל העברי"- דמותה של שושקה בפרק מתוך סרט הדוק- אנימציה על גיבורי הקומיקס הישראליים. סרטם של שאול בצר ואסף גלאי, בימוי אנימציה גילת פרג והפקת "אנטנה", ערוץ 8, 2015

גלריה

לקריאה נוספת

קטלוג "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה" ביקורות מאת דודו גבע, איריס ואופיר פז, תמיר להב רדלמסר, גלריה אסכולה 1998
"האיש והאגדה" כתבה אודות אנגלמאיר מאת עמיר חדד במוסף "7 ימים" 12.3.99
"עוצמת הקולאז'"מאמר מאת אנגלמאיר בספר "פשר החיים" אודות דודו גבע, הוצאת "כתר" 2005
"השאלון עם אנגלמאיר" מאת טל ניב, מוסף הארץ 9,1.98
"על השערים של עכבר העיר "תמיר להב רדלמסר על השערים של בידרמן ואנגלמאיר" קטלוג התערוכה, גלריה "אסכולה" 1999
"זאב בעור של כבש" כתבת שער אודות אנגלמאיר בעיתון זמן ת"א 4.6.2004
"אנגלמאיר, הלוואה נוחה מהבנק החזותי" אדם ברוך אודות אנגלמאיר, כתבה ב"שישי"מעריב, 1998
אנגלמאיר ב"תרבות מעריב", כתבה מאת אסף גפן, 1998
"מטורף?אני?" כתבה אודות אנגלמאיר מאת יובל יועז בעיתון "אנשים", 1999

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זאב אנגלמאיר בוויקישיתוף

עבודותיו של זאב אנגלמאיר בבצלאל קטלוג, ארכיון בצלאל
נרי ליבנה, זאב של נייר, באתר הארץ, 19 במרץ 2002
אנגלמאיר- ראיון עם אלי אשד באתר מוזיאון הקומיקס
השאלון עם אנגלמאיר"-מאת סיני גז
ביקורות על עבודותיו באתר "עם עובד"
הגיגים על איור- , העין השביעית (אודות תערוכה של אנגלמאיר)
שיר השירים בקופסת שימורים, מצגת מעבודותיו מתערוכה ב"עלמא"
אריאנה מלמד, ביקורת אודות הספר "אנגלמאיר", ynet
אנגלמאיר באתר "מה אומר הבלון שלך"
אנגלמאיר באתר לצאת מהקופסה
סירופ הבלוג של אנגלמאיר באתר בננות
ישראל ע"פ אנגלמאיר "מאמר מתורגם לעברית בעיתון ביקורת תרבות פולני "פשיקרוי"
תמיר ראונר על אנגלמאיר באתר הארץ: חופש הביטוי באמצעות גרסה מוגבלת של השתוללות.
אודות "הגדה של פסח" בנוסח אנגלמאיר, nostalgia sunday-from zeev to zeev
אודות ההגדה בנוסח אנגלמאיר, באתר ynet
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עודד בן יהודה, חמץ, מצה וטקילה בהקפצה: ההגדה של אנגלמאייר קמה לתחייה, באתר nrg‏, 6 באפריל 2009
האתר של ההגדה בנוסח אנגלמאיר
חבורת החור -אנגלמאיר, דודו גבע, תמיר שפר באתר "מוזיאון הקומיקס"
האוצרות של אנגלמאיר-ראיון עם זרוב בארבעה חלקים
"חבורת החור מחפשת אהבה" תעוד החבורה
אנגלמאיר בכתבתה של מיכל כפרא "שואה וסטירה"
אנגלמאיר באתר המרכז הישראלי לעיצוב-מדיטק חולון
מדינת הקיטש של אנגלמאיר בתרבות ynet
נטע הלפרין, זאב אנגלמאיר: "לא נוח לי לקרוא לעצמי קומיקסאי", באתר עכבר העיר, 18 באפריל 2011
אלי אשד, הפנטזיות המיניות (והאחרות) של זאב אנגלמאיר, אתר "יקום תרבות"
דפנה ארד, נוזל החיים - סקס, הרפתקאות, אוכל ומוות - הובילו את זאב אנגלמאיר להשפרצת הקומיקס "סירופ", באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
שיר זיו, המאייר הלאומי מוציא תערוכה חדשה, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2013
איילת שני, זאב אנגלמאייר מנסה להיות יותר וולגרי מהמציאות, באתר הארץ, 21 באפריל 2016
אבי פיטשון, הכי משוגע, הכי מצחיק, הכי רדיקלי: לאנגלמאיר יש עלבון לכל מגזר, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2016
איילת שני, "יותר וולגרי מהמציאות" , מוסף הארץ, 2016
עמרי הרצוג, "מסע לוולגריה, מגעיל מחרמן ומצחיק בקול רם", מוסף "ספרים", הארץ, 20 במאי 2016
דנה גילרמן, "מוציא לשון", ידיעות אחרונות, 15 ביולי 2016
נעמה רק, "אנגלמאיר בפרויקט מגלומני", טיימאאוט כתבה, נעמה רק, 8 במאי 2016
זאב אנגלמייר, "העבר מכאיב העתיד מלהיב", הרצאה בלילה פוטוריסטי, מוזיאון תל אביב, 2015
איתי עמוס, אמש: על פתיחת התערוכה "הארץ המובתחת" של זאב אנגלמייר", הרפתקה, 17 ביוני 2016
זאב אנגלמייר, "ברוריה נגד סוריה" , ynet, אוגוסט 2013
יובל סער, "איור עכשיו. מפגש 50: זאב אנגלמייר", באתר העיצוב פורטפוליו 2 באוקטובר 2013
הפצצת הכור באיראן, גרסת אנגלמאיר- פרויקט מאוייר, ynet, 2012
אלי אשד, "אנגלמייר המאייר הלאומי" , יקום תרבות, 13 במאי 2011
רעות ברנע, "התנך בוטה בעצמו", כלכליסט, 18 ביולי 2015
אבנר שפירא, "ההפריה ההדדית של אמני וינה וברלין" גלריה, הארץ, 9 בינואר 2014
BARRY DAVIS, "In your face" ,Jerusalem post, 2013

