קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 של מוצרט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־15:57, 14 במרץ 2017

קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ברה מז'ור, ‏K.175‏, חובר על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט בעיר זלצבורג בשנת 1773, כשהיה בן 17. זה הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של מוצרט שמבוסס כולו על חומר מקורי שכתב, בעוד ששבעת הקונצ'רטי המוקדמים יותר שחיבר לפסנתר^[1] (ארבעה ממוספרים משנת 1767 ושלושה לא ממוספרים משנת 1772), הם פסטיש לסונטות של מלחינים אחרים^[2].

אודות

הקונצ'רטו החמישי לפסנתר ותזמורת חובר בזלצבורג בדצמבר 1773, כשמוצרט כיהן בתפקיד קונצרטמייסטר בחצר הארכיבישוף הירונימוס פון קולורדו. הקונצ'רטו מהווה קפיצת מדרגה ביצירה הקונצרטנטית לפסנתר של מוצרט בשלושה מובנים: ראשית, כפי שצוין קודם, הוא מבוסס כולו על חומר מקורי של מוצרט^[3]. שנית, הוא כתוב לפורטה-פיאנו ולא לצ'מבלו^[4] ושלישית, היקף והרכב התזמורת חורגים במידה ניכרת מהקונצ'רטי הקודמים שכתב. הקונצ'רטו החמישי לפסנתר נותר אהוב על מוצרט עד לסוף חייו וזכה לפופולריות גדולה בתקופתו. מוצרט הרבה לנגן אותו בסיבובי קונצרטים, כמו אלה שערך במינכן (1774), במנהיים (1777-78) ובווינה (1782-83)^[5].

הרכב כלים

היצירה כתובה לשני אבובים, שתי קרנות, שתי חצוצרות, טימפני ומיתרים. השימוש בחצוצרות וטימפני בקונצ'רטו היה, באותו זמן, מהלך תזמור יוצא דופן של מוצרט, שהפתיע את קהל המאזינים ותרם לפופולריות היצירה. למרות זאת, מוצרט לא חזר עליו עד לקונצ'רטו לפסנתר מס' 13 (1782)^[6]. היקף התזמורת בקונצ'רטו חורג בהרבה מהמסגרת של יוהאן כריסטיאן באך ונדמה שדבר זה נעשה בכוונה ושמוצרט רצה להדגיש אותו לשם בידול^[7]. בקונצ'רטי לפסנתר הבאים הוא לא השתמש בהיקף תזמורתי דומה עד לקונצ'רטו לפסנתר מס' 16 (1784).

פרקי הקונצ'רטו

לקונצ'רטו שלושה פרקים:

1. אלגרו (Allegro).

הפרק הראשון הוא במבנה רגיל של סונטה. התזמורת מציגה בפתיחה בתקיפות את הנושא הראשון ומנהלת בהמשך דיאלוג נמרץ עם הפסנתר שמוביל להצגת הנושא השני על ידי הכינורות. הפרק בכללותו אינו מתאפיין בווירטואוזיות יוצאת דופן, פרט לקדנצה שחיבר מוצרט לסיום הפרק.

2. אנדנטה אבל קצת איטי (Andante ma un poco adagio).

הפרק השני מציג נושא אלגנטי דמוי סרנדה בסול מז'ור. הנושא מפותח, במהלך הפרק, על ידי הפסנתר והתזמורת לחלופין. מפרק זה השמיט מוצרט את החצוצרות והטימפני.

3. רונדו: אלגרו (Rondo: Allegro).

פרק הסיום הוא אחד מפרקי הקונצ'רטי המקוריים ביותר שכתב מוצרט ולו רק בשל מבנהו יוצא הדופן – סונטה עם נושא מרכזי קונטרפונקטי^[8]. בפרק זה מבצע מוצרט סינתזה בין סגנון הגאלאנט הקליל לבין הסגנון ה"מלומד". הפרק נפתח בהצגת נושא תזמורתי באופן קאנוני המכשירה כניסה פוגלית של הפסנתר, מרוככת על ידי נושא שני גאלאנטי. החריפות והחן המתגלים בניגוד בין הנושא הקונטרפונקטי ה"מלומד" לגאלאנטי הקליל, הם מוצרט בטהרתו ללא אפשרות של חיקוי^[9].

