יהדות הפיליפינים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Motyshif (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 37: שורה 37:
[[קטגוריה:הפיליפינים: דמוגרפיה]]
[[קטגוריה:הפיליפינים: דמוגרפיה]]
[[קטגוריה:הפיליפינים: תרבות]]
[[קטגוריה:הפיליפינים: תרבות]]
[[קטגוריה:דרום-מזרח אסיה: יהודים ויהדות]]

גרסה מ־15:43, 6 במרץ 2017

יהדות הפיליפינים
קהילה יהודית במנילה במהלך סדר פסח, 1925
קהילה יהודית במנילה במהלך סדר פסח, 1925
אוכלוסייה
200 משפחות
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים
דת
יהדות

בפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה המונה כמאתיים משפחות. מוצאן של המשפחות הוא מארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות, ומעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים של האנוסים ואף ניצולי השואה.

היסטוריה

תחילת ההתיישבות של היהודים באיים מצוי ברישום משנת 1593. "האחים חורתה ודומינגן רודריגז" ממנילה, נשפטו על ידי האינקוויזיציה במקסיקו, שהאיים היו בתחום שיפוטה. אשמתם הייתה כי הם "שומרים אדוקים של חוקי משה". הם נידונו למאסר עולם.

במשך מאות שנים הגיעו לאי יהודים לזמן קצר בשל עסקים, רדיפות והיו שחיפשו הרפתקאות. הם נשארו באי רק לתקופות קצרות: שנה או שנתיים - והמשיכו לדרכם. רק במאה השנים האחרונות התגבשה במקום קהילה. בשנת 1898 עברו האיים לשליטת ארצות הברית, ונוסדה בה קהילה יהודית. בין השאר הקימו את הקהילה משוחררי הצבא האמריקאי שהחליטו להשתקע באי, אליהם נוספו פליטים ממלחמת האזרחים האמריקנית. בשנת 1917 הצטרפו לקהילה יהודים מרוסיה שברחו משם בעקבות המהפכה הבולשביקית. יהודי האי הקימו בבירת המדינה את חנות הכל-בו הראשונה, הם גם היו סוכני המכוניות הראשונים, וכן הקימו את תחנת הרדיו של האי. השלטונות האמריקאים ראו בקהילה כעין מושבה של ארצות הברית באיי האוקיינוס השקט.

בשנת 1922 היה במנילה בית כנסת קונסרבטיבי בשם "טמפל אמיל", והיום קיים בית כנסת חדש, אורתודוקסי-ספרדי.

הכיבוש היפני

בשנת 1941 הביא הכיבוש היפני סבל לקהילה, שמנתה אז 1200 נפש. השלטון המקומי נדרש לנקוט בצעדים נגד היהודים על ידי היפנים והגרמנים. ההגבלות חלו רק על היהודים שלא היו יוצאי גרמניה ושאר בעלות בריתה. יוצאי שאר הארצות נכלאו במחנה מיוחד ושאר היהודים המשיכו בחיים הסדירים. לדוגמה, הרב והחזן שהיו יוצאי גרמניה המשיכו בתפקידם. יחסם של הכובשים היפנים היה נוח, והם אפילו סיפקו קמח למצות - למרות המחסור בו, וכן דאגו כי היהודים שנכלאו יוכלו לבקר בחגים בבית הכנסת.[1]

במשך הזמן בית הכנסת המקומי היה למחסן נשק ולקראת סוף המלחמה הועלה באש. צבא ארצות הברית שכבש את האי שיקם את בית הכנסת, אך יהודי האי העדיפו ברובם לנטוש אותו.

בשנת 1947 התארגנו היהודים מחדש והקימו את "הקהילה היהודית של הפיליפינים" שכללה כמה מאות יהודים.

כיום

הרב הנוכחי של הקהילה, הרב אליהו עזריה סיפר[2] כי משפחות של בני המקום, בייחוד מן האי מינדאנאו, מספרות על מסורות יהודיות שנוהגות אצלן. באזור גרות כיום כ־60 משפחות של צאצאי האנוסים. אחדות מהן מתארות היטב את חג הפסח, המצות, צום יום הכיפורים והדלקת נרות שבת.

באיי הפיליפינים קיימים בתי חב"ד בערים סבו ומקאטי סיטי. בבית הכנסת הקיים יש מניין בימי שני וחמישי, בשבתות ובחגים. הקידוש של שבת בבוקר מהווה מוקד הכינוס של הקהילה – כמאה מתפללים ובני משפחותיהם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקור:CARL HOFFMAN , THE JERUSALEM POST The little-known story of Manila's Jews 5 אוקטובר 2006.
  2. ^ ברשימתו של אליהו בירנבוים, אפקט הפרפר של העולם היהודי - מקור ראשון, 16 ינואר 2009