הערות שוליים

^ עוז אלמוג, מעיתונות מגויסת לביקורתית: "החיים כקומיקס", באתר "אנשים ישראל".
^ ענבל שתיוי, חמש תחנות התרבות של זאב אנגלמאיר, "פופאי על lsd וחופש יצירתי", באתר nrg מעריב
^ נעמה ריבה, למרות הדרישות לביטול: הופעתו של זאב אנגלמאיר בירושלים תתקיים כמתוכנן, באתר הארץ, 13 בפברואר 2017
^ מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל, אודות "הבלדה על אבא של גרישה"
^ דפים מתוך "שוטר הגירה"-מהגנה למאבק
^ "כיפה אטומה" בספר the psychological effects of war and violence on children
^ שושקה מאת אנגלמאיר, מתוך המגזין הגרמני "סטרפצין" באנציקלופדית הקומיקס הבינלאומית "למבייק"
^ "שושקה בתערוכת השלל" - תריסר הרהורים על קומיקס אלטרנטיבי"- אנגלמאיר, בבלוג שלו באתר "בננות"
^ אנגלמאיר ברשימת 61 סיבות לגאווה של וואלה 2009
^ אדם ברוך-על אנגלמאיר ותערוכתו- (פורסם ב"מעריב") באתר עם עובד

[1] עוז אלמוג, מעיתונות מגויסת לביקורתית: "החיים כקומיקס", באתר "אנשים ישראל".

[2] ענבל שתיוי, חמש תחנות התרבות של זאב אנגלמאיר, "פופאי על lsd וחופש יצירתי", באתר nrg מעריב

[3] נעמה ריבה, למרות הדרישות לביטול: הופעתו של זאב אנגלמאיר בירושלים תתקיים כמתוכנן, באתר הארץ, 13 בפברואר 2017

[4] מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל, היחידה להיסטוריה ותאוריה, בצלאל, אודות "הבלדה על אבא של גרישה"

[5] דפים מתוך "שוטר הגירה"-מהגנה למאבק

[6] "כיפה אטומה" בספר the psychological effects of war and violence on children

[7] שושקה מאת אנגלמאיר, מתוך המגזין הגרמני "סטרפצין" באנציקלופדית הקומיקס הבינלאומית "למבייק"

[8] "שושקה בתערוכת השלל" - תריסר הרהורים על קומיקס אלטרנטיבי"- אנגלמאיר, בבלוג שלו באתר "בננות"