הרונדו לפסנתר ברה מז'ור, K.382

לקראת סיבוב הקונצרטים בווינה (1782-83), כתב מוצרט פרק סיום חלופי לקונצ'רטו החמישי, כנראה משום שחש שפרק הסיום המקורי הוא "מלומד" מדי ורצה לקלוע יותר לטעמו של הקהל הווינאי עם פרק וירטואוזי קליל שיאפשר לו להפגין את יכולותיו כפסנתרן. הפרק החלופי, שסומן "רונדו: אלגרטו חינני" (Rondo: Allegretto Grazioso), הוא למעשה סדרה של וריאציות על נושא מרכזי. הפרק אמנם וירטואוזי ורחב היקף יותר מהפרק המקורי, אך אינו שומר על אחדות סגנונית עם שאר הפרקים^[10].

לקריאה נוספת

ג'רמי סיפמן, מוצרט - חייו ויצירתו, הוצאת מטר, 2006.
אריק בלום, מוצרט, תרגום: גבי פלג, הוצאת כתר, 1986.
אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957.

קישורים חיצוניים

פרטיטורה מלאה של הקונצ'רטו החמישי לפסנתר
ביצוע מומלץ: דניאל בארנבוים (פסנתרן ומנצח), התזמורת הקאמרית האנגלית, 1968, באתר יוטיוב.

הערות שוליים

^ הקונצ'רטי המוקדמים יותר נכתבו לצ'מבלו ומהחמישי ואילך נכתבו לגרסה מוקדמת של פורטה-פיאנו. ראו: Dr. David Doughty, Mozart Complete Edition Liner Notes, pp.3-4
^ אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 287.
^ מסיבה זאת הוא מופיע, בחלק מרשימות יצירותיו של מוצרט, כקונצ'רטו לפסנתר מס' 1.
^ אף על פי שבכתב היד המקורי, שאבד ב-1860, הופיע כנראה הכיתוב: "קונצרטו לצ'מבלו". להרחבה בעניין ראו: Marius Flothuis,Mozart's Piano Concertos, p.8
^ Cuthbert Girdlestone, Mozart and His Piano Concertos, p.81
^ אם כי, לקראת ביצוע בווינה (נוב' 1781) של הקונצ'רטו מס' 10 (לשני פסנתרים), K. 365/316a, הרחיב מוצרט את התזמור המקורי וכלל בו שתי חצוצרות וטימפני. ראו כאן, עמ' 242.
^ אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 288.
^ Cuthbert Girdlestone, Mozart and His Piano Concertos, p. 80
^ אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 289.
^ אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289.

[1] הקונצ'רטי המוקדמים יותר נכתבו לצ'מבלו ומהחמישי ואילך נכתבו לגרסה מוקדמת של פורטה-פיאנו. ראו: Dr. David Doughty, Mozart Complete Edition Liner Notes, pp.3-4

[2] אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 287.

[3] מסיבה זאת הוא מופיע, בחלק מרשימות יצירותיו של מוצרט, כקונצ'רטו לפסנתר מס' 1.

[4] אף על פי שבכתב היד המקורי, שאבד ב-1860, הופיע כנראה הכיתוב: "קונצרטו לצ'מבלו". להרחבה בעניין ראו: Marius Flothuis,Mozart's Piano Concertos, p.8

[5] Cuthbert Girdlestone, Mozart and His Piano Concertos, p.81

[6] אם כי, לקראת ביצוע בווינה (נוב' 1781) של הקונצ'רטו מס' 10 (לשני פסנתרים), K. 365/316a, הרחיב מוצרט את התזמור המקורי וכלל בו שתי חצוצרות וטימפני. ראו כאן, עמ' 242.

[7] אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 288.

[8] Cuthbert Girdlestone, Mozart and His Piano Concertos, p. 80

[9] אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 289.