[9] אנגלמאיר ברשימת 61 סיבות לגאווה של וואלה 2009

[10] אדם ברוך-על אנגלמאיר ותערוכתו- (פורסם ב"מעריב") באתר עם עובד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 בגיל 14 עבר עם משפחתו ל[[ויניפג|וויניפג]] שב[[קנדה]], ושם יצר קולאז'ים וציורים רומנטיים. כשחזר לישראל התגייס, ושירת ב[[הנדסה קרבית]]. במהלך שירותו הצבאי הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית החייל בתל אביב. לאחר השחרור למד [[עיצוב גרפי]] באקדמיה לאמנות "[[בצלאל]]". קיבל שלוש פעמים את "פרס קרן תרבות אמריקה ישראל" ל[[אמנות פלסטית]], ופרס על הצטיינות בלימודים מטעם המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל". עבודתו הגרפית הראשונה הייתה פלאטה של מאה איורי [[פופאי]] שהודפסו על קרטונים של [[אל אס די]], ללא ידיעתו.{{הערה|1=ענבל שתיוי, [http://www.nrg.co.il/online/5/ART/823/346.html חמש תחנות התרבות של זאב אנגלמאיר, "פופאי על lsd וחופש יצירתי"], באתר nrg מעריב}}
-בשנת 2015 אייר את ספר "בראשית" בפרויקט 929. איורי בראשית הוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה ובמוזיאון הקומיקס בחולון. הציג תערוכה משותפת עם אמנים גרמנים ומרצים ב"בצלאל" במוזיאון האיור Bilderbuchmuseum  בטרויסדורף,גרמניה, המוזיאון הגדול והחשוב באירופה לאיור. קיבל מענק מפעל הפיס להוצאת נובלה גרפית. בשנת 2016 הוציא לאור ספר טקסטים ודימויים, "מסע לוולגריה" והציג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון "בית העיר" תל אביב, הפעם הראשונה שבה הציג עבודות בתלת ממד, ויטראז'ים, פסלים, רישומי נאון, פסלי בד. על פתיחת התערוכה כתב איתי עמוס "פלא שצריך לראות כדי להאמין". אבי פיטשון כתב בכתבת שער במוסף "גלריה,"על התערוכה ועל אנגלמאיר, "המאייר המשוגע, המצחיק, הפסיכדלי והרדיקלי ביותר בתולדות עם ישראל" ו"הירונימוס בוש בגירסת הפאנק". בפתיחת התערוכה הופיע מצדפה גדולה, מוקף רקדניות, תזמורת וזיקוקים. מאז אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כשושקה, דמות מאויירת שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים: כשושקה הופיע עם דקס וקומן במופע בגלריה צדיק, דיגמן לציירים, יצר סרטונים ושימש כרבנית לזוג צרפתי שהתחתן בפריס.
+בשנת 2015 אייר את ספר "בראשית" בפרויקט 929. איורי בראשית הוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה ובמוזיאון הקומיקס בחולון. הציג תערוכה משותפת עם אמנים גרמנים ומרצים ב"בצלאל" במוזיאון האיור Bilderbuchmuseum  בטרויסדורף,גרמניה, המוזיאון הגדול והחשוב באירופה לאיור. קיבל מענק מפעל הפיס להוצאת נובלה גרפית. בשנת 2016 הוציא לאור ספר טקסטים ודימויים, "מסע לוולגריה" והציג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון "בית העיר" תל אביב, הפעם הראשונה שבה הציג עבודות בתלת ממד, ויטראז'ים, פסלים, רישומי נאון, פסלי בד. על פתיחת התערוכה כתב איתי עמוס "פלא שצריך לראות כדי להאמין". אבי פיטשון כתב בכתבת שער במוסף "גלריה,"על התערוכה ועל אנגלמאיר, "המאייר המשוגע, המצחיק, הפסיכדלי והרדיקלי ביותר בתולדות עם ישראל" ו"הירונימוס בוש בגירסת הפאנק". בפתיחת התערוכה הופיע מצדפה גדולה, מוקף רקדניות, תזמורת וזיקוקים. מאז אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כשושקה,{{הערה|{{הארץ|נעמה ריבה|למרות הדרישות לביטול: הופעתו של זאב אנגלמאיר בירושלים תתקיים כמתוכנן|1.3849948|13 בפברואר 2017}}}} דמות מאויירת שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים: כשושקה הופיע עם דקס וקומן במופע בגלריה צדיק, דיגמן לציירים, יצר סרטונים ושימש כרבנית לזוג צרפתי שהתחתן בפריס.
 ===קריירה===