[10] אלפרד איינשטיין, מוצרט אופיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ברה מז'ור, {{כ}}[[רשימת קכל|K.175]]{{כ}}''', חובר על ידי [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] בעיר [[זלצבורג]] בשנת 1773, כשהיה בן 17. זה הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של מוצרט שמבוסס כולו על חומר מקורי שכתב, בעוד ששבעת הקונצ'רטי המוקדמים יותר שחיבר לפסנתר{{הערה| הקונצ'רטי המוקדמים יותר נכתבו לצ'מבלו ומהחמישי ואילך נכתבו לגרסה מוקדמת של פורטה-פיאנו. [http://digitalk7.com/mus/Classical/Mozart/2005%20%E2%80%A2%20Complete%20Works/Presentation%20Texts/PDF/V2_Mozart.pdf  ראו: Dr. David Doughty, '''Mozart Complete Edition Liner Notes''', pp.3-4]}} (ארבעה ממוספרים משנת 1767 ושלושה לא ממוספרים משנת 1772), הם [[פסטיש]] לסונטות של מלחינים אחרים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 287. }}.
+'''קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ברה מז'ור, {{כ}}[[רשימת קכל|K.175]]{{כ}}''', חובר על ידי [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] בעיר [[זלצבורג]] בשנת 1773, כשהיה בן 17. זה הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של מוצרט שמבוסס כולו על חומר מקורי שכתב, בעוד ששבעת הקונצ'רטי המוקדמים יותר שחיבר לפסנתר{{הערה| הקונצ'רטי המוקדמים יותר נכתבו לצ'מבלו ומהחמישי ואילך נכתבו לגרסה מוקדמת של פורטה-פיאנו. [http://digitalk7.com/mus/Classical/Mozart/2005%20%E2%80%A2%20Complete%20Works/Presentation%20Texts/PDF/V2_Mozart.pdf  ראו: Dr. David Doughty, '''Mozart Complete Edition Liner Notes''', pp.3-4]}} (ארבעה ממוספרים משנת 1767 ושלושה לא ממוספרים משנת 1772), הם [[פסטיש]] לסונטות של מלחינים אחרים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 287.}}.
 ==אודות==
@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ==הרכב כלים==
 היצירה כתובה לשני [[אבוב]]ים, שתי [[קרן יער|קרנות]], שתי [[חצוצרה|חצוצרות]], [[טימפני]] [[כלי מיתר|ומיתרים]]. השימוש בחצוצרות וטימפני בקונצ'רטו היה, באותו זמן, מהלך תזמור יוצא דופן של מוצרט, שהפתיע את קהל המאזינים ותרם לפופולריות היצירה. למרות זאת, מוצרט לא חזר עליו עד [[קונצ'רטו לפסנתר מס' 13 של מוצרט|לקונצ'רטו לפסנתר מס' 13]] (1782){{הערה|אם כי, לקראת ביצוע בווינה (נוב' 1781) של הקונצ'רטו מס' 10 (לשני פסנתרים), K. 365/316a, הרחיב מוצרט את התזמור המקורי וכלל בו שתי חצוצרות וטימפני. [https://books.google.co.il/books?id=Kr6TAgAAQBAJ&pg=PA242&lpg=PA242&dq=Mozart+piano+timpani+trumpets+365&source=bl&ots=GWMC-d3mcJ&sig=4RiDQrihekwExAIv7v6P4SY134k&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjCr_L9uK_RAhXCSBQKHXnRDQg4ChDoAQgjMAI#v=snippet&q=pupil%20josepha&f=false ראו כאן, עמ' 242.]}}.
-היקף התזמורת בקונצ'רטו חורג בהרבה מהמסגרת של [[יוהאן כריסטיאן באך]] ונדמה שדבר זה נעשה בכוונה ושמוצרט רצה להדגיש אותו לשם בידול{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 288. }}. בקונצ'רטי לפסנתר הבאים הוא לא השתמש בהיקף תזמורתי דומה עד [[קונצ'רטו לפסנתר מס' 16 של מוצרט|לקונצ'רטו לפסנתר מס' 16]] (1784).
+היקף התזמורת בקונצ'רטו חורג בהרבה מהמסגרת של [[יוהאן כריסטיאן באך]] ונדמה שדבר זה נעשה בכוונה ושמוצרט רצה להדגיש אותו לשם בידול{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 288. }}. בקונצ'רטי לפסנתר הבאים הוא לא השתמש בהיקף תזמורתי דומה עד [[קונצ'רטו לפסנתר מס' 16 של מוצרט|לקונצ'רטו לפסנתר מס' 16]] (1784).
 ==פרקי הקונצ'רטו==
@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 ===3. [[רונדו]]: אלגרו (Rondo: Allegro).===
-פרק הסיום הוא אחד מפרקי הקונצ'רטי המקוריים ביותר שכתב מוצרט ולו רק בשל מבנהו יוצא הדופן – [[סונאטה|סונטה]] עם נושא מרכזי [[קונטרפונקט]]י{{הערה| [https://books.google.co.il/books?id=Kz_DAgAAQBAJ&printsec=frontcover&hl=iw&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false Cuthbert Girdlestone, '''Mozart and His Piano Concertos''', p.80]}}. בפרק זה מבצע מוצרט סינתזה בין סגנון [[גאלאנט|הגאלאנט]] הקליל והסגנון "המלומד". הפרק נפתח בהצגת נושא תזמורתי באופן [[קאנון (מוזיקה)|קאנוני]] המכשירה כניסה [[פוגה|פוגלית]] של הפסנתר, מרוככת על ידי נושא שני גאלאנטי. החריפות והחן המתגלים בניגוד בין הנושא הקונטרפונקטי ה"מלומד" לגאלאנטי הקליל, הם מוצרט בטהרתו ללא אפשרות של חיקוי{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289. }}.
+פרק הסיום הוא אחד מפרקי הקונצ'רטי המקוריים ביותר שכתב מוצרט ולו רק בשל מבנהו יוצא הדופן – [[סונאטה|סונטה]] עם נושא מרכזי [[קונטרפונקט]]י{{הערה| [https://books.google.co.il/books?id=Kz_DAgAAQBAJ&printsec=frontcover&hl=iw&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false Cuthbert Girdlestone, '''Mozart and His Piano Concertos''', p. 80]}}. בפרק זה מבצע מוצרט סינתזה בין סגנון [[גאלאנט|הגאלאנט]] הקליל לבין הסגנון ה"מלומד". הפרק נפתח בהצגת נושא תזמורתי באופן [[קאנון (מוזיקה)|קאנוני]] המכשירה כניסה [[פוגה|פוגלית]] של הפסנתר, מרוככת על ידי נושא שני גאלאנטי. החריפות והחן המתגלים בניגוד בין הנושא הקונטרפונקטי ה"מלומד" לגאלאנטי הקליל, הם מוצרט בטהרתו ללא אפשרות של חיקוי{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ' 289.}}.
-==הרונדו לפסנתר ברה מז'ור, [[רשימת קכל|K.382]]{{כ}}==
+==הרונדו לפסנתר ברה מז'ור, K.382==
-לקראת סיבוב הקונצרטים בווינה (1782-83), כתב מוצרט פרק סיום חלופי לקונצ'רטו החמישי, כנראה משום שחש שפרק הסיום המקורי הוא "מלומד" מידי ורצה לקלוע יותר לטעמו של הקהל הוינאי עם פרק וירטואוזי קליל שיאפשר לו להפגין את יכולותיו כפסנתרן. הפרק החלופי, שסומן "'''רונדו: אלגרטו חינני'''" (Rondo: Allegretto Grazioso), הוא למעשה סדרה של וריאציות על נושא מרכזי. הפרק אמנם וירטואוזי ורחב היקף יותר מהפרק המקורי, אך אינו שומר על אחדות סגנונית עם שאר הפרקים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289.}}.
+לקראת סיבוב הקונצרטים בווינה (1782-83), כתב מוצרט פרק סיום חלופי לקונצ'רטו החמישי, כנראה משום שחש שפרק הסיום המקורי הוא "מלומד" מדי ורצה לקלוע יותר לטעמו של הקהל הווינאי עם פרק וירטואוזי קליל שיאפשר לו להפגין את יכולותיו כפסנתרן. הפרק החלופי, שסומן "רונדו: אלגרטו חינני" (Rondo: Allegretto Grazioso), הוא למעשה סדרה של וריאציות על נושא מרכזי. הפרק אמנם וירטואוזי ורחב היקף יותר מהפרק המקורי, אך אינו שומר על אחדות סגנונית עם שאר הפרקים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289.}}.
-==ראו גם==
-* [[מוצרט]]
 ==לקריאה נוספת==
 * ג'רמי סיפמן, '''מוצרט - חייו ויצירתו''', [[הוצאת מטר]], 2006.
 * אריק בלום, '''מוצרט''', תרגום: גבי פלג, [[הוצאת כתר]], 1986.
-* [[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957
+* [[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957.
 ==קישורים חיצוניים==